כמה שאני אוהב אותך (ליום הולדתך ה-30)

אתם יודעים. כדורגל הוא לרוב בראש מעייניי, בטח לפנות בוקר יום שני שאחרי סופ"ש של כדורגל מרגש. אבל יום שני הזה הוא יום מיוחד. רוג'ר פדרר, הספורטאי האהוב עליי בעשור האחרון, חוגג היום יום הולדת 30. ואני מתרגש.

כתבתי היום בעיתון טקסט שאין לי הרבה מה להוסיף עליו.  אז אעשה בבלוג שלי משהו תקדימי וחד פעמי ברשותכם (פעם אחת מותר לי), ואמחזר פחות או יותר טקסט שכתבתי לעיתון (ויסלחו לי גם בעיתון – בכל זאת מדובר כאן בפדרר וביום הולדת 30):

יש הרבה סיבות למה אני כל כך אוהב את רוג'ר: הקלאסה והאסתטיקה חסרות התקדים שהוא הביא לספורט, הכישרון, היצירתיות, החבטות המיוחדות, המקצוענות, העקביות, ההישגים והגדולה ההיסטורית. וגם אלמנט נוסף –  האנושיות שנחשפה דווקא בשלוש השנים האחרונות – אחרי שפדרר כבר ירד משיאו. הוא גורם לי להתרגש, לצהול משמחה, לדמוע מעצב, לדפוק על השולחן מעצבים, לעשן את הסיגריה שאחרי נצחונות באותה תחושה שמלווה סיגריה שאחרי פעולות אחרות.

ההנאה שבחוויית הצפייה בפדרר והסקרנות לגביו מביאות אותי לא לפספס אף משחק שלו שמשודר ישירות. גם לא כשהוא משחק ב-4 בבוקר לפי שעון ישראל. גם יצא לי לנסוע לשני טורנירים כולל ווימבלדון כדי לצפות בדבר האמיתי, ממקום טוב ביציעים. לראות את פדרר במציאות זה אפילו יותר סוחף מאשר דרך הטלביזיה.

ואיך אתה יודע שאתה אוהב באמת ספורטאי? שאתה אוהב אותו ומזדהה איתו גם ברגעים הקשים שלו ושלך ומתגבר איתו "ביחד": אם זה אחרי הפסדים מרגיזים או לאור המסחור מטורף (הלוגו RF, משחקי הראווה בכל העולם). אתה מדחיק ומתעלם, רוצה להאמין שכמו שאתמול היה טוב, יהיה גם מחר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

אבל עם כל האהבה ואהדה, אני גם מסוגל לראות את התמונה הרחבה ולהודות: ההשפעה של רוג'ר פדרר על הטניס אינה רבה כפי שיש הטוענים. דווקא יריבו המיתולוגי, רפאל נדאל הוא שחקן הרבה יותר חשוב מבחינת האבולוציה של הטניס ובעל השפעה מרחיקת לכת יותר.

תסתכלו איך נראה הטניס המודרני: שחקנים מתישים זה את זה מהקו האחורי, כל נקודה הופכת לראלי ארוך שמתאפיין בפאסיביות, התקפה בכל מחיר אנחנו כמעט ולא רואים. האגרסיביות קיימת במינונים קטנים. משחקים על דשא הפכו יותר דומים למשחקים על חימר. הנדאליזם השתלט על הטניס העולמי – אנחנו רואים הרבה יותר בונקר מטוטאל טניס. לא פלא שהחסכן האולטימטיבי באנרגיה, פדרר נפצע הכי פחות בעשור האחרון מכל טניסאי אחר בעולם. ובעידן בו הטניס נעשה כל כך פיזי, זו תכונה של פדרר שלא מוערכת מספיק.

לי באופן אישי פדרר הרבה יותר מתקשר עם הנוסטלגיה לטניס של פעם. לימים של סמפראס, בקר, אדברג ומקנרו: כששחקנים גדולים היו מתקיפים, הולכים על כל הקופה, נותנים שואו, מייצרים ווינר אחרי ווינר. וגם מחטיאים לא מעט מתוך ידיעה שהמעז מנצח. פדרר כמובן הוא המוכשר מכולם, המעוטר מכולם (16 תארי גראנד סלאם) ובעל המשחק השלם והמגוון מכולם. וזה פלא בלתי נתפס שעם הטניס הדינוזאורי שלו הוא עדיין חי וחובט, ומהווה איום על כל טורניר גדול בו הוא משתתף.

