התקשורת במאה ה-21. חשבון נפש

1. נבחרת ישראל תתייצב הערב למשחק מול לוקסמבורג בסיטואציה תקשורתית מזעזעת. מה שנקרא באמריקאית LOSE-LOSE SITUATION. בתסריט אחד הנבחרת נותנת הצגה ומנצחת בקלות ואז בעיתונים ייכתב: "עכשיו נזכרתם?" "איפה הייתם במאני טיים?". אם הנבחרת תציג יכולת רעה הביקורות ימשיכו בהנאה לקטול ולגדף את הנבחרת ומאמנה.

לטעמי ראוי לנהוג במינימום הגינות ואם הנבחרת כצפוי תנצח בלי הבעיות להגיד מילה טובה שגם בגארבג' טיים הם משתדלים. יחד עם זאת צריך להבין שזו לוקסמבורג ולא לטביה, ואי אפשר להשוות ברמתן. תגידו "בסדר. שוין" ותמשיכו הלאה.

2. התקשורת במאה שעברה הייתה איטית, מבוקרת, סלחנית. היו מעט גופי תקשורת והתחרות לא ממש התקיימה (מעריב מול ידיעות קצת). היום כולם מתחרים בכולם והתוצאות ברבריות: מי קוטל יותר, מי מגדף יותר, מי מתגרה ומקלל ווולגרי וחסר תוכן יותר.

קשה לי להבין מדוע ואיך שלמה שרף – הוא ולא אחר – נכנס בדרור. אני מאוד אוהב את שלמה אבל כמה קצר יכול להיות הזיכרון. שמונה שנים וארבעה קמפיינים רצופים של כישלונות (אז היה פלייאוף אחד, נו בסדר). הקמפיין הראשון של הנבחרת היה ביזיון – היא סיימה חמישית, אחרי פינלנד ואוסטריה. היא הפסידה בבית לפינלנד ורק בגארבג' טיים ניצחה בצרפת. גם כן הישג. ועכשיו כל קמפיין מוצלח בהרבה מוגדר על ידיו ככישלון שראוי להסתיים בהתפטרות מיידית.

עם כל הערכתי ואהבתי לשליימה שהוא בחור זהב, אני לא אוהב את זה. וחבל לי.

לעומת זאת מה שאני כן מקבל בברכה זה מה שדרור עשה היום במסיבת העיתונאים – להזכיר שכולם לפניו גם נכשלו ואם כבר עושים השוואות באחוזי הצלחה ובמספר נצחונות, אפשר לבחון מי הצליח קצת יותר ומי קצת פחות (אפילו שאפשר לעשות אינספור מניפולציות גם בתחום האחוזים והמספרים).

3. התקשורת בימינו לא רק חסרת סבלנות. יש לה גם זיכרון קצרצר. כמו שסיפרתי על הקמפיינים של שליימה כך נשכחו לא מעט קמפיינים ומשחקים. לאברם גרנט למשל אוהבים לזכור את הקמפיין השני, אבל הקמפיין הראשון (כשלא אירחנו בבית), זימן לנו את הבית הכי קל בתולדותינו – גם יותר קל מהבתי הנוכחי – עם סלובניה מדרג 2.

אז כשאומרים שהבית הנוכחי הוא הכי קל שקיבלנו אפשר לחשוב שוב (ומה עם הבתים כשאוסטריה הייתה מדרג 2?). אגב קראתי הבוקר בעיתון שמחקר חדש מבשר על אופטימיות בפענוח הגנים שגורמים לאלצהיימר. 

4. התקשורת גם מטפחת אשליות שנסמכות על בורות, שטחיות וחוסר הבנה – מישהו בדק לכמה מונדיאלים הגיעה שווייץ ולכמה ישראל? ומה השיג אוטמאר היצפלה בקריירה? אגב, אני חושב שאף אחד לא סיפר לכם שמתוך תשעת הבתים במוקדמות היורו, הסגנית הכי גרועה לא תגיע לפלייאוף. זה אמנם לא יהיה מהבית הישראלי אבל זו אופציה שאולי אפילו לא שמעתם עליה – שישראל תסיים שנייה ותישאר בבית. שימו לב – המספר 9 אינו מתחלק ב-2!.

אני גם חולק על הקביעה שזה בית קל. לטביה הייתה ביורו 2004, ישראל לא, יוון לקחה שם תואר ושווייץ הגיעה למונדיאל האחרון. קחו את בית ג' – עם פולין, סלובקיה, צ'כיה המזעזעת וצפון אירלנד – הוא לא הרבה יותר טוב מהבית של ישראל. ובכלל עדיף לקבל בית עם נבחרת חזקה מהדרג הראשון ונבחרת בינונית מהדרג השלישי. אנחנו קיבלנו שתי נבחרות יותר טובות מאתנו, גם אם בפערים קטנים יחסית וגם אם יוון היא כמעט הכי גרועה מדרג א' (רק צ'כיה גרועה יותר).

