בולמית סנילית

אחת האמירות המפורסמות של הדראגיסטית הנהדרת ציונה היא: "אני בולמית-סנילית. אוכלת, אוכלת, אוכלת ושוכחת להקיא".

צחוק צחוק, אני אחד שלא טוב במינונים ובכלל לא יודע לדחות סיפוקים. שילוב קשה של ילד נצחי עם נטייה התמכרותית קשה. לשוקולד, לסקס, לסיגריות (בעבר סמים), למוסיקה ולכדורגל.

אני כידוע צופה בהמון כדורגל מכל העולם. חשבתי פעם שזה הכי "מסוכן" או "גרוע" לאנשים עם נטייה התמכרותית היא לעבוד במה שהם אוהבים. כי יקרה אחד מהשניים: או שהעבודה תשניא עליך את האהבה שלך (מסתבר שלא!) או שתישאר ילד ולא תתבגר, שזה יותר מה שקרה לי. אני עושה מה שאתה אוהב. אבל כשאני רואה אנשים אחרים, ברור לי ש לא נורמטיבי. משהו לא בסדר בי. אני יותר מדי נהנה, יותר מדי טוב לי, אני לא סובל בעבודה ואין לי שק של סיפורים של מרמור ועצבים כלפי הקולגות. אולי עדיף להיות לא נורמלי.

כל השבת, כל יום ראשון וגם כמעט בכל יום אחר אני צופה בכדורגל. יש לי תרוץ –  אני עובד בזה. אבל אין כאן ממש מקרה של ביצה ותרנגולת אלא יותר ביצה וחביתה. ברור שהעבודה שלי מקורה באהבה שלי שהייתה נשארת בכל מקרה. אני אוהב את הביצה ולכן טבעי שאעשה ממנה חביתה. 

לאן אני חותר, או יותר נכון בולס?  כמעט והצלחתי להעביר היום יום שלם בלי ספורט. ביום שני אני בדרך כלל לא כותב לעיתון. זה יום המנוחה היחסי שלי אחרי שצברתי קצת עייפות, ויש לי זמן לקצת עיסוקים אחרים. חוצמזה זה היה יום בלי שום דבר לראות בטלביזיה, אז החלטתי להעביר יום שלם של התנתקות, מנוחה, התרעננות. כמו שחקן כדורגל ביום שאחרי משחק רק בלי לעבור בקניון. אפילו בקושי נכנסתי לאתרי ספורט…

ואז בשעה 22:00 הגיע טלפון מ"האיש הרע מהמערכת". הוא היה צריך חצי עמוד ולא היה לו מי שימלא אותו. כך חירבו לו יום החופש שלי. נאלצתי להתעסק במשך חצי שעה בסם הממכר הזה כדי להרים כתבה. ככה זה: בעבודה לא יתנו לי להיגמל וגם החברים לא "עוזרים" לי להיגמל, ואפילו תיאו הכלב שלי לא יכול לעשות עם זה משהו.

אבל יש לי לב טוב. סלחתי עוד לפני שהייתי אמור לכעוס. יום אחד בלי כדורגל זה די והותר. עכשיו אחזור בכל הכוח. אני צריך את המנה שלי. זו ההתמכרות הטובה, העקבית, האמיתית והארוכה ביותר בחיי. מילדות עד המוות… רואה משחק אחרי משחק אחרי משחק, כמו עישון בשרשרת, כמו בולמית סנילית. כבר הייתי בכל הסרטים ואין טעם שלא עבר בפי.

***

ואם כבר מדברים  אוכל, אני מתוודה שהתייאשתי. אני טוחן קרמבואים מתחילת נובמבר. השלמתי עם זה שצריך להסתפק בקרמבו בלי החורף שדווקא הלם אותו מאוד. פעם לפני שהמדבר השיג אותנו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לא מטאפורה. המלחמה עצמה
סיכום שבוע 10

No Comments

סיינט מוג'י 16 בנובמבר 2010

אף פעם לא היית מכור לסמים , ניסית מעט…
תחזור לדירוג העוצמה ותפרסם אותו בבלוג בימי שני.
נראה לי מתאים ליום שכזה…

לוינטל 16 בנובמבר 2010

א. מברוכ שעברת סופסוף לכתוב באנגלית ממקום מושבך בתאילנד.
ב. דירוג העוצמה זה חלום שלי אבל החישובים לוקחים יותר מדי זמן והשקעה.

