תנסו לשנוא פחות

In כללי

זהו טקסט לכבוד ט' באב. חשבתי על מה לכתוב. משהו שקשור בשנאת חינם.

אין כמעט איש בעולם שאינו שונא אנשים אחרים. סיבות לא חסרות. זה כנראה טבע האדם. אני לפני שנתיים קיבלתי החלטה ("נדרתי נדר" נשמע דרמטי מדי) – להשתדל לא לשנוא אחרים. גם אויבים מרים ויריבים קשוחים.

אני מודה, זה לא קל. פה ושם בורח לי, ועל כך אני מבקש סליחה כשאני תופס את עצמי על חם (או קר). אני משתדל לכבד אחרים, יש מעטים שאני לא מכבד אבל אני גם לא שונא. לא הרמתי יד על איש מעולם, לא ניסיתי להזיק לזולת מאז גיל 8. אופס, מהטקסט הזה עולים דברי רהב ושבח עצמי לא לי.

אני בסך הכל מנסה להיות אדם מן היישוב שמנסה להקיף עצמו באנשים טובים. כל חבריי טובי לב, ויש מי שיעידו על כך. אגב – להחמיא לחברים שלך זו גם התרברבות? 

ועכשיו כמובן לזווית של הספורט ובעצם התקשורת בכלל. יש דבר אחד שפעם הרתיח אותי והיום מעלה בי גיחוך. אלה ציטוטים ללא ייחוס, יעני בעילום שם. קראתי אתמול ששחקנים בנבחרת אנגליה (בעילום שם כמובן) אומרים דברים קשים על קאפלו בעקבות פרסום האינדקס שלו בהם ניתנו כמובן ציונים נמוכים לשחקני אנגליה. גם בארץ אתם קוראים כל יום את המשפטים האלה: "שחקן בקבוצה/שחקן בכיר/גורם בצוות הניהולי/מקצועי/מקורב למשהו… אמר בלה בלה בלה".

אז אני אגיד לכם ככה: זה פחדני, מבחיל ומטומטם שאנשים מדברים ללא ייחוס.

ואני אומר לכם יותר מזה – אני בטוח במאה אחוז שלפעמים עיתונאים ממציאים ציטוטים שכאלה, כי הרי ממילא אף אחד לא יודע מי אמר מה ולך תבדוק (כמה מקורבים יש? סגל שחקנים זה מעל ל-20 חבר'ה וכו').

ולפעמים את הציטוטים האלה אתם יכולים לשער לבד שכל אדם היה אומר במצב מסוים (שחקן שלא משחק יבקר את המאמן למשל. כשקבוצה מפסידה מישהו יבקר את החברים שלו וכו').  

בקיצור תעשו כמוני – אל תתייחסו לציטוטים ללא ייחוס. אני תמיד עומד מאחורי דבריי, חותם על דבריי. אם אין לי מה להגיד, אני לא אומר ולא כותב. אבל לרוב יש לי – אחרת הייתי עוסק במקצוע אחר.

דרך אגב – ציטוטים ללא ייחוס כוללים טוקבקיסטים עלובים, פחדנים וקטנטנים. כבר הבנתם, אני לא שונא אותם. אני מרחם עליהם.

No Comments

האח של שווינשטייגר 20 ביולי 2010

אבל אני שונא את אינטר ואת ריאל ואת מוריניו…
יודע מה, מקבל את הצעתך ומהיום אני מרחם עליהם!!
מרחם על אינטר שהם אלופי אירופה, מרחם על ריאל (טוב, זה לא בעיה. זה אפילו מתבקש…) ומרחם על מוריניו (מסכן, כלוא בגוף אדם רגיל… וכמוהו הבוס שלו – ה"סר סופריור")…
אגב רחמים – היה פעם פלאפל מצוין ברחובות בשם הזה. פעם אחרונה שאכלתי אצלו זה בעירך בפעם האחרונה שהעדת על עצמך שניסית להזיק לאחר (נו, והצלחת?)…
בקיצור – להחמיא לחבריך זה להחמיא לעצמך בעקיפות, אבל זה יותר אלגנטי מהתרברבות..

אה, ודבר אחרון – איזה מקורב אמר לי שאתה חרא לא קטן, אבל זה מתפלק לך – זה לא שאתה באמת מתכוון לזה בזדון…

מת עליך. ראיתי שכתבת בעיתון היום שלוש מלים – אז ברוך השב לעבודה. התגעגענו. אין מה לקרוא בלעדיך בעיתון (המצב כל כך גרוע שאני הולך עם האייפון לשירותים…)
אה, ועשה טובה – אם נשאר לך שמור לי וובוזלה אחת – ענבר התלוננה שרק אנחנו לא קיבלנו (זה בסגנון של "הילדה רצתה אז נסענו לקאמפ נואו"…)

סימנטוב 20 ביולי 2010

אהבתי, בדרכי משתדל ליישם. תובנות שבאות עם הגיל וכשמרגישים טוב בתוך עורינו.
באמת חשבתי
where have you gone Joe Dimaggio
a nation turns its lonely eyes you you
woo woo woo

lewinthal 20 ביולי 2010

אחח דימאג'יו השם ייקום דמו.

lewinthal 20 ביולי 2010

האמת היום ברמאללה נתתי לרג'וב אחד וובוזלה מתנה אבל נשארה לי עוד אחת או שתיים.
מקורבים אומרים שאני חרא אבל לא אנשים בעלי שם.
שמע, אני עייף – אפרופו רחמים.
שנאה ספורטיבית – יש ויכוח אם היא שנאה ככל השנאות או רק פריקת עצבים זמנית

סימנטוב 21 ביולי 2010

הייתי אומר פריקת עצבים זמנית לבוגרים לצעירים שנאה…

ענה 21 ביולי 2010

לשנוא את מה שמוריניו עושה לכדורגל זה בסדר?

lewinthal 21 ביולי 2010

כן, לשנוא מהות זה משהו שלדעתי הוא בסדר. לשנוא אנשים זה בעייתי יותר.
בכל מקרה אני ממליץ ללמוד להעריך את מה שמוריניו עושה. לא הכל אצלו זה בונקר.

פראליה 23 ביולי 2010

רגע, התגובות פה לא נכנסות לקטגוריה של "דברים ללא יחוס"?
אני שונא את אח של שווינשטייגר, אתה יודע מה (מה לעשות דני נוימן לא יוצא לי מהראש), אני מקבל את ההצעה שלך ואני מרחם עליו (מסכן, בנאדם שיודע לכתוב אבל לא מבין כלום בכדורגל).

Comments closed