5. התקשורת במאה ה-21 לא מרחמת ומלאה בדעות קדומות. פרשנים כותבים הספדים עוד לפני המשחק ומחכים לכישלון. רק שהמשחק ייגמר כבר ונפסיד, שיהיה אפשר להוציא את הסכין מהנדן ולחתוך את צבי שרף וקשטן. איזה כיף זה. תודו שקשה להתאפק.

מייל לגלעד בלום (2)
מהדורת בוקר. גלעד בלום, קרלוש קירוש, קסטר סמניה

No Comments

מוי כיף 9 בספטמבר 2009

שלמה שרף הוא אדם שמונע מאינטרסים אישיים בלבד. כל דבר שהוא אמר או עשה מאז שפרש מאימון נבע מהסיבה הזאת, לכן אני לא מבין מה אתה לא מבין פה. (או שאתה רוצה שהמגיבים שלך יגידו את מה שאתה לא רוצה להגיד על קולגה, סתם אני יודע שאתה לא כזה).

הקמפיין הראשון של שלמה היה ביזיון אבל צריך לזכור באיזה סיטואציה היינו אז- טורניר מוקדמות ראשון באירופה בבית קשה (צרפת האימתנית, בולגריה ושבדיה שהגיעו לחצאי הגמר ואוסטריה עם הרצוג בשיאו). המטרה הייתה להפסיד בכבוד ולא לעשות בושות ועשינו את זה בצורה חלקית. אולי בקמפיין הזה קשטן היה מצליח לעמוד ביעדים בניגוד לשלמה ההרפתקן.

אני לא חושב שזה הוגן להחשיב את הקמפיין הראשון של גרנט, לא משנה מי היו היריבות. נבחרת ישראל משיגה את רוב, אם לא את כל הנקודות בבית. ברגע שלקחת ממנה את היתרון הכי גדול שלה היא הופכת לנבחרת ברמה של אזרביג'אן. כך שלגרנט היה רק קמפיין אחד והוא עמד בו בכבוד, בטח ובטח בהתחשב בסגל שעמד לרשותו (בלי אף ליגיונר כמעט, בלי קולואוטי ועם חיים בנון, אבי יחיאל ושי הולצמן).

לגבי "הבית הכי קל" אי אפשר להשוות את לטביה 2004 ללטביה של 2009 (איפה פרוחננקובס איפה?) ולא את צ'כיה של 2009 לזו של ב2004 וכן הלאה. בשורה התחתונה לישראל קשה עם כל נבחרת אירופאית בינונית מינוס לא משנה איך קוראים לה ומה הרקורד שלה.

במדינה שבה ראש הממשלה הכי גרוע הוא שוב ראש ממשלה וראש הממשלה השני הכי גרוע הוא שר הביטחון אתה מתפלא שהתקשורת כאן לוקה באלצהיימר?

עופר (הירוק) 9 בספטמבר 2009

השאלה פה היא מה לא נכון?
התקשורת לא הצהירה שנעלה למונדיאל – זה היה אבי לוזון. הוא גם הצהיר ש"מבית כזה" צריך להעפיל. היה מקטין ציפיות, הייתי מסכים איתך שהתקשורת עשתה כאן טעות והכניסה לאנשים לראש משהו לא נכון. אבל הכל התחיל משם.
הבעיה עם קשטן, היא לא ספציפית המשחק נגד לטביה. היא בעיני אובדן הדרך. יושב בנאדם, במסיבת עיתונאים, ושוכח, וכולנו שוכחים, שהוא עובד מדינה כרגע, ושאני ואתה משלמים לו את המשכורת. איפה ניתוח מקצועי, רציני, שב שעה מול מצלמות הטלוויזיה, אתה לא רוצה לענות, אל תענה על שאלות, אבל תסביר איפה יכולת לשפר, איפה עשית טעות?
נכון, אני לא אמור לצפות לזה מעובד מדינת ישראל, אבל אני עדיין מצפה.
גם אני עובד בתחום תקשורת הספורט, ויודע איך מאמנים לא אוהבים להתראיין, אבל כל עוד הבנאדם מקבל את המשכורת שלו מהציבור, הוא חייב להסביר את עצמו, בצורה קצת יותר רצינית, ולא לחשוב שהוא עדיין מאמן קבוצה.
אני בטוח שאם דרור היה מתנהג בצורה קצת יותר אקסטרוורטית, היה עליו פחות עליהום.

