דרוש: כדורגלן גיי ואמיץ למטרת ניסוי חברתי מרתק

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

השבוע האחרון היה מעניין מאוד בגזרה הרגישה 'הומואים וכדורגל'. בקרואטיה ייערכו בקרוב בחירות להתאחדות והנשיא המכהן ולאטקו מרקוביץ' (תיכך בן 74) איבד את זה השבוע. המתחרה שצעיר ממנו בשלושה עשורים, שחקן העבר איגור שטימאץ מסתמן כמנצח. זה הביא את מרקוביץ', ששולט בהתאחדות מאז 1998, לאיבוד העשתונות והשליטה בעצביו: הוא קילל עיתונאים שלשום אחרי שיצר לעצמו מבוכה ביום ראשון כשאמר בראיון: "כל עוד אני נשיא, שחקן הומו לא ישחק בנבחרת. למזלנו כדורגל משוחק על ידי אנשים בריאים".

אחרי שדבריו עשו כותרות שליליות וארגוני הומואים התעצבנו ואיימו להתלונן לאופ"א, מרקוביץ' התנצל ביום רביעי ואמר שלא התכוון לפגוע ואין לו שום דבר נגד שום מיעוט. הוא אף חזר בו וטען שלא היה מתערב אם שחקן גיי היה מוזמן לנבחרת. טוב, בכל זאת מרקוביץ' לא יופיע עם דגל הקשת ביום רביעי הקרוב כשקרואטיה תפגוש את מלטה במוקדמות היורו. מדובר בהומופוב רציני שלפני חודש כינה את מצעד הגאווה "מתועב" וטען שאסור לקיים אותו.

***

תציצו שנייה בלינק הזה ומייד נמשיך.

***

באותו יום רביעי בו התנצל מרקוביץ' , מריו גומז (25), חלוץ באיירן מינכן, שנכנס לכושר לאחרונה, אמר משהו מרענן וחשוב: "להיות הומו זה כבר לא עניין. יש בגרמניה סגן ראש ממשלה שהוא גיי וראש עיריית ברלין, אז גם שחקנים יכולים להכיר בנטיות שלהם. יתרה מזו – שחקנים שייצאו מהארון אולי ישחקו באופן משוחרר".

גומז עודד כדורגלנים גייז לצאת מהארון, משהו שאף כדורגלן מקצועני פעיל לא עשה (הכוונה ב'לא עשה' זה גם ללא יצא מהארון וגם בלא עודד לצאת מהארון). הוא טען שמפני שיציאה מהארון היא מזמן לא טאבו, היא לא מסוגלת להרוס לכדורגלנים את הקריירה. אבל עדיין – חוקרת מגדר מאוניברסיטת גוטינגן סיפרה שהיא יודעת על כדורגלנים גייז שקיימו נישואים פיקטיביים כדי להחביא את זהותם המינית ואף ציינה שיש סוכנויות שמטפלות בזה.

בגרמניה סוגיית ההומוסקסואליות בכדורגל עושה רעש בשנה האחרונה: יש שמועות על מאמן הנבחרת יוגי לב שהוא גיי וגם על הקפטן פיליפ לאם, שאת השמועה עליו מיכאל באלאק – הקפטן הקודם והפגוע – דאג להציף. לאם עצמו אמר בראיון לפלייבוי ש"שחקנים שייצאו מהארון ישימו על עצמם יותר מדי לחץ." שוער סגל הנבחרת טים ויזה גם חושב ש"האוהדים חסרי הרחמים בספורט המאצ'ואיסטי יגמרו את הכדורגלן שייצא מהארון". לאם הזכיר ש"בניגוד לסגן ראש הממשלה, כדורגלן צריך לשחק כל שבוע מול קהל של עשרות אלפים".
***

אני הייתי רוצה לחשוב כמו גומז אבל לצערי אני חולק עליו ומסכים יותר עם עמיתיו. עולם הכדורגל הוא עדיין הומופובי ולא היה צריך את ההתבטאות של מרקוביץ' כדי להזכיר לנו. פאביו קאפלו ומרצ'לו ליפי הם שניים מלא מעטים שנתפסו באמירות הומפוביות ואמרו שלא יכול להיות דבר כזה כדורגלן הומו.   

