רגעי השנה 2010

שלושת רגעי השנה בכדורגל 2010

 

יש לי שלושה רגעים מרכזיים כשאני בא לבחור את רגע השנה בכדורגל 2010:

מקום 3) המחווה של אנדרס אינייסטה לדני חארקה.

 נגיד אתה כדורגלן שלא כובש הרבה, ונגיד יצא לך לכבוש, וזה קורה בבמה הכי גדולה בעולם הכדורגל – גמר המונדיאל, שער ניצחון בדקה ה-116. אין יותר דרמטי מזה. איך תחגוג? איך תגיב?

מה שאנדרס אינייסטה עשה היא אחת המחוות הענקיות בכל הזמנים בספורט. מרגש עד דמעות. שחקן ברצלונה שב-99 אחוז מהזמן על המגרש משדר שלווה וקור רוח, הוריד את החולצה וחשף כיתוב: "דני חארקה תמיד איתנו".

חארקה אפילו לא שיחק עם אינייסטה בנבחרת. גרוע מכך, הוא שיחק באספניול, היריבה העירונית של קבוצתו של אינייסטה, ברצלונה, והפך בה לסמל. חארקה אף מונה לקפטן כמה שבועות לפני שספג דום לב במחנה אימונים בקיץ 2009 באיטליה ומת לפני פתיחת העונה.

איך אינייסטה נזכר דווקא בו לפני הגמר, אני לא יודע. אבל זה שהוא טען שהוא קודם כל חשב עליו אחרי הגול ורק אחר כך על המשפחה, החברים וכל יתר האומה, זו דוגמה ומופת להתנהגות של ספורטאי, לכבוד הגדול שלו למקצוע. אנדרס הקדוש זוכר שגם האויבים שלו על המגרש הם עמיתים שלו בסופו של יום.

כשחושבים על הנסיבות של הכדורגל המודרני – כמויות האגו של השחקנים שלא רואים ממטר, המחווה הזו הופכת לעוד יותר מרגשת. שאפו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

2) אינטר של מוריניו מחייה את הקטנאצ'יו ורוחו של הלניו הררה מכשפת את ברצלונה הגדולה (גומלין חצי גמר ליגת האלופות, ברצלונה – אינטר):

זהו המשחק הכי מרגש של השנה לטעמי. נכון, היו גם גרמניה – אנגליה, גרמניה – ארגנטינה וברצלונה – ריאל, אבל כיום אפשר להסכים על עניין אחד: בארסה הנוכחית היא אחת מקבוצות הכדורגל האיכותיות בדורנו ואולי בכלל.

מוריניו לא התבייש לתפקד את סמואל אטו כמגן בקמפ נואו, מגרש בו הוא חורר בעבר רשתות. הנראזורי ספגו הרחקה שנויה במחלוקת עוד במחצית הראשונה ואז רוחו של 'הקוסם' הררה ("אנחנו טובים יותר בעשרה שחקנים מאשר ב-11") עלתה לאוויר. זה היה בונקר מפואר, לא משתמע לשני פנים, שלא מנסה לעגל פינות, שגאה בעצמו ובמי שהוא.

המשחק הזה הבדיל בין מי שבאמת אוהבים כדורגל ומעריכים עבודת הגנה לאלה שלא רואים כדורגל כספורט תחרותי אלא כקרב שוורים או פסטיגל (או סתם אוהדי בארסה מבואסים).

בארסה הייתה יכולה להפוך לקבוצה הראשונה בליגת האלופות ששומרת על התואר האירופי. זה לא קרה. הכדורגל חזר 45 שנים אחורה, וזה ממש לא במובן השלילי אלא הנוסטלגי. שיעור בהיסטוריה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 1) נגיעת היד של לואיס סוארז (אורוגוואי – גאנה, רבע גמר המונדיאל):

 הרצון של אפריקה וכל העולם לראות נציגה ראשונה לנבחרת מהיבשת השחורה בחצי גמר מונדיאל, ועוד במונדיאל הראשון על אדמת אפריקה, הוליד שנאה והאשמות לא במקום כלפי האקט של חלוץ אייאקס. "רמאות", קרא לזה שלושת-רבעי עולם, ולא כן היא.

