הרהורים על כדורגל ודמוקרטיה

 

את השמות ג'יל סאנו, יאניס טאפר, סדריק בקאמבו וגאל קאקוטה אתם עוד תשמעו כנראה. על סבסטיאן פור, טימותי קולודז'ז'אק, פרנסיס קוקלאן ואלכסנדר לקאזט יכול להיות שלא ממש תשמעו.

אלה שחקני נבחרת צרפת עד גיל 19 שזכתה באליפות אירופה (למרות שנבחרת ספרד הייתה הטובה בטורניר). מי שראה קצת מהטורניר  ביורוספורט 1 ו-2 קיבל לא מעט רגעי הנאה מכשרונות העתיד בעונת מלפפונים יבשים. הטורניר הסתיים לפני שבוע, והיו בו לא מעט רגעי קסם כמו הפנדל הנפלא של קלאבנטה הספרדי.

הזכייה של נבחרת צרפת בגמר שנערך בקון גרמה לאושר והקלה בציבור הצרפתי אחרי הבלגאן והשערוריות בנבחרת הבוגרת. זה תמיד נחמד לזכות בתארים אבל ההיסטוריה מלמדת שבהרבה מאוד מקרים נבחרות בגילאים האלה שזוכות בתארים מצמיחות לא יותר מכמה שחקנים בעלי עתיד גדול והשאר נדון לתהום נשיה.

ובאמת כאילו 'פראנס פוטבול' קוראים את מחשבותיי, הם פרסמו את הסגל של נבחרת צרפת עד גיל 19 שזכתה באליפות אירופה ב-2005. יצאו משם כמה תותחים במשקלים כאלה או אחרים (גורקוף, אבו דיאבי, לוריס) אבל מדובר בחמישה-שישה שחקנים מהסגל הרחב. 

יש כאלה שיגידו שזה אכזרי ואנטי סוציאליסטי. שזה רק 'בכאילו' ענף קבוצתי אבל בעצם כל אחד אחראי לתחת של עצמו. היום אתה זוכה יחד עם חבר שלך באליפות אירופה, עוד שנה הוא ירוץ עם ליון לחצי גמר ליגת האלופות בזמן שאתה תנסה להציל את סדאן מנשירה לליגה השלישית. אבל האמת היא הפוכה. זה רק מחזק את עובדת היות הכדורגל ענף דמוקרטי. הוא לוקח שחקנים שאולי אין להם כישרון ועתיד, אבל לצד שחקנים נהדרים שסחבו את אותם, הם הצליחו להגיע לפסגה נפלאה שלעולם לא יחוו אותה. הוא גורם לכל שחקן להיות תלוי ביכולותיו, כשרונו ועבודתו – אבל בשביל למקסם אותם הוא לא יכול להיות לבד. תראו מה לאו מסי עשה במונדיאל בלי חבריו מבארסה. כל כוכב חייב את הסביבה הנכונה, את הפועלים והכוכבים האחרים שיעזרו לו. מאבקו של היחיד מקבל משמעות רק בתוך מסגרת חברתית-קבוצתית.

למה נזכרתי בזה בשבוע איחור? כי פיפ"א – הגוף שלקח בעלות דיקטטורית על גביע העולם (אסור לומר WORLD CUP, חייבים לומר רק FIFA WORLD CUP) ומייצר עסקאות שיווק בעייתיות חתם אתמול רשמית על הסכם עם העיתון ל'אקיפ. ההסכם בא לאחד את פרס "שחקן השנה של פיפ'א" ו"כדור הזהב" (באלון ד'אור) למפעל אחד שייקרא FIFA BALLON D'OR (נו, למה כבר ציפיתם?). אם הבחירה של ל'אקיפ נעשתה לפי קולות העיתונאים והבחירה של פיפ"א על פי קולות קפטנים של הנבחרות ומאמניהן (ומה עם קולות הימאים?), עכשיו הוחלט ש-208 עיתונאים, 208 קפטנים ו-208 מאמנים יציגו את בחירותיהם והתוצאה תשוקלל.

יכול להיות שאחד מהשמות שפתחו את הכתבה יגיע יום אחד לצמרת הרשימה, אבל אני מאוד אשמח אם יפורסם הדירוג המלא של הבחירה. בטוח יהיו שם כמה שמות הזויים, כמה פועלים שחורים, כמה חולמים בהקיץ. אולי קפטן מדגסקר התלהב משחקן שהוא ראה באנגולה. אולי מאמן טג'יקיסטן מעריץ קשרים אפורים ומדכאים ויביא בחירה מקורית. אם כדורגל הוא משחק דמוקרטי, מגיע גם לשמות הלא זוהרים של הכדורגל לקבל ייצוג ברשימה. כמה קולות.