    לעומת זאת סוכני שחקנים גדולים סיפרו בעבר שידעו על לקוחותיהם, כולל שחקנים בכירים, שהם גייז והמליצו להם לא לצאת מהארון. מה לעשות – קהל הכדורגל אכזר, מרושע והומופוב בחלקו הגדול. תחשבו נגיד גדל כדורגלן עם הכישרון של מסוט אוזיל שמחליטת לצאת מהארון. האם גם אז ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד ואינטר ירצו אותו, יחזרו אחריו או שהיציאה שלו מהארון תפגע מהותית בחופש העיסוק שלו ובאפשרות שלו להתקדם מקצועית וכלכלית? 
      אני מת שכבר יגיע היום בו ייצא מהארון כדורגלן מקצועני. זה יהיה ניסוי מרתק ויאפשר להילחם בהומופוביה ולשדר מסר חינוכי לצעירים, כמו שהתחילו להילחם ולטפל בגזענות.
***

ולכבוד השבת הבאה עלינו לטובה, אני פוצח במסורת חדשה – שיר לשבת. והפעם השיר הנפלא והמרגש הזה שמכניס לאופוריה בכל פעם ששומעים אותו;  שיר שנכתב והולחן על ידי האגדה המרגשת עוזי חיטמן זצ" ומבוצע על ידי הרומנטיקן האולטימטיבי שימי תבורי:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הבלון של ווסלי! תוצאות הבלון ד'בלוג
ארבעה ימים אמא שלו התפללה / בני תבורי

No Comments

אורן עמית 12 בנובמבר 2010

יום יבוא וזה יקרה ולדעתי ההר נראה כל כך גבוה רק מרחוק. ברגע שמישהו יעשה את הצעד הזה ויהיו שם ופנים שילכו עם התווית, אז במקביל לרעשי ההומופוביה נראה גם הרבה מאוד קולות תמיכה משחקנים, אוהדים וכו', ואולי אחרי הראשון-שני ש"ישכבו על הגדר" זה כבר יראה כחלק מתקבל גם בעולם הכדורגל.
אבל אם כבר להשכב על הגדר בהקשר הזה – אני מחכה לפוסט על קלישאות הכדורגל שיקבלו משמעות שונה לגמרי כשכולם יודעים על הנטיות החד-מיניות של השחקן שאומר אותן. או במילים אחרות – מי אמר התחת של אברם ולא קיבל?
:)

בני תבורי 12 בנובמבר 2010

רוגבי הוא ספורט מצ'ואיסטי לא פחות מכדורגל ועדיין לגארת' תומאס יש ביצים מפלדה שנראה לי שהיו עומדות גם בסטנדרטים נאנדרטאליים הפושים במרבית החברות האירופאיות ומוצאים בטויים בעיקר באיצטדיוני הכדורגל. אני מציין אירופאיות, כי אני סבור שבאמריקה יש מספיק פוליטיקלי קורקט שיסייע ובאמל"ט יש התייחסות אחרת לכל הנושא. מה שאני רוצה לומר הוא שהיחס לספורטאי שיצא מהארון ייקבע על פי אמות מידה של הקהל, וזה מביא אותי למחשבה שלא הספורטאי, אלא אנחנו, החברה שמסביב, אלה שצריכים לצאת מהארון.
מצד שני, לא הייתי נחרץ כל כך אילו מישהו קרוב אלי, הומו, העוסק בספורט מקצועני, היה שואל בעצתי אם לצאת מהארון. לא בטוח שזה מה שהייתי מייעץ לו. זה נראה כמו לשלוח מישהו לקרב חסר סיכוי. אבל אני ממש ממש חולם על הספורטאי שיעשה את זה ומקווה בשבילו שהשגיו על הדשא/פארקט/זירה/מסלול רקורטאן, לא יפלו מהאינטגריטי שלו.

