רציתי לשתף אתכם ואתכן מה עדיף – זין נימול או זין לא נימול.
יש כאלה שטוענים שלא נימול זה מגעיל גם אם ברור שזה מקפיץ בעשרות אחוזים את ההנאה מסקס. בכל מקרה היות שסביר להניח שרובכם לא ממש בעניין, אסתפק בלחוות את דעתי: בעיקרון עדיף לא נימול כי זה טבעי ויש יותר בשר, וכמובן כך נשאר יותר מקום למשחק והרגישות מוגברת בהרבה במהלך מגע – כמו ההבדל בין לתת פול גז באאודי A3 לבין חיפושית בלי וישרים. אבל בסך הכל אם הגודל טוב ואם התחת מושלם, אפשר להסתדר גם בלי קשר לבריתו של אברהם אבינו.
אז נחליף נושא ברשותכם. הבוקר תקעתי את הזרת בשפיץ של הדלת. כאב נורא ומעצבן בעיקר שהביא את הפוסט לדיון הבא: מהם ששת הכאבים הגדולים ביותר?
הנה הדירוג שלי:
6. להישרף מהשמש (גב וכתפיים בעיקר) – מספיק חם וכואב גם ככה בקיץ.
5. לחטוף שיניים חדות בזמן מציצה – כי מי שאמון על המלאכה צריך לדעת אותה על בוריה.
4. להכניס את הזרת בארון/דלת/שולחן/וואטאבר.
3. לצפות בנאום של משה קצב בשידור חוזר.*
2. הפסד של הקבוצה שלך משער באופסייד עמוק בזמן הפציעות של משחק גמר.
1. שברון לב – סיום מערכת יחסים בפרידה צורמת מלאת קנאה ולחוש נבגד ומרומה.
* הערה: לראות ערוץ 1 זה לא כואב כי עם כאב לא כל כך קל להירדם.
מה דעתכם?
No Comments
כאבים נוספים
1- כשאתה אוכל ציפורן ובטעות לוקח חתיכה מהעור- זה כואב!!
2- כשבחורה עושה לך גג בכדורסל- כואב מאוד
3- כשאתה מנסה לעשות עם גומיה רוגטקה והיא מצליפה לך בטעות בפנים- אחורמוטה כואב
4- כשגו'רג מהשב"כ מחדיר לך אלת בייסבול בתחת- יש אומרים שזה נעים- אני טוען- כואב
רותם, יופי של הארות. כולן נכונות. ביחד יש לנו 10 כאבים :)
את ג'ורג' אני לא מכיר. רק שמעתי עליו
עמית אתה כותב מעולה,והפוסטים האחרונים הזויים ומעניינים,אך אני מתגעגע לכתיבה שלך על ספורט
איך לא התייחסת לדוגמא לדודי סלע ולגביע דיוויס?
קורא אדוק,
מבטיח לחזור לכתוב על ספורט. מצטער שלקחתי פסק זמן לאחרונה אבל באמת שלא קרה יותר מדי בעולם הספורט. בשבילך מחר אתמקד בעניינים שקשורים לספורט – ולא לקייטנת המכביה
לא יכול לסבול שקורא אדוק מעיר שלא כתבת מספיק על ספורט…אני אוהב מאד את כתיבתך על ספורט, אך למדתי שאת כתיבתך על נושאים אחרים אני אוהב לא פחות ואולי אפילו יותר. אם "החזרה" שלך לכתיבה על ספורט תפחית באופן משמעותי בכתיבה האישית (כפי שהיה בעבר במובן מסוים) אד מצידי אל תחזור לכתוב על ספורט. ובכלל, כל הזמן הזה (השבוע האחרון) גם כתבת על ספורט ורק מפגרים חושבים שלא היה שם מספיק ספורט.
ועוד כמה:
שהילד שלך בן שנתיים והולך לניתוח.
כשהילד שלך מתחיל כיתה א'.
כשהילד שלך בוכה ולא חשוב למה.
כשהילד שלך מתגייס. ועוד לקרבי.
לקבל בכדורגל טיל לביצים…
או כמו ששר קוקו מאילת בלשונו הזהב:
"את לא יודעת, מה זה, בעיטה לביצים
את לא יודעת, מה זה, מה זה כאבים
את חושבת, שאת, יודעת הכל
אבל, את לא, יודעת הכל…"
(לא יודע עד כמה הציטוט הזה מדוייק, אבל אני כן יודע מה זה בעיטה לביצים…)
חוצמזה, יש הרבה כאב בספורט כשהקבוצה שלך שייכת לאוליגרך טיפש, או להפסיד אליפות בגלל משה סיני הזבל שנותן פתאום בפקודת השטן (וההסתדרות) וולה מהגהינום בימק"א…
יש תחושה שתגובותיך ניתנות במשורה. כאילו לצאת לידי חובה. אתה לעולם לא שואל את הטוקבקיסט שאלה או מפתח דיון. אז נכון שאתה מאד מנומס (ואנחנו אוהבים אותך מאד) אבל בכל זאת, הייתי מצפה ליותר השקעה והתלהבות בתגובות.
סילביה
בני, יש לך ילדים?
דויד, קבל 10 נקודות. שכחתי מכאבי ביצים לאחרונה. מה יותר גרוע לדעתך – להפסיד בדקה התשעים בגלל טעות שופט או משער עצמי אומלל שאשמים בו שלושה שחקני הקבוצה שלך?
סילביה, הכל במידה. אכתוב גם על ספורט וגם על עניינים נוספים. הירגעי נא.
ואני מאוד נלהב מהתגובות של קוראיי. אשתדל להיות נלהב יותר
לווינטל,
אכן כן, שלושה בנים לי ולבת זוגי: 25, 20 ו – 16.
איך שהזמן רץ שנהנים…
בני, וואו. איזה הספק. הייתי בטוח אתה ילד :)
איזה יופי. כיף לך. מקווה שלי יהיה מתישהו ילד
עמית, לדעתי הרבה יותר גרוע להפסיד משער עצמי של שחקני הקבוצה.
אם מפסידים בגלל השופט זה מעצבן, אם בגלל גול עצמי זה בעיקר עצוב.
את עשרת הנקודות שלי אני מבקש להוסיף לקבוצתי האהודה אינטר מילאנו בדירוג הבא שאתה עורך.
לווינל,
בני משפחתי מחכים בקוצר רוח שאתבגר כבר…
יהיה לך ילד, מה השאלה?
דויד, לאינטר אני לא מוסיף נקודות. לקליארי אני דווקא מוכן בשמחה. אני חושב שיותר מעצבן השופט כי יותר קל להוציא את העצבים על גורם שהוא לא הקבוצה שלך. זו השלכת אחריות כזו.
בני, אל תתבגר. זה נפלא ככה. גם אני כבר עוד מעט בן 30 ועם מוצץ בפה (טוב לא ממש, אבל יותר אוהב שוקולד וגלידה מכל ילד).
הלוואי שיהיה לי ילד. אני לא מאמין שאני מדבר ככה! עד לפני שלושה חודשים פסלתי את האפשרות הזו
פוסט משובח.