כמו לראות טניס לתוך הלילה

פתאום אחרי ארבעה חודשים שלא ראיתי אותו, החליט גיא החמוד והסקסי (שפעם היה החבר הכי טוב שלי למשך כמה שנים) לשלוח לי SMS: "אני בא לישון אצלך. מגיע עוד שעתיים". יאללה, תפדל.

היה כיף. לפעמים ספונטניות באה לי טוב, בטח אם יש מאחוריה פיתויים (יש לו בן זוג כבר הרבה זמן והאהבה פורחת, ובכל זאת…). מה שכיף זה שהוא בא בלילה הראשון של היו.אס. אופן שזה מין משדר טלביזיוני אל השעות הקטנות עד שנעצמות עיניך. ואז אתה קם פעם אחת ומגלה מה הייתה התוצאה במערכה וחצי האחרונה שחלמת אותה, ובפעם השנייה שאתה קם אתה כבר רואה פרסומת לשואב אבק ומכבה את הטלביזיה.

חושך. איזה כיף. לילה טוב. כבר בוקר. מה הפלא אפוא שאחרי לילה כזה נרדמתי הערב באמצע כתבה שכתבתי לעיתון על מאמן נבחרת לטביה (היא באמת הייתה משעממת כמו טורניר ההזדמנות הלפני אחרונה של הטורניר האינסופי – פרפטום מובילה המודרני – שנקרא יורובסקט).

אבל בשורה התחתונה – האמת היא שעם כל הכבוד, בסיבובים הראשונים של כל גראנד סלאם שווה לקטוע כמעט כל משחק בשביל פיתוי אחר, גם אם המחיר הוא להירדם באמצע כתבה על אלכסנדרס סטארקובס.

שנת לימודים שמחה ומוצלחת
הבעיה האחת והיחידה של טניס הנשים

No Comments

סילביה פלאת' 2 בספטמבר 2009

אחרי פוסט פחות מוצלח בהרבה עושה רושם שכנראה חזרת לעצמך. תמיד אתך, סילביה.

lewinthal 2 בספטמבר 2009

סילביה מאמי, חזרת :)
מה לא אהבת בפוסט על מערכת החינוך?

עופר (הירוק) 2 בספטמבר 2009

היא לא אהבה שהוא לא היה מוקדש לה :lol:

lewinthal 2 בספטמבר 2009

עופר, לא יפה :)
הקדשתי לה הרבה ועוד אקדיש

סילביה פלאת' 2 בספטמבר 2009

הבעיה עם הפוסט הקודם (ולא קראתי את כולו, וזה בעצם מנמק את הבעיה כי אני תמיד מסיים את הטקטסים שלך) שהוא היה סנטימנטלי מדי, לא מספיק חד, לא בנושא מעניין, וזהו, לא זכור לי יותר וזה גם לא ממש חשוב. כי הסך הכל הוא ברמה גבוהה. רק הייתי מצפה לחזור לכתיבה מעט יותר על החיים האישיים.

Mr Kate 2 בספטמבר 2009

הסיבובים הכי טובים של הגראנד סלאם הם השלישי והרביעי, כשיש המוני משחקים וכבר מתחילים לראות מדורגים עפים. אח"כ כבר יש מעט מידי משחקים, ולרוב עם אותן פנים.

אפי 2 בספטמבר 2009

עמית לוונטל מ"ישראל היום"? אני דווקא קורא אותך לא מעט. אתה כותב טוב ורואים שאתה נהנה מהתחום שאתה עוסק בו. וואלה, לא ידעתי שאתה הומו. לא שזה משהו שלילי, אבל כדורגל והומואים לא ממש הולך ביחד. תראה לי עוד הומו שאוהב כדורגל. ובטח כזה שאוהב באופן אדוק, לא מחמיץ משחקים ומכיר שחקנים ומאמנים בשמותיהם.
כדורגל זה עולם של גברים. הם אלה שמשחקים, מאמנים, אוהדים, קוראים וכותבים. אין פה שום צד נשי, מה משמסביר את חוסר העניין ההומואי.
כדורגלן הומו שייצא מהארון? לא יהיה כזה. א. אני באמת חושב שאין כזה. לא יודע בעולם, אבל בארץ אין. ב. גם אם יש – יש לך מושג מה יקרה לו אם יגיד את זה בקול רם? איך הוא ייכנס לחדר ההלבשה למחרת? איך הקהל הבבונאי שביציעים יקבל אותו על הדשא? שלא לדבר על הקהל של הקבוצה היריבה? אחי, אף אחד לא יעשה לעצמו דבר כזה. עם כל הפתיחות וההתקדמות – כדורגל נשאר תחום פרימטיבי, דיקטטורי, שבו 20 שחקנים צריכים להכניס את הכדור לשער של השני. שום שינויים לא יתקבלו.