אלון זנדר 12 בנובמבר 2010

בני, חוששני שאתה לא לגמרי צודק – שזה גרמנית ל"צ'מע, אתה טועה". קודם כל, לא מדובר בענף הספורט עצמו: העובדה שראגבי יותר פיזי וברוטאלי מכדורגל, לא משנה יותר מדי. החשש הגדול הוא מפני קהל הצופים והסביבה. מאחר וצופי הראגבי הם, בכלליות כמובן, משכבה חברתית -או מילייה – מועדפת, זה מהווה פחות בעיה. יותר מזה, בגלל שתומאס "הוכיח שהוא גבר" על המגרש, ומשום שהוא בהחלט בנוי לתלפיות ועלול להיראות מאיים למי שמתכנן להעליב אותו, באופן פרדוקסלי יותר קל לו להצהיר על נטיותיו מאשר לשחקן כדורגל שתלוי לפרנסתו ולבריאותו המנטלית בסביבה בה השמרנות חוגגת, ובה יוצאי דופן עד כדי "סוטים" נראים כאיום על דרך החיים המקובלת.
ודאי שהחברה היא זו שצריכה דחיפה לכיוון של נורמליזציה וקבלת האחר. רק שהדחיפה הזו קורית רק אחרי החלטה אמיצה של ספורטאי, ואלו נדירות, ובצדק. תראה מה קרה לג'סטין פאשאנו, אפילו ג'ון אמיצ'י הענק, האינטיליגנטי, המרשים – אפילו הוא, שעזב את האנ.בי.איי וחזר לבריטניה מדווח על גילויי עוינות.
תראה, יש הרבה שמועות, די מבוססות, על איזה כדורגלנים סובלים ממחלת נפש, או אילו מהם הומוסקסואלים – שאילו שני התחומים שהם בגדר טאבו בכדורגל. בין הטובים ביותר בגרמניה. ואני לא חושב שציון שמות הוא דבר חיובי במקרה זה. אבל בבירור מי שהודה בעבר שהוא שייך לאחת משתי הקבוצות המוזכרות, סבל מכך קשות בהמשך דרכו. כך שההודאות וההצהרות אם בכלל, יגיעו רק אחרי הקריירה.

בני תבורי 12 בנובמבר 2010

אלון,
אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך. אני חושב שאין ביננו ויכוח. העניין המצ'ואיסטי בתגובה שלי התייחס לדברים שעמית הביא בשם השוער הגרמני טים ויזה. אני בהחלט מסכים גם להבחנה שעשית בין קהל הרוגבי והכדורגל, אם כי ברור לי לחלוטין שהקהל, יותר מהחברים בחדר ההלבשה, הוא הבעייה.
שום דבר לא יכול לבוא במקום החלטה אמיצה של שחקן להצהיר על נטייתו. אני חריף בהתנגדותי לאאוטינג. מה שכן, אני חושב ששחקן שיציאתו מהארון תגובה בהצטיינות ספורטיבית, יזכה ליחס חיובי ואפילו רק אצל אוהדי קבוצתו. אצל האחרים הוא ממילא טמא ללא כל קשר להעדפותיו רק בשל השתייכותו למועדון יריב. בספורט היחידני, טניס, אתלטיקה לסוגיה, אגרוף וכיו"ב, אני מניח שחייו יהיו קלים יותר. נדמה לי שנבארטילובה יכולה להיות דוגמא טובה.

אלון זנדר 12 בנובמבר 2010

אני מצטער אם לא הבנת אותי: כמובן שאנחנו מסכימים. רק שלעניות דעתי יש פה הבדל. לא בנושא האאוטינג:
קודם כל, אמרת שהביצים של תומאס היו עומדות במבחן אצטדיוני הכדורגל, ואני לחלוטין לא בטוח בכך. עובדה היא שיותר קשה להצהיר על נטיות הומוסקסואליות בכדורגל מאשר בראגבי, מהסיבות שמניתי.
לכן לדעתי ההצהרה של ויזה, שבעבר לבש חולצות שוער ורודות, בשביל הקטע, וירד מזה אחרי שהקהל פנה כולו מולו והתנפל עליו – כולל אוהדי ברמן! וזאת בגלל חולצות שוער ורודות ותו לא! ובכן, ההצהרה ההיא יש לה על מה להסתמך. גם סוציולוגים ופסיכולוגים שעוסקים בנושא מסכימים שבאווירה הנוכחית יציאה מהארון עלולה לגמור קריירה. שזה מה שקרה, אגב, למי שגילה, אחרי התאבדותו של אנקה, שהוא דפרסיבי.
זו גם הסיבה שאני חושב, שיציאה מהארון פר סה לא יכולה להיות מגובה בהצלחה ספורטיבית. זו צריכה לבוא קודם, ולהיות עמוקה ומושרשת אצל הקהל, עד שיתקשה לפנות נגד אותו שחקן. ראה מקרה פאשאנו, שהיה שחקן נבחרת פופולארי, והיציאה מהארון הרסה אותו.

