באמת שואה

למה יש יהודים שמנסים בכוח להצדיק את השואה שעברה על עמם?

אני מתכוון לאותם מטומטמים מעצבנים מהרדיו שהתקשרו על הבוקר לבסטין שוויינשטייגר, העירו אותו מהשינה והזכירו לו את השואה, חיפשו רגשות אשם וביקשו שבאיירן לא יכבשו שישייה. גיחי פליצי חור בציצי. רק לפני חודש היו גם את הליצנים בשקל שהתקשרו לעיתון השבדי לומר לכתב שם באנגלית ברמת טרום חובה שהשבדים הם נאצים ואחראים גם הם לשואה ושמעכשיו איקאה תוחרם בישראל.

המנטאליות הקיפודית הישראלית מגעילה ופאתטית. כל אמירה או מעשה נגד הפשיזם הישראלי מיד מתויג כאנטישמיות ונאציזם תוך אזכור ציני של השואה. ליהודים מותר לרצוח, לאנוס, להשמיד ואפילו לבצע שואה משל עצמם אם ירצו – בשם אותה שואה. במקום להפיק את לקחיה האוניברסליים מנסים לנצל את השואה לצרכים פוליטיים מצטדקים קטנוניים שמעוותים את המציאות עד כדי היפוכה המוחלט.

אבל הניסיון לשחק על המצפון של הגרמנים הצעירים הוא מטופש מיסודו. לא תמצאו באירופה עם ידידותי יותר לישראל מהגרמנים (שבמערב המדינה). הם האומה האירופית היחידה שבאמת הפיקה את לקחי השואה והאנטישמיות, הם לא מתביישים להתבייש בעבר הנאצי של מידנתם והאנדרטות, הטקסים והאזכורים הרבים לשואה הם ראייה לכך.

מה עשה שווייני החביב שהוא נופל קרבן לטמטום, לאטימות ולאינפנטיליות של שדרני רדיו אומללים? יש דברים שכדאי לשמור בבטן. בדיחות שואה זה בסדר – אפשר לצחוק על כל דבר. אפילו קללות שואה – למרות הזילות שהם עושים לה – מקובלות כחלק מחופש הביטוי. אבל אנשים שמנצלים את השואה לצרכיהם, ובעיקר אם זה לצרכים בידוריים מטופשים ולמשחק על מצפון של אנשים תמימים, הם מאוסים. הגיע הזמן לשים להם סוף.

מזדכה על הדרכון
מהו כדורגל? על דימויים, מטאפורות ואלגוריות

No Comments

סילביה פלאת' 16 בספטמבר 2009

מנצלי השואה הם אחת התופעות המכוערות בישראל. רגע, את התופעה הזו המציאה מדינת ישראל כשהיא מנצלת באופן ציני את השואה להרבה מאד ממטרותיה. שיא הכיעור. והסכנה.

עופר (הירוק) 16 בספטמבר 2009

וממשיך.

שמע, ניצול השואה (החל מהטיולים המזעזים של ילדים לפולין וכלה בטיולים המזעזעים של קצינים לפולין עבור בכל מיני טלפונים מחורבנים כמו שתיארת) זה דבר מגעיל. ואין לי יותר מדי מה להגיד ואני לרוב איש של מילים.

בקשר לקיפודות הזו, האמת, שיש לי הרבה מה להגיד לך על זה, (ואולי אני אתפוס אותך מתישהוא ביציע העיתונאים ואציג את עצמי) אבל אני אגיד לך על זה משהו: הבעיה העיקרית בישראל, בעיני, זה לאו דווקא הגישה הזו, שהיא גישה לגיטימית, ומוכרת ולא תמיד מוטעית. הבעיה היא עם ההקצנה.
ישבתי באיזה סיטואציה חברתית בסוף שבוע, שבה היו אנשים מבוגרים ממני בהרבה, ודיברנו על אסון התאומים.
מישהי אחת אמרה משהו כזה: בהתחלה ששמעתי שנכנס בהם המטוס ויש פיגוע, אז שמחתי. שירגישו קצת מה זה, אחרי כל החרא שאנחנו אכלנו. אחר כך, שהבנתי מה באמת קרה, אז לקחתי את זה חזרה, כי זה באמת משהו נורא".
עכשיו, ההסתכלות התמידית על כל דבר באספקלריה הישראלית, היא היא הבעיה, והיא גם גורמת לתפיסה מוקצנת של כל דבר, שהולך עד הסוף לכיוון ספציפי כלשהוא. אם משהו רע, אז הוא סופר רע ואין לך מושג איזה נורא זה יהיה כי אתה זוכר את השואה וגם אז אמרו ו….
ואם משהו טוב אז זה הכי הכי הכי ומוגזם ומטורף ולא יאמן ובלה בלה בלה.
היוונים הקדמונים אמרו – דע את המידה. בישראל יודעים רק מה המידה הלא נכונה.

