מהו כדורגל? על דימויים, מטאפורות ואלגוריות

היה זה ערב חלומי. בילוי מלבב בבלומפילד, מפגש חברים וקולגות סימפטי מאוד, ובמחצית השנייה אפילו היה קצת כדורגל. מיד לאחר מכן המשכתי להופעה של אביב גדג', רוקיסט מחונן ומשורר גאון. שני האירועים עוררו בי התרגשות עזה, עם רגעי שיא ושפל. תהיתי מהו כדורגל:

1. כדורגל הוא מופע מוסיקלי – קונצרט קלאסי מרגל לרגל, הרמוני ושלם. או ג'ז – מופע של אלתורים ודריבלים, וירטואוזים שמנגנים על הדשא, בלוז – כשחוטפים גול ועסוקים ברחמים עצמיים, פופ חסר משמעות – משחקי גביע הטוטו, רוק משובח שמוציא אנרגיות אדירות. חוויה אורקולית. והסולן הוא החלוץ המרכזי.

 2. תיאטרון – כל העולם במה וכולם שחקנים. גם אם הבמה עשויה מדשא והשחקנים הם נגרים. הקהל מגיב בהתאם. הביקורות חותכות או מהללות. והבמאי הוא המאמן.

 3. מסעדה – יהיה משחק טעים? או דלוח? ברמה של גורמה או של מזללה שרצה על שמן מכונות? איך יוגשו לנו הגולים? הם יהיו בלתי נשכחים וערבים לכל החושים? ומי מבשל ואיך? האם נלקק את האצבעות בסיום? כך או כך זה נגמר עם סיגריה (אלא אם נגמלתם כמוני, ואז אתם מתים לחזור לעשן בשביל רגע כזה). והשף הוא הפליימייקר.

 4. סקס – לפעמים יש משחקים בין קבוצות שאתה מסמפט, ידידות שלך. אותן אתה רוצה לזיין אבל ברוך, בנעימות. לשלוף מתחתוניך את אהבתך הכובשת כל שעל ושער. כשאתה פוגש יריבה שנואה לעומת זאת אתה מת לתקוע חזק והרבה וכואב ולא לרחם.

ואם אתה הומו אתה מעדיף משחק מרובה שערים – 3:4 כזה. כך או כך זה נגמר עם סיגריה (אלא אם נגמלתם כמוני, ואז אתם מתים לחזור לעשן בשביל רגע כזה).

5. מלחמה – צריך להסביר? כך או כך זה נגמר עם עשן לבן. לפחות על המגרש לא יהיו הרוגים. תמיד יש מחר.

באמת שואה
התבוסה לספרד

No Comments

עופר הירוק 18 בספטמבר 2009

אח, לווינטל. איזה יופי של פוסט. שנה טובה.

Comments closed