lewinthal 2 בספטמבר 2009

אפי, ברוך הבא. כן, זה אני ואני כזה.
קודם כל אני מכיר באופן אישי שמונה הומואים מחוץ לארון שחולים על כדורגל. וראיתי ושמעתי על עוד כאלה. אני יכול לומר לך שחלקם מבין, עוקב ויודע המון. אגב אחד מהם הוא אוהד באיירן מינכן שזוכר כל משחק שלה ושל מערב גרמניה מאז תחילת שנות השבעים. באמת שאין דברים כאלה.
לגבי הטענה שאין בכדורגל שום צד נשי. מה זה בדיוק 'צד נשי'? כשכריסטיאנו רונלדו מתכונן למשחק דרך שעה של בהיה במראה וסידור השיער, זה נחשב לצד נשי? האלגנטיות הקלילה של קאקה והאסתטיות של פרננדו טורס והעדינות של לוקה מודריץ' – כל אלה לא קצת נשיים?
לגבי התחזית שלך. היא ריאלית. קשה לראות מישהו שיוצא מהארון בזמן הקרוב כי זה באמת תחום פרימיטיבי ומעוז גבריות והחברה (קהל) לא פתוחה לזה. אבל לך תדע – יש הפתעות בחיים. מי שיעשה צעד אמיץ דווקא לא ייעלב שיקללו אותו "הומו", וילמד את כולם שזו לא קללה. אשרי המאמין.

סילביה מאמי, הערתך נלקחה בחשבון.
KATE אני חושב כמוך למרות שזה כמובן יכול להשתנות מטורניר לטורניר. אבל זה שיש כמות משחקים גדולה והם ברמה גבוהה ועם סיכוי להפתעות זה הרבה יותר מעניין, זה נכון. שילוב מנצח.

בני תבורי 2 בספטמבר 2009

אפי,
"כדורגל זה עולם של גברים". מהו גבר? זה שמפליץ ומגרבץ? זה שמזיין (או לא) ורץ לספר לחבר'ה? גבר היא הגדרה ביולוגית לא מילואימניקית, וכן, גם הומו שאוהב גברים הוא גבר ואפילו כדורגלנים שמורידים שערות מהרגליים הם גברים.
באשר לחשש שהבעת, אתה די צודק. לא נראה לי שחייו של שחקן שיצהיר באופן גלוי על היותו הומו יהיו קלים. אבל לשני יהיה קל יותר. לטורק צעקו "ערבי מחבל", גם לטועמה. אבל טועמה כבר שמע מטורק איך צריך להתייחס לבבונים. כך זה יהיה גם במקרה הזה. צריך רק את האמיץ הראשון.

אפי 2 בספטמבר 2009

השמת שציינת הם אכן דוגמאות טובות לכדורגלים "נשיים" יותר ומטופחים, זן חדש אולי, הכדורגלן המטרוסקסואלי (ואפילו לא הזכרנו את בקהאם), אבל הם עדיין מיעוט לא משמעותי בתוך ים של גאוטוסיאים, ווין רוניאים, וקרלוס טבזים. רק אל תהפוך אותם לחלק מהקהילה, כי להומואים יש תכונה להפוך לצרף לקהילה גברים שנראים טוב. כמו טוטי למשל. או בוני גינצבורג.
בכל מקרה, מעניין לדעת על שחקנים מפורסמים שחיים בארון. יש לך לתת כמה שמות? מה, קסאנו? 