מנחם לס 16 בנובמבר 2010

לוינטל, אני הייתי בדיוק כמוך בגילך, אם כי ההתמכרות לסקס באה אפילו לפני ספורט ושוקולד. ההתמכרות עדיין נשארה, אבל אוי, היכולת…
גם ההתמכרות החולנית לספורט עדיין נשארה. אני רב ומתווכח עם ילדים בני 14 על מי טוב ממי, לברון או קובי. ואני בן 73. לפעמים זה ממש מפחיד אותי איך זקן כמוני יכול להשקיע 50% מזמנו לספורט, 30% לשייט ודייג, ו-20% לאשה ול-14 הנכדים ו-4 הנינים.
תגיד לי, מה בדיוק דפוק אצלי?

בני תבורי 16 בנובמבר 2010

מנחם,
אמנם השאלה שלך לא הופנתה אלי, אבל כמי שהכי קרוב אליך בגיל אני חושב שכלום לא דפוק אצלך למעט העניין הזה של הדיג…
חזק ואמץ!

מנחם לס 16 בנובמבר 2010

בני, היית קיבוצניק, נכון? (או עדיין). קנה חכה, לך לסלעים של אכזיב (או לחוף הכנרת? יש עדיין דגים בכנרת?), ותחכה לבורים או סרגוסים. אני מבטיח לך שקט נפשי כתמורה, אפילו אם כל מה שתדוג זה איזה עשב ים קטן!

moby 16 בנובמבר 2010

מנחם עזוב דגים, אין כבר כנרת

ערן קאלימי 17 בנובמבר 2010

בני, אל תקשיב למנחם!
דיג זה לא לעניין.

היתה תקופה בילדותי, שכולם דגו. הבריזו מבית ספר, הלכו למזח בעתיקה ודגו, אחרי צהרים הלכו למזח בעיקה ודגו, השאירו את ההורים שלהם ישובים בכף הזהב הלכו למזח ודגו.
שנאתי את זה. נשארתי לבד במגרש לזרוק לסל. סצינת הדיג היתה תקופה קשה מבחינה חברתית.

אבל כשהתחילה סצינת הסמים, וסצינת הלהתחיל עם תל אביביות בפסטיבל בסוכות, או אז נהניתי. לא מהעשיה, כמו מהפוטנציאל. לפחות בכל הנוגע לתל אביביות.

לסיכום, עזוב אותך מדגים, לך על ג'וינטים.
ומין.

לוינטל 16 בנובמבר 2010

מנחם, דיג זה כזו תראפיה טובה לנפש כמו שמספרים?
אני שוקל לנסות

מנחם לס 16 בנובמבר 2010

שמע לי. אין דבר המרגיע את הנפש יותר מדייג. האם אתה גר בארץ? יש לי כמה רעיונות בשבילך.

לוינטל 16 בנובמבר 2010

אכן גר בתל אביב, ממש סמוך להדסון שלנו – נהר הירקון

לוינטל 16 בנובמבר 2010

יותר נחל מנהר האמת

סימנטוב 16 בנובמבר 2010

מנחם יש לי שאלה (…אף לא ממש נכנסתי לעניין של דייג, יש לי חבר מכור שגרר אותי כמה פעמים לא ניתפסתי בחקה הזאת).
מעניין לדעת מה מושך אותך לענין – מה נחשב ליום מוצלח מספר הדגים שנתפסים? (יש אלמנט תחרותי?) state of mind? הניסיון לתפוס דג הקרב אל מול הדג שנלחם על החופש שלו? תודה :)

