תחרות רובינשטיין (היום ה-12): כמה אהבה!

יומן תחרות רובינשטיין: הבלוג מהמר על זוכה לא רצוי

תזמורת קאמרטה ירושלים והפסנתר

מתחתי לפני כמה ימים ביקורת על קהל הקונצרטים הישראלי. ובצדק: הוא משתעל, מצלצל במכשירים אלקטרוניים, שמרן, אדיש, מזדקן, פסיבי וחסר "אישיות". אבל לקהל אוהדי תחרות רובינשטיין יש לי גם מחמאות: לא מדובר בקהל ישראלי טיפוסי. להיפך: בתחרות הקהל מרעיף המון אהבה על המתחרים. צעקות בראבו, מחיאות כפיים אינסופיות שיכולות לעתים לקרוא למתחרה חזרה אחרי שירד מהבמה 5 פעמים. התלהבות אדירה, מלא חיים. ויואצ'ה! 

זה בולט בשלב הקונצ'רטו הקלאסי. קונצ'רטי של מוצארט הן לא יצירות וירטואוזיות מבחינה טכנית. הם שקופות, פשוטות ויפות. הקהל בארץ וברוב העולם לא משתפך בעידוד בסיום נגינת קונצ'רטו קלאסי. אבל בתחרות רובינשטיין זה אחרת – יש תשואות רמות, גם למתחרים הפחות טובים ואהובים. אבל אלה המצטיינים מקבלים חום שאין פה באוגוסט.

ויש לכך כמה סיבות, העיקרית שבהן היא המסע האינטימי הארוך והמפרך שאנחנו – הקהל בתחרות – עובר עם המתמודדים. שני רסיטלים שכוללים מגוון יצירות פלוס חמישייה קאמרית מגננים המתחרים לפני שמגיעים להיכל התרבות. אתה ממש מרגיש שאת מתחבר אליהם, ואולי אתה מעריך את היכולת המנטאלית והמוטורית המופלאה: לנפק 4 שעות של נגינה מרשימה בעל פה, בלי תווים (חוץ מבשלב הקאמרי). ולעשות זאת בהצטיינות.

ללא ספק אחד הדברים הייחודיים בנוף המוסיקלי בארץ בתחרות רובינשטיין הוא הקהל התומך, המחבק והמצוין שממלא את היכל התרבות ובטו עושה צביטה בלב לנגנים.

ובאותו עניין של קהל מוסיקלי, תרשו לי להוסיף: הדבר הטוב והחשוב ביותר שקרה לתרבות בישראל בדור האחרון היא העלייה המבורכת והנפלאה ממדינות ברית המועצות.  חבל שאין עוד עליות מבורכות כאלה בימינו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

 אחרי 11 ימים התחרות עברה הערב בעיצומו של שלב הגמר להיכל התרבות לשלב הקונצ'רטי. אנחנו בשלב השני  והלפני אחרון – קונצ'רטו קלאסי. האמת חבל שלא מחייבים בשלב זה לנגן את אחד מהקונצ'רטי של מוצארט. מאפשרים למתחרים לנגן בשלב זה או אחד ממבחר הקונצ'רטי של מוצארט (20-27) או אחד משני הקונצ'רטי הראשונים של בטהובן. וזה במידה מסוימת כמו להשוות מה יותר טעים: תפוזים או עגבניות.

הקונצ'רטו הראשון של בטהובן למשל: אמנם יש בו נגיעות קלאסיות רבות אבל גם יש בו צדדים וירטואוזיים ורגעים שנושקים למוסיקה רומנטית. אפשר להפיק ממנו לטעמי הרבה יותר מבחינה רגשית. וזה הורגש היטב הערב כששני מתחרים ניגנו בטהובן והשלישי בחר מוצארט.

היה משהו מרתק. בוריס גילטבורג שניגן ראשון, בחר את הקונצ'רטו השני של בטהובן שהוא יותר דומה מאשר הראשון לקונצ'רטי של מוצארט. גילטבורג ניגן נקי ויפה, אבל לא הביא שום דבר מרתק ומיוחד. זה היה יפה ונחמד ותו לא.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אחריו עלה הרוסי אלכסנדר מוטוזקין לנגן את הראשון של בטהובן. וזה היה מוזר: מבחינת דיוק בתווים למוטוזקין היו לא מעט נפילות ופקשושים (ביצירה שכאמור היא קשה יותר לנגינה), אבל מבחינה מוסיקלית זה היה פנטסטי והרבה רמות מעל גילטבורג. מוטוזקין כל הזמן האזין בקשב רב לתזמורת הקאמרטה ירושלים בניצוח אבנר בירון וניהל איתה סיג ושיח, בדיוק כמו שצריך. שאלות ותשובות, קונפליקטים והשלמות. זה היה נהדר, אבל שוב – לגנותו ייאמר שלא היה מדויק לגמרי.