בני תבורי 12 בנובמבר 2010

עכשיו אני איתך. עושה רושם, אם כן, שהישועה תגיע, אם בכלל, מכוכבי על בספורט. על חינוך, לפחות בישראל המוכר לי, מוקדם מידי לבנות.

אלון 12 בנובמבר 2010

ג'אסטין פאשאנו לא היה שחקן נבחרת פופלארי. הוא היה האח של ג'ון פאשאנו.

moby 12 בנובמבר 2010

רק שאלה, למה אנשים שסולדים מהתופעה ישר הופכים להיות נאנדרטלים, זקנים, מיושנים או חסרי בינה?
אני בטוח שאפשר למצוא אנשים המתאימים להגדרה הנ"ל (בטח יתנו לי דוגמאות כאלו)אבל בטוח שאפשר למצוא צעירים/מבוגרים משכילים ואנרגטיים שסולדים מהתופעה (הם כמובן לא יצאו מהארון שלהם, כי מיד יהפכו אותם לזקנים ניאנדרטליים וכד').

איתן בקרמן 12 בנובמבר 2010

אה, מובי, זה קל: אנשים שסולדים מ"התופעה", הם נינאנדרטלים חסרי בינה, מיושנים וטיפשים. זקנים זו לא מילת גנאי אז תרשה לי לוותר עליה. לסלוד מה"תופעה" זה כמו לסלוד מזה שיש ג'ינג'ים בעולם, זכותך לסלוד מזה אבל שמור את זה לעצמך.

בני תבורי 12 בנובמבר 2010

moby,
כי התרבות האנושית עשתה כמה צעדים קדימה מאז העידן הניאנדרטאלי אבל בתחום מה שעושה כל אחד בזמנו הפרטי, אנחנו עדיין בוחשים במרץ. אני מתחמק בקביעות מכל דיון הנסוב סביב השאלה אם הומוסקסואליות הינה תכונה מולדת, נרכשת או שמדובר בבחירה. אף אחד לא חייב לי הסברים ואין לי כל כוונה לתת לעובדת היות מישהו הומוסקסואל להשפיע אף כהוא זה על היחס שלי אליו/ה. השאלה שאני מבקש תמיד לשאול את מי שסולד מהתופעה היא, למה? איפה זה נוגע אליך? למה אתה חש מאויים? ברגע שהסולדים יתחילו לשאול את עצמם את השאלות הללו, יעלם עוד אחד מהשרידים האחרונים לניאנדרטאליזם.

אלון זנדר 12 בנובמבר 2010

מובי, חשבתי אם ומה להגיב לך – אבל הקדימו אותי. רק להבהיר את הנקודה מבחינתי: אם "סלידה" עבורך היא תחושה לא נעימה שבלב, מותר ורשאי כל אחד להרגשי מה שהוא רוצה. אבל אם סלידה עבורך היא יציאה פומבית נגד בני אדם אחרים השונים ממך רק בגלל ההבדל ביניכם, אז ניאנדרטליות, מיושנות וחוסר בינה הן מילים רכות ונעימות ביותר לעומת אלו שאני הייתי בוחר בהן לתאר "סולדים" שכאלה.

moby 12 בנובמבר 2010

1. שיהיה ברור, מעניין לי את קצה הסנדל, נטיותיו המיניות של אדם (כל עוד אינו עובר על החוק).
2. ברמת הדיון,משום מה כל מי שמראה סלידה,או אי נוחות כלפי נטיה הומואית הופך מיד ברמה הרעיונית לנינדרטל או חסר הגיון בריא (מאיר אריאל או מנחם בן הם רק דוגמאות קטנות מאוד נא לא להיתפס אליהם).
מעניין מה היה קורא אם הייתי לוקח מאמרים של כותב לא מוכשר במיוחד…… למשל בקרמןומשנה את המילים, אוהדי בית"ר ,ימניים, בוחרי ליברמן במילה הומואים ומפרסמם מה היה בקרמן מגיב על זה ויותר מזה האם הייתם עוברים לסדר היום?
אלון-
"סלידה עבורך היא יציאה פומבית נגד בני אדם אחרים השונים ממך רק בגלל ההבדל ביניכם, אז ניאנדרטליות, מיושנות וחוסר בינה הן מילים רכות ונעימות ביותר לעומת אלו שאני הייתי בוחר בהן לתאר סולדים שכאלה." ככה אתה מתאר את בקרמן? מעניין.
3. אני לא חושב שכדורגלן ישראלי שייצא מהארון יקרה לו משהו מהקהל, גרשון כבר שנים מלווה בתואר הנחמד הזה ולא ראיתי שזה פגע בו ברמה המקצועית.השירים כלפי השחקן ההוא רק ישתפרו. ברמה התקשורתית בודאי לא יעונה לו דבר.ככה שבביצה שלנו הכל יכול להיות דבש.
השאלה היחידה שצריכה להישאל היא מה יקרה לו בחדר ההלבשה? עם החברים שלו.ולמה שיאונה לו משהו רע.
חוץ מזה שאין קהל בישראל, לפתוח יציע למשחק זה לא נחשב קהל.

