ציפיה והפתעה – שתי הסיבות שאנחנו אוהבים ספורט

1) לארי קינג התארח אתמול באולפני "ESPN" ונתן הופעה מרשימה ביותר. מלא כריזמה כהרגלו, מנחה הטלביזיה האלמותי סיפר על הקשר ההדוק שלו לספורט, כמה הספורט מרכזי בחיים שלו ואיזה אוהד מסור ואמיתי הוא. הידע שלו השתפך, החוויות נזלו ממנו והיה תענוג אמיתי.

כשנשאל "מה המשמעות של להיות אוהד ספורט?" המלך ענה: "ספורט הוא הבלתי צפוי. אני מרחם על אנשים שאינם חובבי ספורט. הם קמים בבוקר ויודעים בדיוק איך היום שלהם ייראה. הכל צפוי. בספורט אתה מוצא את הריגוש כי אתה לא יודע מה יהיה, ואתה מת לדעת מה תהיה התוצאה." קינג סיפר שכשהוא מנחה בזמן שקבוצותיו האהודות משחקות, הדבר הראשון שהוא עושה אחרי השידור זה לברר מה הן עשו ואיך שיחקו.

 זו הסיבה שאנחנו אוהבים ספורט. בכדורגל הציפיה העצומה הזו לקראת מחזור סוף השבוע מחזיקה אותך כל השבוע,. וכמה חבל שאין מחזורי אמצע שבוע אצלנו מדי פעם.

2) ציפיה והפתעה כרוכות זו בזו. אם אתה מצפה למשהו בכליון עיניים לא יכול להיות שתמיד תהיה אותה תוצאה ואותו תסריט, אחרת זה משעמם והורג את הציפיה.

אבל לפעמים קורה שאתה בא בלי ציפיה ונופלת לך הפתעה לפנים. זה קרה לי פעמיים ביממה האחרונה: פעם אחת מצאתי שחקן פורנו שראיתי הרבה פעמים משחק בסרטים סטרייטים בסרט של גייז! בחיי! הייתי המום. ללא מילים. ופעם שנייה על הבוקר כשיצאתי מהדלת וראיתי את שוטף המדרגות החדש של הבניין, ערבי צעיר וסקסי. הוא תפס אותי עם הפרצוף המעוך של הבוקר ופה פעור. זה התחיל במבטים המומים ונגמר על החלון בחדר שלי. יאמי.

3) הבעיה עם הפתעות היא שהן מייצרות ציפיות. ואז אתה בבעיה. כי לא כל בוקר כשתרד להוציא את הכלב תמצא זיון. ולא כל משחק תקבל 3:3 או הפסד של מנצ'סטר יונייטד. ולא כל יום יש לך בשביל מה לקום. אבל תמיד, תמיד, יש לך בשביל מה ללכת לישון. 

איפה אתם, גיבורים?
סטוק. טקסט תקיף

No Comments

רותם גרוסמן 25 בספטמבר 2009

צעיר ערבי משכיל דווקא אחד שהכרתי אפילו ראיתי איך זה מתחיל לילה אחד השתכרתי

lewinthal 26 בספטמבר 2009

רותם, הבעיה שאני לא צריך להשתכר כדי לרדת נמוך :)

יבגני 26 בספטמבר 2009

כל מילה של לארי קינג – בסלע.
עמית, יש לך הומור ייחודי במינו!

גיא 26 בספטמבר 2009

אני מציע שתעבור לגור בעזה ולא ברומא

רפאל 7 בפברואר 2010

לגבי מה שאמר לארי קינג – בארה"ב אפשר להיות אוהדים נאמנים של קבוצות עם מאזן בינוני
ולבנות את המתח בציפייה להגיע לפלייאוף ולראות איך עניינים מתפתחים , את מי פוגשים ואיך מתמודדים מולם בסדרה בדרך לאליפות .

באירופה אתה חייב לבחור קבוצה מהטופ העשיר והאריסטוקרטי ששולט בליגה .
אני משתמש במונח זה כי בד"כ העשירות ממשיכות מסורת של הצלחה והישגיות משנים קודמות .
לקבוצות מרכז טבלה באנגליה או מדינות אחרות לא תמצא שום התעניינות בקרב הקהל הבינלאומי שבתנאים המודרניים מפרנסים גם הם את הליגות הבכירות על כוכביהם והמועדונים הקבועים בפסגה .