מנחם לס 16 בנובמבר 2010

מה שמושך בדייג (אותי) זאת קודם כל השלווה בלהיות בסירה באמצע האוקיאנוס, נניח 10 מייל מהחוף שבו אתה כבר לא רואה את החוף. אבל שם הדייג הוא דייג יותר רציני – דגים גדולים – שאני לרוב לא מתעסק איתם. אז אני סתם נהנה מהבדידות, ההרגשה שאני היחיד שם. עם ישנם איתי חברים, אנחננו דגים ביותר רצינות, וכבר דגתי מרלין גדול מאוד לפני שנתיים. ליד החוף, על המזח, זאת תחרות נגד הדגים הממזרים והחכמים. מה שמשגע אותי יותר מכל זה שאני משתמש באותו BAIT כמו הסינים והקוריאנים ממש לידי, ועל כל דג שאני דג, הם דגים עשרה. אני מסתכל עליהם, מעתיק כל תנועה, והם דגים ואני לא. זה משגע ממש. אבל ההרגשה שהחכה נמשכת לכיוון המים ואתה יודע שישנו דג בחכה, היא הרגשה נהדרת שאיני יכול להסבירה. אני מחזיר את הדגים למים כי אני מסרב לאכול אותם, אם-כי כילד בבת גלים טיגנו בלי סוף סרגוסים ובורים שדגנו ליד הקזינו.

סימנטוב 16 בנובמבר 2010

תודה – מאוד הסתקרנתי לקרוא. לי קשה לראות את עצמי בלב הים לבד (לא ענין של בטחון או משהו כזה פשוט לא מתחבר) בכל אופן אדם עם תחביב (ותשוקה לתחביב) הוא אדם עם מזל.

מנחם לס 16 בנובמבר 2010

תגיד לי, לא לימדו אותך בבית ספר לכתוב בשפה שתהיה ברורה? מה זה "חמש על אחד מספר פעמים ביום"? אני לא יודע, אבל גם בשמך וגם במה שאתה כותב יש משהו שאני לא סובל. למה שלא תסביר בדיוק, ובשפה ברורה, מה הבעייה שיש לך איתי?

moby 16 בנובמבר 2010

תודות,
אכן חסר פה קצת חורף, שמעתי שקרמר נעצר על נסיון הברחת ענן במסלול הירוק מבון.
נו……. את הבסקוייט או שמא את המקצפת?

לוינטל 16 בנובמבר 2010

תמיד נהגת להתחיל מהביסקוויט אבל כיום אני מגוון – לפעמים מלמעלה ולפעמים מלמטה. נדיר למצוא מישהו מגוון כמוני, מה?

שלו 16 בנובמבר 2010

איטליה רותחת, גליאני נוזף במרוטה שיפסיק להתערב בענייני מילאן.
באינטר חוגג הבלגן, רוצים שחקנים בחלון בינואר.
קליארי מפטרת מאמן ופונה לדונדוני, לדונאדוני?!. 
וברומא?
ברומא חואן ופיזארו חוזרים להתאמן.
רומא כבר מימשה את האופציה על בוריאלו, לפני שמילאן תוכל להתחרט, ומוריניו יגיש הצעה שאי אפשר לסרב לה (מדברים על 40 מיליון).
אחרי הפגרה מחכה לרומא שבוע חשוב וקשה עם שני משחקי בית, נגד אודינזה בליגה ביום שבת ונגד באיירן בצ'מפיונס ביום שלישי.

