הסבא האובד שלי

ד"ר משה לוונטל ואני

ב-5 ביולי קיבלתי אימייל ממזכירה בעיתון 'ישראל היום', בזו הלשון: "ד"ר משה לוינטל מעוניין לשוחח איתך" בצירוף מספר הטלפון שלו. יש לי אבא דוקטור (רופא) אבל לא קוראים לו משה. מוזר. התקשרתי. נפתח לי חלון לעולם קסום ומרגש.

*

עונה לי משה, שבדיעבד מתברר שאינו לוינטל כמוני (Lewinthal – "עמק הלוי" בתרגום מילולי), אלא לוונטל (Lowental – "עמק האריות"). אין קשר משפחתי, המשפחה שלו במקור מגליציה, שלי מגרמניה. אבל אני קולט את המבטא הלטיני הכבד והיפהפה. ד"ר משה לוונטל מספר לי שהוא רופא שיניים (בפנסיה כיום), שנולד וגדל, התבגר וחי במונטבידאו, עד שב-1974 עלה ארצה. הוא קרא כתבות שלי, אהב אותן והיו לו מדי פעם הערות והארות חינניות.

אבל בעיקר הלוונטל הזה התגלה כחולה כדורגל, כמו כל אחד מ-3.3 מיליון האורוגוואים. הוא לא רק מדקלם בעל פה הרכבים של אהובתו פניארול מאז שנות העשרים ועד ימינו, אלא גם זוכר את כל האתלטים האולימפיים המובילים והכדורגלנים הגדולים של דרום אמריקה מאז 1924 ועד היום.

הוא זוכר את 'היהלום השחור' של ברזיל לאונידס דה סילבה ולא מתבייש להודות (אבל בינינו, כן?) שבסוף שנות ה-20 ארגנטינה הייתה נבחרת מוכשרת ואיכותית יותר מאורוגוואי, אף שהסלסטה ניצחו את האלביסלסטה בגמר המונדיאל הראשון (1930) ובגמר האולימפי שנתיים לפני כן.

ועוד שלל סיפורים ותגליות ובעיקר המון תשוקה לכדורגל אורוגוואי. לוונטל הכיר אישית את רוב הסגל של אורוגוואי ב-1950 ומספר לי חוויות על הכוכבים האורוגוואים של השנים ההן ואילך. אבל הוא לא חי בעבר ויודע היטב מה קורה בשנייה הזו בכדורגל האורוגוואי.

יש לו סיפורים על הילדות של לואיס סוארז ועל אופיו המופלא של דייגו פורלאן (הוא מספר שאחרי הניצחון בפנדלים על גאנה ברבע גמר המונדיאל, הוא שלח לפורלאן אימייל וקיבל ממנו תשובה תוך רבע שעה!). גיליתי בחור נחמד מאוד בעל המון ידע ושמחת חיים שמהווה דגם משופר של וויקיפדיה.

ואז בסוף השיחה נזכרתי – הבחור הזה שחולה על כדורגל הוא רופא שיניים יהודי, לא מישהו משולי החברה. ובאמת בארץ במילייה שלו יש מעטים  בלבד שמעניין אותם ספורט, וגם הם רחוקים שנות אור מהתשוקה שלו. זה אומר משהו על האש הדרום אמריקאית והאורוגוואית בפרט.

* פאני *

מפה לשם, השיחה הטלפונית הראשונה המרגשת בינינו, כמה ימים אחרי פתיחת הקופה אמריקה, הייתה רק הסיפתח להיכרות. בהמשך החודש דיברנו בטלפון פעם-פעמיים בשבוע. אמרנו שניפגש בהזדמנות בבית קפה עם חברים, אבל זה לא התאפשר.

ואז כידוע אורוגוואי הניפה את הקופה אמריקה בפעם ה-15 בתולדותיה. יומיים אחר כך הגיע הטלפון ממשה. חשבתי לענות לו בברכת ניצחון בספרדית, אבל הוא פתח את השיחה נסער מעט ואמר לי על סף דמעות: "אשתי פאני נפטרה. היא מאוד אהבה את הכתבות שלך על אורוגוואי. אני יושב שבעה ומאוד אשמח אם תבוא".