בטניס של ימינו ובטניס של העתיד נראה המון "נדאלים". ספק אם נראה עוד פדרר בימינו. זו המורשת האמיתית שלו. הוא כל כך מיוחד. אין מתחרים לכישרון, לקלילות, לריחוף על המשטח ולאסתטיקה – הזרימה בתנועה – של פדרר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

מבחינה מוסרית-רציונלית, אתה צריך להעריך יותר את נדאל, אתה צריך לחנך את הילד שלך להיות לוחם כמו נדאל שאף פעם לא מוותר, שמתאמן בלי סוף ומשקיע המון בשיפור הטכניקה והפיזיות כדי לשדרג את עצמו כשחקן. אבל אהבה זה משהו שהלב בוחר. והלב נמשך תמיד ליופי כובש, לפשטות, לטבעי ולראשוני. לקסם הזה שקוראים לו רוג'ר פדרר. לכן לא רק אני – רוב רובם של חובבי הטניס בעולם אוהדים את רוג'ר.

מזל טוב, רוג'ר. תפנק אותנו עם עוד תואר גראנד סלאם או שניים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

פדרר להינגיס: האם תהיי בת זוגי באולימפיאדה?
יום הולדת 30 לפדרר: שליח "דה באזר" עם ארבעת גדולי הטניס

No Comments

עומרי 8 באוגוסט 2011

אני במחנה פדרר. תמיד הייתי. למרות זאת אני נאלץ לא להסכים. נדאל לא פחות חד פעמי מפדרר. עם החוסן המנטלי המדהים, תיסכול היריבים, היותו שמאלי. העובדה שעשה מה שמעטים עושים בכל ענפי הספורט- התאמן והתאמן והתאמן כדי לנצח את הנמסיס שלו והצליח לעשות זאת כשפדרר עדיין בשיאו.
וואלה עשו סקר מה לדעת הגולשים הינו הרגע הכי בלתי נשכח ביותר בקריירה של פדרר. לי לא היה ספק שזה גמר 2008. הרגע הכי חזק בקריירה שלו הוא הפסד לנדאל. הוא לעד יפגר אחר נדאל במשחקים ישירים למרות שההיגיון אומר שזה היה צריך להיות ההפך- פדרר כבר היה ראשון בעולם כשנדאל רק הפציע.
למרות זאת הוא גדול מנדאל כרגע ולדעתי גם ייחשב כזה כשהקריירה של רפא תסתיים. אבל אי אפשר יהיה לדבר על הקריירה של פדרר בעוד עשור מבלי להזכיר את נדאל כמעט באותה נשימה.

שניר 8 באוגוסט 2011

כדורסל אמריקאי זה הספורט שבעיקר מעסיק אותי , טניס אני צופה מעת לעת וגם , חצאי גמר וגמר ווימבלדון וצרפת.
ומהמעט שראיתי מהטניס , לא אהבתי את פדרר מאותה הסיבה שלא אהבתי את ג'ורדן , הם היו פשוט מושלמים מדיי עבורי , לא פייר.

ובכל זאת , כמו עם ג'ורדן , כשצפיתי בו הרגשתי
בר-מזל שזכיתי להיות עד לו ,
שאגדה חיה ניצבת מולי.
רוג'ר פדרר.

גולר 8 באוגוסט 2011

דייגו פאגונדז בן ה-16 כבש שער בהופעת הבכורה שלו ב-MLS
http://www.youtube.com/watch?v=9S92SNcdTHA&feature=player_embedded

אפריים 8 באוגוסט 2011

עוד ילד עם מטאטא על הראש.

הפאנקיסטים צריכים לתבוע אותם על הפרת זכויות יוצרים.

matipool 8 באוגוסט 2011

לוינטל – כשקראתי הבוקר את הטקסט בעיתון , אמרתי לעצמי שאתה צריך לעלות אותו כאן בדיוק כמו שהוא – טקסט אהבה יפה ומהלב ( ואני בכלל מעדיף את נדאל ) .