לוינטל 16 בנובמבר 2010

שלו
אני מתגעגע לקאנולי הסיצ'יליאני המושלם שזללתי ברומא, שם בבית הקפה הזעיר "צ'ורי צ'ורי" במונטי. איך בא לי… רק בשביל זה הייתי נוסע (ולא חוזר)

שלו 16 בנובמבר 2010

אכלתי בזאת שבטרסטברה.
200 מטר מבנייני הקהילה היהודית שם…

שלו 16 בנובמבר 2010

יש מסעדה בטורה ארגנטינה (חלק מרשת נאפוליטנית) רוסו פומדורו עם פיצת ארבעת הגבינות הכי טובה שאכלתי,
בטסטצ'יו יש מסעדה סינית מעולה וזולה עם גרפה די ריזו, מדהים.
ברחוב שגרתי (ויאלה מרקוני) בין חנויות האופנה עומדת מסעדה בשם רטרו, עם אוכל איטלקי חבל על הזמן (בעיקר מטוסקנה, אבל יקר).
קרוב קרוב לטיברינה בטרסטברה מאחורי פיאצה סונינו ישנה רשת של סלטים "אינסלטה ריקה" שוב אוכל איטלקי פשוט וטוב. וכן באיזור פיאצה "סנטה מריה אין טרסטברה" יש פאבים ומסעדות שחבל על הזמן.
יש חנות סנדוויצ'ים ליד גשר סיסטו בויה פונטי סיסטו, שנקראת מנג'אמו, באמת סנדוויצ'ים חבל על הזמן.
גם אני מתגעגע.
לכל אחד מהם.

לוינטל 16 בנובמבר 2010

טוב, אני חייב לקפות מתישהו לרומא – נאכל קצת ביחד.

שלו 16 בנובמבר 2010

אני כבר בארץ חודש ושבוע….
אבל בקיץ נראה לי שאני אעשה קפיצה לאומבריה.

בליקי 16 בנובמבר 2010

איזה סווט-שופ של קרמבו.

צור שפי 16 בנובמבר 2010

נכון שסווט שופ אבל הסרט מעלה את השאלה הגדולה ביותר בתולדות הקרמבו: להתחיל לאכול מהקצף או מהעוגיה? (שווה דיון נפרד). וחוץ מזה השיר של אוהד הפועל בסוף הוא בונוס בתוך בונוס.

יוני 16 בנובמבר 2010

בואנה, היה לך יום עבודה של 30 דקות. תעריך את זה…

ואגב, כיף לקרוא על החיים האמיתיים. לך על זה..

matipool 16 בנובמבר 2010

תגיד תודה גדולה .
אתה מאותם בודדים שעושים מה שהם אוהבים לפרנסתם ( מקווה בשבילך שהפרנסה מספיק טובה ).
תאר לעצמך את אותם אנשים ( הם כל כך רבים ואני אחד מהם ) שמעבירים עשורים שלמים בעבודה שהם לא סובלים רק כדי לעמוד בתשלום שהחיים דורשים ממך .
מנחם – החיים שלך הם מושא לקנאה ושום דבר לא דפוק אצלך . הלוואי עלי ועל רבים נוספים כזו תשוקה לחיים .

פאקו 16 בנובמבר 2010

מה ש-matippool אמר בדיוק

לוינטל 16 בנובמבר 2010

תודה גדולה. אמרתי :)

הופ 16 בנובמבר 2010

כיף לך, כיף למנחם ו-LOL על התגובות

נעל קרועה 16 בנובמבר 2010

עומדים להדיח את גרנט,אולי תשלח לו קופסה של קרמבו

לוינטל 16 בנובמבר 2010

לא כל כך מהר

סימנטוב 16 בנובמבר 2010

מקוה שלא ידיחו אותו, שיצליח למה לא, מה רע לנו?

נעל קרועה 16 בנובמבר 2010

מינוי של די קאניו הנאצי לצידו,זו לא הדחה?

אביאל 16 בנובמבר 2010

שלו – 40 מיליון על בוריילו ?!

שלו 16 בנובמבר 2010

אלו השמועות, אני הייתי מוכר מחר.
רומא הייתה צריכה להודיע למילאן עד ינואר אם היא לוקחת את העסקה עד הסוף (כלומר לשלם עליו 13 מיליון יורו).
היום היא הודיע שכן.
הסיבות לכך הן כי מילאן רוצה אותו בחזרה (אחרי שפאטו פצוע, ואינזגי במקרה הטוב גמר את העונה).
אינטר רוצה אותו בינואר גם כן.
והשמועות אומרות שריאל מוכנה לשים עליו 40 מיליון יורו.
גם עבור חצי (וזה מחיר טוב בשביל חלוץ לא רע בכלל), הייתי מוכר.

