שוברטיאדה

מוסיקה לנפש

.

.

.

.

.

.

.

.

***

הערב נטול הספורט הזה (להוציא כמה מפעלי גביע נחותים) איפשר לי לעשות את מה שהכי רציתי – ללכת לקונצרט. כבר הייתי באופרה השבוע וזה לא הספיק לי. אני צורך יותר מדי זבל של ריאליטי שאני מרגיש שאני חייב לפצות על זה בניקוי וחיטוי עמוק של הנפש. המוסיקה היא האקונומיקה לנשמה שלי. או בלשון יותר רוחניקית – התיקון שלי לזבל הרוחני שאני צורך על בסיס קבוע.

הערב בתל אביב, במרכז ענב האינטימי, התקיימה שוברטיאדה, מסורת וינאית ותיקה של קיום ערב עם נגינת מבחר מיצירותיו של פרנץ שוברט הענק שהספיק להלחין כל כך הרבה יצירות גאוניות ב-31 שנה בלבד בהן חיי. היו לי כמה מחויבויות קטנות – להקליט פינה לרשת ב' ליומן צהריים של יום שישי, להוריד איזו כתבה לעיתון ולאחר מכן התפניתי למה שבאמת חשוב: מיץ רימונים נהדר וצעידה לשוברטיאדה. מ-19:00 עד 23:00 קיבלנו זונדה של יצירות שוברט, עם מבחר יפה ומגוון של מבצעים ליצירות. ולא במקרה זו שנה שנייה ברציפות שאני מגיע לערב השוברטיאדה שהפך למסורת בשש השנים האחרונות (המייסד ומנהל של השוברטיאדה הוא רז כהן הנהדר).

העיסוק הרב והמורכב של שוברט בנושא המוות מכל זווית אפשרית הוא קצת אירוני לנוכח העובדה שאתם יודעים – אפשר להמר בקלות לגבי חצי מהקהל אם הם ישרדו עד אחרי הקונצרט או שכאן תיעתק נשימתם. ונגינה של יצירה כמו פנטזיית המוות כאילו נכתבה עבור כמה  מהם. אבל עזבו ציניות בצד. איזו מוסיקה שמיימית ששוברט הזה כתב. הזמן טס לי. מזג האוויר הברלינאי שנחת באופן הזוי על תל אביב (מה זה הקור הזה?) והחבר'ה החביבים בקהל (הצעירים יותר והמוטים מינית) באמת גרמו לי לתחושה שאני נמצא במרכז אירופה, במקום תרבותי נשגב.

סופסוף משהו להיות גאה בו. סופסוף סיבה אחת להישאר לגור במדינה הזו שהופכת לביוב. מזל שיש לנו עדיין את תל אביב.

הסונטות של שוברט הן מפסגות היצירה לפסנתר בעיניי. בשל אורכן ומורכבותן הן מנוגנות רק ברסיטלים רציניים. והנה איתי גורטלר ביצע בכבוד את הסונטה בסי במול מז'ור, דויטש 960. הנה אלפרד ברנדל בביצוע משובח ממש בחלק הרביעי החותם את הסונטה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בערב הזה היו הרבה שירים כמובן, והרי הלידר של שוברט זה מפסגות המוסיקה. מטפס לנקודות כוכבים של יופי שאי אפשר לקטוף ולתפוס. מצמרר בעידון ובמכלול התחושות שזה מקרין.

והייתה בערב הזה זמרת סופרן, נגן קרן יער, כנר ושלושה פסנתרנים. אבל מעל הכל הרגע הכי קסום ומפתיע לטובה, ומקורי ומיוחד ושאני אזכור באמת, היו מה שעשו ירון חסון ויניב ד'אור. הבחור הזה חסון הוא גיטריסט, ומדובר בחתיכת גאון מרגש. הוא לקח לידר שכתב שוברט לפסנתר ועיבד אותו באופן מדהים לגיטרה. אין לי מושג איך הוא הצליח להוציא מהגיטרה שניים ושלושה קולות בטכניקה עילאית וברגישות בלתי נתפשת. חסון בא ממקום שרוחש כל כך הרבה כבוד, אהבה והערצה למוסיקה של שוברט, כפי שהעיד באוזניי לאחר מכן בסמול-טוק שלנו.

הוא צבט לי בנשמה בעיבודו ובנגינתו. ולצידו יושב ועומד ד'אור, לא טעיתם בשם. האח של דוד ד'אור. וגם הוא קונטרה-טנור נהדר עם קול קטיפתי. שירים שאתה רגיל לשמוע בקול בריטון או קול של סופרן ולפתע בקעו מקונטרה טנור מלווה בגיטרה. וזה נשמע כל כך טבעי וזך, טהור ונפלא. אשרי מי שהגיע לשוברטיאדה.

הנה הסרנדה המפורסמת עם סופרן, שקיבלנו עם הקונטרה טנור ובעיבוד מרטיט לגיטרה של חסון:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בהמשך היו עוד שירים, וגם אי אפשר בלי הפנטזיה המפורסמת והשמיימית לארבע ידיים, זו שאתם בוודאי מכירים בביצוע המפורסם של מארי פראייה  וראדו לופו האגדיים. ולקינוח איזה וריאציות של קארל צ'רני  יימח שמו (ההוא שכתב את כל חוברות התרגילים לתלמידי פסנתר) לשוברט בנגינה וירטואוזית של הפסנתרן הצעיר והמוכשר כשד, ויקטור סטניסלאבסקי.