Cabrio 8 באוגוסט 2011

הפורהאנד, הבאקהאנד, הסרב, הוולי, הסמאש, הסלייס, ה…קלאסה, האלגנטיות, הכבוד, הבכי, הדמעות, הרגש, הלקבור משחק בסרב אדיר למרכז.. ה Poetry In Motion. אחחחח.. ה Poetry In Motion. רוג'ר פדרר.. תודה על הכל, אתה הגדול מכולם.
כמה שאני אוהב אותך…

B. Goren 8 באוגוסט 2011

טניס ממש לא מרגש אותי. ניסיתי לא פעם ולא פעמיים לצפות ולהתעמק אבל אחרי רבע שעה אני נוטש.

בעוד כמה ימים חוזרת הליגה האנגלית וזו כבר סיבה להתרגשות אמיתית.

מזל טוב לפדרר.

TD 8 באוגוסט 2011

"ואיך אתה יודע שאתה אוהב באמת ספורטאי?"
כשהוא שואב אותך לגמרי לתוך הספורט. לפני פדרר טניס היה בשבילי משחק נחמד, אפילו ראיתי את הגמר של וימבלדון 99 (סמפראס-אגאסי) והיה מעניין. אבל כששמעתי (ב-2005) שיש מישהו בשם פדרר שעושה משהו מיוחד החלטתי לבדוק את העניין… והוא אכן מיוחד. מאז אני שם, בשנות השלטון (05-07), בהפסדים הקשים בוימבלדון (08) ובמלבורן (09), בניצחונות המרגשים בפאריס (09) ווימבלדון (09), בסיבובים הראשונים של טורנירים זניחים כמו אסטוריל וסטוקהולם, לכל אורך הדרך.
זה הקסם הזה שמרגישים כשרואים אותו, כמו שקרה לי עם ג'ורדן ורונאלדיניו, שבשבילו שווה לקום ב-4 בבוקר. כמה חבל שזה עוד מעט נגמר…

ארז ענבל 8 באוגוסט 2011

יופי של טקסט !!!

אני יודע שמבחינה רציונאלית הספורטאי הגדול בכל הזמנים הוא כדורגלן (בכל זאת משתתפים בו הכי הרבה אנשים בפער עצום מכל שאר ענפי הספורט) אבל בשבילי לא היה ולא יהיה ספורטאי כמו רוג'ר פדרר !!!

אופיר 8 באוגוסט 2011

לא שיש לי ציפיות מהצהובון הזה, ובכל זאת: האפס שכתב את זה
http://sports.walla.co.il/?w=/152/1846727
לא מסוגל אפילו לקחת על זה אחריות ומתחבא מאחורי
"מערכת וואלה! ספורט".

יניר 9 באוגוסט 2011

אכן, אחת היצירות הכי נמוכות ושובינסטיות אפילו ביחס לעיתונות הספורט הרדודה שלנו.מתאים יותר לone

אפריים 9 באוגוסט 2011

לא מתאים לאף אחד.

לא מצחיק.

ילדותי.

עלוב

אלעד ב. 9 באוגוסט 2011

פשוט עלוב…זה עצוב שלא מסוגלים להבין שלא כל אחד רודף אחרי יופי וכו', יש אנשים שפשוט מחפשים את מי שהם אוהבים.

red sox 9 באוגוסט 2011

דיווחים על החתמה ענקית של אתלטיקו מדריד: רדאמל פלקאו מגיע להחליף את אגוארו. 25 מליון+אדוארדו סאלביו.
כיוון שידוע שלפורטו תמיד יהיה חלוץ אחד שכובש בצרורות ונמכר לאחת הליגות הגדולות, אני מהמר שהדבר הגדול הבא שיצא משם לא יהיה סאלביו אלא דווקא חואן מנואל איטורבה, העילוי הצעיר (18) שמוביל בימים אלו את נבחרת ארגנטינה במונדיאל סוב-20 בקולומביה.

ירון 9 באוגוסט 2011

הכתבהטור(???) הדוחה ביותר שראיתי מזה זמן רב:
http://sports.walla.co.il/?w=/152/1846727

ירון 9 באוגוסט 2011

אופס, כבר פורסם. בכל אופן אפשר וכדאי לכתוב לוואלה ולכסח להם את הצורה על העיניין:
http://help.walla.co.il/ts.cgi?w=/@feedback&vid=3

אלעד ב. 11 באוגוסט 2011

בהקשר של הפוסט הזה, מומלץ מאוד לקרוא את הטור הבא:

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000672308#reaction

אני נהניתי

Comments closed