למה גרמנים מחורפנים מפטרים מאמנים? כי הם יכולים

10 מאמנים הלכו הביתה העונה בבונדסליגה. וזה לא מספר סופי.

אחד הדברים היפים בכדורגל הוא שבירת המוסכמות והתדמיות. באיירן מינכן הגרמנית שברה שיאי לוזריות, הקבוצות האנגליות מוציאות 0-0 אחת אחרי השנייה (חוץ מארסנל, כמה אירוני) ואלופת איטליה הולכת על התקפה בלי הגנה.

מדברים על המזג החם, התזזיתי, הסוער, הקפריזי והלא-סבלני של הלטיניים, ומנגד מקובל לראות את הצפון-אירופים לרוב כיותר רגועים, שקולים, מתוכננים, קרים ובעלי אורך רוח. אז אולי יש בזה משהו – למרות שבעולם גלובלי המשופע בהגירה לכו תדעו מה נשאר מהתדמיות האלה. מה שבטוח זה שבכדורגל לכל התדמיות האלה אין רגליים ואפילו לא ידיים.

עובדה: 9 מקבוצות הבונדסליגה כבר החליפו עשרה(!) מאמנים העונה, תשעה מהם פוטרו. בעשרת הימים האחרונים הלכו הביתה ארבעה מאמנים. וזה לא כולל קבוצות נוספות שכבר ידוע שבסיום העוה ייפרדו ממאמניהן, כמו באיירן מינכן, לברקוזן, פרייבורג ואולי גם הופנהיים.

בתקשורת הגרמנית מכנים את התופעה TRAINER WECHSELTHEATER – 'תיאטרון חילופי המאמנים'. תיאטרון אבסורד ממש. קרוסלה. יש לתופעה סיבות ברורות: ציפיות מקצועיות וכלכליות ומבנה ניהולי של המועדונים. עם מנהל מקצועי מעל המאמן. אם משהו לא הולך המנהל המקצועי יפיל את התיק על הש.ג כמובן. ומי מינה את הש.ג? ומי היה אחראי לרכש ולפילוסופיה?

בנוסף לסיבות האלה, הקהל בגרמניה רב כוח והשפעה, וכשהוא לא מרוצה המועדונים מרגישים שאין ברירה. כדי לשחרר לחץ מכיוון היציעים יצטרכו להקריב את המאמן. מצבם הכלכלי הטוב יחסית של רוב המועדונים מאפשר להם לשלם פיצויים למאמן המפוטר במקביל למשכורת למאמן הנכנס (בניגוד לצרפת למשל, שם למועדונים אין כסף כזה בשביל לפטר מאמנים, ובאמת בקושי מפטרים שם).

לשם השוואה: בסרייה אה  האיטלקית הלכו הביתה 11 מאמנים העונה (אבל בליגה של 20 קבוצות, בגרמניה יש 18) אחרי שבעונה שעברה הלכו 16(!), בלה ליגה רק שבעה, בפרמיירליג ארבעה בלבד, בליג 1 רק שלושה (אחד מהם התפטר).

***

אמנם מה שקורה בגרמניה העונה באמת מטורף, אבל כזה הוא הכדורגל בדורנו וכאלה החיים הנשקפים כתמיד ממנו. המגמה של פיטורים מהירים רק תלך ותגבר. אין סבלנות כיום לאף אחד, אפילו המילים הולכות ומתקצרות, כמה שפחות הברות ואותיות. שיהיה נוח, מהיר ועד 70 תווים. אז בעידן שכזה למי יש כוח לבנות פרויקטים יסודיים וארוכי טווח? ברור לכל שאלכס פרגוסון לא היה שורד כיום במנצ'סטר יונייטד עם העונות הראשונות שלו במועדון לפני מעל לשני עשורים.

זה עצוב אבל ככה זה. אנחנו חייבים סיפוקיים מיידיים, תרבות הריאליטי ומשטר המסרונים והפייסבוק שולט ביד רמה. דיקטטורה של ממש.  ובגרמניה דיקטטורת הריאליטי והאייפונים רצה חזק מאוד. אפילו פליקס מגאת בן ה-57 פתח חשבון פייסבוק לפני חודש וחצי, בניסיון לרצות את אוהדי שאלקה. זה הצליח לו באופן חלקי בלבד.

אגב, הסטאטוס האחרון של מגאת עלה שלשום (יום ג') אחרי שבוע וחצי של דממה. הוא התנצל בסטאטוס הזה על כך שנעלם מהפייסבוק למשך עשרה ימים, בעקבות הזמנים הלא קלים שעברו עליו, והבטיח לחזור בקרוב לפעילות בפייסבוק. הסטאטוס הזה זכה ל-6,003 לייקים (ליתר דיוק "You and 6,002 others like this").

"כדי להשאיר את מגאת, שילחו את הספרה 1", מה?

ככה זה. מאמני כדורגל כיום הם בעצם כוכבי ריאליטי. מועמדים להדחה כל שבת. האחטונג הגדול.

 

פעם "המלך" היום סתם רודן
מי הוא סופרסטאר?