אז באתי היום לשבעה לפגישה מרגשת שרוממה את רוחי. באתי לחזק ויצאתי מחוזק ומרותק. איזה איש. היו שם חברים שכמותו עלו מאורוגוואי, ועל מה אנחנו והם דיברנו במשך שעתיים-שלוש שהייתי שם? לא על פוליטיקות, לא על מחאות, לא על מדיצינה. רק על כדורגל.

לוונטל נראה צעיר מגילו, מלא מרץ וכוח. ואז נזכרתי את מי הוא מזכיר לי במראה שלו – ססאר לואיס מנוטי!

* מיטלמן *

הנה מגיע אורח אחד, יהושע מיטלמן, שמכונה "אח של סנטאמריה" בגלל שבצעירותו היה דומה מאוד לחוסה סנטאמריה האגדי של ריאל מדריד. כשהיה בדרך לעלות לישראל הספינה שלו עצרה בברצלונה ויהושע רצה לבקר בקמפ נואו לפני המשך המסע. יצא שומר עם כלב מפחיד ואמר שהאצטדיון סגור כעת. יהושע אמר לו שהוא אח של סנטאמריה הגדול, ואז השומר הכניס אותו לביקור יחיד אקסקלוסיבי בכל פינה באצטדיון.

תוך כדי כך לוונטל מדבר באריכות על שלושת השחקנים האורוגוואים ששיחקו בברצלונה בשנות ה-50 וה-60, כולל חוליו ססאר בניטס שמת כשחקן בארסה בגיל 27, אחרי שאכל מאכלי ים בארוחת ערב וספג הרעלת קיבה חמורה.

מיטלמן, שגם הוא לא ישן דקה במהלך הקופה אמריקה (והוא עדיין עובד), מדבר באכזבה על ה-0-0 של אורווגואי בפתיחת המונדיאל עד גיל 20 נגד פורטוגל.

לוונטל מספר חוויות אישיות על ה"מרקנאסו" וכוכבי מונדיאל 1950, בהם ידידו הטוב אלסידס גיג'יה, כובש שער האליפות באותו מונדיאל מול 200 אלף איש במרקאנה. "היו אז באצטדיון רק 200 אוהדים אורוגוואים שגרו בריו", נזכר לוונטל, "האבל, התסכול והתדהמה של הברזילאים היו עצומים, אז אחרי המשחק השחקנים האורוגוואים תיאמו ביניהם לא לחגוג מולם. לא היו מראות שמחה על הדשא. הם פשוט לחצו ידיים וירדו לחדר ההלבשה לפני שחזרו לטקס קבלת גביע ז'יל רימה. אבל בלי חגיגות".

חבר אורוגוואי נוסף, שאיני זוכר את שמו, מספר: "חבל שבגמר הקופה אמריקה עכשיו פגשנו את פרגוואי ולא את ברזיל. כשהברזילאים משחקים נגד אורוגוואי הם  צריכים להחליף מכנסיים במחצית. אתה מבין למה?". הבנתי. החברים נזכרים ש"גם ארגנטינה תמיד ירקה דם מולנו. מראדונה לא הצליח מולנו".

*  שיאפינו *

לוונטל וחבריו מעלים שמות של כדורגלנים אורוגוואים גדולים, הם מכירים המון כדורגלני עבר והווה, חלק הם שמות שלא הכרתי, על אחרים שמעתי וקראתי, ויש כאלו כמו פרנצ'סקולי, פונסקה, רובן סוסה ורקובה שהם כבר מדורנו. החבר'ה משתפים בחוויות. לוונטל מתרגש במיוחד כשהוא מדבר על כוכב פניארול ואורוגוואי בשנות ה-50 וה-60, החלוץ חוליו אבאדי, שהוא יהודי ממוצא עירקי.

חואן אלברטו שיאפינו האגדי, מגדולי שחקני אורוגוואי ופניארול, הובא פעם לד"ר לוונטל לטיפול שיניים. "הוא היה בחור בלונדיני, גבוה, רזה מאוד וביישן-פחדן. הייתה לו שן אחת בלבד, גדולה ועקומה, בחלק העליון של הפה, והוא היה צריך שיניים תותבות. הסברתי לו שחייבים להוריד את השן הבודדת הזו כדי לשים לו את השיניים. הוא התאכזב, עזב וחזר אחרי כמה זמן כשהוא מתחנן לבנות לו שיניים תותבות סביב אותה השן הטבעית. הסברתי לו שזה בלתי אפשרי. היה לו קשה להשלים עם זה".