**

סופסוף הנפש שלי קיבלה קצת נחמה ושקט. ואתם בוודאי שואלים איך כל זה מתקשר לספורט. איך? זה קל. חוצמזה ש'שוברטיאדה' זה מרתון מוסיקלי ושם אולימפי, תראו מה מחכה לנו בסוף השבוע ותבינו לבד – הנפש צריכה להתארגן ולהתכונן לקראת הגמרים האזוריים בפוטבול, המשחקים הגדולים בפרמיירליג וכל היתר. לפני שמתאמנים או משחקים- יאמר לכם כל מאמן – חשוב לנהל אורח חיים נכון, להגיע מוכנים בשיא הריכוז אחרי מנוחה טובה ואוכל בריא ומזין. וזה די זה.

 

יאנוש מטימישוארה ומרדכי מפג'ה
חוזרים ישר אל גלדבך-באיירן

No Comments

B. Goren 20 בינואר 2012

הביצוע של ברנדל מעולה. שבת שלום.

רובי פאולר האמיתית 20 בינואר 2012

כל מילה שכתבת על שוברט, בסלע! כי אין מילים. אבל כשהזכרת את העובדה שהיית השבוע באופרה, אתה מתכוון לפשע הנתעב והנורא שביצע עומרי ניצן ב "מהגוני" המופתי של וייל וברכט?? 

שאלתיאל דאוויל 20 בינואר 2012

גם אני רוצה שטביב יעוף מהפועל!

רפאל 20 בינואר 2012

חבל שלא השגתי שובר לשוברטיאדה : ).
דווקא לא מעט אירועים תרבותיים ומוסדות ראויים לשמם מתקיימים בתל אביב, הן על בסיס משתנה או קבוע.
לא כולם ערסים במדינה, כמו שבגרמניה ואוסטריה לא כולם ג'נטלמנים ששומעים מוזיקה ולא מסוגלים לפגוע בזבוב.

ניינר שמארח את גמר הNFC 20 בינואר 2012

גם אני מת על פרנץ. הפייבוריטים שלי הם האימפרומפטוס שבעיני זו המוזיקה הכי יפה שנכתבה אי פעם לפסנתר ורביעיות המיתרים. בכלל, שוברט יודע לגעת בנפש וקשה להאמין שאת כל היצירות הנשגבות הללו כתב בחור צעיר.

יואב בורוביץ' 20 בינואר 2012

עונג צרוף לקרוא אותך על מוסיקה. דבר אחד: מדוע לשם כל הרוחות אתה צופה בתוכניות ריאליטי? התוכניות הללו נועדו לישראלים טיפוסיים- אנשים נמוכי מצח ללא אופקים אינטלקטואלים. ככל שאני מכיר אותך, זה לא אתה. אז מדוע אתה צופה ברפש הזה?

MOBY 20 בינואר 2012

כתוב יפה והקטעים מנעימים
אבל מזל שיש את תל אביב?

יואב בורוביץ' 20 בינואר 2012

כתל אביבי מגיל 7 וחצי אני חושב שהעיר הזו היא אוברייטד בקטע אחר. ברור שבהשוואה למרבית המקומות האחרים בארץ היא טובה יותר. אך זה מעיד על ישראל הרבה יותר מאשר על תל אביב.

ניר 20 בינואר 2012

אני אוהב את התחרות בין לוינטל לבורוביץ' מי יצליח לחרבן יותר על ישראל.

לוינטל פותח חזק ב"המדינה הזאת הופכת לביוב" אבל אז נתפס למעט סנטימנטיליות עם "מזל שיש את תל אביב" – בורוביץ' לעומתו מתחיל שגרתי עם "ישראלים טיפוסיים- אנשים נמוכי מצח ללא אופקים אינטלקטואלים" (שהם מסתבר, הסבה להצלחת ז'אנר הראליטי בישראל מול כשלונו המוחלט בעולם התרבותי) אבל אז מבריק עם "ברור שבהשוואה למרבית המקומות האחרים בארץ [תל אביב] טובה יותר. אך זה מעיד על ישראל הרבה יותר מאשר על תל אביב", כלומר אולי בשבילך תל אביב זה משהו, אבל למי שקצת ראה עולם…

עתונאי ישראלי מול עתונאי ישראלי. תמשיכו חברים, זה מרתק.

סופרפלי 21 בינואר 2012

אבחון מדויק

אסף THE KOP 20 בינואר 2012

אני בספק אם לוינטל יצא אי פעם מגבולות הבועה התל-אביבית, לסיורים ברחבי ישראל. אחרת, איני מבין מדוע הוא מחזיק בדעה שכל מה שאינו תל-אביב זה ביוב או בדרך להפוך לביוב.

יואב בורוביץ' 21 בינואר 2012

ניר- (:
אני לא בתחרות עם לוינטל פשוט אני חושב שהוא נוטה קצת להחמיא לתל אביב יותר מדי וגם לא אוהב את העובדה שהוא צופה בתוכניות ריאליטי. ואל תקח אותי לגמרי ברצינות בנוגע ל"ישראלים הטיפוסים". הם לא עד כדי כך גרועים. אבל לפעמים הם כן. אז הגזמתי והכללתי קצת. אבל הכיוון שהמדינה שלנו הולכת אליו די מצער.

זה באמת משנה? 21 בינואר 2012

הרוב בזכות אנשים כמוך שכל מה שהם יודעים זה לבקר ובתכלס 0 5 השפעה בפועל, בלי לדעת אני גם מוכן להתערב שאתה נמצא פה רק בגלל עבודה ואתה היית נשאר בארה"'ב רק אם היית יכול, אבל אתה ___(אני לא אכתוב את זה באתר הזה) ואתה פה מלגלג על התרבות שלנו שגם אני חושב שאם לא משהו אבל יש הטון שלך כל מתנשא ומגעיל על המדינה שזה מה שמצער ודוחה אותי

זה באמת משנה? 21 בינואר 2012

5=%

Comments closed