רומן מהצד עם אהבה ראשונה, ואיך זה קשור למארק יוז?

יש רגעים בחייו של אדם (שנמצא במערכת יחסים) שבהם הוא מרגיש שעדיף לעבור מסטאטוס של זיונים מהצד לסטאטוס של ניהול רומן מהצד. זה עובר לי בראש למשל כשאני רואה את ז'ו, השכן האפרו המקסים שלי שאני חולה עליו. ובמיוחד כשהוא מפתיע אותי מהחלון ב-2 בלילה כמו הלילה, ומגיע בשביל לעשות איתי כיף. 

כמו ז'ו, ככה זה איתי גם השנה בפרמיירליג. אם בעונות שעברו פלירטטתי והיו לי סטוצים רבים כשבכל מחזור הייתי עם קבוצה אחרת – אסטון וילה/טוטנהאם/האל סיטי/ווסטהאם – העונה אני מרגיש שבא לי ויש לי הזדמנות נדירה לבחור קבוצה אחת ולרוץ איתה לאורך כל העונה.

היות שהפרמיירליג העונה היא החזקה בהיסטוריה עם כמות קבוצות מעולות מבחינת חומר שחקנים, כישרון וסגנון משחק (7-8 קבוצות כאלה לפחות), ההתלבטות עם מי לנהל את הרומן ולרוץ לאורך כל העונה אינה קלה. הרי רומן הוא מערכת יחסים לכל דבר. לבגוד גם במאהב שלך, זה הופך כבר למפלצת תלת-ראשית לפחות ויוצא מכלל שליטה. הרי אין ברומן כל היגיון אם אתה נדלק גם על קבוצות נוספות ומתפזר-מתפרץ לכל עבר – כמו השפיך של ז'ו (שנורא מתלהב ממני וזה עולה לי בליטרים).

ובכן החלטתי לבחור דווקא בצד התכול של מנצ'סטר כי מדובר כאן לא סתם ברומן אלא בסיפור סנטימנטלי יוצא דופן. לא רבים יודעים זאת אבל כשהייתי ילד הקבוצה הראשונה שלי באנגליה הייתה הסיטי. אחרי עונה אחת חבר של אח שלי שכנע אותי לעבור לארסנל. לכן הסיטיזנס תמיד היו עבורי כמו שנילי פריאל היא עבור אהוד ברק – האהבה הראשונה מלאת נוסטלגיה, והקבוצה השניה שתמיד נמצאת אצלי בראש, שהמשכתי לבדוק מה היא עושה, והיא נשארת נוגעת בליבי כשאני דואג לשלומה ולהצלחתה. 

הבעיה היא שאותה מנצ'סטר נילי שלי מאוד השתנתה. מנערה צנועה, כפרית, לא אופנתית שנתנה לי הרגשה שהיא קיימת רק בשבילי, היא הפכה לדוגמנית צמרת בינלאומית. נכון – נורא מפתה לחזור אליה בסטאטוס שלה, אבל זה גם מרגיש קצת לא בנוח, מעין זיוף. הרי לא ככה הכרתי אותה, ואיפה הייתי כל השנים האלה? ומה פתאום עכשיו?  ולמה שהיא תרצה בי בעצם עכשיו – כשהיא הגיעה למעמד שלה? זה נראה כמו זחילה פאתטית על ארבע. ואולי פנטזיות בכלל לא אמורות להתממש אלא להישאר כאידאות שיש רק לשאוף אליהן?

מצד שני אפשר להבין מה היא תרוויח מחברתי – היא תוכל הרי לנצל את המעמד שלי, כדי שאכתוב עליה דברים טובים בעיתון. , 

נכון, האנלוגיה רחוקה משלמות. השפתיים הבלתי-נגמרות, שלא נראו כאלה מאז מיכאלה ברקו, והגיבנת האטלסית הקשיחה של קרייג בלאמי, מקשים על הניסיון לדמיין את מנ. סיטי כדוגמנית, וגם נילי פריאל בעצמה היא דוגמנית כמו שתיאו (הכלב שלי) הוא חוקר מדעי ההתנהגות באוניברסיטת ברקלי.

אבל הבעיה עם רומן היא שאתה עלול לאבד את מה שיש לך ביד. הסיטי היא המתחרה הגדולה של האהבה הנוכחית שלי – ארסנל – על המקום במילייה החברתי הנוכחי שלי (המועדון המכונה "ארבע הגדולות"). אז אם אנטוש את תותחניי, אאלץ לצאת מהבית הבטוח והמוגן ולעבור לחיות בבית התכלת.