המהלך של סוארז היה גם מופת לחינוך: הקרבת היחיד לטובת הקולקטיב – העמיתים לנבחרת ובעיקר המולדת. ערכים שנשכחו מהעולם בעידן הקפיטליסטי, האינדבידואליסטי-אגואיסטי, הגלובליסטי שמאיים למחוק את מדינת הלאום והנכונות של היחיד לתרום למענה.

תחשבו רגע: הרי אין חלום יותר גדול עבור שחקן של נבחרת אורוגוואי מאשר לשחק בחצי גמר מונדיאל, טורניר אליו הסלסטה בקושי העפילה. וקחו בחשבון שסוארז, לצד דייגו פורלאן, הוא מסמר ההצגה בתכלת שכובש את התהילה וזוכה לאור הזרקורים בהצלחות.

אחרי עונה נפלאה עם 49 גולים ב-48 משחקים במדי אייאקס ועוד משחקים טובים במונדיאל כולל צמד גדול בשמינית הגמר מול דרום קוריאה, הגיעה הדקה ה-120. 1:1. נגיחה של דומיניק אדיאיה נהדפת מהקו באינסטינקט מחושב של סוארז. הוא ידע היטב את המחיר – פנדל וכרטיס אדום שימנע ממנו לשחק בחצי הגמר, גם אם גאנה תחמיץ את הפנדל ואורוגוואי תנצח בפנדלים (כפי שאכן קרה). סוארז היה מוכן להקריב עצמו למען האידיאל – האומה. זהו אקט מיתי, ישועי-כמעט, של הקרבה. בראבו, לואיס. ובחיאת, תעבור כבר לליגה רצינית.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

האלף מלים
האנשים הרגילים

No Comments

IsraGooner 21 בדצמבר 2010

בחירות מעניינות.

מקום שלישי – מחווה מרגשת של אינייסטה, אין יותר מדי מה להוסיף. מפאת המעמד זה כמובן שווה את המקום.

מקום שני – ללא ספק משחק העונה שעברה באירופה. מסכים איתך לחלוטין. האמוציות שהיו במשחק הזה, תודות למוריניו כמובן, היו מדהימות. בזווית המקומית, זה משחק שחילק לכאורה בין כוחות ה"אור" (ברצלונה) לבין כוחות האופל (כל היתר), שבא לידי ביטוי כמובן בשידור הגרוע ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית באדיבות יורם ארבל. זו הייתה הפעם היחידה בחיי שהייתי בעד אינטר ויותר מזה – בעד מוריניו – באופן פעיל.

מקום ראשון – כאן אני כבר חולק עלייך בגדול. אמנם רגע מדהים וכל מה שקרה לאחר מכן היה אכזרי כלפי גאנה, אבל להפוך את סוארס לגיבור גדול זה טיפשי בדיוק באותה מידה כפי שכינו אותו "רמאי" (אגב, הוא באמת רמאי, אבל לא בגלל נגיעת היד הזו). כל התיאורים ההירואיים האלה על היחיד שהקריב את עצמו למען הקולקטיב… נו, באמת, גיב מי אה פאקינג ברייק. מה בדיוק הגבורה כאן? אם הפנדל של ג'יאן היה הולך 10 ס"מ למטה, סוארס עדיין היה נחשב לגיבור? אני בספק. יותר הגיוני שהיית מוצא כאלו שמתארים את המעשה שלו כחוסר אחריות, טיפשות שהרסה את ההישג ההיסטורי של אורוגוואי.
סוארס עשה מה שצריך לעשות כדי לא להפסיד, בלי לחשוב יותר מדי וגם בלית ברירה. הייתה לו שנייה לכל היותר לחשוב מה הוא עושה באותה נקודת זמן. זה אינסטינקט טהור, בלי שום דבר מחושב. ההחלטה שלו הייתה לשלוח את הידיים קדימה והוא מנע גול, סוף סיפור. ראוי להערצה? על זה? ממש לא.

שלו 21 בדצמבר 2010

גדול עלי לסכם את השנה העולמית וצר עולמי, אז אתן נקודות מהעונה של רומא.

שני משחקים מרגשים, רומא – אינטר ולאציו – רומא.
בשניהם רומא ניצחה 1-2, שניהם היו מותחים ואולימפיקו מלא.

