מזדכה על הדרכון

 יש רגעים בחייו של אדם שהוא מבין שאפילו אם הוא חי בזמן הנכון, הוא נמצא במקום הלא נכון.

לפנות ערב רציתי לאסוף את עצמי וללכת למשרד הפנים. לתת להם את הדרכון ולומר להם: "תודה, היה נחמד. בהצלחה. שלום. זה בסדר, אסתדר עם הדרכון הגרמני". אבל אז נזכרתי שכבר ערב ולמשרדי ממשלה אתה צריך להגיע רק מוקדם בבוקר – שזה השעות שאני הולך לישון בהן. אז ההליך נדחה למועד בלתי ידוע.

תסלחו לי, היד רועדת והראש לא מפוקס כי אני כותב את זה אחרי הגמר ההיסטורי הפנטסטי של דל פוטרו ואינסוף מחשבות עולות לי. על כל פנים, עוד לפני שאני מספיק לגרוס כל מסמך שיש לי בעברית (חוץ מהרישיון להחזקת תיאו), אני רק אשתף אתכם למה.

יושב לו לואיס ואן חאל במסיבת עיתונאים. מאמן שראה עולם, אימן בקצת מקומות נחשבים, אפשר לומר. בא בחור ישראלי דובר גרמנית (הייתי אומר "עיתונאי", אבל אף קולגה לא הכיר אותו והוא נראה עיתונאי כמו ששאול אייזנברג איש נקי כפיים וסמל מוסרי) ושואל את המאמן: "תגיד, נשארו כרטיסים למשחק של באיירן מול חיפה באליאנץ ארנה?". הוא עוד הוסיף שהוא לא ציני (והיה צריך להוסיף: "אני סתם דביל"). זה מהרגעים האלה שאתה רוצה לקבור את עצמך, כל הכתבים הגרמנים מגחכים, ואתה מנפנף מיד בדרכון הזר – אם יש לך.  "אני מהצד המזרחי של הגדה", ניסיתי להמציא שקר לבן להולגר, כתב גרמני שם.

הדובר מתפתל ומסביר שבאתר הרשמי של באיירן אפשר להשיג כרטיסים לאותו משחק, שאגב ייערך עוד יותר מחודשיים (מה בער למטומטם הזה שהלבין את פנינו?). "מה לי ולעם הזה?", חשבתי לעצמי. ואן חאל בטח תהה: "לאיזו פרובינציה הגעתי? כולם פה כאלה מטומטמים? אם ככה אני עולה מחר עם הנוער".

והיה שם עוד עיתונאי עברי-אנגלוסכסי שטירחן שעה, דיבר שטויות, הביא ציטוטים באנגלית מאתר פיפ"א ובסוף שאל את ואן חאל איך זה שאין היום שחקנים כמו סטנלי מת'יוס ששיחק כל הקריירה בשני מועדונים והיום כולם מפונקים. ומה דעתו על זה.

רבותיי, קוראיי הנאמנים, אתם מבינים איפה אנחנו (רובנו, יש לי גם קוראים בחו"ל) חיים? למה אין סלקציה בכניסה לאירוע כזה? רציתי לעלות על המטוס הראשון, אבל אז נזכרתי שיש לי את תיאו בבית.

מחשש שטמטום הוא מחלה מדבקת כמו שפעת החזירים לפחות, ברחתי משם מהר. חצי שעה אחרי שראיתי את בסטיאן שוויינשטייגר ופיליפ לאם בחליפות (איחלתי לשווייני בהצלחה ואמרתי לו שאוהבים אותו בישראל), בעודי צועד הביתה אני רואה את אריק בנאדו. מצאתי אותו פחות מקילומטר ממלון הילטון בו שוהים הגרמנים, הוא היה בפלאפל 'שלמה ובניו' טורף מנה. "איפה אנחנו ואיפה הם?", תהיתי שוב. זה ההבדל. אנחנו באירופה כמו שהאקלים פה משתלב עם האקלים של צפון אירופה.

והנה בהמשך רחוב נורדאו עובר לו קו אוטובוס שנוסע לשדה התעופה. "אני עולה עליו… אוי שיט. הדרכון לא עליי. הוא בבית."

והבושה ממשיכה לה.

