צדק צדק לרדוף?

בעוונותיי נהגתי להגדיר את הכדורגל כ"משחק של שודים מתוכננים היטב". זה היה בעיקר בזמן הדומיננטיות של הקבוצות האיטלקיות שהתישו אותך והמתינו שתשלח את כל הכלים ההתקפים שלך, שתשליך את הכיור, עד שבסוף מצאת את עצמך עם חשבון בלתי נגמר לאינסטלטור וכדור או שניים ברשת שלך.

ובעצם ההבדל בין ענפי הספורט הפופולאריים בארה"ב לענף הספורט הפופולארי בשאר העולם (לא כולל חלק מהמזרח הרחוק והרחוק עוד יותר) הוא שבאמריקה הצדק אמור לנצח. כדורגל לעומת זאת תואם יותר את הבדיחה על אותו אבא מרוקאי שמכניס סטירה לבנו בן החמש. הבן שואל: "אבל מה עשיתי?", והאב עונה לו: "שום דבר, אבל ככה תלמד כבר מגיל צעיר שאין צדק בעולם".

בכדורגל אתה לא צריך להיות יותר טוב, הסטטיסטיקות באמת שוות לפח. אתה יכול להחזיק בכדור 65 אחוז מהזמן, למסור פי שלושה מיריבה ועדיין להיות הרבה פחות מסוכן מול השער. וכבר קרה שקבוצות ניצחו משחק כדורגל עם בעיטה או שתיים למסגרת במשך 90 דקות.

בכדורסל, בפוטבול ובמידה פחותה גם בבייסבול, לאורך זמן הקבוצה העדיפה תנצח. וזה מגובה בסטטיסטיקות בעלות משמעות.

דווקא בגלל כל האמור לעיל היה נפלא ומרענן לראות לפנות בוקר את אינדיאנפוליס קולטס מול מיאמי דולפינס. זה היה פוטבול אנגלי ולא אמריקאי. שוד מתוכנן נפלא ומהונדס על ידי הקווטרבק פייטון מאנינג. 14.53 דק' בלבד שהתה התקפת הקולטס על המגרש, קצת פחות מרבע מזמן המשחק. זה שיא היסטורי לקבוצה מנצחת – מאז שמודדים זמני פוזשן (1977).

ההגיון אומר שמיאמי שמחזיקה כל הזמן בכדור תתיש את הגנת היריב ובסוף תנצח. אבל כאן במאנינג טיים הקולטס מצאו כל הזמן תשובות מהירות וסיימו מהלכים קליניים בנקודות מהירות. התוצאה היא שקיבלנו משחק שהתנהל בשליטת מיאמי אבל הסתיים בניצחון דחוק של הקולטס.

 תחושת הצדק מסבירה משהו נוסף – את התנהגות הקהל והשחקנים. זה של הכדורגל, העמחאי הרווח, נהנה מהתחושה של  לדפוק את האחרים, של לגנוב, של ביצוע מרמה בצורה פרחחית (התחזויות ברחבה למשל). בארה"ב הקהל לא מקלל את היריב וגם ה'תחבולות' מבריקות ונעשות במסגרת החוקים הקיימים.

ובעצם מהו צדק? צדק הוא מה שנוח לך להגדיר כראוי, על פי המטרה שלך. ואם המטרה שלך כאוהד ברנלי או הפועל עכו היא לנצח את מנ. יונייטד או מכבי חיפה, כל הדרכים כשרות. התוצאה תקבע אם יש צדק – שהוא אמת אפריורית. צדק הוא ניצחון של הקבוצה שלך.

כמה הצעות לקימום מעמד השופט
הסיבה שהכדורגל הישראלי נראה כמו שהוא נראה

No Comments

בני תבורי 22 בספטמבר 2009

המשפט האחרון גאוני! ולעזאזל עם כמה דקות השופט יוסיף עד שזה יקרה…

עופר הירוק 22 בספטמבר 2009

מצטרף לבני. בגלל זה היום בעבודה אני לא מדבר עם אוהדי הפועל על המשחק אתמול…

lewinthal 22 בספטמבר 2009

עופר, קשה לי להתייחס לליגת טוטו בשיטה המגוחכת בה היא מנוהלת. אתה מבין שלחיפה יש 12 נקודות, להפועל 5 אבל בעצם הפער בין הקבוצות הוא שלוש בלבד (כי מחלקים בחצי, ולהפועל מעגלים 2.5 נקודות כלפי מעלה).
הבעיה היא שכדי לסגור את הפער אתה גם מתקדם בקצב של נקודה וחצי למשחק

Mr Kate 22 בספטמבר 2009

אין איזה פלייאוף קסום בסוף העונה?