רגע מכונן,
גמר הגביע האיטלקי, בגלל מה שלא היה שם, ובגלל מה שכן. לרומא חסר גביע אחד לקבל כוכב כסף מעל הסמל,
לטוטי חסר היה (בכל הקריירה) עוד מילימטר פתיל.
דקה אחרונה בלוטלי פולט לטוטי באוזן משהו שמשמע כמו גזענות כלפי הדרומיים מרומא וטוטי עושה ספרינט שזקני רומא לא זוכרים כבר כמה שנים, נכנס בבאלוטלי, בוידאו ניתן לראות את דה-רוסי תופס את הראש עוד במהלך הספרינט. ניתן גם לראות ששחקני אינטר ניגשים לטוטי ולא לבלוטלי, השמועות אומרות שהם גם הודו לו על שעשה מעשה שגם הם רצו לעשות הרבה פעמים.

עוד רגע מכונן,
טוטי חוזר אחרי פציעה ארוכה (מספר מי יודע כמה) למשחק רומא – בארי,
נותן שלושער אחרי שבועות שהעיתונים גמרו לו את הקריירה.
המשחק נגמר 1-3 כשגם את הגול של בארי רומא מבקיעה.

כמו שכתבתי קודם, צר עולמי.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

אתה גדול

d-d 22 בדצמבר 2010

מחזק.. :)

נעל קרועה 21 בדצמבר 2010

1-בארסה מילאן ,יותר גדול מהמונדיאל ניצחון הטאקטיקה על הכדורגל היפה(אתמול אברטון עשו מוריניו יפה מאוד)מאורע היסטורי,הטאקטיקה ניצחה את הקבוצה עם הכדורגל הכי יפה ב 50 השנה האחרונות
1-משחק השני גמר המוניאל כמובן,וסגירה של עליונות של הנבחרת הספרדית ב4 השנים האחרונות בעולם
3-שנת 2010 קריסת הקבוצות האנגליות,נראה כמה שנים יקח להם להתאושש
4-הקלאסיקו של 5-0 המשחק הכי יפה כבר שנים
5-אחרי שליטה של שחקני ברזיל בעשור האחרון ,מחסור חמור בכישרונות צעירים מברזיל
6-מרדונה עם השחקנים אולי הכי טובים בעולם נכשל בגדול
7- גרמניה חוזרת להיות מעצמת כדורגל
8-צרפת בדרך הנכונה
9-אין דור חדש באנגליה,והקריסה תימשך

IsraGooner 21 בדצמבר 2010

עולם הכדורגל מבחינתך מורכב מעוד דברים חוץ מברצלונה מעל הכל (או במילה אחת "הכי") והאנגליות אי שם מתחת בשרשרת המזון?
מעייף.

שיפוד רץ 22 בדצמבר 2010

שכחת לשרבב פה משהו על התרים תנגח של יונייטד כהרגלך.
וכן לברזיל בכלל אין כשרונות צעירים – ממש יובש מה שהולך שם
(זה לא שיושבים על הספסל של ברזיל שחקנים שהיו םותחים כמעט בכל נבחרת, נכון?)

נעל קרועה 22 בדצמבר 2010

רונלדיניו,קאקה,רונאלדו,קרלוס,
זה היה הדור הברזילאי הקודם,ששלט בעולם הכדורגל
היום זה רוביניו,פאטו,אנדרסון
צריך להוסיף?

בוב השקט 21 בדצמבר 2010

שתי בעיות בניתוח שלך של היד של סוארז.

הראשנוה היא שסוארז לא היה משחק בחצי הגמר בכל מקרה. אם לא היה עושה את מה שעשה, נבחרתו היה מפסידה 2:1 ועפה. אז הוא אולי הקריב, אבל לא יותר מדי. זה או זה, או ךעוף.

השניה היא שאתה חושב שהיה לו זמן לחשוב, או "לדעת היטב את המחיר". זה אינסטינקט בלבד. לא מחשבה.

עומרי 22 בדצמבר 2010

מסכים לגבי מספרי שתיים ושלוש. לגבי האקט של סוארז- זו האמא של הרמאות. ניצול ציני של מגבלות החוק שלא מעניש, וכנראה גם לא יכול להעניש, בחומרה מספקת על אקט שכזה.
שחקן שדה שמציל שער ביד בעצם אומר- ALL BETS ARE OFF, כמו הבריון של השכונה שהיה לוקח את הכדור ואומר 'אין משחק'.
שינוי החוקה המתבקש הוא מנדט והרשאה לשופט לפסוק כאן גול, והרחקה.
אני סברתי ואני עדיין סבור שהגיעה לסוארז הרחקה של חצי שנה לפחות מהמגרשים או מינימום מהמסגרות הבינלאומיות.