האם אני באמת מסוגל לעבור לגור בבית החדש – שנמצא רחוק באבו-דאבי באיזור של מדבר, מוסלמים וים של שעמום? איך אחיה שם? ומה יהיה אם מיד אתחרט וארצה לחזור? יכול להיות שמה שנולד כרומן אמור להישאר כל חייו ככה? הרי אמר כבר המשורר: "מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם". ומה שנולד בחטא, יתכן שדינו לגווע. אם רומן הופך לקשר ראשי, לא נעלם כל הייחוד שלו והרגש שבא איתו? ומה עם כל העולם החברתי שיהיה עליי לנטוש? והמחיר החברתי שאצטרך לשלם? והקשה מכל הוא כמובן הפרידה מהילדים – אבו דיאבי, ניקולאס, קרלוס, תיאו, בקארי, ג'ק, ארון וכל היתר. והרי הילדים של המאהבת אף פעם לא יאהבו אותי באותה הצורה.

אלה לבטים קשים מאוד. אבל אפשר להבין מה מושך אותי בסיטי – היא דומה מאוד לאהבה המקורית שלי – בונים שם פרויקט עם חזון, יש אנרגיות חיוביות, ציפיות בשמיים, דמיון פורה, כשרון רב, הצלחה התחלתית והרבה שערים שנכבשים. ובדיוק כמו באהבה שלי, גם לסיטי יש כנראה הגנה לא-משהו, רכות בלתי מוסברת ולוזריות גנטית. כן, מנצ'סטר נילי היא כמו ארסנלי, נחנחית כזאת אבל כוסית על. כמו מקסי, כמו ז'ו.

אבל תמיד יש התלהבות תמיד ממשהו חדש ומפתה. ואנחנו בני אנוש מלאים בחולשות. 

ואני מטבעי טיפוס בוגדני ומגעיל. לא הייתי רוצה בחיים מישהו כמוני. לפעמים בא לי להקיא מעצמי. אבל אז אני נזכר שיש לי משהו אחד טוב להציע – תיאו. ואפילו הוא לא מתנה מלידה.

* הערה: אני מכחיש בתוקף כל מחשבה לפיה אני בוגד בבן זוגי. מי שחושב או מסיק ככה, עושה זאת על אחריותו בלבד. לשיטתי אני נאמן ובליבי יש רק אחד – והוא מסימיליאנו אשר ברומא.

תינוק עם זיפים
סטנלי מת'יוס של הזמן הזה

No Comments

BOSTONPOOL 21 בספטמבר 2009

אני קורא אותך באדיקות אבל הפעם גם אשאיר תגובה.
עוב אותך מהפרויקט של אבו דאבי-תישאר עם התותחנים שלך- הרי להם יש הרבה יותר שחורים-וזה בעצם מה שאתה באמת אוהב-שלא לדבר
על זה שארסנל משחקים יפה יותר ועם מאמן קצת יותר רציני.
מעבר לזה אתה איש יקר ונאמן.
שתהיה שנה נפלאה

עופר הירוק 21 בספטמבר 2009

קודם כל, הכי חשוב זה שהזכרת את מיכאלה ברקו והשפתיים שלה. מבחינתי כבר החזרת קבין אחד של יופי לעולם.
שמע, אני אוהד ארסנל. אני לא יכול לחשוב על לאהוב פתאום קבוצה אחרת ולרוץ איתה. מה שאפשר לעשות עם מנצ'סטר סיטי הוא להכריז על ידידות. כמו שבגביע האנגלי במשך שנים הייתה מסורת שהאוהדים הולכים עד הסוף עם הקבוצה שהעיפה את זו שלהם. אז ככה גם מנצ'סטר, תעודד אותם העונה, תהיה בעדם במשחקים מול הגדולות, אבל תשמור אמונים לארסנל.

ובקשר לז'ו, יעלה כמה ליטרים שיעלה. לפעמים זה יכול לבוא טוב.

סילביה פלאת' 21 בספטמבר 2009

חזרת לעצמך, יופי. הטקסט טיפה ארוך אבל. קצר מעט והיה אפילו עוד יותר חד.

אביאל 21 בספטמבר 2009

בוא אני יחסוך לך את הנסיעה לאבו דאבי ופשוט תעבור קצת צפונה לצ'לסי.