לוינטל 16 בנובמבר 2010

מנחם, אתה אושיה. אין כמוך

בני תבורי 16 בנובמבר 2010

מנחם,
אני עדיין קיבוצניק, מענית, שבע דקות נסיעה מזרחה מגן שמואל.
אני מקווה שלא הובנתי כמזלזל בעניין הדייג. מעולם לא עסקתי בכך ודברי אינם מתבססים על ידע. אני פשוט יותר מידי היפראקטיבי לסוג כזה של ספורט.

שלו 16 בנובמבר 2010

בני אני שבע דקות צפונה (:

בני תבורי 16 בנובמבר 2010

איפה בנאדם?

שלו 16 בנובמבר 2010

כרכור

סימנטוב 16 בנובמבר 2010

פלפל דבורה hole of fame

בני תבורי 16 בנובמבר 2010

שלו,
ברצינות? אז לא הגיע הזמן להפגש? אשלח לך הודעה בפייסבוק או טוויטר.
סימנטוב,
פלאפל דבורה אוברייטד עם כל הכבוד. נסה את החסידה, שלושים מטר מדבורה לכיוון הצומת.

שלו 16 בנובמבר 2010

דבורה, כך שמעתי בתור לרופא הילדים נפטרה לפני שנתיים בערך.
הבן שלה מריץ את העסק.
הפלאפל כדרכו של פלאפל, אבל הפיתות סוף הדרך.

סימנטוב 16 בנובמבר 2010

בפעם האחרונה שאכלתי אצל דבורה היה ב 95 או משהו כזה, מצטער לשמוע. איזה פיתות (ואוי ואוי ואוי) כמו כריות תמניות רכות.
חסידה? לא מכיר טוב אני חייב לסדר איזה טיול לצפונה.

מנחם לס 16 בנובמבר 2010

סימנטוב, נשבע לך שאני לא בא להעליב, אבל זה HALL OF FAME – היכל התהילה ולא (HOLE) חור התהילה. עם כל הכבוד לפלפל של דבורה, תסעו איזה 20 דקות לפינה של רח' רמתיים והבונים בהוד השרון, ואז תביעו דיעה. גם בעפולה ליד תחנת האוטובוסים הראשית יש פלפל נפלא, אבל הכי טוב מכולם היה פלפל אברם על הצטלבות רח' אלנבי וקינג ג'ורג' בעיר (בחיפה).

בני תבורי 16 בנובמבר 2010

מנחם,
זו לא טעות, פלאפל דבורה הוא HOLE OF FAME.
זה של הוד השרון הוא אכן נפלא. בביקורך הבא בארץ הקודש, נסה את פלאפל גוזל ליד איצטדיון האורווה ז"לל במלאבס.

הופ 16 בנובמבר 2010

מנחם, או שהתבלבלת או שיותר מדי זמן לא הייתי בבית – איפה יש רחוב קינג ג'ורג' בחיפה?
(בדקתי גם במפה אינטרנטית ולא מצאתי. יש כמובן את הצטלבות אלנבי-קינג ג'ורג' בתל אביב)

הופ 16 בנובמבר 2010

טוב, אחרי בדיקה נראה לי שהתכוונת לפלאפל אברהם באלנבי 30 (פינת רח' עין דור). מקבל את ההמלצה ובפעם הבאה שאגיע אלך לבדוק הכצעקתה!

פרלה 16 בנובמבר 2010

אברהם מלך הפלאפל נסגר לפני מס' שנים וגם את הבודקה הרסו. בסמוך, הבקלאווה והכנאפה של מעדני המזרח עדיין על הגל.

