להתפטר או לא להתפטר, זו השאלה

על סוגית ההתפטרות/פיטורים

אברם. BOTTOM

כשלא הולך, האצבע המאשימה מופנית בדרך כלל לאחראי המקצועי, המאמן. גם בעיות ניהול, סמכותיות ומערכות יחסים קלוקלות (עם בעלים/מנהלים/אוהדים) עשויות להוביל לסוף הדרך של מאמן.

רשימה חלקית של מאמנים שנמצאים בבעיה נכון להיום: אבי נמני, אלישע לוי, אברם גרנט, קרלו אנצ'לוטי, רוברטו מנצ'יני, רפא בניטז, לואיס ואן חאל, תומאס שאף וקלוד פואל.

בעוד אוהדי מכבי ת"א ובכלל אוהדים ישראליים שרים למאמנים: "תתפטר תתפטר", באנגליה אוהדי ווסטהאם שרו לאברם גרנט: "מחר בבוקר תפוטר". סמנטיקה מלמדת על תרבות.

השאלה שאני מעלה היא האם מאמן שאינו מצליח או שמתערבים לו בהחלטות מקצועיות, צריך בכלל להתפטר? הרי אם הבעלים לא מרוצה הוא צריך לפטר את המאמן ולשלם לו פיצויים. למה שמאמן יוותר על כסף שמגיע לו? מצד שני אם מאמן נכשל ומפסיק להאמין שביכלתו להושיע, עליו לשאת באחריות ולהחזיר את המפתחות. הרי הוא לא נכנס לתפקיד מראש בשביל להיכשל וליהנות מפיצויים. האם מאמן מסוכל לשמור תמיד על אמונה בעצמו, ביכלתו ובקבוצתו? 

במקרה של גרנט למשל הכישלון קולוסאלי. לווסטהאם סגל של מרכז טבלה אבל כיום הישרדות תיחשב לנס. ניצחון אחד ב-14 מחזורים, 9 נק' מ-42 אפשריות. מקרה קלאסי של צורך בלקיחת אחריות. אבל אתם מכירים את התרוצים הקלושים האלה "התפטרות זו בריחה מאחריות… אילו הייתי חושב שיש מישהו יותר טוב ממני לתפקיד הייתי הולך…" וכו'.

רפא בניטז טוען שאצלו האשם הוא רק המזל שאזל ובגד בו. לנמני יש תירוץ של קבוצה חדשה ולא מגובשת, אלישע בעונה פיננסית (כאילו כל הליגה קונה מסים ורונלדואים), והסיפור העצוב באירופה הוא ורדר ברמן שם תומאס שאף כבר הציע להתפטר ונדחה. למפסידים יש תמיד תרוצים. כמו שהאחרונים תמיד בסוף.

ברור שגרנט, נמני והאחרים לא יתפטרו ("אני לוחם, לא מוותר בקלות, אני רואה דברים חיוביים בקבוצה"), אבל כמו ששואל חיים הכט – מה אתם הייתם עושים? גם מחכים לרגע שיימאס להנהלה? ממשיכים להאמין ביכלתכם, למרות שהכל נגדכם ואולי אפילו כשאתם מאבדים את חדר ההלבשה ומרגישים חרא במועדון?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

אני חושב שיש אקטים של בעלים שעשויים להצדיק התפטרות עם תביעת פיצויים. כלומר להפוך את ההתפטרות של מאמן לחזקת פיטורים. למשל: ארקדי גאידמק מלכלך בתקשורת על אלי אוחחנה. ברור שאוחנה לא יכול להמשיך כמאמן אחרי זה ונאלץ להתפטר אבל זה פיטורים בפועל לכל דבר. דוגמה אחרת: רומן אברמוביץ' מפטר וממנה את הצוות המקצועי של קרלו אנצ'לוטי ולא סופר את המנג'ר. עוד דוגמה: מאוריציו זמפאריני מלכלך בתקשורת על מאמני פאלרמו.

***

הפשרה המקובלת בימינו היא 'MUTUAL CONSENT' – הסכמה הדדית. מה שפעם קראו לו בתקשורת הספורט העברית: "התפוטר". לאן נעלמה המילה הזו ולמה? חבל, זו דווקא הייתה הברקה יפה.