לא הופרדו מאז לידתם
באמת שואה

No Comments

מוי כיף 15 בספטמבר 2009

אתה בטוח שלא היה מדובר ביועד אלפרון (שי נובלמן?) הגאון? הוא כבר עשה קטע דומה עם שראפובה שהוקרן בכל מהדורות החדשות (נדמה לי שהוא שאל אותה אם היא מוכנה לצאת איתו לדייט או משהו כזה)

מוי כיף 15 בספטמבר 2009

ומה אתה רוצה מבנאדו? הוא הורחק וממילא לא הולך לשחק במשחק הבא וכך הוא הטביע את יגונו במנת פלאפל. כאילו שכל השווינשטייגרים לא טוחנים איזה נקניקיה עם כוס בירה ענקית…

יבגני 15 בספטמבר 2009

עמית, במדינה שאין תרבות ספורט ואין ספורט, בוודאי שלא יהיו גם עיתונאי ספורט, פרט לכמה יחידי סגולה כמוך, כמו דורפן, עופר שלח ואולי עוד מעטים אחדים. כל אחד שלכאורה מבין בספורט רואה בעצמו עיתונאי, והחמור הוא – שהציבור לא יודע להבחין מיהו עיתונאי אמיתי ומיהו אדם שמתאים לשוק, לכל היותר.
לגבי "תרבות הפלאפל" – לא מסכים! כל מדינה שונה בתרבותה. אין להשוות בין איטליה לאנגליה, צרפת וספרד. מי שמגיע בחליפות לא "יותר טוב" ממי שלא. כן, אכילת פלאפל והליכה בכפכפים הם ההווי במזה"ת, זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא כיצד אנחנו מתנהגים כלפי אחרים – ועל זה "העיתונאי" נתן את התשובה הגורפת. חליפה לכשעצמה לא הופכת אדם לתרבותי.

lewinthal 15 בספטמבר 2009

זה לא היה שי נובלמן העצום. מה שעצוב שמדובר באדם מבוגר עם שיער לבן שנראה לכאורה הדבר הכי רחוק שיש מפרחח.
לגבי בנאדו, הוא אחד הבלמים הטובים שהיו לנו בארץ. אבל כל הסיטואציה של לראות אותו בכפכפים ושורטס טוחן מנת פלאפל אחרי החליפות והעניבות הייתה אלגוריה למשהו עמוק יותר תרבותית. אין לי ספק שהגויים טורפים נקניקיות מדי פעם אבל לפחות הם השתבחו בגנים לא רעים.

יבגני, אני מסכים איתך בכל מילה. אבל מראה מייצר תחושה. בכל מקרה ליאור רפאלוב בחליפה לא הופך עדיין להומוספיאנס.

יוני 15 בספטמבר 2009

עמית, רשמת שרובן וריברי הם 2 מעשרת הגדולים היום. לא תנצל את ההזמנות להתחרט על ההצהרה הזו?

lewinthal 15 בספטמבר 2009

יוני, אני עומד מאחוריי דבריי בשני תנאים:
א. אני מתייחס רק לשחקני התקפה – הרי היום אף אחד לא מתייחס לשחקני הגנה ברשימת הגדולים (ואולי חבל שכך).
ב. שאריאן רובן לא פצוע.
אסביר בקצרה: ריברי אחד מהחמישה הטובים בעולם. הוא השחקן הצרפתי הכי טוב שהפך את באיירן מינכן מקבוצה אפורה חזרה לאימפריה מרתיעה.
רובן הוא השחקן הטוב והמוכשר ביותר שהיה לריאל מדריד בשנה שעברה. בקיץ האחרון הוא היה השחקן הכי טוב במשחקי ההכנה של ריאל (לצד היגוואין ובסוף גם בנזמה היה בסדר. צריך לציין שקאקה לא השתתף במשחקים). יש לו דריבל מדהים, מהירות ובעיטה עצומה. הוא מוסר רק פעם בשנה אבל לך תדע – אולי זה יהיה שי לקראת ראש השנה

יבגני 15 בספטמבר 2009

מסכים שמראה מייצר תחושה, ושאולי הסיכוי של אדם שמתלבש יפה להיות תרבותי ונאור גבוה יותר.
וד"א, לגבי שווינשטייגר – הוא שחקן ענק שמקבל פחות מידי הערכה, למרות שהוכיח את עצמו בענק ביורו האחרון ובבונדס ליגה.

lewinthal 16 בספטמבר 2009

יבגני, שווייני לא ממצה כלום מהפוטנציאל שלו בבאיירן. בנבחרת הוא הרבה יותר טוב

עופר (הירוק) 16 בספטמבר 2009

איזה אידיוט זה עם הבחורצ'יק הזה ששאל. חבר שלי קרא ישראל היום וסיפר לי שכתבת על זה, וחזרתי הביתה אחרי המשחק ונכנסתי ואכן, גוועלד.

אני הולך כל הזמן עם כפכפים ושורטס וטוחן אוכל עם עמבה וכל מיני. לא חושב שזה עושה אותי פחות תרבותי. אני מסכים עם הדיסוננס, אבל אני חושב שזה נחמד שכאן כולם יכולים להסתובב בנוחות, פשוט כי חם נורא.
פייר, אני מת על מינכן, אבל היא מעונבת הרבה יותר מדי. ורגע, אני הולך ומגיב גם על הפוסט הבא כי הוא חשוב.

Comments closed