עופר הירוק 22 בספטמבר 2009

לוינטל, שמע. אני יודע את זה, וכרגע הפועל נמצאת רק במרחק של משחק פלייאוף אחד מאיתנו, אבל לצערי אני מה שנקרא קהל שבוי. אני אמשיך לראות כדורגל ישראלי, ואני אקווה ששנה הבאה לא יהיה פלייאוף מגוחך כזה.

מה שכן, אני לא מבין דבר אחד – ההתאחדות אמורה לעבוד בשביל הקבוצות, ומה שהיא עושה פעם אחר פעם זה לדפוק אותן ולעשות דברים בניגוד לדעתן. הנה לדוגמא עניין הנקודות. אני לא חושב שיש מאמן אחד בליגה (אני יודע באופן אישי על שניים) שאוהב את השיטה הזו, ואני בטוח שמנהלי הקבוצות לא אוהבים אותה (חוץ אולי ממנהלי מכבי פ"ת), אז למה לעשות אותה? אני באמת לא מבין. זה באמת מה שהורג אותי – הרי ברור שאם כל הקבוצות בליגה היו מתאגדות ומבקשות להוריד את הפלייאוף במתכונת הנוכחית שלו, הוא היה יורד.
אגב, המטרה שלו היא אותה מטרה של הפיינל פור בליגת הכדורסל, הגדלת התחרותיות תוך הורדת הרצינות.

Mr Kate 22 בספטמבר 2009

לעופר, הכל נכון חוץ מזה שההתאחדות צריכה לפעול למען הכדורגל הישראלי. ואני חושב שהתכנית היא חלום פרטי של לוזון, שרוצה לצייר לעצמו ליגה רחבה יותר שמגיעה לאזורים שמחוץ לגוש דן. בנוגע לפלייאוף-זה עדיף לפי דעתי על שיטה של שני מחזורי משחקים(בית חוץ).

עופר הירוק 23 בספטמבר 2009

אין לי בעיה עם הגדלת הליגה. להיפך, אני חושב שכמה שנים במתכונת הזו וקבוצות יהיו קצת יותר חזקות… תמיד בשנה הראשונה יש בלאגן, וליגה בב"ש ובעכו זה דבר מבורך.
גם האיצטדיונים וזה שלקבוצות אין זה לא בעיה של לוזון. גם באנגליה קבעו מינימום ואחרי כמה שנים קשות פתאום כולם עומדים בו.

אני רק חושב, שטובת הכדורגל הישראלי, יכול להיות שצריכה להיות שווה לטובת הקבוצות.

lewinthal 23 בספטמבר 2009

עופר, אני מסכים איתך בכל משפט. לדעתי מה שמניע את ההתאחדות זה הקצבות מהטוטו וקיום עוד ועוד מחזורים.
הרי זה מאוד הגיוני לעשות ליגה של 30 מחזורים. כמו בהרבה ליגות רציניות יותר – אוקראינה, יוון, פורטוגל ועוד. אז בשביל מה חצאי נקודות ובדיחה על חשבון הקבוצות והאוהדים. זה נוסה עונה אחת בשווייץ והיה קטסטרופה.
תחשוב על זה שלחיפה יש 60 נקודות בסיום שני סיבובים ולהפועל 59 עם הפרש שערים טוב יותר. הפועל עולה למקום הראשון :)
זה שערוריה ביום טוב. רק על עצם הרעיון הזה לוזון חייב ללכת הביתה. כאילו המוצר שלו כזה אטרקטיבי ממילא, הוא רק הורס אותו. בכלל – איך זה יתכן שאין ייצוג לדעה של הקבוצות? והרי רובן המכריע מחליט. למה לא קם גוף כמנהלת הליגה עדיין כמו כמעט בכל ליגה מקצוענית רצינית?

רפאל 8 בפברואר 2010

עוד מאמר מעולה !
בעניין הפלייאוף אני שותף לדעתו של מר קייט – מוטב פלייאוף עם קיזוז נקודות מאשר 2 סיבובים ודי , כפי שאכן קורה בלא מעט ליגות עם 16 קבוצות .

כל המעוניין בפירוט נוסף וענייני מוזמן להיכנס ללינק שאמור להיות מצורף .
כתבתי שם הסבר הגיוני מדוע קיזוז הנקודות דווקא החלטה יחסית טובה .
עודני מתנגד , אך מהצד השני הגורס שיש ללכת על פלייאוף בפורמט סדרות ישירות להשגת כדורגל איכותי , תחרותי ורווחי יותר .

Comments closed