מסקנות מהניצחון של רוג’ר פדרר על חואן מרטין דל פוטרו בחצי גמר הרולאן גארוס

1. דל פוטרו חייב להחליף את השם. פשוט אי אפשר לעודד אותו. "רוג'ר, רוג'ר", הקהל צועק. אלו קריאות קצובות אפשר להשמיע עבור חואנמרטין?

2. כאוהד של פדרר אני שוקל תביעה ייצוגית נגדו על הנזקים הבריאותיים שהוא גרם לי בטורניר הזה. 4 התקפי לב והחמישי בדרך ביום ראשון.

3. כמה כושר גופני הוא מרכיב חשוב בטניס – פדרר נראה הכי פחות אתלטי מהטניסאים הבכירים בסבב, אבל הוא אף פעם לא מתעייף. לא תראו אותו מתנשף משתי סיבות: כושר מדהים (אתם מכירים את אלה שרצים בפארק כמו איילות למרות שיש להם גוף של דובים? כמוני כזה) אבל בעיקר הזרימה הרמונית בתנועה שלו, הכל טבעי וקליל, בלי מאמץ.

דל פוטרו היה יותר טוב, וגם היה מנצח אלמלא בגדה בו היכולת הגופנית. עד שעברו שעתיים וחצי והגוף החל לבגוד בו. הוא לא הצליח לקנות סרב ראשון, נשבר בקלות, לא הגיע לכדורים קצת רחוקים, ולמרות מאמץ באמת הרואי הוא נראה סחוט ונכנע.

4. שמישהו יביא לי ת.ז של דל פוטרו שמוכיחה שהוא בן 20. חיצונית הוא נראה יותר קרוב ל-30 אבל מעבר לזה השקט הנפשי והבגרות שלו מדהימים. הוא לא יוצא מגדרו-שלוותו ולו לשנייה, לא משמיע צעקת עידוד/ייאוש אחת במשחק שלם מלא תהפוכות של 3 שעות וחצי. הוא קר רוח, מפוקס, ממש בודהה. ועוד מספרים לנו שהוא ארגנטינאי עלק. פספורט בבקשה.

5. פד, תביא לנו גביע. 

תרבות שבת 2
כבר 16 שנה