יוני 12 בנובמבר 2010

לא רע בכלל. ואי לא מראה סלידה כלפי הומואים. אפילו לא כלפי גייז מתנשקים. אבל לשם הדיון, לא רע בכלל.

גיא זהר 12 בנובמבר 2010

יש הבדל בין לסלוד מאלמנטים מוחצנים מסוימים שאופייניים לחלק מאנשי הקהילה (לא רק להם דרך אגב) לבין לסלוד ממשהו שהוא נטיה טבעית של חלק כזה או אחר מהאוכלוסיה

שלו 12 בנובמבר 2010

אני ממתין לזמנים כאלה שזה לא יהיה עניין. שהנטייה המינית של אדם תהיה ענינו הפרטי, וכמו מספר אנשי בידור שיצאו (או הוצאו) מהארון בגיל מאוחר ולא היה בזה הפתעה כך גם אנחנו נתבגר קצת ונשאיר לאנשים גם קצת פרטיות.
למה זה צריך להיות ענייני נטיותיו, והרגליו השונים של אדם בגיר/ה שעושה דברים בהסכמה עם בגיר/ה אחר.

moby 12 בנובמבר 2010

שלו
גם אני מחכה, אבל כותב המאמר מעוניין ששחקן כדורגל יפרסם את הקורה איתו בחדר המיטות.
1. למה זה מעניין מה עושה מסי בחדר המיטות שלו?
2. גם את מסעות ההוללות של רוני עם אישה ללילה בגיל כזה או אחר לא אמורות לעניין אף אחד למעט אישתו והעורך דין שלה.
אז יש פה פרדוקס.
1. מציצנות- חובה של מעריץ לדעת מה עושה הכוכב שלו במשך 24 שעות הכוללות במה הוא נוהג,אוכל ושוכב.
2. צנעת הפרט, זכותו של אדם לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה מתי שהוא רוצה . תוך שמירה על החוק.
3. "גאוות הקהילה" רצון הקהילה דווקא לפרסם, לעורר, להחצין "להוצאי" כל אדם גם אם הוא לא מעוניין בכך.

נעל קרועה 12 בנובמבר 2010

לא הבנתי,למי ולמה זה חשוב ששחקן יצא מהארון ?

בני תבורי 12 בנובמבר 2010

נעל קרועה,
למי – לשחקן בראש וראשונה. תחשוב על לחיות במקום אפל וצר מידות ולצאת פתאם החוצה, לאוויר הנקי. לא נשמע טוב?
לחברה כולה – על פי מחקרים שנעשו לאורך שנים עולה כי לחיות בארון של דעות קדומות וסטריאוטיפים, הרסני לא פחות מלחיות בארון של נטייה מינית. לא חראם?

נעל קרועה 12 בנובמבר 2010

שאלת תם
יש איפשהו בעולם כדורגל פעיל שיצא מהארון?

לוינטל 12 בנובמבר 2010

חבר'ה, תראו משהו בהזמנה לפוסט הזה מהדרבי של מנצ'סטר. מה זה???
http://www.thesun.co.uk/sol/homepage/news/3223724/Rio-Ferdinand-thinks-Sun-photo-is-picture-of-the-year.html?OTC-RSS&ATTR=News

הקורא בפוסטים 12 בנובמבר 2010

גדול הרבה זמן לא צחקתי כך מתמונה או שאולי זה הכוס ריזלינג שלידי?
דרך אגב אני מודה ומתוודה – אני דפרסיבי !
מישהו סולד ממני?

לוינטל 13 בנובמבר 2010

לא ממש.
זו אחת התמונות הגדולות

תומר חרוב 13 בנובמבר 2010

לא הפסקתי לצחוק.

