האם אנחנו אוהבים את המי או את המה?

על הבוקר, כשבקושי פקחתי עיניים (ואגב אני לא שותה קפה, אז לוקח לי יותר מזמן מכולכם להתאושש מהשינה), יצאתי לסיבוב הקבוע עם תיאו. הייתי צריך לשכפל מפתח לבית. נכנסתי ליעקב – המשכפל ממול הבית – והוא מיד תקף אותי בנאום של רבע שעה נגד התקשורת ובעד החרדים. אין לו ליעקב כיפה, הוא נראה אשכנזי  חילוני עם שיער לבן אבל איזה קצף יצא לו: "שיעזבו את האישה הזו. מה נטפלים אליה כי היא חרדית? אם היא הייתה חילונית מישהו היה מזכיר את זה? תמיד מתעלקים עליהם. למה אף אחד לא כותב על חילוניות שמתעללות בילדים שלהם בלה בלה בלה".

יעקב המשיך לדבר גם על האברך שדרס אתיופית והצדיק אותו. בסדר נו. הכנסתי לו קצת דעה נגדית אבל לא רציתי להיכנס יותר מדי. בכל זאת רק קמתי וכבר השופל הזה משתלב בחפירות של אבן גבירול.

חשבתי על זה שיעקב נטפל למהות ולא לפרסונה. והרי אהבה ושנאה הן אותו דבר, או שני קטבים של התגלמות אותו משתנה. זה הוביל אותי לחשוב על אהבה:

האם אתה אוהד את הפועל ת"א או בעצם את מה שהיא מייצגת? אתה מתחבר לקטע הקומוניסטי האדום, לאוהדים האשכנזים המחוכמים הדומים לך או שעושה לך את זה הקבוצה עצמה כמו שהיא משחקת?

האם אתה אוהב בחור איטלקי מקסים כי הוא פשוט מדהים כבנאדם ונדלקת עליו או שהתאהבת בכל מה שהוא מייצג – באיטלקיוּת, בסטייל, בניחוח האירופי?

האם אתה מתחבר לחברים שלך בגלל מי שהם או על שום התדמית שהם מייצגים (מיליונרים, אנשים איכותיים ומשכילים וכו').

האם אתה פועל בשביל להשיג מה שאתה באמת רוצה או בשביל שהחברה והמשפחה יאמרו ויחשבו עליך דברים טובים?

האם אתה נאמן לאדם אחר? לא, אתה נאמן רק לעצמך ואת איך שאתה רואה את עצמך דרך אדם שאתה אוהב. אתה אוהב את עצמך כשאתה איתו. וזה אני אגב.  

האם אני פרנואיד או שבאמת רודפים אותי? או ששניהם גם יחד?
סוף שבוע רגוע עם ענייני מוסר צבוע ומאבקים בין תרבותיים עולמיים. וגם חידון מספר 138 על הטור דה פראנס בדגש היסטורי

No Comments

דוד מירושלים 17 ביולי 2009

לא יודע מה החרדים רוצים הפעם, אבל הם הצליחו לשרוף את השכונות שלהם בצורה כ"כ מסיבית עד שאפילו ראש העיר ברקת אמר שהעיריה לא נכנסת לשם יותר…
בנוגע לנושא הפוסט, אני חושב שיש איזו דרך באמצע, לא כל אהבה היא בשביל להשיג משהו לעצמך, אפשר לאהוב מישהו (או מישהי) ולא רק ממניעים אנוכיים אלא באמת כדי לתת ולא רק לקבל.

רותם גרוסמן 18 ביולי 2009

השאיפה היא לאהוב או באמת לשנוא את המהות עצמה. אולם בעולם של דימויים וסמלי סטטוס אנחנו כולנו מתבלבלים רבות וטועים. בדרך כלל כשאין אמת הדבר צף למעלה.

עופר הירוק 18 ביולי 2009

לגבי חלק מהדברים שאתה כותב אין באמת תשובה פשוט כי לא תמיד אפשר לדעת.
לגבי קבוצה, אם ננתח שנייה את העניין הזה של למה לאהוד – זה בעיקר מתחיל מנקודה מסויימת (נניח להיות כמו אח גדול או אבא, כי כולם אוהבים אז גם אתה, כי הכדורגל שלה הכי יפה, כי אתה ילד שאין לו חברים וביציע כולם חברים וכו' וכו') אבל אחר כך אתה מתחיל לתפוס שזה לא רק זה.
אבל בעיקרו של דבר, לאהוד קבוצה זה משהו רגשי. אהדה "אמיתית" בעיני זו רק קבוצה שיש לך קשר רגשי כלשהוא אליה.

חפרתי.

אבל בכל שאר השאלות אני חושב שזה שילוב. ברור שגם הפאסון האיטלקי מדליק אותך כמו הבחור. זה כמו לקנות אוטו ממש שווה, ברור שהאוטו טוב, אבל חלק מהעניין זה גם הדאווין. אתה יכול לנסוע אותו דבר גם עם טויוטה קורולה, אבל המרצדס הז באמת נוחה שחבל על הזמן.

lewinthal 18 ביולי 2009

נכון דויד, אין שחור ולבן. איפשהו בחיים תמיד זה משהו אפור באמצע. לכן אני לא מסכים ממש עם רותם. אנשים גם מורכבים מלא מעט דברים מעבר למה שהם 'אמורים' לייצג.

עופר, לא חפרת. יצאת אחלה. ניתוח נכון ומדויק. אני מסכים עם כל מילה.
אם כבר אתה מדבר על פאסון איטלקי, מאיזו מדינה מגיעה הפנטזיה שלך? (אגב שלי היא ממש לא מאיטליה אבל ככה יצא)

עופר הירוק 19 ביולי 2009

או, הפנטזיה שלי?

אירלנד. אני רוצה אותה ג'ינג'ית עם עור לבן וחזה גדול. ושיעמוד לי כבר מהמבטא. עור שקוף אפילו, אתה יודע מה.

בני תבורי 19 ביולי 2009

עופר,
אם גם אתה בעניין של אירלנד, אני אסלח לך על כמה דברים הקשורים במכבי חיפה…

עופר הירוק 19 ביולי 2009

בני, אם הצלחנו לפתור ככה מהר את הבעיות שלך עם מכבי חיפה, תחשוב כמה פשוט יהיה לפתור את אירן פלוס צפון קוריאה, ועוד ישאר לנו זמן לוניליה אחר כך לאכול כדור של עוגת גבינה עם פירורים.

בני תבורי 19 ביולי 2009

עופר,
אין לי בעיות עם צפון קוריאה ואיראן, אלא אם כן את הטכנולוגיה לפיתוח הגרעין הם קנו ממאיר שמיר…

Comments closed