אחרי שטיפל בשיניים של עוד כמה שחקנים אורוגוואים גדולים, ד"ר לוונטל כבר קיבל כרטיסי הזמנה ליציע הכבוד בסנטנאריו ושמרו לו חנייה טובה באצטדיון כשהגיע. זה כל כך מרגש אותו – המחשבות על האצטדיון המיתולוגי עליו גדל מינקות.

ואז מגיעים עוד אורחים לשבעה. "זה הבן שלי מנישואים ראשונים", הוא מציג אותי בצחוק. באווירה הטובה אני מנסה להחזיר אותו לגמר הקופה ליברטדורס בסוף יוני. אם ראה את המפגש בין פניארול לסנטוס. זו הפעם היחידה ש(בטעות) חילצתי ממנו דמעה. מתברר שאשתו בדיוק התחילה לגסוס בזמן הגמר. הוא כמובן ברח בלילה מבית החולים לצפות במשחקים ומיד חזר להיות לצד אשתו בחודש האחרון שלה.

כשקמתי ללכת, ד"ר משה לוונטל עוד התנצל שיצא לנו להיפגש לראשונה בנסיבות האלה.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

ליגת העל: קראנו לו אפולה אדל
אובמה הוא לא שחקן קלאץ'

No Comments

שלו 1 באוגוסט 2011

גמרת אותי.

דורפן 1 באוגוסט 2011

איזה כוח יש למשחק האדיוטי הזה

אביאל 1 באוגוסט 2011

מעולה ומרגש.

B. Goren 1 באוגוסט 2011

נפלא.

דוד מירושלים 1 באוגוסט 2011

יפה!
אחותי עובדת במרפאת שיניים, והיא לא מבינה שום דבר בכדורגל. יום אחרי הגמר היא מצלצלת אלי, ושואלת אם היה איזה משחק או משהו שקשור לאורוגוואי, כי הרופא האורוגוואי צוהל מאושר כבר מהבוקר.

גלן 1 באוגוסט 2011

בכלל דרום אמריקה הצליחה לשלב רפואה וכדורגל לא רע. ד"ר סוקרטס, ד"ר גילר מבית"ר. באירופא? לא זוכר רופא או רופ"ש (ולסיינפלד כמו גם לי יש מה לאמר על זה)בכדורגל.

אורי ויספלנר 1 באוגוסט 2011

פוסט נהדר ונוגע ללב. גלן- בהונגריה של שנות השלושים שיחק ד"ר שארושי שהיה דוקטור למשפטים.

דורפן 1 באוגוסט 2011

ויספלנר – כולל עורך דין בהונגריה הוא דוקטור.. זה התואר.

גלן – אבל תוספת – בילארו ומדארו של אסטודיאנטס והנבחרת היו שניהם רופאים. מטורנה מאמן קולומביה רופא שיניים.

Tal 2 באוגוסט 2011

וגם: (פרופ') נילס בוהר ששיחק בנבחרת דנמרק בתחילת המאה העשרים זכה בפרס נובל לפיזיקה (לדעתי הכדורגלן היחיד שזכה לכבוד).

דורפן 2 באוגוסט 2011

לא. אלבר קאמי היה שחקן כדורגל באלג'יר

קרקו 2 באוגוסט 2011

דר' גילר היה אורטופד. גם סוקרטס, נדמה לי.

אסף (אוהד מכבי חיפה) 1 באוגוסט 2011

פוסט נפלא ומרגש

יוני 1 באוגוסט 2011

מעולה.

איברה 1 באוגוסט 2011

גדול. סיפור מעולה.

גיל שלי 1 באוגוסט 2011

עם עוד כמה חולי ספורט כמוהו בארץ, נהיה כולנו במצב טוב יותר. כיף לך

יאיר מ 1 באוגוסט 2011

למה רק החבר שלי מאורגוואי לא אוהב כדורגל?