דורפן 12 בנובמבר 2010

דעתי על הומופובים, גם אלו שעושים את זה כי יהוה או ישו אמר להם, מתגבשת בעיקר לאור החברים שלהם – הנאצים.

ידין 12 בנובמבר 2010

חשוב ששחקנים הומואים יוכלו לצאת מהארון בלי חשש, אם הם רוצים, כי להיות בארון זה רע. זה גם חשוב שקהל האוהדים ידע לקבל שחקן הומו, כמו שיודעים לקבל שחקן שחום עור. עד לפני שלושים שנה שחקן שחור באירופה היה עוף מוזר. כדורגל היה המשחק של האדם הלבן. אז הקהל עשה קולות של בבונים, והקבוצות חטפו רדיוסים וקנסות, וחוליגנים הורחקו מהמגרשים ונשפטו, עד ששמו סוף לתופעה. באנגליה גם התחילו לתפוס אוהדים שמקניטים שחקנים בקריאות הומופוביות, כי הבינו שזה בכלל לא קשור לשאלה אם השחקן באמת הומו.
אפשר לקרוא על זה כאן:
http://www.havana.org.il/local/1293

מה שחשוב זה שיאפשרו לשחקנים שיבחרו בכך להמשיך לשחק בלי להיות קורבנות של הומופוביה במגרשים ובחדרי ההלבשה.

לוינטל 13 בנובמבר 2010

כתבה יפה, ידין

הופ 13 בנובמבר 2010

אכן כתבה מרתקת.

הופ 13 בנובמבר 2010

מובי ואחרים – חשוב ששחקנים ייצאו מהארון ויתקבלו בחברה כדי להניע תהליך שבסופו כל ספורטאי הומו יוכל לחיות חיים חופשיים בלי לפחד שמישהו יראה אותו ברחוב עם בן זוגו ומאותו רגע הוא לא יוכל לעלות לכר הדשא בלי לסבול השפלות.
האמת? אני מתקשה להבין מה השאלה פה בכלל. מי היה מוכן לחיות חיים כאלה בהם הוא לא יכול לצאת עם הפרטנר שלו לסרט או למסעדה, או סתם ללכת איתו יד ביד כשהוא רוצה? מי היה מוכן לנשק או לחיות עם חייו אם אדם שהוא כלל לא נמשך אליו רק בשביל ההצגה לתקשורת?
מובי – ההשוואה בין אוהדי בית"ר/ ימניים/ בוחרי ליברמן לבין הומואים מקפלת בתוכה את ההנחה שלהיות הומו זה עניין של בחירה. זה לא. כמו שלהיות שחור או ממוצא פולני או גבר זו לא בחירה. אתה בסדר עם להביע סלידה פומבית מאנשים שחורים?
בני ואלון – אני לא מסכים איתכם לגבי "מי יהיה זה שייצא מהארון". מה שדרוש הוא אדם מאוד מאוד אמיץ ודעתן, וחוש להיסטוריה לא יזיק – כי הוא ייכנס לספריה. למען האמת יכול להיות שדווקא שחקן אלמוני יחסית (ועם הבנה ביחסי ציבור) יבחר במהלך, כי יבין שזו הדרך היחידה שלו לזכות באיזושהי תהילה.

moby 13 בנובמבר 2010

הופ.
באותה מהירות שאפשר להוכיח שנטיות מיניות הם דבר מולד אפשר להוכיח שלאומניות היא דבר מולד. אל תתן לעצמך הנחות. אין הוכחה מדעית אמיתית מובהקת ל"יצירת ההומו/לסבית/הטרו/מונו או כל שילוב אחר המושלם" יש מספר קטן מאוד של מחקרים (שאולי הם יביאו אותנו למציאת הגןגנים לנטייה מינית). הוכחה אין.
אין דין עיניים כחולותעור שחוםעיניים מלוכסנות ונטייה מינית. יש השפעה סביבתית לנושא (גם לזה יש מחקרים לא פחות מדעיים)ויש מספר "תובנות" של מספר חוקרים.
אגב את המחקרים על לאומניות מופעים בדרך כלל באותם החוברות המדעיות.
אני חושב שאפשר לקיים דיון.
אי אפשר לקיים דיון אם אתה מבטל את העמדה השניה כלא לגיטימית הוא חולה במוח, קשקושים, האיש נינדרטל. הקוקיה הסתובבה לו. הם טענות לא לגופו של עניין אלה לגופו של טוען.
"""""
אם אדם וכולנו עברנו (טוב לא אולי לא כולנו) עברנו את גיל 18 מעוניין להשאיר את נטיותיו המיניות בדלת אמותיו. למה צריך לדחוף אותו לעולם בכוח? אם הוא לוקח את שיקוליו (כלכליים,חברתיים, מקצועיים) האם אנחנו אלו שצרכים לקבוע בשבילו?
יש שמועות על שחקן עבר ת"א נשוי ומאושר שנוהג בשני המינים באופן דומה.
הוא גר בשכונה "טובה" וחלק משכניו הם מהמוצהרים שבקהילה, ברמה המקצועית אין לו כבר מה להפסיד, ברמה הכלכלית יכול להיות. למה הוא גר בארון למחצה? כי ככה הוא בחר- זכותו.

