תחרות רובינשטיין (היום העשירי): תוגת המפסידים

יומן תחרות רובינשטיין: המתח בין התחרות לאמנות

לא, הוא לא בוכה. רק משתחווה לקהל

אמר פעם הטניסאי האנגלי טים הנמן בתגובה להאשמות כלפיו שהוא לוזר: "בטורניר גראנד סלאם מתחרים 128 שחקנים ובסוף יש רק ווינר אחד. אז כל שאר 127 המתחריםה ם לוזרים?". שאלה יפה "מיהו לוזר". ואולי בשביל להיחשב לוזר אתה צריך להיות פייבוריט ומועמד בכיר לזכות. או שרק מספיק שתסיים מקום שני כמה פעמים.

בתחרויות פסנתר התמונה קצת שונה: ראשית מדובר באמנים. וכמו שאתה יכול לסיים למשל מקום שני בתחרות כוכב נולד ועדיין לעשות קריירה הרבה יותר מוצלחת מהזוכה (אהמ… הראל סקעת והראל מויאל למשל), כך גם כאן. ההצלחה האמיתי נמדדת בקריירה. אבל זכייה בתחרות מהווה מה שנקרא CREDENTIAL או סוג של תו איכות. ובכל מקרה בניגוד לתחרויות ספורט שונות, בתחרות פסנתר מחלקים מספר פרסים. למשל: בתחרות רובינשטיין מחלקים מעבר לפרס ראשון, שני, שלישי, וכן פרסים רביעי-חמישי-שישי, גם פרס לפסנתרן המצטיין בביצוע קונצרט קלאסי, פרס מצטיין לביצוע יצירה קאמרית, פרס לישראלי המצטיין בתחרות, פרס למבצע הכי טוב של יצירה ישראלית, פרס למבצע הכי טוב של יצירה של שופן ופרס אהוב הקהל.

אני מתחיל מהאחרון: חשבתי על כל שאולי את פרס אהוב הקהל צריך לפזר בין המתמודדים שלא הגיעו לגמר. מעין פרס ניחומים. כי הרי ששת הפיינליסטים זוכים לתהילה שלהם, זוכים להופיע בהיכל התרבות והקונצ'רטו שהם מנגנים בגמר מועברים בשידור ישיר בטלביזיה (ערוץ 1).

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יצא לי לדבר עם כמה מבין 16 המתחרים בשלב השני ביום שישי האחרון, שעה קלה לפני ההכרזה על זהות ששת העולים לגמר. אני לא יודע למה אבל לפני השיחה דמיינתי אותם קצת כאומללים: את כל חייהם מקדישים לנגינה ואימוונים וכמעט אף אחד מהם לא יזכה לתהילה, בטח ובטח בעולם קפיטליסטי בו הפופ משתלט על כל חלקה  ובקושי משאיר פירורים למוסיקה הקלאסית. אתם יודעים – גם הפסנתרנים צעירים ורוב הקהל מבוגר מהם בהרבה. ותחשבו איזה חיים יש להם – הם נודדים מתחרות לתחרות, מנסים את מזלם שוב ושוב, משתפרים. מתישהו רובם יתייאשו. זה ברור. יחליפו מקצוע או יהפכו למורים לפסנתר ולמוסיקה באקדמיות.

להפתעתי גיליתי אנשים חיוביים ונחמדים מאוד. כן, הם היו במתח וראו את זה על פניהם אבל הם מתנהגים בג'נטלמניות, לא מייללים ולא מתלוננים. "הצד השני של העניין הוא שיוצא לנו לראות עולם, להיחשף, להופיע בהרבה מקומות, אפילו אם זה במסגרות תחרויות", אמר לי אריק זובר האמריקאי החביב והמוכשר שדווקא עלה לגמר. אחר כך ישבו על הבמה 16 המתחרים. הוקראו שמות ששת העולים לגמר. העשרה שנותרו בחוץ השתדלו לשמור על ארשת פנים קפואה, אבל רובם לא יכלו להסתיר את האכזבה הגדולה. הם חוו מעין השפלה פומבית קטנה הרגע, כאילו נאמר להם: "אתם לא מספיק טובים. יש טובים מכם". מאוד יכול להיות שהיו בכי, עצבים, טענות וקללות מאחורי הקלעים או בחדר המלון, אבל הם לא נראו לעין הציבור.