No Comments

דני 24 במרץ 2011

האיינשטיין של ישראל..
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1221911.html

לוינטל 24 במרץ 2011

הוא כותב נהדר, אלון

סרגיי 24 במרץ 2011

ורק שאף נשאר בברמן עד בוא המשיח (אוטו רהאגל?…)

על רקע השינויים הרבים בליגה ברמן היא אי של שפיות ויציבות,
חבל רק שזה מתרגם מעט מדי להצלחה מקצועית.

לוינטל 24 במרץ 2011

הלוואי ויוביל את ברמן בעונה הבאה לצמרת. יפה שברמן לא פיטרה אותו העונה ונשארה נאמנה אחרי עשור ומשהו נאים מאוד

נעל קרועה 24 במרץ 2011

נסיון

נעל קרועה 24 במרץ 2011

אף אחד לא רוצה לרדת ליגה בשביל למצוא פרגוסון(שגם הוא לא מציאה גדולה)

Tal 24 במרץ 2011

אני מאוד לא אוהב את תרבות פיטורי המאמנים.

בעיניי זו מקצוענות ניהולית נמוכה. אם בעלי חברה עסקית היו מחליפים מנכ"ל (או מנהל מקצועי) מדי שנה או אחרי כל ירידה של המניה, החברה הייתה מתרסקת תוך תקופה קצרה.

ברור שבלי לתת לבנאדם לבנות קבוצה, להריץ אותה (אפילו עונה או שתיים), לשלב צעירים בתוכנית המשחק שלו וכל זה תוך גיבוי ושקט מההנהלה (שלא יתמרץ אותו לקחת סיכונים מיותרים סתם כדי להביא תוצאות או להתרסק איתם), אי אפשר להקים קבוצה (או עסק) מתפקדת שרצה לאורך שנים.

וסתם שאלה, ראיתי את קצה הקרחון בפרשת אזגי-עזורי המקומית. אין בשום ליגת כדורגל בכירה (ולא רק השישית בטיבה באירופה) איגוד מאמנים חזק ואקטיבי שמסוגל להגן מעט על חבריו?

לוינטל 24 במרץ 2011

טל, נגעת בסוגיה שחשבתי עליה גם – איגוד המאמנים. בארץ מדובר בגוף אימפוטנטי שלא עשה עד היום כלום, באנגליה יש לו קצת יתר כוח והוא משמיע זעקה מדי פעם.
בעיקרון איגוד מאמנים לא יכול למנוע מקבוצה לפטר מאמן ולהתערב לקבוצות בניהול ענייניהן כל עוד הדברים נעשים על פי חוק.
בכל אופן הבעיה היא שמתייחסים למאמנים כקבלני הצלחות בלבד. ואם לא אז מפטרים אותם. לא חשובה הדרך, הפילוסופיה. לא באמת מאמינים בהם לטווח הארוך. אין חזון ואמונה אמיתית

צור שפי 24 במרץ 2011

עמית – יש במקביל פוסט יפה אצל רונן המתאר את חייה של שחקנית כדורסל באופן שפעם היו מגדירים אותו "ללא כחל ושרק". מכיוון שיצא שאני קורא את הפוסט הזה מיד לאחר שקראתי את ההוא, נראה לי שצריך לשים הצידה את תחושות החמלה כלפי מאמני הכדורגל, לפחות בליגות הבכירות. החבר'ה האלה מתוגמלים היטב, גם במקרה של כישלון ופיטורים, ובדרך כלל הם משחקים משחק של כיסאות מוזיקליים ולא נשארים הרבה זמן ללא עבודה – קצת כמו מנהלים בכירים במשק הישראלי, כשחושבים על זה… גם תוחלת החיים המקצועית שלהם ארוכה לאין שיעור יותר מזו של שחקנים בכלל ושחקניות כדורסל בפרט.
אשר על כן, הנקודה העיקרית בדיון, ואתה הטבת להצביע עליה, היא כמובן חוסר היכולת המחריף לבנות משהו לטווח ארוך והדבר הזה נכון לא רק בכדורגל ולא רק בספורט אלא בכל תחומי חיינו. נהוג לחשוב שקידמה היא מונח חיובי, לפעמים אני לא כל כך בטוח עד איזה גבול זה אכן ככה.

לוינטל 24 במרץ 2011

ומה עם שייע?

צור שפי 24 במרץ 2011

בגלל זה כתבתי בליגות הבכירות (ויסלח לי לוזון, או שלא). בליגה הישראלית, בה הכל יותר עלוב, קטן, מסמורטט ופתטי, מצבם של מהמאמנים הוותיקים אכן לא מזהיר – לשייע אתה יכול להוסיף את לופא ואחד או שניים נוספים.

אדום בדם 25 במרץ 2011

אין יותר ראוי משייע לאמן את הנוער של הפועל!

נעל קרועה 24 במרץ 2011

הכי מענין זה המקרה של מנצ"יני
לפני חודשים חשבתי שסיטי תשתפר ממשחק למשחק,תהיה שיטת משחק, ככול שהשחקנים ישחקו יחד יותר,זה לא קורה,זו עדין קבוצה של 11 אינדודואליסטים מישום מה זה לא עובד
למנצ"יני היה יותר זמן ממוריניו בריאל,לריאל יש שיטת משחק ,ולסיטי אין
קשה כרגע לראות איך סיטי תשתפר תחת מנצ"יני
היתי מעדיף את פרנק רייקרד כמאמן

Comments closed