טור דה יפו ואהבת אמת

אני לא קורא עיתונים בימים אלה. ותודה לאל – כשאני מציץ ורואה את הגן ילדים בהנהלת מכבי אלטקרע אני נוכח שלתדהמתי יש דברים יותר גרועים מהגיהנום. בעעעעע.

היום הלכנו ברגל המון: בזל, דיזנגוף, רוטשילד, נווה צדק, הטיילת עד יפו וחזרה, השוק, נחל בנימין, שנקין. הכל ברגל. מקסי שלי בכושר לא רע ובקרוב יהיה בן 35, לא רחוק מלאנס ארמסטרונג. הוא עוד התעקש שנרוץ יחד בפארק בערב. אחרי 20 דקות שפך לאגר, אני המשכתי עוד עשר דקות מהירות וחזרנו יחד הביתה. בלילה שוב לטיילת בתל אביב ואכלנו כמו בהמות. בעצם מקסי אירופאי מדי בשביל להיקרא בהמה, יש לו נימוסי שולחן וכשהמלצר האחוקי התיישב לידנו ונתן שירות של חבר ממילואים, הרומאי שלי כמעט בלע את המזלג.

אבל עם כל הכבוד הבשורה הגדולה קרתה בכלל אתמול בלילה. תיאו לא ישן על המיטה!! הוא רק זז מצד אחד של המיטה לצד השני ובכה בכי מתוק שהוא רוצה לעלות עליה. מה לעשות – הוא רגיל לישון איתי כבר שנה. אבל מקסי היגייני מדי ולא מרשה. אני מהאו"ם. שיריבו ביניהם. מקסי ניצח ואני בנתי שלא קלות פשרות האהבה.

האמת היא שתיאו הוא האהבה האמיתית שלי. מעולם הוא לא מתח עליי ביקורת, תמיד קיבל אותי כמו שאני, לא פצה פה והחזיר רק חום, אהבה והרבה שערות.

ישראל קצת מזכירה למקסי את הודו. ככה זה כשאתה רוצה להראות לו צדדים אוריינטליים, יפו, ירושלים, השווקים וכאלה. עד שאתה לוקח אותו לחנויות של ביגוד והוא מגלה שיותר יקר מרומא. אבל אז הוא שוב רואה ערבים מוסלמים וערבים יהודים מביאים מוחטות ברחוב. מקסי אדיב ותמים וחמוד ונפלא, אבל  אין לו שערות והוא מדבר, בניגוד לחיה שלי עם האף הארוך.

מי שקצת נזנח בימים אלה הם דור והרצל. האוגר והדג שלי לא שובעים נחת אבל גם הם לא פוצים פה. היה יום מאוד מעייף, אני מכבה את האור וזז לישון. מחר בבוקר שגרירות גרמניה- לוקח את הדרכון הגרמני המחודש. אולי אוציא גם אחד לתיאו,  מה אתם אומרים?

זה קצת אירוני שאחרי שאני לוקח את הדרכון הגרמני אני מתכנן לנסוע לים המוות, לא?

פלורנטינו פרז וגבריאל אוברטן והג'ונגל באופן כללי
אסבל קיפרופ