לא יכלת שלא להיזכר באותו משפט מפורסם של בלה ברטוק ש"תחרות מיועדת לסוסים, לא לפסנתרנים". מה בעצם קורא למפסידים, שהם פסנתרנים טובים מאוד אבל לא בשורה הראשונה? שולחים אותם חזרה להתאמן, לאסוף את עצמם ואת ייאושם ולהתכונן לתחרות הבאה. אם הם עוד מסוגלים להמשיך להסתובב בתחרויות עד שנות ה-30 שלהם ולהמשיך לספגו מפלות כואבות. ומפחיד נפש. נכמר הלב.

***

המתח הזה שנשמר בין אמנות לתחרות הוא מוזר ולעתים בעייתי. כי בהרבה מקרים אמן לא יגיש את עצמו אלא יתאים את עצמו לתחרות. והרי בתחרות יש דרישות – לנגן צירות קלאסיות ורומנטיות למשל, ולהביא וירטואוזיות ליסטית למשל כדי להרשים את הקהל. אתה נדרש להפגין טוטאליות.

אבל אתם יודעים – אם תקחו את גדולי הפסנתרנים והאמנים, תגלו שיש כאלה שמתמחים ביצירות מתקופת הבארוק, מתוכם ספציאליסטים בבאך, ויש מומחי מוצארט, בטהובן ושוברט וכו'.  כאן המתחרים מנגנים למען הניצחון, אולי על חשבון זהותם האישית. ואולי חבל שכך.

הנה למשל המומחה לבאך הגדול ביותר, גלן גולד הפסיכי:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

לשלב הקאמרי שנערך בשישי ושבת אני לא הולך. הוא גם די מיותר בעיניי – אם אתה מספיק טוב ברסיטל ובקונצרט עם תזמורת, אתה לא אמור להיות גרוע עם הרכב קאמרי. ובעיקר – זה שלב טכני מאוד. הרי אין זמן לחזרות. אותה רביעית כלי קשה מנגנת עם 6 מתחרים שמנגנים איתה חמישיות שונות 24-48 שעות אחרי ההכרזה על העולים לגמר. הפסנתרן נדרש להוכיח שהוא יודע מתי להוביל ומתי ללוות. קשה לשפוט אותו על יותר מזה. חוצמזה סופסוף יש לי קצתזמן לישון, לא?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לוזרית העונה - יש מתחרות לארסנל!
אורות ליל שישי גרסת אוטווה

No Comments

גיל 21 במאי 2011

רגע, אתה מתאר את זה כאילו הם חיים מתחרות לתחרות, אבל לפי מה שאני מבין הם גם מופיעים כל הזמן לא? אולי לא עם התזמורות הכי גדולות וחשובות אבל יש אינספור מקומות קטנים להופיע לא? מעניין כמה כסף עושה ככה פסנתרן מהשורה השנייה.

לוינטל 21 במאי 2011

כן בהחלט מופיעים – חלק גדול מהם – עם תזמורות זניחות ומול קהלים קטנים יותר.
מעניין גם אותי כמה כסף עושה פסנתרן כזה. אני מניח שהוא לא יכול לחיות רק מהופעות וגם מלמד או ומקבל מילגות.
תחשוב שפרס הניחומים שניתן ל-10 המתחרים שלא עלו לגמר הוא 500 דולר.

דורפן 21 במאי 2011

לוינטל -הדבר שהכי מאפיין נגנים קלאסיים לעומת אחרים הוא שהם לא מחברים את היצירות שלהם. בניגוד לסתם רוקר שכונתי. האגו שלהם הוא בוודאי קצת אחר אם מה שהם מחפשים הוא אינטרפרטציה ליוצרים שחיו לפני 200-300 שנה ולנגן בתזמורות מאד גדולות.

לוינטל 21 במאי 2011

זה נכון מאוד. אין להם אגו גדול.
אגב היה מתחרה אחד שהיה אמור לנגן יצירה שהוא כתב אבל ברגע האחרון קיבל רגליים קרות ולא הגיע לתחרות.