אורי המקורי 22 בדצמבר 2010

אין שחקן כדורגל אחד בעולם שלא היה עושה זאת. אל תהיה לי אבי מלר.

עומרי 22 בדצמבר 2010

יכול להיות…
זה עדיין לא אומר שלא צריך לאפשר לפסוק כאן גול

שיפוד רץ 22 בדצמבר 2010

"אל תהיה לי אבי מלר" – גדול

אם הוא היה עושה את זה מול אנגליה אבי מלר היה דורש להשעות אותו לכל הקריירה

red sox 22 בדצמבר 2010

דני חארקה אמנם לא היה שחקן נבחרת אבל היה חבר טוב של אינייסטה. הם גדלו במקביל במחלקות הצעירות של שני המועדונים ושיתפו פעולה מגיל מאוד צעיר בכל הנבחרות הצעירות של ספרד. במשך השנים הם הפכו חברים קרובים. אני זוכר שאינייסטה סיפר פעם שהם עשו לעצמם מנהג להחליף חולצות אחד עם השני אחרי כל משחק ושהוא מחזיק בבית עשרות חולצות של אספניול עם השם של חארקה עליהן.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

הם היו חברים קרובים וזו בדיוק הגדולה של אינייסטה – להיות חבר של הסמל של היריבה העירונית ששיחק נגדו בדרבים בכל הגילאים. להתעלות מעל היריבות ולהיות גאה בזה

עומרי 22 בדצמבר 2010

לא צריך להגזים…
היריבות העירונית כאן זה לא בדיוק ריבר-בוקה

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 22 בדצמבר 2010

אינייסטה אמר ממש לא מזמן שאת הרעיון להקדשה הוא קיבל מסרחיו ראמוס שכתב על החולצה שלו הקדשה לאנטוניו פוארטה ששיחק איתו בסביליה. ואז פנה אליו ליורנטה, שידע שאינייסטה מחפש כבר הרבה זמן דרך להנציח את דני חארקה, ושאל אותו למה לא תעשה משהו דומה לדני…
ואז אינייסטה כתב באותיות גדולות את מה שיצא לו מהלב.
והסוף זה שהוא הבקיע…
אם סרחיו ראמוס היה מבקיע אז כולם היו מדברים על המחווה שלו…
אבל אם לסבתא היו גלגלים אולי סרחיו ראמוס לא היה משחק עבור הבכיין, הקניין, הפלצפן והפלצן…
והרי לטיפוס כמו ראמוס, שמתנהג כמו שהתנהג בסוף ה- 0-5, לא מגיע להיות גיבור לאומי.
לאנדרס, שיותר לבן מהירח, שנראה בנוי כמו בובה על חוט, עם קרחת מגיל 20, צנום ומופנם וצנוע – מגיע גם מגיע!!
בקיצור – אז אנדרס הבקיע, וכמובן שהדבר הראשון שעבר לו בראש זה חארקה – כי הוא היה צריך להוריד את החולצה…
לא יודע מה המנגנון המטופש הזה של להוריד את החולצה מרוב שימחת כיבוש השער, אבל אצל אנדרס זה קורה אוטומטית אחרי שערים גדולים – כמו ההוא בסטמפורד ברידג'…

ועכשיו – מר פ.צ. – להקיא עליך ועל שירת ההלל שלך לגועל נפש המרוכז של אינטר ומוריניו.
אמר השבוע צ'אבי – פפ ייזכר וייכתב בדפי ההיסטוריה, כי הוא שינה ופיתח את המשחק, כי הוסיף משהו חדש משלו.
מוריניו לא. הוא מבצע ומנצח וזוכה, אבל הוא לא תרם כלום למשחק.
וזוהי בדיוק התמצית של כל העניין – ההגנה של בונקר היא לא המצאה, לא פיתוח, לא התעלות לגבהים חדשים, אלא פשוט שקיעה והתבוססות עמוק בתוך הבוץ, למטה, בסחלה של המיץ של הזבל של הסירחון – ומשם הטיפשים ממדריד חשבו שתבוא להם הישועה.
מהסירחון של הזבל..