יבגני 9 בספטמבר 2009

אם מותר לי לשאול, על מה בדיוק אתה אוהב את שלמה שרף? – אדם שמעליב ומכפיש ענפי ספורט אחרים מידי יום ביומו, שמונע מאינטרסים בלבד, שלרוב הופכים להכפשה גועלית נגד דמויות שונות בעולם הכדורגל, וזאת עוד מבלי להזכיר את רמת העברית והפרימיטיבייות שלו.

lewinthal 9 בספטמבר 2009

מוי כיף, אתה צודק בכל מילה. באמת כתבת תגובה שהיא פוסט נפלא בפני עצמה.
עופר, זה שלוזון מטומטם וחסר מושג מינימלי בענף (הליגה השישית באירופה) ברור לכולם, זה לא מצדיק את מה שקורה בתקשורת. זה שחבר שלי אידיוט לא אומר שגם אני צריך ליות אידיוט.

עופר, מה שאתה אומר הוא מופלא וראוי. אני חושב כמוך שחייבים להביא דמות ססגונית, אקסצנטרית ואולי אף פרובוקטיבית. איל ברקוביץ' כזה. מה דעתכם על שייע פייגנבוים? אני בעד שייע! אם כבר להפסיד לפחות שנראה שכואב למאמן, שהוא בוכה, שהוא מתרץ, שופך את ליבו ועל הדרך מביא אותנו לדמוע מצחוק.
מאמן נבחרת חייב להיות פתוח לתקשורת, בכך אין ספק. אפילו העפלה למונדיאל לא ייתה מכפרת על ההתנהלות המחפירה של קשטן מול התקשורת. ובמובן הזה אולי עדיף שלא עלינו למונדיאל.

lewinthal 9 בספטמבר 2009

יבגני, אני מכיר את שלמה ברמה האישית ומדובר באדם חם ונחמד מאוד. הבעיה זו המרירות שיש בו ואולי גם הקנאה. וכשאדם רותח כל החרא (סליחה על הביטוי) צף.
אני לא אוהב את הסגנון שלו ובכלל זה שנותנים לו לדבר על כל ענף ספורט מלבד כדורגל ישראלי זה די מביש ולא יותר מגימיק.
אבל תבקר אצלו בבית פעם אחת, תעשה איתו טיול בחצר, תטעם מפירות העצים שהוא נטע, תרכב על הסוסה היפה שלו, תצפה בפלאזמה מהג'קוזי ותטעם מהבשר שהוא עושה על האש. ותתוודע גם לאשתו המופלאה לאה. אחרי כל זה תשתכנע שהוא בנאדם מתוק ונהדר.

מוי כיף 9 בספטמבר 2009

תודה, אתה מוציא ממני את המיטב

מוי כיף 9 בספטמבר 2009

אגב מפתיע לשמוע אותך מחמיא כך להומופוב כמו שרף. בדיוק היום שמעתי ציטוט שלו (שהוא הודה בו) שצריך לשלוח את כל ההומואים לאילת ומשם למצרים…

lewinthal 9 בספטמבר 2009

מוי כיף,
לכבוד הוא לי.
איפה שמעת את הציטוט הזה? הוא קצת פרימיטיבי זה נכון. אני סולח לו מתוך הנחה שלא היה מתעדכן או נולד 15-20 שנה מאוחר יותר היו לו דעות (קדומות?) אחרות.
קרבן של תקופתו. גם סבא וסבתא שלך ושלי כאלה

מוי כיף 9 בספטמבר 2009

הוא והשרף מהכדורסל התארחו בתכנית של גיא מרוז ואשתו בערוץ 10 והוא אישר שם שהוא אמר את הציטוט הזה (אני לא יודע מתי בדיוק הוא נאמר, אבל זה היה קשור למצעד הגאווה בירושלים).

הבעיה שהוא תקוע גם 15-20 שנה מאחור בהבנתו את משחק הכדורגל.

עופר (הירוק) 10 בספטמבר 2009

שמע, שייע לנבחרת, זה לא רעיון כל כך רע.
מצד שני, אני מנסה לחשוב על מאמן ישראלי שפתוח לתקשורת, ואני לא באמת מצליח. כל המאמנים כאן, ממה שיצא לי להכיר, הם שושואיסטים כאלה, כאילו קבוצת כדורגל זה שב"כ.
אני אוהב את הקטע שלא נותנים לשחקנים להתראיין, כי זה מוציא את הריכוז.
שאלתי פעם מישהו אם זה שביום שני שחקן יתראיין לעיתון יגרום לו ביום שבת להיות לא מרוכז במגרש. כמובן שלא הייתה לו תשובה.

בקשר לשרף, לא ממש מכיר אותו. אבל ממה שיצא לי לשמוע, הבנאדם מבין כדורגל, חבל שהוא נותן לפעמים (לא תמיד) לקשרים אישיים להשפיע על הפרשנות שלו. בקשר לאישיות שלו, קטונתי. אני בוחר להאמין לך לווינטל, ולדמיין אותו בגופיית סבא מנפנף עלי מנגל.

יבגני 11 בספטמבר 2009

אז אם הוא קורבן של תקופתו, ואם אתה מכיר אותו אישית, אולי כדאי שתחנך אותו קצת…

Comments closed