האישה שהיא הסמל של הספורט בישראל

הפוסט הזה נכתב בהמשך לפוסט מאתמול על חוסר מעורבותם של כדורגלנים וספורטאים ישראלים בכלל בפוליטיקה…

יש דמות אחת שמסמלת בעיניי יותר מכל את הספורט הישראלי וזו יעל (יעל או יואל?) ארד. המדליסטית הראשונה שלנו לנצח. וכי למה?

 יעל ארד זכתה במדליית כסף. ארד השיגה כסף. זה אומר כל: חוסר הגיון, ברדק, בלבול, וגם פישול בזמן אמת (הפסידה זהב). היא האישה היחידה עד כה שהביאה לנו כבוד, וגם זה בענף שאין בו ממש נשים במובן הנשי של המילה. הולכים שם מכות. בזה אנחנו באמת טובים. לכן אל תופתעו אם המדליה הבאה שלנו תושג בטאיקוונדו (תזכרו איפה קראתם את זה לראשונה).

ככה הושגו המדליות שלנו: או רחוק בלב ים (טוב נו, אחת בנהר סוער) או במכות. לא משהו עם סטייל. לא מדליה שבאמת סופרים וזוכרים בעולם. אלכס שטילוב הוא התקווה היחידה להשיג משהו בענף שסופרים אותו ויש בו אסתטיקה וחן. אולי גם נמרוד שפירא-בר אור (הלוואי, זו יותר תקווה מניתוח מקצועי).

בחזרה ליעל – היא מסמלת גם את הצד היפה וגם את הצד העצוב אצלנו – יפה כי מדובר בבחורה עם קלאסה, רהוטה, מבינת עניין שרוצה לתרום מהידע שלה. עצוב כי היא נשכחת, לא רואים או שומעים אותה כמעט, והסיבה שנזכרתי בה היא ההופעה הנדירה ביותר שלה – אתמול במהדורת 'חדשות הספורט'.

ויש עוד סמל לספורט בישראל – אבי לוזון. וכאן אפשר לוותר על כל מילת הסבר. יש תמונה אחת שתסביר את הכל. מאולימפיקו באהבה.

ההפגנה האיראנית - יש לנו מה ללמוד מם על דמוקרטיה
הפציעה של נדאל

No Comments

אמנון 19 ביוני 2009

על דבר אחד אינני מסכים. שיט קיאקים , גם האישי וגם הקבוצתי, הוא דווקא ספורט עם הרבה מאוד סטייל. לפי דעתי מדובר באחת מהתחרויות היותר מעניינות ומותחות שיש באולימפיאדה.

Comments closed