מי אני, מה אני, מי אני
האם הענק הסיני בדרך למרסיסייד?

No Comments

דוד מירושלים 2 באוגוסט 2010

זה פשוט ביזיון!
הפרס של פיפא תמיד היה בדיחה יחסית לבלון ד'אור, ועכשיו הם איחדו את זה?!
צרפתים חראות!

יוני 2 באוגוסט 2010

לא הבנתי מה הקשר לסוף הטור. כלומר, מה הקשר בין שמות יותר צבעוניים, כמו מגן הפועל רמאללה, ופרסום העובדה שמישהו בחר בו, לבין שינוי שיטת הבחירה. גם היום עיתונאי (או שמי שלא בוחר את המצטיינים) יכול לבחור בכל אחד וזה לא מתפרסם, אלא רק המובילים.

לוינטל 2 באוגוסט 2010

עדיף איחוד על פילוג

לוינטל 2 באוגוסט 2010

אני בעד פרסום הרשימה המלאה, יוני. אם כבר משנים פורמט שישנו גם נהלים – שנקבל את כל השחקנים שקיבלו נקודות.

רונן דורפן 2 באוגוסט 2010

טוב – אני שמח להודיע שהבלון דה-בלוג לא מכר את עצמו כמו הצרפתים ויתנהל השנה בדרך היפה והדמוקרטית בה התנהל תמיד.

לוינטל 2 באוגוסט 2010

יש! אריאן רובן שחקן השנה. או שהארגנטינאי הנמוך ההוא שלא כבש במונדיאל ועשו מזה סיפור

הופ 2 באוגוסט 2010

אהבתי את הרעיון בפסקה האחרונה. יכול להיות מרתק.
ליוני, אני הבנתי את הקשר כך:
אם כבר פיפ"א הורסת את הבלון ד'אור עם בחירות המאמנים והשחקנים, לפחות שימנפו את היתרונות היחסיים של השיטה שלה – הגישה וההיכרות שיש למאמנים ולשחקנים (ולא תמיד יש לעיתונאים) לשחקנים פחות מוכרים – על ידי פרסום השמות האלה.

אלון זנדר 2 באוגוסט 2010

צר לי לקלקל את התקווה הרומנטית, אבל כמי שיש לו מדי שנה גישה לרשימה המלאה של בחירות המאמנים והקפטנים – לא ממש חכמה, ה'קיקר' מפרסם אותה בקביעות – החוק הוא שככל שהמידנה יותר אקזוטית כך מתרבים הסיכויים לבחירה על פי מוניטין בלבד. רק שמות גדולים אותם ראו המצביעים לכל היותר בטלוויזיה. וזכור לי קפטן של מדינה נידחת אחת, בניון שמו, שבחר -אסור לו שחקנים ממדינתו- את סטיבן ג'רארד, פרננדו טורס ופפה ריינה לשחקני השנה שלו בשנה שעברה, בזמן המאבק החריף בין כריסטיאנו ומסי. מפה לא תבוא שום גאולה.
הריעו לבלון דה-בלוג!

לוינטל 3 באוגוסט 2010

ישראל נידחת? הלו, אנחנו בטופ 30 של דרוג פיפ"א :)
סתם. האמת היא שיש הטיה ברורה. הרכב הבוחרים לא מקצועי אבל זה מה שיש. אולי עדיף כבר שפרסומאים יבחרו את שחקני השנה

אברהמי 3 באוגוסט 2010

ברור לי למה פיפא רצתה את האיחוד הזה, אבל מה האינטרס של לאקיפ?

לוינטל 3 באוגוסט 2010

לל'אקיפ יש כמה אינטרסים: שיפור והידוק הקשרים עם פיפ"א זה דבר מעולה עבור כלי תקשורת כשמדובר בגוף טוטליטרי. חוצמזה הל'אקיפ הוא מוסד צרפתי לאומי שנמצא בקשרים טובים עם משרדי ממשלה, גם בגלל שהוא העיתון היחיד בצרפת שמתפקד ומתקיים בלי בעיות בזכות עצמו וכמניס כסף. הוא עוזר במשהו לשיקום היחסים בין צרפת לפיפ"א שקצת הסתבכו, במיוחד אחרי התערבות הממשלה בהתאחדות.
בכל מקרה שמירת שם הפרס בתור באלון ד'אור היא גם סוג של הישג לעיתון.

Comments closed