Mr Kate 2 בספטמבר 2009

נראה לי שכל הקטע של "העולם הגברי לחלוטין" של הכדורגל, ובכלל השחקנים החזקים, שריריים מיוזעים וכ'ו וכ'ו דווקא אמור למשוך קהל שמתעניין בהם אפילו מעט מינית-בין אם נשים ובין אם גברים.

lewinthal 3 בספטמבר 2009

בני, כל מילה בסלע.
אפי, אני לא מתכוון להעליל על שחקנים שלא יצאו מהארון אבל יש לא מעט שמתרוצצות סביבם שמועות, מוצקות יותר ופחות. היה גם מקרה אחד של הומופוביה נוראית כלפי שחקן באנגליה (סול קמבל), אבל קשה לי לצאת להגנתו עד הסוף לאור העובדה שהוא לא יצא מהארון עד היום.
ומה שKATE אומר הוא נכון. הרי ספורטאים שמשקיעים בעצמם ומטפחים את גופם – זה טבעי שיהיה להם משיכה כלשהי לבני מינם. אני חוזר לדוגמה של רונלדו. החברה שלו לשעבר אמרה שהוא היה מגרה את עצמו כשהיה מסתכל במראה ולא ממנה.

יבגני 3 בספטמבר 2009

עמית – למה לעזאזל ב"ישראלי היום" מענים אותך על הכנת כתבה על מאמן לטביה??
כלומר, עם כל הכבוד ללטביה ולמשחק ה"חשוב" שמחכה לנו ביום שבת, לא כדאי להשתמש בכשרונך למשהו יותר חשוב…

lewinthal 3 בספטמבר 2009

יבגני, אתה כל כך קולע לליבי. האמת היא שנראה לי שפשוט כל כך נמאס מנבחרת ישראל שמחפשים משהו מעניין אצל היריבים. כמו שראית אין ממש עניין.
אני מסכים איתך שהיה צריך לכוון למשהו אחר – כתבה לקראת ארגנטינה ברזיל או המוקדמות באפריקה או אירופה, אבל נפיק לקחים לפעם הבאה.
תודה על ההערה שלך. גם לי יש אחריות מסוימת לטעות הזו

יבגני 3 בספטמבר 2009

ד"א, לא אתה העורך הראשי של מדור הספורט?

אביאל 3 בספטמבר 2009

דווקא אני די נהנתי מהסיפור על מאמן נבחרת לטביה, חשוב גם לדעת גם על נבחרות וקבוצות יותר קטנות ולא חשובות ולא תמיד לקבל את ברזיל וברצלונה בכותרות.

lewinthal 3 בספטמבר 2009

יבגני, אני ממש לא העורך הראשי וגם לא מתעתד להיות עורך ראשי :)
טוב לי במה שאני עושה.
אביאל, אני שמח לשמוע גם דעה כזו. בכל מקרה הוא סתם איש אפור ולא מעניין.

יבגני 3 בספטמבר 2009

לא, אני לא שאלתי סתם. אני זוכר שהייתה איזשהי כתבה באחד מאתרי הספורט או בבלוג של דורפן, שמינו אותך לעורך הראשי של מדור הספורט, או שזה היה של דסק מסויים במדור…

עופר (הירוק) 3 בספטמבר 2009

:) כן, דורפן מינה אותו לראש דסק עדכונים לליגה הגרמנית – זה היה במחזור האחרון שלה שנה שעברה.

אני חייב ליהודות, שהקטע של לבחור על מה לכתוב, זה מאד קשה. במיוחד בספורט בחו"ל, יש כל כך הרבה סיפורים, וכל כך מעט מקום. אחחח, אם רק היה מקום וזמן.

lewinthal 3 בספטמבר 2009

יבגני,
מוניתי לעורך חדשות החוץ במוסף ספורט של העיתון. אבל זה לא שאני יושב במערכת ועורך כתבות של אחרים.
עופר, זה נכון בדרך כלל שיש הרבה עניינים מהעולם אבל צריך לחשוב גם מה מעניין את הציבור – וזה או הקבוצות הגדולות (והספורטאים הגדולים) או סיפורים חריגים.
אבל אין לי ביקורת לגבי כמות הסיקור של ספורט ישראלי בעיתונות כי ככה זה עובד בכל מקום בעולם. וככה ראוי

Comments closed