לכן התופעה לא מפריעה ליותר מידי אנשים – כי מעל 95 אחוזים מאוהדי הכדורגל בעולם ( ולא מאותה מדינה ) בלאו הכי עוקבים אחרי אחת מ 2-4 הקבוצות הרלוונטיות ואלה תמיד מועמדות לאליפות בתחילת השנה או לפחות מצפים מהם לעשות משהו , גם אם זה רק להעפיל שוב לצ'מפיונס .

בספורט האמריקאי גם יש קבוצות עם שוק גדול יותר ומסורת עשירה בהישגים ושחקנים – אבל אחוזי התמיכה של האוהדים הבינלאומיים מתפלגים אחרת לגמרי .
ב NBA למשל הקבוצה הכי אהודה כנראה לא תעבור את ה 12 אחוזים ( 1 ל 8 איש ) , וזה אחרי אליפויות ועונות רצופות בטופ עם מגה סטארים פופולאריים ( קובי ברייאנט או ג'יימס בקליבלנד ) .

אותו דבר נכון לגבי ליגת הבייסבול והפוטבול שם הקבוצות יותר תלויות בעצמן בשלבים האחרונים של העונה והמועמדות לאליפות מתחלפות באופן תדיר כך ש 80 אחוז בערך מהמתמודדות בליגות האלו בעשור האחרון היו לפחות פעם אחת בפלייאוף וגם אלו שלא , יש להם אפשרות לעשות כן או היסטוריה מרשימה מאוד .

הכדורגל פועל בגישה מונופוליסטית למספר מצומצם של מועדונים נבחרים והשאר משמשים כקונוסים . כל המחמאות והתיאורים לא ישנו את המציאות הזו – כמה שלא נעים לדבר עליה ומבקשים להתכחש לה .

lewinthal 7 בפברואר 2010

אתה צודק אבל בהקשר הזה יש הבדלים: הספורט האמריקאי הרבה יותר מרוכז בעצמו יחסית בייחוד פוטבול ובייסבול. לקבוצות בסיס אוהדים מקומי גדול והן לא מושפעות כלכלית מאהדה גלובלית כמו קבוצות כדורגל אירופיות. חוצמזה באמריקה יש פאריטי – שוויוניות יחסית, הדבר הכי רחוק ושונה מהכדורגל

רפאל 8 בפברואר 2010

מה שאני לא מבין זה איך כ"כ הרבה פרופסורים ואנשים משכילים שאוהבים כדורגל אף פעם לא טרחו להתבטא בעניין הפאריטי בליגות ואם צריך לשנות גישה בהכרעת האליפויות . אפילו התחלה של דיון ציבורי בנושא אין ועם כל הכבוד לתירוצים הנכונים שיש מסורת וקשה לבוא עם רעיונות חדשים – זה עדיין רחוק מלשכנע . על פניו נראה שיש קונספירציה של השתקת העניין ,
מישהו מרוויח המון כסף מהסטטוס – קוו וזה לא הליגה ההולנדית או הישראלית .
מה שכן , ראיתי מאמר מעניין מאת נדב יעקובי בנושא והוא אמר במילים מפורשות את המונח פלייאוף וקישר אותו לליגה האנגלית .
הוא גם סיפר שרשם הצעה בנדון לראש הפריימרליג , אבל לא קיבל מענה.
אם כך הוא מרגיש – מדוע הייתי צריך לנבור כ"כ הרבה בארכיוני האתרים השונים בשביל למצוא אזכור ומדוע הנושא לא עולה לעיתים תכופות יותר .
לפי מה שהסביר במאמרו המרצה לפוטבולוגיה , הנושא חשוב מאין כמוהו לשאלת התפתחות הכדורגל והגדרת הוויתו התרבותית .

אבל אין דיון ציבורי , כלום . שתיקה מביכה ומעיקה .
רק בבלוגים יש אזכורים לכך , וזו הסיבה שוב – שאלו אכן המקורות המיהמנים והמעניינים ביותר עבור אוהבי הספורט .

Comments closed