והשאלה המתבקשת היא האם השופטים הם טכנוקרטים גמורים שמחשיפ עובדי ניקיון או מבינים שמה שאנחנו מחפשים בתחרות אלה אמנים. דרך אגב מי שיש לו זיכרון מספיק טוב, או חיבה ליוטיוב, יודע שארתור רובינשטיין עצמו גם לא בהכרח הצטיין בנגינה נקייה תמיד, אבל איזה ענק הוא היה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אחרי ההפסקה עלה האיש והקבלות – קוטארו פוקומה היפני לנגן את הקונצ'רטו ה-23 של מוצארט. אני יושב שורה 8 בהיכל התרבות ואם לרגע אני עוצם עיניים, אני בטוח שאני מאזין לדיסק בבית. פוקומה ניגן את זה ללא דופי. כמו שצריך. מושלם. אין מה לגעת. הוא ללא ספק מה שחברות תקליטים מחפשות. אמן מוגמר. אולי שגיאה אחת קטנטנה בתווים שאפשר היה לשמוע רק עד שורה 10. זה באמת לא ייאמן היפני הזה.

להגיד לכם שאני מתלהב? לא. קוטומה החביב 'עושה את העבודה' תמיד. הוא מנגן פיאנו נהדר ומבצע ממש כמו שצריך וכתוב ב-URTEXT. אבל מרגש וחודר ללב זה לא בעיניי. עמיתי לעיתון, מבקר המוסיקה הקלאסית הנהדר, מתן אורן העלה את שמו של הסיני יונדי לי. ובדיוק ככה: פוקומה מזכיר לי את יונדי לי. הוא מבצע הכל כמו שצריך. לא נופל אף פעם, אבל לגעת לי בנשמה? ממש לא בכיוון! 

אני מעדיף הורוביץ, רובינשטיין, ברנדל, לופו, גולד, פוגורליץ' וקורסנטיה. בתחרות הזו אני מעדיף את שלושת הרוסים על פוקומה. אבל אתם יודעים מה – אני באמת חושש וסבור שפוקומה יזכה! לצערי. אני מקווה שלפחות יידרדר לפרס שני.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 הערב הגדול מזמן לנו את רשקובסקי, זובר וטריפונוב הענק. בתפריט: עוד פעמיים הקונצ'רטו ה-23 של מוצארט ו"רשקו" ינגן את הקונצ'רטו ה-24. איזה כיף!

פוסט סיכומי שבת-ראשון מסיים עונה!
מלחמת הכפתורים או איך נהניתי מגראן-פרי קטלוניה

No Comments

גיל 23 במאי 2011

על רובינשטיין אמרו שאפשר היה לננן קומצ'רטו שלמים מהתווים שהוא דילג עליהם.

לוינטל 23 במאי 2011

חח אכן משפט גדול

גיל 23 במאי 2011

ואגב, הקטע של צימרמן אדיר. אני מת על כאלו שיכולים לנגן ולנצח בו זמנית.

לוינטל 23 במאי 2011

צימרמן, פראיה, בארנבוים, ברנשטיין, גולדה – כמה מהגדולים ביותר שניגנו וניצחו על קונצ'רטי

גיל 23 במאי 2011

בארנבוים עושה את זה הכי יפה לדעתי, אולי בגלל שהוא קודם כל מנצח.

עמיר 23 במאי 2011

אבל לא היתה לו כיפה עיראקית מגניבה כמו של גולדה

השלונגובונג האחרון 23 במאי 2011

ראיתי אתמול את התחרות דרך אתר האינטרנט של התחרות, ואיכות הסאונד היתה מדהימה. אמנם איכות התמונה היתה די בינונית, אבל הם ידעו להקפיד על מה שבאמת חשוב.