יום שמח!! והכי שמח שהשנה יתפוצץ לו הבלון זבל הזה!!!

דולבסקי 22 בדצמבר 2010

להקיא מהתגובה שלך!!

כדי לנהל דיון לגיטימי לא צריך להשתמש בביטויים כל כך מעליבים, תגיד את מה שאתה רוצה בצורה עניינת ואולי מישהו גם יגיב לדברים.

דורפן 22 בדצמבר 2010

אני לא חושב שצריך לתת לסוארז טוויסט חיובי או שלילי. זה אירוע היסטורי ברמה בלתי רגילה שאולי מנע מאפריקה מקום בחצי הגמר לעוד שנות דור. כי אפריקה משחקת נגד השעון – הכשרונות משתפרים בעוד התשתית קורסת.

עמית, אני לא מבין 22 בדצמבר 2010

אינטר הפסידה לברסה בקמפ נואו. איך זה מוכיח את עליונות הבונקר? יש מי שגם היה טוען שברסה הייתה צריכה לעלות מכיוון שהגול של בוז'אן היה חוקי. אפשר להלל בונקר כשמנצחים (א-לה יוון), או לפחות כשעושים תיקו כשצריך. אבל מה מוריניו הוכיח כשהוא בנה את קו מז'ינו בקמפ נואו ולא יצא ולו עם נקודה אחת.

אז הוא עלה. ביג דיל. לא בגלל הבונקר, אלא בגלל ה3-1 הבאמת מושלם שלהם במשחק הראשון. עליו מגיע לו את הקרדיט, משחק שמאוד הזכיר את ה4-2 המפורסם שלהם.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

מגיע קרדיט על שני המשחקים. הראשון בו אינטר ניצחה בצדק 1-3 והשני בו היא עשתה בונקר מטורף.
כל מה שבאתי להגיד זה שגם בונקר אם הוא משוחק בשלמות יכול להיות כדורגל נהדר. ובהתחשב בהיסטוריה של אינטר והקטנצ'יו האיטלקי זה גם היה מאוד מרגש. כמו לגלות אלבום חדש של ג'ון לנון

שלו 22 בדצמבר 2010

1. נכון לחלוטין שהבונקר היה רגע מכונן.
2. מאז משהו באמת השתנה אצלי ביחס למשחק הבונקר, אני התחלתי לחבב קבוצות שמבינות ומתואמות את סגנון המשחק הזה. זה בזוי כשאינטר עושה את זה נגד בארי, אבל עם כל הכבוד לבארסה, זה לא שהיה לאינטר אפשרות אחרת. ככול שהקבוצה ממול יותר איכותית וטכנית, הקטצ'יו רק נעשה יותר יפה, מתסכל ויפה.
3. ובמשחק הראשון אינטר הוכיח שהיא יכולה לנצח את בארסה גם בכדורגל ברסאי…

אביעד 22 בדצמבר 2010

1. מוריניו יצא בלי נקודה, אבל עם מקום בגמר.
2. יש כאלו שטוענים שהגול של בוז'אן חוקי. אבל אנחנו יודעים בוודאות שהגול של פיקה לא היה חוקי. נבדל.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

חבר'ה, סוארז נענש. קיבל כרטיס אדום וגאנה הרוויחה פנדל שזו 75 אחוז גול. למה צריך להרחיק אותו לחצי שנה? מה קרה? הוא עשה עבירה במסגרת חוקי המשחק. וידע שהוא ישלם עליה מחיר וכנראה שגם זה לא יעזור, אבל הפנדל הוחמץ.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

אגב על כל ההתחזויות של סוארז ברחבה אולי מגיע לו השעיה רצינית יותר בגלל רמאות וחוסר ספורטיביות וניסיון להטעות את כל העולם, אבל ביד לא היה רמאות