עמית לוינטל 1 באוגוסט 2011

מוזר. הוא שווה כתבה. יחיד במינו

עמית לוינטל 1 באוגוסט 2011

אגב יש עוד סיפורים (לוונטל עזר לקולאוטי ועוד זרים דרום אמריקאים להתאקלם בארץ, הוא ידיד של יענק'לה שחר וגם של אפי בירנבוים) אבל זה אולי בפוסט אחר מתישהו

כסיפוביץ 1 באוגוסט 2011

אין מילים

תומר חרוב 2 באוגוסט 2011

+1

רפאל 1 באוגוסט 2011

ההבדל בין ישראל לדרום אמריקה בכדורגל.
שם הבחורה מתפשטת גם אם לא זוכים בגמר.
כאן הן מתפשטות גם אם לא עולים לטורניר.

רון מהכפר 2 באוגוסט 2011

מדהים. מרגש

טל בן יהודה 2 באוגוסט 2011

טור מעולה!

matipool 2 באוגוסט 2011

מרגש באמת .
לפעמים המציאות עולה על כל דמיון .
אשמח אם תביא לנו סיפורים מהדוקטור ( הילדות של סוארז והאופי של פורלאן ) .

עמית לוינטל 2 באוגוסט 2011

בהזדמנות כשאכתוב עליהם אביא דברים שלו

גולר 2 באוגוסט 2011

תוצאות הלילה במונדיאל עד גיל 20:
ארגנטינה-אנגליה 0-0
ברזיל-אוסטריה 0-3
מצרים-פנמה 0-1
מקסיקו-צפון קוריאה 0-3

הלילה ב מונדיאל בשעה 1:00,אורוגוואי תשחק נגד ניו זילנד

גולר 2 באוגוסט 2011

ספרד זכתה ביורו עד גיל 19 לאחר שניצחה את צ'כיה 2-3 לאחר הארכה

http://www.youtube.com/watch?v=Edr50B4GgM8

עמית לוינטל 2 באוגוסט 2011

והכותרת ב'מארקה': אנחנו לא מתעייפים מלזכות בתארים

גולר 2 באוגוסט 2011

ספרד זכתה גם ביורו הנערות לאחר שניצחה בגמר את צרפת 0-1

דניאל 2 באוגוסט 2011

נפלא

גלן 2 באוגוסט 2011

ספרד זה הניו יורק יאנקיז החדשים.

פולדש 2 באוגוסט 2011

פוסט לתפארת.

ניר 2 באוגוסט 2011

ראיתי לפני כמה ימים את ספרד מקבלת בראש בכדורגל חופים, כנראה שעל החוף קשה לשחק טיקי טקה…

בוריס 2 באוגוסט 2011

מענין ומרגש..

אריק 2 באוגוסט 2011

רספקט לוינטל, אחלה פוסט. מזכיר לי את סבא שלי רק תחליף אורוגאוי בגרמניה

קרקו 2 באוגוסט 2011

נפלא.
נראה שגם השבעה הייתה הרבה יותר מוצלחת מרוב אלה שאני נקלע אליהן.

אפריים 2 באוגוסט 2011

אין על איחוד משפחות

נעל קרועה 2 באוגוסט 2011

עכשיו קראתי על הסופר קאפ הספרדי
זה יקרה ב-14 וב-17 באוגוסט,חברים החגיגה נמשכת

סופרפלי 2 באוגוסט 2011

פוסט יפה.

סימנטוב 3 באוגוסט 2011

וואו באמת אין מילים!

מאשקה 3 באוגוסט 2011

עמית, טור מרגש ומלא אהבה לאיש.
תודה לך ששיתפת אותנו.

גולר 3 באוגוסט 2011

אורוגוואי סיימה גם את משחקה השני בתיקו.
המשחק בין אורוגוואי וניו זילנד הסתיים בתוצאה 1-1.
שאר התוצאות:
צרפת-דרום קוריאה 1-3
פורטוגל-קמרון 0-1
קולומביה-מאלי 0-2

אריאל 3 באוגוסט 2011

אבי שימש כרופא של פניארול אחרי שסיים ללמוד רפואה תחילת שנות השישים. על החולצה של בני כתוב (לאחר כמה שנות הכחשה…) פורלאן. זה החליף כמובן את זו של מסי…

מעין 19 באוגוסט 2011

עמית,
תודה לך! ריגשת אותי עד דמעות..
לגמרי במקרה אתה מדבר כאן על סבא שלי, ככה שבכלל.. נוגע ללב(:

לוינטל 20 באוגוסט 2011

בשמחה, מעין :)

Comments closed