*

אל תספרו לי מי זה אברם / בני תבורי

גרנטיזם / זאב אברהמי

אל תספרו לי מי זה אברם (בני תבורי)
סיכום שבוע 11

No Comments

תומר חרוב 23 בנובמבר 2010

אני זוכר שאמרו על קטש במכבי ש"הוא הוציא את הערמונים מהאש". אין ספק שיש לא מעט יצירתיות כשרוצים להימנע מהמילים התפטר ופוטר.
מעניין שמכל השמות שציינת, דווקא האחד שהכי לא ראוי שיתפטר- הציע להתפטר. תומס שאף.

דובי מילר 23 בנובמבר 2010

ואני שואל – רק בספורט כשלא הולך המאמן צריך להתפטר?
יש עוד מקומות כאלו שנבחנים רק במבחן התוצאה? ומתי זו התוצאה הזו?

לוינטל 23 בנובמבר 2010

לא רק בספורט. גם חברה נכשלת, המנכ"ל משלם מחיר והולך הביתה

אילי מנינג 23 בנובמבר 2010

מה אתה אומר? מכיר את קרלי פיורינה? הובילה למיזוג המדהים של HP עם (שוב הזכרון שלי בוגד בי ולא זוכר את שם החברה) ודרדרה את החברה מדחי אל דחי. בסוף פוטרה עם פיצויי פרישה של 25 מיליון דולר. זו אנקדוטה, אך הכלל הוא שמנכל"ים לעולם לא נכשלים. אפילו המנכ"לים של הבנקים המהוללים בוול סטריט לא התפטרו מעצמם לאחר ההישגים הנפלאים שלהם.

העולם העסקי נקי כמו עולם הספורט, אולי אפילו טיפה פחות

שלו 23 בנובמבר 2010

מעניין גם לעקוב אחרי אופי הבעלים של הקבוצות והמצב שלהם בליגה.
אין דין צ'לסי לגבי הצלחת המאמן כדין ווסטהאם, אין דין אברמוביץ' כקריזיונר כדין מורטי שחיכה שנים על שנים לאליפות.
ולכן מצבו של בניטז נראה לא ברור, מצד אחד מורטי לא יפטר אותו ככה סתם, מצד שני המצב של אינטר באמת רע. הם משחקים כדורגל רע בכל מובן, ישנה אפשרות שהם יאבדו את מקומם בליגת האלופות שנה הבאה, ישנה אפשרות שזה יהיה להרבה שנים, אם באמת האיטלקיות יאבדו נציגה רביעית.
אנצ'לוטי גם אם יעזוב מרצונו (ואני לא מאמין שיעשה זאת, בעיקר כי הוא יודע לבלוע צפרדעים) ימצא לעצמו משרה, למרות מה שחושבים אני מעריך שזאת לא תהיה אינטר, זאת תהיה כנראה מילאן ובעתיד רומא.
מי שנראה לי שיגיע לאינטר יהיה קאפלו.
אברם עוד מימי לוני מפתיע אותי יכולת ההישרדות שלו, כל מאמן אחר היה כבר עף מזמן, יותר גרוע מהתוצאות של ווסטהאם, הכדורגל שלה כל כך עלוב.
ואן-חאל מתקשר אצלי למאמנים שהם תופעה ייחודית, כוכבם זהר בעונה או תקופה, ומאז הם עושים קריירה על כלום. ואן-חאל הוא דמות שנויה במחלוקת ומאמן למרות ולא בגלל, הוא כבר הרבה שנים לא זה, וכל קבוצה שהוא מגיע אני מחכה לראות מתי זה יגמר בפיצוץ, אני מתקשה להזכר בקבוצה אותה עזב בטוב.

יוני 23 בנובמבר 2010

עמית, תחשוב על מישהו שעובד בעבודה רגילה. אם אתה יודע שאתה פחות טוב בחודשיים באחרונים ממה שהיית בחצי השנה קודם לכן, תשקול להתפטר? ברור שלא. בעיקר כי אין לך עבודה אחרת שמחכה לך ואתה מעדיף לחיות מהמשכורת. אם היו רומזים לך שיש בעיות, או שתנסה להשתפר, ואם אין לך מוטיבציה לעבוד שם, תחכה שיפטרו אותך.