עמיר 21 במאי 2011

בתחרות רובינשטיין לפני כמה שנים אחד המתמודדים (שמו זרח מפרחוני) ניגן קדנצה פרי עטו שארכה לא פחות משמונה וחצי דקות ( כמדומני בקונצ׳רטו מס 27 של מוצרט שהפרק הראשון שלו כולו קצר מכל הקדנצה המדוברת)
 זה היה מהלך מאוד אמיץ וג׳אזי מצידו ואף גרר תשואות שלא היו מביישות את משחקו האחרון של ג׳ורדן
מיותר לציין שהוא הגיע למקום השישי והאחרון. 

B. Goren 21 במאי 2011

תנוח, אין ספק שמגיע לך. אבל רק קצת כי הרי יש כדורסל בלילות.

לוינטל 21 במאי 2011

בדיוק זו הבעיה בתקופה האחרונה :) הכדורסל הזה

עדי 21 במאי 2011

עליצות תוגת המספסידים על שום מה ?
על שום שמתקרב הרגע שבו יזכו. ואז הרי תהיה עליצותם אך גדולה יותר ככל שתוגתם היתה ארוכה ומייסת יותר.

תום 21 במאי 2011

אני אנסה קצת למלא את מקומך היום…
הלכתי היום (שבת), היה תענוג. בתור אחד שיש לו עבודה במהלך השבוע, זה היה היום היחיד שיכולתי ללכת, וגם כך הייתי בוחר דוקא את השלב הקאמרי, משום שבניגוד למה שכתבת, אני דוקא חושב שהיצירות הקאמריות הן פסגת המוסיקה הקלאסית, אז אם ללכת רק פעם אחת, אז היום. מכיוון שקניתי את הכרטיסים לפני שבוע, לא יכולתי לדעת אילו פסנתרנים יופיעו אתמול ואילו היום, אך רצה הגורל וזכיתי לשמוע היום את שלושת הפייבוריטים שלך, והם היו פשוט מצוינים!
בהתחלה היתה הפתעה כשהודיעו שבנו של ארתור רובינשטיין נוכח בקהל, זה הוסיף לאוירה המיוחדת גם כך.
ראשון עלה רשקובסקי לנגן את החמישיה של ברהמס, לדעתי הקשה (והיפה) ביותר מבין היצירות בשלב הזה. אחריו עלה זובר לנגן את אותה היצירה בדיוק, מה שאיפשר לי להשוות בין שני הביצועים. לזכותו של רשקובסקי ייאמר שהוא הצליח מצוין "להיעלם" במקומות שהוא לא צריך לבלוט, ולבלוט במקומות שכן. לעומתו זובר הבליט את עצמו יותר, גם בקטעים שזה לא היה דרוש. אבל מה – אין ספק שזובר פסנתרן יותר טוב, ככל שהיצירה הלכה והתקדמה זה היה ניכר. חוץ מזה הוא דומה ללארי בירד, וזה אצלי מייד נותן יתרון.
ואז אחרי ההפסקה – הגיע השוק הגדול – עלה איזה ילד רוסי צנום וביישן בשם דניל טריפונוב, ולמרות שבחר לנגן יצירה קלה יותר יחסית לשלב הזה – החמישיה של שומאן, הוא היה פשוט מושלם. עכשיו אני מבין על מה דיברת, הילד פנומן! איך מגיעים לרמה כזאת של שליטה ברגש בגיל כזה? הקהל עמד ומחא לו כפיים בהתלהבות יוצאת דופן, הוא נכנס ויצא איזה 5 פעמים כדי לרצות את הקהל. זה בדיוק מה שכולם דיברו בהפסקה בתור לקפיטריה – ששני המתמודדים הראשונים היו טובים, אבל כולם חיכו לשמוע את טריפונוב. קצת קשה היה לי לשפוט עד כמה הוא טוב משום שהיצירה אינה מגיעה לרמות קושי כמו זו של ברהמס, אבל הוא באמת מנגן נהדר, וניכר עליו שהוא גם נהנה מזה.
לסיכום – היה תענוג. תודה שהכנת אותי במהלך השבוע עם חומר רקע, בזכותך הגעתי מוכן.
את השלב האחרון שנותר כולם יכולים לשמוע (מחר ומחרתיים בקול המוסיקה) ולראות (רביעי וחמישי בערוץ 1) אז אני מקוה שיהיו פה עוד מגיבים שיתרמו לדיון.
שבוע טוב!