סימנטוב 16 בנובמבר 2010

מנחם צודק טעיתי… (וזה בטח לא הפעם האחרונה :( ) אני כותב את רחשי הלב ונשאר עם זה. הכל טוב.
בני כל אחד והמקום שלו ל פלפלחומוסמקסיקניוכו' כמעט תמיד זה מתחבר לקטע מהעבר (אני עוד מחפש את הטעם המשובח בחומוס שהיה לאבו-מישל (לוד) טעם שנעלם עם לכתו של אבו-מישל אי שם בסוף שנות השמונים (התחליף שלי זה אבו סאלח – עמיעד). פלפל דבורה בשבילי זה לא רק הטעם של הפלפל זה פלפל בגינה המאולתרת זה הקור והלחות שבאויר זה טחינה מטפטפת על הסוודר או על חולצת הפלנל (חשבתי שחולצות פלאנל תמיד יהיו 'קול') וזעת כפות רגלי נועלות נעלי בית של דפנה

matipool 17 בנובמבר 2010

פלאפל כדורי בהוד השרון ( או רמתיים לותיקים שבינינו ) הוא פלאפל הבית שלי מגיל 6 ועד היום .
תמיד טעים , תמיד טרי , תמיד עם אותו תור קבוע ותמיד אותו דוכן כחול שצמוד לתחנת דלק סונול ( פעם אחת לפני הרבה שנים הם עשו שיפוץ קטן. הגדילו קצת את הדוכן ושמו לו גגון , הרכיבו מכונה לפלאפלים במקום להכין אותם ידנית ואפילו הכניסו מזגן קטן בפנים ) .
לא יודע למה ואיך אבל אפילו העמבה והסחוג שלהם יותר טעימים מבכל מקום אחר .
לא להאמין שבתור ילד קטן אכלתי שם , אח"כ אכלנו שם עם הבנות אחרי הפעולות בתנועה ועכשיו אני קונה שם לילדים שלי שכבר יותר קרובים לצבא מאשר ליסודי .

פראליה 16 בנובמבר 2010

לוינטל, אתה קבוע בקול-ישראל?

לוינטל 16 בנובמבר 2010

אה, שמעת אותי. לא, אני לא עובד שם בשכר אבל מדי פעם עולה או מקליט פינות ולפעמים אפילו מנחה אורח

פראליה 17 בנובמבר 2010

אז תן כאן פרומו מדי פעם לאוהדיך

לוינטל 17 בנובמבר 2010

טוב, כולה חמש דקות ברדיו ועוד על נבחרת איסלנד. מילא היית מדבר על הופעה של 40 דקו לסיכום עונת הפורמול 1 בערוץ הספורט. :)

רפאל 19 בנובמבר 2010

שמע, עוד משהו שאדיר במצב שאתה מתאר- יש לך הזדמנות לכתוב על כל מיני ענפים, בנוסף על כדורגל.
יש כאן הרבה אנשים שמסתובבים עם המון המון תובנות ודעות מקוריות לגבי ספורט אמריקאי למשל אבל אותם לא מפרסמים והם תכל'ס כותבים לעצמם עד שמתייאשים ועוברים הלאה.

לוינטל 19 בנובמבר 2010

כן, אני בר מזל בגיוון ובבמה שיש לי.

old timer 17 בנובמבר 2010

חולצות פלאנל כבר לא קול?! מזל שלפחות מעמדן של נעלי הבית של דפנה נותר איתן כשהיה.

ערן קאלימי 17 בנובמבר 2010

ואגב, פלאפל זה פיכסה. זה בזבוז מקום יקר בקיבה. מקום שעדיף למלא בעזרת שווארמה, ושני גלונים של עמבה.

moby 17 בנובמבר 2010

פתאום התפתח לו דיון על פלאפל?
פרלה אני מתפלא עליך, למה אתה לא משתף אותם במוסדות הפאפאל החיפאים מישל את הזקנים? שלא לדבר על אוריון.

מנחם לס 18 בנובמבר 2010

כל הדוכנים ללא שם ברחוב החלוץ בחיפה (ליד רח הנביאים) יכולים להתחרות עם כל פלפל בארץ

Comments closed