הופ 13 בנובמבר 2010

מובי –
1. בהחלט יכול להיות שעל נטיה לאומנית יש השפעות מולדות, אז מה? לבחור בליברמן או להיות ימני היא לא פונקציה ישירה של נטיה ללאומנות. אני יכול להיות לאומן (כולנו כאלה קצת) ולחשוב שליברמן לא משרת את האינטרסים שלי. ואני יכול להיות פטריוט ולהיות שמאלני קיצוני כי זו הדרך הנכונה עבור המדינה שאני אוהב.
בדיוק בשביל זה יש ויכוחים פוליטיים – כי אנחנו חושבים שיש טעם לשכנע מישהו לבחור אחרת.
לעומת זאת, מלבד במגזרים באמת חשוכים אין ויכוחים שנועדו לשכנע הומואים להיות סטרייטים, או ההיפך. גם אתה לא מנסה לשכנע את לוינטל או מגיבים אחרים פה להיות הטרוסקסואלים – ואצל בקרמן אתה כן מנסה לשכנע. אז כנראה שזה לא משהו שאתה חושב שאפשר לשנות (או שאתה חושב שכן אבל מתבייש להגיד את זה).
אם נטייה מינית היא לא דבר מולד, אז גם היותך סטרייט היא לא דבר מולד. האם זה נראה לך הגיוני שאנשים יסלדו ממך בפומבי כשאתה נותן לבת הזוג שלך נשיקה על הלחי או כשתזכיר אותה בהקשר מיני? למה זה הגיוני לסלוד מאנשים שנמשכים לבני אותו מין?
2. אתה חושב שאפשר לקיים דיון במה בדיוק? לא הבנתי. בהאם להיות גיי זה דבר טבעי או לא? האם אתה מוכן שיקיימו דיון בלגיטימיות של הנטיה המינית שלך, או במי שאתה?
כל עוד אין איזו הוכחה שאנשים בוחרים בגיל כלשהו אם להיות סטרייטים או גייז, או בי או טרנסג'נדרים או ווטאבר – אני מתייחס לאנשים האלה כאילו יש להם לגיטימציה להיות מה שהם. עם זאת, אחרי שיתברר שהנטיה המינית של אנשים היא משהו שנקבע על ידי הסביבה – אתייחס אליהם בדיוק אותו דבר.
אין שום עליונות במאפיינים שלי על מאפיינים של אחרים. לא באלה המולדים, לא באלה ה"סביבתיים" ולא באלה שבחרתי. בטח שאין שום עליונות שמאפשרת לי להשפיל אחרים, לקלל אותם או לקיים דיון בלגיטימיות שלהם, כל עוד זה לא פוגע בי.
3. מבחינתי, אין פה שום דיון ולא צריך להתקיים שום דיון, מלבד הדיון ב"איך עושים את זה קל יותר עבור צעירים וצעירות להט"בים לצאת מהארון ולהרגיש שהם לא לבד בעולם". כל דיון על לגיטימיות של אדם להימשך למי שהוא נמשך הוא בעיני לא רק ניאנדרטלי, חשוך וקשקוש, אלא מסוכן ופוגעני מאוד. גם עכשיו אני נבוך שאנחנו בכלל דנים בבלוג של גיי האם זה לגיטימי שהוא יהיה גיי. זה כמו שאבוא לבלוג שלך ואדון עם אנשים אחרים בהאם זה לגיטימי שאתה אוהב נשים ו"האם צריך לתת לזה במה".
***
הגענו לעניין הבמה, אם כן. מה שאתה מתעלם ממנו כאן זה שאף אחד לא משאיר את נטיותיו המיניות בדלת אמותיו. אף אחד מה"סטרייטים", הכוונה. אם זה בדיבור, במגע, במבט, בשיתוף בחוויות, בפרסומות, בטלוויזיה, בקולנוע, בכל מקום ובכל זמן ובספורט באופן מיוחד – הנטיה המינית השולטת מוחצנת כל הזמן. אבל בה בעת, הנטיה המינית הלא שולטת מושתקת ומצטיירת כדבר לא לגיטימי (בתל אביב פחות, וטוב שכך).
נער שמגלה שהוא נמשך לבחורות לא צריך להסתיר את זה. כנ"ל שחקן כדורגל. הוא יכול לחיות בצורה חופשית, לא לתכנן מראש איך הוא יוצא מהבית של החברה בלי שיראו. לגייז צריך החופש המלא בדיוק לאותו סוג של חיים. ובגלל שכרגע בחברה שלנו זה "טבעי" שאתה סטרייט ו"לא טבעי" שאתה גיי, אז חשוב שנראה לילדים שזה בסדר גמור, ואין שום בעיה עם זה.
המחשבה שמישהו חי בארון, כלומר מסתיר את חייו האמיתיים, כי "הוא בחר בזה" היא מוטעה במקרה הטוב וצבועה במקרה הרע. כי בעולם בו לצאת מהארון אומר לסיים ככל הנראה את הקריירה המקצוענית שלך, ועד אז לספוג השפלות בכל מקום, אין פה שום עניין של בחירה. בדיוק את זכות הבחירה הזו אני רוצה לספק.