תומר חרוב 22 בדצמבר 2010

אהבתי את בחירות 1 ו3, בגלל שהן היו בחירות של רגע ואלו בהחלט היו הרגעים הנכונים. כל אחד זכאי לחשוב מה שהוא רוצה על לואיס סוארז(הגדול) אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה אכן היה(גם לדעתי) הרגע הגדול ביותר של הכדורגל השנה. רגע אחד קטן של אינסטינקט שמצליח לגלם כלכך הרבה רגשות וניתוחים הוא אכן רגע בלתי רגיל.
בחירה מס' 2 היא לא רגע, אם כבר אולי הייתי הולך על הריצה של מוריניו על הדשא בקאמפ נואו.
עוד רגעים שנזכור השנה:
שער האליפות של זהבי- אליפות בדקה האחרונה של העונה זה חתיכת רגע, גם לשונאי הפועל.
השער של לאמפרד שלא אושר- סימטריה של אי צדק על פני 44 שנים, היצ'קוק לא היה מביים את זה טוב יותר.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

בזווית מקומית וכאוהד הפועל גם ברור שהגול של זהבי וסיום המשחקים במחזור האחרון היה הרגע הכי גדול של העשור

מוי כיף 22 בדצמבר 2010

מה שהפך את נגיעת היד של סוארז לכה דרמטית ולהיות פה במקום הראשון היא שג'יאן החטיא את הפנדל, לכן ההחטאה (הכי דרמטית שאני ראיתי) צריכה להיות במקום הראשון ולא נגיעת היד.

מבחינתי אינטר יכולה לפנות את המקום לטובת פסילת השער של למפארד נגד גרמניה, גם צדק פואטי (על השער בגמר 66'), וגם דרמה ענקית במונדיאל- בימת הכדורגל הכי גדולה שיש.

לוינטל 22 בדצמבר 2010

בוודאי, אנחנו רואים את הדברים לאחור. אם ג'יאן כובש את הפנדל זה גם היה נכס לרגעי השנה. עד כדי כך זה היה מעמד משמעותי

שיפוד רץ 22 בדצמבר 2010

אני זוכר שפשוט לא האמנתי כשראיתי את ג'יאן מחטיא את הפנדל…
בשידור האנגלי שהורדתי אח"כ השדר אומר (כמובן בהיי מטורף):
"the moment was just too big for him"
עם כל הצער, ורמאות לא רמאות, כנראה שמקומה של גאנה לא היה בחצי הגמר.
גם אחרי הפספוס של ג'יאן הייתה להם הזדמנות, אבל ג'ון מנסה האידיוט הזה החליט לבעוט פנדל כמו שהילדי כאפות בועטים בשכונה – עצוב.

בהחלט מסכים שזה ה-רגע של העונה בכדורגל

שלו 22 בדצמבר 2010

האם הסיטי בעקבות בניטז?
זה בהחלט יכול לעשות לי את 2011.

ארז (דא יונג) 22 בדצמבר 2010

לא יודע לגבי הסיטי, אבל אלא אם כן יש לו איזה חיבה נסתרת לגברים צעירים ממנו בהרבה וחתיכים, אני לא מצליח להבין מה יכול להביא את מוראטי לרצות לקחת את לאונרדו.

תומר חרוב 22 בדצמבר 2010

באמת מוזר מה שהולך שם עם אינטר, אם יש משהו שלא חסר באיטליה זה מאמנים טובים. בחיים לא ראיתי קבוצה שרוצה לחקות את הכישלון של יריבתה העירונית.

IsraGooner 22 בדצמבר 2010

אני בעד שאינטר ייקחו את אברם גרנט.

האם גם אז הוא יוכל להגיד שמוריניו השאיר לו סגל בעייתי? פחחחח.

אריאל 22 בדצמבר 2010

אהבתי מאוד את שלושת הבחירות. במיוחד מס' 1 ו-2 כי הן מוציאות לשון לכל המתחסדים למינהם שחושבים שכדורגל זה קרקס. כדורגל זה החיים, כדורגל זה קרב, כדורגל זה מלחמה – ובמלחמה עושים מה שצריך כדי לנצח – אם זה לשלוח יד כדי להציל את הקבוצה שלך או לעשות בונקר יעיל מול קבוצה יותר טובה ממך.
אותך זה החזיר 40 שנה אחורה, אותי זה פשוט החזיר לילדות, לשכונה, כשאחרי כוחות היינו מגלים שהקבוצה שלנו בהרבה יותר גרועה מזו השניה, מה שלא הפריע לנו להלחם כמו נמרים ולהוריד את הקבוצה השניה לרמה שלנו, בכל האמצעים.

Comments closed