לוינטל 21 במאי 2011

יפה מאוד כתבת, תום. תודה לך.
יש רבים שבטוחים שמוסיקה קאמרית היא הפסגה, וכשאתה מאזין לדג השמך של שוברט או לחמישיה לכלי נשיפה של מוצארט, לך תתווכח איתם.
טריפונוב הוא תופעה כן. אני מת כבר לשמוע אותו מנגן שופן ביום חמישי עם התזמורת

לוינטל 21 במאי 2011

אגב יש לי תחושה שפוקומה היפני ייכנס לשלושת הראשונים, אולי אפילו יסיים שני. מקווה שלא. הרצון שלי הוא טריפונוב ורשקובסקי קודם כל.

לוינטל 21 במאי 2011

והדבר הכי מפחיד עם טריפונוב זה שהוא עוד לא לגמרי בשל. עוד לא מוצר מוגמר. הוא עוד ישתפר

Rubi 22 במאי 2011

שכחת לציין שיש השנה גם הצבעה על אהוד הקהל בפייסבוק של התחרות… זה הזמן להכנס ולהצביע
http://www.facebook.com/home.php?sk=question&id=209786359055057&qa_ref=qd

לוינטל 22 במאי 2011

יפה!

שלומית אייבשיץ 22 במאי 2011

צודק בהחלט. כל פסנתרן מוכשר למשהו ובכלל מוסיקאים. ישנם מומחים למוסיקה עתיקה, ישנם למוצרט ובטהובן וישנם לשופן וליסט. לכן היה צריך אולי לתת לפסנתרנים לנגן מה שהם רוצים בהתאם לכישוריהם. והאמת היא שתחרויות בכלל ותחרות רובינשטיין בפרט זה דבר ממש אכזרי, כי לפחות אם היה צדק בשיפוט בתחרות הזאת. אבל כשמעבירים פסנתרן לגמר שרחוק מאוד מהליגה של פסנתרנים שלא עברו לגמר או אפילו כאלה ששלב א' לא עברו- זה מעורר תמיהה וגורם לך לחשוב שאולי התחרות נגועה בשיקולי קומבינות "שמור לי ואשמור לך". אחרת, איך אפשר להסביר תופעה כזאת של מעבר פסנתרן או שניים מאוד בינוניים לגמר בעוד שפסנתרנים גדולים מהם בתחרות הזאת לא עברו???

תום 22 במאי 2011

אני יכול להגיד כמי שאוהב מוסיקה ועוקב אחרי חלק מהמתמודדים זה זמן, שזה בדיוק ההסבר למה שקורה בתחרות הזאת. אגב, רק נציין למען ההגינות שזה קורה בכל תחרות ברמה של רובינשטיין בעולם.
מי שקצת מבין בעולם הפסנתרנות יכול לקשר בקלות בין כמה מתמודדים בגמר לבין שופטים בתחרות בדרך זו או אחרת. זאת דרכו של העולם ולנו הקהל נשאר רק לקוות שהטובים יהיו אלה שיקחו את הפרסים הראשונים, וכמובן לא לקחת את החלטות השופטים כמובנות מאליהן.

תום 22 במאי 2011

אנחנו צריכים להפריד כינויים…
תום (מהתגובה הארוכה למעלה)

לוינטל 22 במאי 2011

זה נכון שגם בתחרויות אחרות בעולם יש פוליטיקה (בתחרות שופן האחרונה היה פולני בגמר), אבל אנחנו אמורים להיות אור לגויים או לאמץ חולות רעות?

תום 22 במאי 2011

תום מהתגובה הארוכה- צודק, מצטער מכל הלב :) הכינוי הזה שלך בזכות!

מעתה אני אקרא תום123 ואחיה איתו עד סוף ימי! או לפחות ימי התחרות :)

Comments closed