ליגת הפיהוקים

1) לא תכננתי להתייחס למכבי חיפה, אבל אחרי הפוסט היפה של עופר אני כן אפתח במילה עליה. חיפה יצאה ממש פראיירית הערב. היא פגשה קבוצה פגיעה, בינונית, בלי שחקניה המבריקים, כשהשחקנים כבר לא תומכים ולא מאמינים במאמנם. שני כתבים שמסקרים את הקבוצה אמרו לי שאין מצב שהיא מנצחת, והימרו על תיקו.ואכן הוואן בומלים הבינוניים והאנמיים שיחקו בלי חשק, בלי מוטיבציה והיו זמינים לקבל בראש. אבל שוב בטוטו פלוס הירוקים עשו איקס ובטוט הרגיל הפסידו על האפס ובתוצאה של אנדר. תגידו, כמה אפשר לחיות על הפסדים בכבוד?

2) היה לי יום מוזר מאוד. זה התחיל כשקמתי ב-8 וחצי בבוקר, שזה בשבילכם כמו שתקומו ב-4 לפנות בוקר. נסעתי למסיבת עיתונאים של התותח המוטורי הצעיר המוכשר, העסיסי, המתוק, היפהפה, שזכה באליפות אסיה. אלוון דאי חייב להיות נהג פורמולה 1. אני לא יכול להעריך כמה הוא טוב – מעבר לתוצאות המרשימות שלו – אבל אני כן יכול לומר לכם שיש לו לוק של נהג קלאסי – מראה נערי, חלק, חתיכי, ביישן, גאה, בטוח בעצמו. אתה מסתכל עליו ורואה את פרננדו אלונסו לפני שמונה שנים.

אבל העניין הגדול ביום הזה הוא שבמהלכו פגשו בי, התקשרו אליי או סימסו לי הרבה חברים, עמיתים ומכרים שלא יצרו איתי (ואני איתם) קשר במשך זמן ממושך (שבועות, חודשים). זה היה דווקא כיף, מרגש, מרנין. השלמנו קצת פערים, היו שיחות ערות. ואם לא די בכך, הספקתי גם לדבר עם עיתונאים מאנגליה, גרמניה, צרפת, אסטוניה, לטביה, קרואטיה, אוסטריה, דנמרק ואיטליה. הרבה שפות, כן. היה תרגול נחמד למוח שמזמן הפסיק לקדוח.

הספקתי סטוץ קצר של צהריים עם יזיז מקצועי שגר חמש דקות מהבית. ושמעתי את הקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי, ולהבדיל את ההמנון הגדול ביותר שנוצר במאה ה-21 – 'אמפייר סטייט אוף מיינד' של אלישיה קיז וג'יי זי. ובלילה גבריאל שלח לי לינק לראיון מרתק אם אז'אן יונסקו העצום עצום עצום ז"ל. והספקתי גם לבלות במחיצת חבריי הקבועים בעלי הכלבים. שעה וחצי בפארק. עד שתיאו נמרח עליי ורצה הביתה. לא זוכר מתי זה קרה לי.

וישבתי במסעדה שלי שעה והשקפתי על מצלמות שהגיעו לצלם את המנות בשביל פרסומות (צילום אוכל הוא פרויקט מדהים). וגם ראיתי טניס. ניסיתי אפילו לצלוח את המשחק של אנדי רם ובן זוגו (איך הם בדיוק עשו ילד? או שהם לא ממש זוג? או שהוא בוגד בו?). אחרי כמה משחקונים נזכרתי במה שידעתי: משחק הזוגות מתאים רק לקאנטרי קלאב. הייתי נהנה אם רק לאה ויצחק רבין היו משחקים שם ב-O2 ארינה.

אז תפסתי תנומה ספק-מכוונת של שעה קלה עד למשחק היחידים הראשון. אתם יודעים, יש עניין כזה של מחזוריות שינה. אתה יכול לישון חצי שעה ולקום כמו תותח, מלא חיים ואון. אבל אני קמתי כנראה באמצע מחזור שינה, הייתי מעוך, גמור ורצוץ. בדיוק התקשר אליי העורך מהעבודה, הוא רצה שאכתוב משהו – נדמה לי על ליברפול או ברצלונה – ועניתי לו משהו בסגנון: "עזוב אותי, בחייך".