עופר – זה דבר טבעי לאהוד אחרות בהתאם למצב, למשל ארסנל – יונייטד, למרות שנאתי הרבה לשתיהן בכל זאת העדפתי שהיונייטד יאבדו נקודות ועודדתי את התותחנים, אתמול במשחק דווקא תיקו היה מסתדר לי מצוין אבל אז בא אואן והרס הכל, אני תמיד לוקח צד לפי מה שטוב לקבוצה שלי.

lewinthal 21 בספטמבר 2009

בוסטונפול,
שנה נפלאה. אני אשאר עם תותחניי. אכן כך. רק עם המאהבת גם. אני מקווה שהאחרונה לא תדרוש ממני באופן נחרץ לקחת צד.
עופר, ז'ו מתוק. אני לא רואה את עצמי עוזב את ארסנל. חשבתי על זה הרבה היום וזה לא משהו שהלב שלי יוכל לאפשר. אני קשור מדי למועדון.

איפה תגמור הסיטי את העונה הזו? מה אתם חושבים/מרגישים? כל הימור אפשרי

Mr Kate 21 בספטמבר 2009

אני לא אובייקטיבי כי אני שונא תותחנים מלידה, הכל בגלל הנרי ווירה האלו. אני מהמר שסיטי יסיימו מקום רביעי, כשבהתחלה חשבתי שליברפול תעוף, או תשקע למעמקי הליגה האירופית, אבל עכשיו אני כבר בכלל לא בטוח.

lewinthal 22 בספטמבר 2009

קאטה, מי האלופה שלך?

Mr Kate 22 בספטמבר 2009

צ'לסי צ'לסי צ'לסי. הכחול הגדול יחזור לשליטתו האינסופית. מצד דני הימרתי על דאבל אדום בארץ, אז לקחת הכל באחריות.

lewinthal 22 בספטמבר 2009

אני עם צ'לסי למרות שיש לי איתה שלוש בעיות:
1. סגל מזדקן שאני לא יודע איך הוא יעמוד על הרגליים בחצי השני של העונה
2. אליפות אפריקה שתפגע בה יותר מכל קבוצה אחרת
3. הפציעה/ות של דרוגבה וחוסר עומק בעמדת החלוץ המרכזי

אביאל 23 בספטמבר 2009

1.עונה שעברה הם סחבו טוב בחצי השני, יש גם דם צעיר, יש את קאלו, מאלודה וג'ו קול שהם מבחינת הגיל קצת לפני השיא (קאלו קצת יותר לפני).

2.מסכים ונקווה לטוב, זה כבר הרס לצ'לסי אליפות אחת בעונה של אברם וצריך לעשות משהו בנושא !!

3.השנה לאחר שבשנה שעברה פשוט תיעבתי את אנלקה אני שם בו את מבטחי שיסחוב בגיבוי של סטורייגד' ואם ג'ו קול יחזור לשחק בעזרת השם ועם ז'רקוב בצד שמאל אפשר ליצור 4-4-3 תחליפי עם אנלקה בחוד וקול מימין ומאלודה/ז'רקוב משמאל, בתקווה שזה יעבוד.
3.הוא בסדר, הבנתי שרק מתח שריר ולא יותר מזה.

lewinthal 23 בספטמבר 2009

אביאל,
1. אתה צודק אבל השנה הסגל הזדקן עוד, ושנה שעברה עזרה הפציעה של דרוגבה בחצי הראשון של העונה.
3. אל תשחקו 4-4-3 כי תרדו ליגה (12 שחקני שדה) :). אני צוחק. דיברת על 4-3-3 בטח. שמע, אנצ'לוטי והיהלום שלו עושים את העבודה בינתיים או בוא נראה עוד שבוע וחצי מול ליברפול בחוץ במבחן גדול ראשון איך מחזיקים מעמד.
אגב לסטארידג' מגיע לקבל צ'אנס.

דניאל שם טוב 25 באפריל 2010

פוסט עסיסי משהו
אהבתי :)

ואני מקווה באמת שבת זוגתך לא חוששת בעקבותיו :)

lewinthal 25 באפריל 2010

דניאל, אין לי בת זוג כך שהיא לא צריכה לדאוג. תודה :)

דניאל שם טוב 25 באפריל 2010

אההה חח סבבה הבנתי אותך :)

הכי חשוב להנות מהחיים

משה 20 במאי 2010

חחח אהבתי את ההשוואה

אני לא בוגד בבית"ר! :)

lewinthal 21 במאי 2010

והעיקר והעיקר לא לבגוד לא לבגוד כלל

Comments closed