דווקא הכי נהנתי מפוקומה, אבל אולי מפני שאחרי שני בטהובנים, זה היה מרענן לשמוע משהו מעט שונה…

לדעתי, היפנים (וגם הסינים) הם נגנים עם טכניקה שאין שניה לה. וכנראה שזה מגיע מהנוקשות והמשמעת שהם גדלים לתוכה, אבל באמת לפעמים זה מרגיש מעט חסר רגש. אבל כנראה שזו גם הסיבה שהם מנגנין הכי טוב ליסט… :)

אגב, בוריס היה איתי באותה שכבה בחטיבת-הביניים (בראשון לציון), וכמעט והצטרפתי לקבוצת ה-D&D (מבוכים ודרקונים) שלו!!! אבל החנון הזה התעקש שנשחק רק באנגלית… והאנגלית שלי לא היתה ברמה מספיק גבוהה בשבילו…

לוינטל 23 במאי 2011

זה נכון מאוד. פוקומה נהנה מטכניקה כבירה אבל הוא לא רק מכני אלא יש בו נשמה רבה

קוביכאבלמייקר (אורי המקורי) 23 במאי 2011

הוא הקים חבורת D&D רק בשביל להתחרות בי. הוא גם פיתה את קסטר ושחר דלאל להצטרף אליו. זאת נקודה שחורה בביוגרפיה שלהם. זה לא החזיק מעמד יותר מדי זמן כי הוא היה שה"מ לא מוצלח בסה"כ. כנראה בגלל שלא היה לו זמן לפרפים עם כל האימונים על האורגן שלו.

ושלונגבונג, תחזור לפטרוצ'י שלך ותעזוב את ליסט בשקט.

מארק בלינדר 24 במאי 2011

קיבינמאט, כמה קוראים פה היו במעלות?
גם לכם אריאל בית הלחמי הציק כל הזמן?

arik 23 במאי 2011

לדעתי בוריס גילטבורג ניגן נפלא אתמול. מוזיקליות טהורה ומענגת.
מוטוזקין ניגן את הביצוע המשמעמם ביותר ששמעתי אי פעם לקונצ'רטו הראשון של בטהובן. עם נגינה כזאת לא הייתי מעלה אותו בכלל לשלב הגמר. ממש לא הפריעו לי הפיקשושים הרבים, אבל איפה האישיות? איפה ההובלה? הוא נשמע כמו צל של פסנתרן שמנסה להסתדר עם התזמורת, שאגב נגנה אתמול ברמה גבוהה מאוד.
פוקומה ניגן טוב יותר אבל אני מסכים עם מה שכתבת עליו.
אריק

לוינטל 23 במאי 2011

אריק,
הבעיה עם מוטוזקין הייתה שהוא אולי היה קשוב מדי לתזמורת במקום להתרכז גם בעצמו. הוא כל הזמן הסתכל על המנצח והתזמורת.
הנגינה שלו מופנמת מדי אולי וזו הבעיה שלו וזה בולט לצד תזמורת.
החלק האחרון היה טוב מאוד בכל מקרה

עמיר 23 במאי 2011

ושוב, שלוש פעמים k488 ואפילו לא k466 לרפואה?
לא נפלתי מהכיסא אתמול, מקווה שמחר אפול.
מה פוקומה נתן בהדרן?

לוינטל 23 במאי 2011

האמת לא זיהיתי. זה נשמע לי כמו שומאן.
גילטבורג ניגן בהדרן אטיוד מפורסם של שופן במי מינור (אופוס 25).

עמיר 23 במאי 2011

כן, ניכר היה שהוא הכניס שם חבילה רצינית של wrong notes

לוינטל 23 במאי 2011

הנה רובינשטיין מנגן את זה
http://www.youtube.com/watch?v=3OFdKezZG4I&feature=related
החלק B באטיוד נהדר

אטיוד5 23 במאי 2011

לא יודע מה היפני ניגן בהדרן.
זה נשמע מאוד מאוד שומנ-י, אבל לקראת הסוף היו כמה מהלכים הרמוניים מפתיעים מדי.
מורה לפסנתר שישבה לידי (חצי מהאולם, כך נדמה, מורות לפסנתר בנות 70), סברה שהוא ניגן פולנק.

אין לי דעה בענין טיב הנגנים. מצידי כולם מושלמים במידה שווה.
ביום שישי אהבתי מאוד את הארי פוטר מנגן את החמישיה של דבוז'ק.

לוינטל 23 במאי 2011

חחח ענק. אשכרה הארי פוטר! אני מסכים אהשנה הגמר ברמה גבוהה במיוחד.
כולם תענוג.
ושיהיה לכם ברור – כשאני כותב ביקורת על מישהו זה לא אומר שלא נהניתי ולא למדתי מנגינתו. להיפך! העונג צרוף. רק בזמן החלטות שופטים אני לפעמים סובל קצת.

אכן צדקת והברקת. היפני ניגן נובלטה של פולנק
http://www.youtube.com/watch?v=npOqSsTayo4
פנטסטי

עמיר 23 במאי 2011

וואלה, פולנק
לא הייתי עולה על זה גם אם היו מרביצים לי עם שק מלא בחצי מוקטנים.

Comments closed