 3. ולחשוב שפעם ביום כזה הייתי מרותק, מחכה, מצפה, מסתפק ומתמלא בערב של ליגת האלופות. אבל שוב המחזורים האחרונים לא מעניינים, אין דרמות ועניין. יש פיהוק מחזורי. אני מוצא את עצמי רואה את ניקולאי דוידנקו במקום כריסטיאנו רונלדו. כל מה שרציתי לומר זה: שיגיעו כבר משחקי הנוקאאוט. כי ביום כזה אני לא מרגיש שאני ממש אוהב כדורגל.

ארבייטמן מכט ניקס
התודה מאמריקה

No Comments

בני תבורי 26 בנובמבר 2009

בקשר לאלון דאי, ראיתי סרט קצרצר עליו שרץ בלופים בערוץ הספורט. מה קרה איתו שנהייתה מסיבת עיתונאים?

lewinthal 26 בנובמבר 2009

הסרט הוא על מרוץ הונגריה שנערך לפני שנתיים שזה ממש מזמן.
הוא זכה באליפות אסיה. רוב המרוצים נערכו בסין בעיירות קטנות שמכילות כמה מיליוניו ועשרות מיליוני תושבים. 31 נהגים התחרו איתו וכל המכוניות הן באותו דגם (בניגוד לפערים בין הקבוצות שיש בפורמולה 1). סיים 14 מרוצים עם 13 פודיומים ו-5 זכיות. תותח על.

... 26 בנובמבר 2009

אני לא חושב שחוויתי בחיי ליל אלופות כל כך חסר עניין.. ההעדפה לדווידנקו – נדאל היה ברורה וחדה… מה שאי אפשר להגיד על נדאל. הוא נראה מאוד מגושם. כאילו התנועות שלו לא חדות, עגלגלות כאלו.

lewinthal 26 בנובמבר 2009

נדאל זה סיפור עצוב מאוד. בגלל הדלקת הכרונית בברכיים הוא הוריד כמה ק"ג טובים ממשקל הגוף ואין לו עוצמה, הוא רק רץ ונלחם. הוא לא מסוגל בכלל להתמודד מול חובטים כבדים כמו סודרלינג ופדרר. כרגע הוא ניצב בצומת מרתק בקריירה, כשייתכן מאוד שלא יהיה חלק מהטופ העולמי הגבוה

מוי כיף 26 בנובמבר 2009

מזדהה

נהגתי לומר שערב של ליגת אלופות הוא דבר קדוש. בצבא, בלימודים ובעבודה תמיד הייתי דואג להיות חופשי, אבל אתמול (וזו לא הייתה הפעם הראשונה) לא הפריע לי להיות במשמרת ערב בשעה שיש מאבק איתנים בין ריאל לבאזל. אפיל האולפן הולך ומידרדר (בהתאמה עם מספר הדקות שנותנים לאיציק זוהר). בקיצור, תעיר אותי בשמינית.

lewinthal 26 בנובמבר 2009

כנראה שרבים מרגישים כמוני, לפי התגובות שלך מוי ושל חברים נוספים.
בקשר לאולפן – אני לא נוהג כמעט לבקר אנשי תקשורת אחרים אבל איציק זוהר הוא הדבר הכי בלתי נסבל בטלביזיה ובכל תקשורת הספורט. אימבציל כזה, שלא סותם את הפה, דוחף את עצמו בכל משפט, לא נעים לאוזן, מבקר, מדבר שטויות ביהירות, חסר מושג מינימלי. אמר שסטיבן ג'רארד שחקן בינוני. בחיי

הופ 26 בנובמבר 2009

לא נוהג להגיב אבל הכשלת אותי עם איציק זוהר. שמישהו יעיף אותו כבר מהמסך. לא ברור למה הוא עדיין שם, אם כי עם אנשים כמו מודי, מלר ונדב אני בהחלט יכול להאמין שהם לא מעיפים אותו רק בגלל שלא נעים להם. זה יותר סביר מאשר האפשרות שהם מפספסים את הטיפשות, הבורות וחוסר היכולת שלו לשבת בשקט שלוש דקות בלי לזרוק איזו הערה מטומטמת או עובדה חסרת בסיס.

סילביה פלאת' 26 בנובמבר 2009

פוסט יפה מאד אבל למה אתה לא נותן לינק לראיון עם יונסקו. יא חתיכת ח– בלתי מתחשב שכמוך.

lewinthal 27 בנובמבר 2009

אכן סילביה. סליחה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1339386

באמת לא מובן לי מה איציק עושה על המסך. זה מביש ומביך

סילביה פלאת' 27 בנובמבר 2009

תודה מקרב לב.

Comments closed