הופ 13 בנובמבר 2010

אני מוסיף שאנשים הם לא כאלה צרי אופקים כמו שנדמה לפעמים, אבל הם כן עדריים מאוד. לכן ברגע שזה יקרה בפעם הראשונה והשניה והשלישית, נתפלא לראות כמה מהר זה נהיה מקובל והגיוני.
תראו כמה מהר (יחסית, כן?) הסתגלנו לתפיסה שאישה זה לא דבר שאפשר לצבוט בתחת שלו כשמתחשק.
ולוינטל – שכחתי לכתוב שהפוסט מצוין. אתה כבר יודע מה אני חושב על הפוסטים האלה שלך.

תומר חרוב 13 בנובמבר 2010

אני מסכים איתך לגבי זה שברגע שזה ייקרה זה יתקבל די מהר. בניגוד לאחרים פה אני דווקא כן חושב שהבעיה המרכזית תהיה בשחקנים האחרים, המאמנים ואנשי הקבוצות עצמן ופחות הקהל. קהל יכול לרדת לחייו של כל אחד, בין אם זה הומו או בין אם זה חיים חג'ג' שנתפס בהונאת ביטוח- הבעיה היא יותר רצינית שההומופביה היא נחלתם של אנשים עימם אתה צריך לעבוד. מה שעבאס סואן עבר בטדי או מה שברוך דגו ספג מאוהדי מכבי תל אביב למשל לא היה פחות גרוע משחקן שיציקו לו ביציע על נטיותיו המיניות(פרט לכך, יש גם לא מעט הומואים מחוץ ובתוך הארון ביציעים).

תומר חרוב 13 בנובמבר 2010

למה חשוב ששחקן יצא מהארון? זה לא באמת חשוב ברמה האישית אבל זה כן חשוב ברמה החברתית. כמעט בכל תחומי החיים הפסיקו לרדוף הומוסקסואלים בגלל נטיותיהם המיניות, נותרו בערך שני תחומים עיקריים בהם אין להומוסקסואלים מוצהרים דריסת רגל, ספורט ופוליטיקה(במדינות מסוימות) כשלמעשה הפוליטיקה הרבה יותר מתקדמת מהספורט. כאדם, הומו או הטרו סקסואל חשוב לי שבחברה בה אני חי תהיה דלתו של כל תחום פתוחה לכל אדם. וזה למה חשוב(לי) ששחקן ייצא מהארון.

אלון זנדר- לא ידעתי על הקטע עם וויזה והחלוצות הורודות, דוידוביץ ושטראובר שיחקו המון פעמים עם תלבושת ורודה ולא שמעתי שום דבר נגדם בעניין הזה. חוץ מזה, למרות שאתה אוהד שאלקה אומלל, מה דעתך על מה שדורטמונד עושה השנה? זה פשוט מדהים, הם טיטאו היום את המבורג בקלות.

Comments closed