מה שני ההבדלים הגדולים בינינו למאמני כדורגל בכירים? א. כסף גדול. מצד שני, הם חיים ברמת חיים אחרת… ב. סוג של תלות למאסה עצבנית של אנשים בביצועים של הקבוצה.
מסקנה שלי, השאלה היחידה היא אם אכפת להם מהאוהדים, ואם הם חושבים שהבעיה היא בהם או שהם יכולים לפתור אותה.

מוי כיף 23 בנובמבר 2010

אני מסכים עם שלו, זה עניין של אופי ומעמדו של המאמן באותה מדינה או יבשת. גרנט לעולם לא יתפטר (אפילו את מכבי הוא לא עזב אחרי תקופות איומות), זה לא באופי שלו והוא יודע שאין לו איזו קבוצת חלומות שמחכה רק לו.
לאנצ'לוטי יש את המעמד שלו והעקרונות שלו, הוא יודע שאם הוא יצטייר כמאמן שאפשר לדרוך עליו ולעקוף אותו עדיף לו לעזוב מיוזמתו, זה אפילו יקל עליו למצוא עבודה.
בקיצור צריך להכניס המון גורמים לסיטואציה שניסית לפשט. בנוסף לסוגיה של מעמד ואישיות יש כאן גם המון אגו ואינטרסים אישיים וכמובן כספיים, כך שכל מקרה לגופו.

לגבי החלק האחרון- אלו דברים שצריכים להיכנס לחוזה, כלומר אם מאמן מספיק חזק הוא יכול להתעקש על הכנסת סעיף שאם נעשה משהו שלא בהסכמתו הרי שזה בבחינת הפרת חוזה ולפיכך אם הוא עוזב מיוזמתו זה נחשב לפיטורים ועדיין צריך לשלם לו פיצויים. ברור שמאמן כמו גרנט לא יכול לבקש להכניס סעיף כזה אבל ואן חאל, אנצ'לוטי ואפילו מנצ'יני בהחלט יכולים.

נראה לי שהמונח התפוטר נעלם יחד עם תופעת המאמן-שחקן, אתה חושב שיש קשר בין הדברים?

לוינטל 23 בנובמבר 2010

מאמן-שחקן היא פונקציה שקיימת עדיין בליגות נמוכות ורווחת במיוחד בליגה למקומות עבודה.
אנצ'לוטי היה רגיל לבעלים כמו ברלוסקוני שאומר את דעתו על כל דבר, כולל אי הסכמות פומביות באשר לשיטה ולהרכב. אבל לומר משהו זה דבר אחד, להתערב במינויים מקצועיים זה בעייתי יותר. בכל מקרה אין כמעט מקומות יותר טובים מצ'לסי לאמן בהם. אז ברור שהוא יישאר אלא אם הקבוצה תתפורר לו כמו שקרה לסקולארי

אזי 23 בנובמבר 2010

ולצורך הסמנטיקה, השיר היה "אבי נמני הביתה"
לאף אחד לא איכפת אם הוא יקבל פיצויים או לא
אגב, לדרוש ממאמן שיתפטר זה מגוכך בדיוק כמו ששחקן בתקופה טובה דורש חוזה משודרג.
הרי אם היית בתקופה גרועה לא היית מחזיר כסף למועדון…

לוינטל 23 בנובמבר 2010

זה נכון בכל עבודה במשק. אם אתה עושה עבודה רעה (בהנחה שהמשכורת שלך לא מבוססת על פרמיות) אתה לא תיפגע בשכר ואם תעשה עבודה טובה תדרוש העלאה.

סימנטוב 23 בנובמבר 2010

"תתפתטר תתפטר" "מחר בבוקר תפוטר" דווקא הגירסה הישראלית יותר תרבותית – יש בא את מה מכנים accountability אז טוב לדעת שהתרבות בארץ עולה על האנגלית במקרה הזה.

rondi 23 בנובמבר 2010

"בעוד אוהדי מכבי ת"א ובכלל אוהדים ישראליים שרים למאמנים: "תתפתטר תתפטר", באנגליה אוהדי ווסטהאם שרו לאברם גרנט: "מחר בבוקר תפוטר". סמנטיקה מלמדת על תרבות." – כל-כך נכון!!!

כל מושג האחראיות הניהולית בארץ מוגזם בטירוף! בתרבות שרק מחפשת אשמים כל אחד נושא באחראיות על המגבלות של המציאות…

בתרבות שבה כל אחד אחראי לביצוע תפקידו אם אתה לא עומד ביעדים שלך, יש מישהו שבאחריותו לפטר אותך…

כל אדם סביר שמחזיק במשרה חייב רק לעצמו חשבון. אם הוא חושב שהתועלת האישית שהוא מקבל מהחזקת המשרה עולה על התועלת בעזיבתה זכותו המלאה לעשות זאת.

