סוד הקסם של המשחק הזה, הקאמבק הגדול של ואן דר וארט

מי שראה את המשחק הערב בברנבאו (בעיקר מי שאינו אוהד בארסה) התרגש. אי אפשר היה שלא להתרגש כשראית את העוצמה של הקהל, הטירוף של הקבוצה ותחושת השליחות הזו – "אנחנו ננצח, ויהי מה". מדרידיסמו מובהק. גם כשהיה נראה שזה כבר לא יקרה זה קרה. ואיך שזה קרה היה עוצר נשימה.

ברמות הגבוהות של הכדורגל מתכננים הכל: את הסגל לפרטי פרטים, את השחקנים המובילים והמגבים, את המערכים השונים בהם אתה משתמש בשחקניך, את התגובות ליריבות חזקות, את מספר הדקות של הכוכבים כך שלא יישחקו יותר מדי. אתה חייב מזל שזה גולים בדקות אחרונות, שינויי מומנטום שנובעים מדברים לא צפויים, טעויות שיפוט, שפיץ של נעל. אבל לאורך זמן מצליח מי שיש לו דרך ופילוסופיה.

רפאל ואן דר וארט הוא שחקן שריאל ניסתה להיפטר ממנו בקיץ ועשתה הכל כדי להעיף אותו. למעשה אמרו לו "לא רוצים אותך פה", וחיפשו שוב ושוב לזרוק אותו. ההולנדי התעקש להישאר אף שהרגיש לא נעים, לא רצוי. הוא לא קיבל מקום בסגל בתחילת העונה. לא ספרו אותו ורצו לדכא אותו עד לרגע האחרון של חלון ההעברות. אבל לא הגיעו הצעות ממש גדולות עליו והוא בכל מקרה לא רצה לשמוע. עם הזמן הוא נכנס לרוטציה, הראה שהוא יכול לתרום, אפילו שווה משהו.

רק בסוף ספטמבר ואן דר וארט (מעתה הוא יכונה וד"ו) קיבל צ'אנסים ראשונים עם רבע שעה פה ושם כמחליף בגלל פציעות של רונלדו ואחרים. רק בחצי השני של אוקטובר הוא קיבל את חולצת ההרכב לראשונה. למעשה כל העונה הזו – בריאל ובנבחרת – הוא שיחק 90 דקות רק פעם אחת – וגם זה במשחק הגארבג' טיים מול אלקורקון בגומלין הגביע. אבל אחרי שנכנס כמחליף שוב ושוב, בסוף הוא קיבל את חולצת ההרכב שישה משחקים ברציפות בין דצמבר לינואר עד שנפצע. בחודש האחרון הוא חזר לאותה משבצת מוכרת – מחליף שמחכה לתורו.

אף אחד לא בנה על וד"ו העונה, אבל מה לעשות – ריאל נתקעה איתו. מכל התכנונים והמחשבות המוקדמות, בסוף בא לו וד"ו ומנצח משחק בדקה ה-90 עם שער שעשוי להיות מפתח במרוץ לאליפות של ריאל. הרגע המרגש ביותר של ריאל העונה חתום על שמו של שחקן שהמועדון רצה להעיף בקיץ.

המחמאות הן לאיש נוסף שעבר ימים נוראים – מנואל פלגריני הצ'ילאני שמולדתו עברה אסון כבד. הוא זה שבחר לתת צ'אנס ולא למחוק את וד"ו אחרי שהוא נשאר במועדון. פלגריני תכנן הערב את החילופים שלו – וכולם היו בינגו והביאו לו ניצחון גדול ומהפך מדהים. וד"ו היה שפן בכובע. וכמו שיודע כל ילד – יש קוסם בסוף.

וולבס. הספרות הבודדות
משחק עונה בשושו

No Comments

אביאל 7 במרץ 2010

איזה משחק ! כמה זמן שאחת הקבוצות שלי לא סיפקה לי מהפך, אפילו מהספה בבית היתה הרגשה מדהימה, מה שהייתי נותן כדי להיות אתמול בברנבאו.

lewinthal 7 במרץ 2010

זו בדיוק המחשבה שעלתה לי לראש. איך הייתי רוצה להיות שם

דנידין 7 במרץ 2010

באמת שזה קשה להיות שחקן לא רצוי ועדיין לתת מעצמך לקבוצה. ופלגריני באמת תותח כי אין תפקיד יותר קשה מזה. הרי אם יקח אליפות שרף יגיד שעם סגל כזה הוא יכול לקחת אליפות בטלפון…ואם הוא מפסיד הכל אשמתו. בכל אופן הוא מאמן גדול, לקח אליפות בכל מקום שאימן ויש לו עוד הרבה שנים לתת.

lewinthal 7 במרץ 2010

אני מאוד מעריך את פלגריני באמת על איך שהוא מצליח לעבוד ולהצליח בתנאים הכי קשים – כשבארסה דורסת ואילו לו בנו קבוצה בקיץ מעל הראש

Comments closed