האם שווה לקבור את הרומנטיקה בשם הזוגיות? או בין אהדה להפועל ת”א לבין אהדה לארסנל

 מי שהולך לישון עם ילדים, לימד אותנו רבי גרשון המכבי, קם רטוב. ומי שהולך לישון אחרי ארוחה דשנה ויותר מדי גלידה, קם עם כאבי בטן. וכמה שעומד לך בבוקר – חזק וקשה כמו D9 – עדיין הסקס פחות זורם, יותר כבד ומאומץ. וכשמתאמצים הדברים באים פחות טבעי ובקלות. כשפדרר משחק כל זורם ובא לו בקלות, ככה גם עושים סקס טוב. בלי לכוון, בלי לחשוב. רק להרגיש ולהתגלגל. כמו נהר הירקון, רק בלי הג'יפה. בעצם יש ג'יפה. היא נפלטת כידוע בסוף האקט. ארומה של ריקוטה.

 היום היה יום ירושלים. מקסי ואני עלינו לעיר הקודש, אחת היפות והמיוחדות בעולם בלי ספק. שכיית חמדה. נדב, חברי הטוב והמקסים שהוא גם בריון שבנוי כמו סוס, וגם קולנוען מבריק עם נפש עדינה של נזירה, חיכה לנו כדי להדריך אותנו בעיר העתיקה שכולה ערימה של בלוקים דומים זה לזה. לך תתמצא.

ראיתי באמת מה היא חוויה דתית אקסטטית. כזו שאין לרובנו. מתקרבים אליה אולי בקונצרטים גדולים או אירועי ספורט נדירים מאוד, אבל אין דומה לה. מקסי הוא נוצרי שמאמין בישו ושר בכנסייה מדי יום ראשון, אך הוא בז לקתוליות ומתעב את הוותיקן. הגענו לכנסיית הקבר והוא לא ידע את נפשו מהמעמד. התרגש ברמה חוץ-גופית. רעד קימעה, התנתק מהסביבה, גופו הלך לאיבוד ונותרה רק רוח. הוא שר קצת עם הכמרים הביזאריים והנזירות הבתולות-עלק. הדת הזו שנראית כמו מופע דראג-קווין פאתטי, אבל לפחות יש לה מוסיקה יפה בשפה נפלאה. כשנכנסנו למקום בו נקבר ישו, מקסי כמעט עלה בסערה השמיימה.

האיטלקי שלי הראה קצת טעם שמאלצי כשהסתובבנו בשוק אבל רכש שני זוגות סנדלים יפים ועוד כמה פיצ'פקעס נחמדים. הוא טעם לראשונה חומוס אמיתי ב'חומוס לינא', עשה היכרות עם כנאפה ולמד שאם יש לאיטלקים ללמוד משהו על קפה, זה רק מהערבים. הוא הביט במוסלמים, השתאה נוכח קריאות המואזין וחשב לרגע שהוא בסט של סרט או לכל הפחות במחקר אנתרופולוגי. הוא גם הרגיש עוף מוזר כשראה את התוכים האלה משלנו בכותל המערבי לא מפסיקים להשתחוות בשקט מול קיר מלא פתקים. הוא כתב משהו בפתק שלו ושאל אותי אם עליו לחתום בסוף. אמרתי לו שאם אלוהים היה צריך לזכור כל שם של מישהו ששם פה פתק, הוא מזמן היה מגיש את התפטרותו. וההוא למעלה כבר יחזור אליו. קרוב לוודאי עם תשובה שלילית. מה לעשות? יש לנו בוס קשוח בעולם הזה.

הסברתי לו שבדת שלנו יש קצת פחות פאתטיות ובעיקר פחות מופעי דראג מטופשים (חוץ מהברסלבים עם הנחמן שלהם), ושאצלנו תפילה היא חוויה פרטית אינטימית. מצד שני הדהמתי אותו כשהסברתי לו על ההפרדה האפרטהיידית בין גברים לנשים. פתאום גם הוא הבין שעדיף להיות כלב במקרים מסוימים מבן אדם.

סיימנו במסעדה בבית הכרם לפני שחזרנו לעיר יותר שפויה ופחות מורכבת. סיבוב עם תיאו, הפעם קינחנו בגלידריית ארלקינו. ואז חשבתי לעצמי – לאהוד את הפועל ת"א, ללכת אחריה לכל משחק בנפתולי הכדורגל הישראלי, זו חוויה קשה ומדכאת שמדריכה הרבה אימון עצמי וכוח סבל. לעומת זאת לאהוד את ארסנל דרך הטלביזיה וליד המזגן זה עונג שאין שני לו. חלום. רומנטיקה צרופה – החל מהדשא, מהחולצות של השחקנים וכלה בביצועים על המגרש.

אולי ככה זה צריך להיות גם אצלנו – הרי כל כך כיף ביחד, מקסי שלי בחור כל כך מקסים ומתוק. לא חבל להרוס את כל הרומנטיקה הנפלאה הזו בשביל זוגיות קבועה? הרי לחיות ביחד זה לא לטייל באתרים היסטוריים אלא לשלם חשבון חשמל.

ועוד משהו מווימבלדון... מה קורה פה בוידאו?
פלורנטינו פרז וגבריאל אוברטן והג'ונגל באופן כללי

No Comments

סילביה פלאת' 8 ביולי 2009

עוד פוסט מעולה שבמעולים. כנראה שההשפעה האיטלקית עושה לך טוב…

בני תבורי 8 ביולי 2009

כמה זמן עוד נשאר לו להיות כאן? אני פוחד שתשחית את הזמן שלו על גלידות סוג ב' ולא תגיעו לוניליה… :(

סילביה פלאת' 9 ביולי 2009

אני מפסיק להגיב בבלוג הזה…בחיים לא ראיתי בעל בלוג שלא עונה למגיבים שלו. בושה וכלימה.

lewinthal 9 ביולי 2009

בני, נשאר לו להיות פה עד יום ב' בצהריים ובסדר- בשבילך נעבור בוניליה.
סילביה, אני מצטער. אני יוצא מהבית בבוקר, חוזר בערב מאוחר או בלילה ויוצא שוב. אני רק נכנס לכתוב וחוצמזה לא רואה מחשב. אני משתדל להגיב אבל אתמול הייתי גמור

Comments closed