בקשר לגרמנים, לא נותר לי אלא להסכים. יש לי חברים טובים טובים מגרמניה, ממש חמודים. העניין עם השואה, ודיברתי איתם על זה, כי זה באמת מעניין לדבר עם גרמני על הרגשות שלו, ולא עם "גרמנים" על הרגשות "שלהם" (ככה נוהגים להתייחס כאן לדברים וחבל), אז הידידה שלי המקסימה סיפרה לי על זה שההורים שלה לא ממש הצליחו לנהל דיאלוג עם ההורים שלהם כי הם לא היו מסוגלים להבין אותם.
גם הדור השני שלהם לשואה סבל מטראומה, והדור השלישי, היא למשל, לא ממש הייתה בקשר עם הסבים שלה בדיוק בגלל זה.
ובכלל גרמנים (אני מעדיף בלי הכללה, אבל…) ממה שיצא לי להכיר, הם אחלה אנשים, מאד מסבירי פנים, מאד מתעניינים ויש להם נימוס אלמנטרי נהדר, כמו למשל, לקבל שיחה בסלולרי בנסיעה ברכבת ואוטומטית לצאת לאיזור שבין הקרונות על מנת לא להפריע לאנשים אחרים.
זה משהו קטן, אבל שבתור ישראלי שמתי אליו לב ונדהמתי בזמנו.

lewinthal 16 בספטמבר 2009

סילביה, ניצול השואה מחלחלל כאן מלמעלה למטה. גורמים רשמיים של המדינה לא מפסיקים לגונן עליה עם טיעוני שואה, ובמקרים רבים זה הקייס היחיד שלהם – בהיעדר טיעון הגיוני למעשיה של המדינה.

עופר, כל כך הרבה טעם בדבריך.
כשמתרחש אירוע בחו"ל, בכל מקום בוחנים קודם כל את הזווית הלאומית-מקומית. נגיד היה אסון בתאילנד, אז בגרמניה או שבדיה יסקרו את זה מנקודת המבט של התיירים שלהם שהיו שם (בצונאמי מתו אלפים מהם, הרבה יותר מכל שאר האומות), וכך גם הישראלים. בארץ לא יקבלו סיקור על 1,200 הרוגים שבדים (רק מספרים יבשים), אלא על שלושה הרוגים ישראלים וכל הניצולים דוברי העברית.
זה טבעי, ככה זה בכל העולם. ענייני עולם מעניינים בלי קשר לזווית הישראלית רק כשהם גדולים, נוצצים, מפוארים או קיצוניים ולא מוכרים.
גם כשישראלי צופה בכדורגל אירופי, הוא לא יכול לברוח ממחשבה/השוואה על המקבילה הישראלית שמשודרת ערוץ אחד למעלה בשלט. כי על זה גדלים פה וזה מה שיש לנו. כמה שאתה רוצה להתנתק מזה, ואני מזמן לא צופה בכדורגל ישראלי, חוץ מפעם בכמה שבועות, זה קשה.
בין דוד רביבו לפרנק למפארד.

עופר (הירוק) 16 בספטמבר 2009

אגב, לדוד רביבו יש אחלה מבטא. (לא קשור, אבל סתם הזכיר לי).

lewinthal 17 בספטמבר 2009

לדוד רביבו באמת יש מבטא. הרי"ש המתגלגלת שלו גרועה כמעט כמו של ירון לונדון

יבגני 17 בספטמבר 2009

אם זה באמת נאמר, אזי זה נמוך, עלוב, טיפשי ופתטי.
כחלק מהצדקנות והברוטליות היהודית של ללכת עם הזרם, שאנחנו תמיד צדוקים.

אסלן 26 בספטמבר 2009

haven't the Jewish people suffered enough?
Ha Feldemouse
haven't the Jewish people suffered enough?

lewinthal 26 בספטמבר 2009

what we are asking for? only to give this little guy a small for. Only to smaller de hashpala. Come on, shot me. finish the job.

Comments closed