כמה קשה לי לאהוב? ומגיע למקסי ולי מזל טוב – חודשיים יחד!

זה לא שלא כתבתי פוסטים בימים האחרונים. כתבתי שניים אבל אחרי שקראתי אותם פעם-פעמיים וחשבתי שוב החלטתי לגנוז אותם.

שתי סיבות לכך: הראשונה היא כתיבה גרועה ורדודה. בכך אני חוטא גם ככה אבל הרמה הייתה פרוורטית ממש, נמוכה מים המלח, פורנוגרפיה טהורה. הסיבה השנייה היא שפירטתי בצורה קשה וכואבת את יכולת ההרס העצמי שלי. אני מסוגל לפגוע במה שטוב לי ולא קל לי להתמודד עם מה שטוב לי. הפחד לאבד אותו עושה אותי לפעמים (לעתים נדירות אך גם זה מספיק) אדם לא נעים ופחות סובלני. בשורה התחתונה החיים לא פשוטים אבל יש אהבה חזקה, וזה מה שחשוב. מזל שלפחות אני יפה – אני ממש לא חושב ככה אבל מקסי כן וזה מה שחשוב.

היום (24 ביולי) מקסי ואני מציינים חודשיים ביחד. כשאתה אוהב מישהו לפעמים אתה מביט בו ונזכר בפעם הראשונה שראית אותו, עוד לפני שדיברתם ובטרם נפגשתם. מה חשבת באותו רגע ואיך הדברים התגלגלו. הסיפור של מקסי ושלי ידוע: לא הייתי אמור להגיע לרומא ביום ראשון לפנות בוקר כי המטרה של הָגעתי במאי הייתה סיקור גמר ליגת האלופות (שזה סבל שאי אפשר לעמוד בו). אבל הטיסות שאחרי יום ראשון היו נורא יקרות.

     אז הגעתי מוקדם ובאותו יום ראשון תכננתי לנסוע לסיינה אבל הרכבת הייתה מלאה. אז הלכתי לסאונה (הגירסה הרשמית אגב היא שנפגשנו בכנסייה בזמן שמקסי ערך בה סיור). הוא נראה נורא ביישן. הוא לעס מסטיק בעצבנות וזרק מבט חטוף ומייד התחרט – כאילו אומר "אני לא מעוניין בך". אבל אני  לא הפסקתי להסתכל לעברו. היה לי ברור שאין סיכוי. במשך כשעה ראינו זה את זה מדי פעם אבל לא התקרבנו ממש.

רק אחרי שראינו זוג מתנה אהבים בתוך סאונה רטובה זה התפרץ. נכנסו אחריהם, התחלתי להעביר את ידי על גופו, חשבתי בטח סתם סקס עם עוד בחור (יש דבר כזה סתם סקס אצלכם או רק אצלי?), כמו שהיו לי כבר מקודם. אבל לפתע כשאני נושק לחזהו, הוא נוטל את זרועותיו הכהות והדקיקות, ובעוצמה של הרקולס מניף את פניי כלפי מעלה. "נשק אותי", הוא קורא לעברי. עוד לא יודע שאני בכלל אורח זר. "כמה שאתה יפה, דבר אליי".

המשכנו להתנשנש-להתמזמז-להתקחבש עוד איזו חצי שעה. מדי פעם הוא זרק: "אתה נפלא, פנטסטי, מדהים". גם אני לא נותרתי חסכני והשתפכתי קלות. הוא הציע שנעבור לחדר פרטי. ננעלנו שם במשך שעה ומשהו עד שעובד הניקיון דפק חזק על הדלת ואיים עלינו שסוגרים את הסאונה. שרנו שם שירים באיטלקית, התוודענו זה לזה בפאוזות שבין העינוגים הפיזיים.

ואז נזכרתי שבכלל לא הייתי אמור להיות ברומא. לא התכוונתי לנסוע, נודע לי רק שבועיים קודם שיש לי אקרדיטציה וגם היא הייתה אמורה להגיע לעורך שלי. ועכשיו אני לא מסוגל לעזוב אותה. לעזוב אותו. לא אהבתי ככה מעודי. וזו הבשורה הפחות טובה – כי הסקס רק משתפר והאהבה גדלה עוד ועוד.

* הלילה ומחר בצהריים אשתדל להעלות עוד פוסטים כפיצוי לימים האחרונים ובהם אציג כמה מחבריו של מקסי.

על תקשורת ספורט ופוליטיקאים
ברור שמייקל ויק חוזר לשחק. מה חשבתם?

No Comments

סילביה פלאת' 24 ביולי 2009

כתבה פרוורטית זה טוב. פורנוגרפית זה מצוין. אל תגנוז פוסטים למען השם.

עופר (הירוק) 25 ביולי 2009

באמת אל תגנוז פוסטים. אבל מה זה ענייני :)
איזו רומנטיקה, איזה יופי. סחטיין. הכי חשוב לעשות חיים :)

Comments closed