לאף אחד אין אחראיות להתפטר

אביאל 23 בנובמבר 2010

שלו – ואן חאל הביא את באיירן מינכן בניגוד לכל הציפיות לגמר ליגת האלופות, קבוצה. שההגנה שלה למעט פיליפ להאם היא בדיחה עצובה זה הישג רציני.

בקשר לאנצ'לוטי, ברלסקוני וגליאני דרכו ועשו כמעט מה שרצו במילאן, זה גם מה שאמרו שהוא חתם בצ'לסי, שאברמוביץ' לקח אותו בדיוק בגלל העניין הזה אז אין יותר מדי מה להתפלא בעניין.

נעל קרועה 23 בנובמבר 2010

נראה לי שהמצב הכי נואש הוא אצל בניטס,ברור ששום קבוצה גדולה לא תעסיק אותו יותר,מה הוא עושה במקרה ויפוטר?
אגב רייקרד לאינטר,נשמע לי מצוין

שלו 23 בנובמבר 2010

אביאל – אני לא אכנס לדעתי על ואן-חאל המאמן, ראשית כי אני לא איש מקצוע, שנית בגלל שמי שמעיף כל ברזילאי ששיחק אצלו הוא פסול מראש. ועדיין האדם ואן-חאל הוא טיפוס. הוא לקח ליגת אלופות עם אייקס, אז לאמן הוא כנראה יודע, הוא רצה לזרוק את ריבלדו אז אולי לא.
כמה אנשים יכולים להגיד שכל קאמפ-נאו נפנף להם במטפחת לבנה לשלום. בברצלונה הוא נכשל טוטאלית, ועדיין האגו שלו לא הניח לו. אין לי מושג מה חשבו ראשי באיירן כשלקחו אותו, אבל אני די בטוח שכשיעזוב זה יהיה בטריקת דלת.
לגבי אנצ'לוטי, הוא איש מקצוע מעולה, אבל גם במילאן הוא לא קבע את סגל השחקנים, וגם לא תמיד את ההרכב, הגדולה שלו הייתה שבתוך כל זה הוא יצר עדיין קבוצה מנצחת. אין לי ספק שחלק מהשיקולים של אברמוביץ' היו אלו.

הופ 23 בנובמבר 2010

עמית, גרמת לי לחשוב על משהו שאף פעם לא חשבתי עליו: קריאות הקהל למאמנים בארץ "תתפטר" הם בעצם יישור קו של האוהדים עם הבעלים. הרי זה בדיוק האינטרס של הבעלים, שהמאמן יתפטר ויחסוך את הפיצויים. למה הקהל צריך לשרת את האינטרס של הבעלים ולהתאחד איתו נגד המאמן? למה לצעוק למאמן "תתפטר" ולא לצעוק לבעלים: "תפטר, תפטר, תפטר?"
אולי התשובה היא שהקהל צועק אל מי שהקהל רואה. המאמן נמצא למטה במגרש אז הקהל צועק לו. הבעלים נמצאים מאחורי הקלעים או ביציע הכבוד. מוזר יותר לכוון צעקות לעבר מישהו שלא רואים אי שם ביציע.
לכן, אגב, אני לא מסכים עם סימנטוב (7) – זה לא ממש אקאונטביליטי אם אתה צועק את זה למישהו אחר. זו לא חכמה גדולה. אקאונטביליטי זה לקחת אחריות בעצמך.

תושב חוזר 23 בנובמבר 2010

אף אחד מאיתנו הקוראים והכותבים כאן לא היה מתפטר ממקום העבודה שלו בנסיבות דומות ומי שטוען אחרת הוא צבוע. לותר על משכורת, מעמד ויוקרה, להודות בכשלון ובכך שאתה הגורם לו – אין אנשים שעושים את זה. צר לי. צאו מהסרט.
(פעם כשהייתי צעיר הצעתי להתפטר מג'וב שאהבתי בגלל פשלה שקרתה במשמרת שלי, לכאורה. היום לא הייתי עושה את זה, כי המשפחה שלי צריכה לאכול)

Comments closed