מדינה חסרת אחריות/ פוסט אורח מאת גבע גל

ריח בחירות באוויר, והנה לכם פוסט פוליטי.

.

.

.

.

.

.

.

.

לפני שבעה שבועות חזרתי לישראל לאחר תשע שנות מגורים בחו"ל.

עוד בטרם שבתי ארצה היו כאלו שהזהירו אותי מן המהלך הזה, לא הבינו מדוע אני עושה זאת, וכולם היו פחות או יותר אחידים בדעה שמצפה לי נחיתה קשה.

אז ידעתי שיהיה מורכב, מעניין, וגם קשה, אבל חכמים וטובים ממני כבר אמרו ש"המציאות עולה על כל דמיון", או בפרפראזה שלי – המציאות עולה על כל סאטירה.

למעשה, מה שמדהים הוא שמדינת ישראל היא באמת ובתמים נס רפואי. אנחנו באמת ובתמים חיים על זמן שאול. זה לא רק או אפילו לא בעיקר העניין הדמוגרפי (גם שם כבר הפסדנו), זו העובדה שאין פה ולו מעט דוגמה אישית או לקיחת אחריות. הכול נשאר ברמת הסיסמאות וההכרזות:

ראש הממשלה משתמש בשואה לצרכים פוליטיים וכדי להסיט את תשומת הלב על ידי הפחדה מתמשכת; ראש ההתאחדות לכדורגל מבקר באימונים של קבוצתו האהודה רגע לפני משחק מכריע; ועדות ממשלתיות מקבלות החלטות על הדחות ושינויי תקציב, רק כדי להתעלם מהמסקנות.

אז אולי המדינה תמשיך להתקיים בדור שלי, שלנו, ולעוד דור או שניים, אבל בקרוב מאוד היא תתקיים יותר במובן הפיזי, הגשמי, ותו לא.

***

הסיפור הגדול ביותר לפני שבוע, שמשקף את גודל הבעיה, הייתה האלימות בכדורגל הישראלי, והצורה בה הדיון הזה התנהל – כולם מחפשים את האשמים, דורשים פתרונות מהירים: "אם רק נחליף את יושב ראש ההתאחדות…"; "אם רק נכניס שוטרים למגרשים…"; "אם רק נקים מנהלת ליגה…".

מה שנדמה שכולם מפספסים הוא שהכול, אבל הכול מתחיל ונגמר בחינוך. חינוך יקבע איך גם הכדורגלן הכי בזוי יתנהל על המגרש, חינוך יגרום לכך שנהגים על הכביש, ובחנייה יוכלו לראות את האדם האחר, להבין שלפעולות שלהם יש השפעה על הזולת. חינוך יוצר חברה שמכבדת את שומרי החוק ומוקיעה את אלו אשר מהלכים אימה על כולם עם שפה והתנהגות אלימה. וחינוך יביא לכך שבמקום לבלות שעות מול ה"פח הגדול", אנשים יבינו שהגיע הזמן לשנות דברים, ויתחילו להסתכל על עצמם במראה!!!

הגיע הזמן לשים את החינוך בראש סדר העדיפויות. שמורים, מרצים, אנשי רוח וסופרים (ויסלחו לי פליטי הריאליטי שלא עוברים סינון) יקבלו את המקום שמגיע להם, ואת השכר המתאים.


***

והדרך לשנות ממשיכה בבחירות הבאות. כרגע לראייתי יש רק שני ראשי מפלגות (רמז, אחת מהן אישה) אשר יכולים לבוא בחשבון. רק שניים אשר אני מאמין להם באמת ובתמים שברצונם לשנות דברים ולטובה.

בכל יום שעובר אני מבין עד כמה אנחנו מדינה עם הפרעה דו קוטבית: מצד אחד יש שמש, אוכל נהדר, אנשים באמת ובתמים מקסימים, ובסופו של יום אנחנו מקום 14 בסולם האושר העולמי. מצד שני השלטון מאוס ורקוב, כל שנה שר אחד או יותר נכנס/ים לכלא, וכמובן שאף אחד לא אשם.

מתי לאחרונה עמד פה מנהיג או ראש ארגון גדול ואמר: "סליחה, טעיתי"? ואולי הדוגמה הטובה ביותר הוא מכתב (רשמי!!!) שמדינת ישראל נתנה למפגיני השמאל שנחתו כאן בארץ בהפגנות המטס. המסמך היה מלא בציניות ובתוכחה של המפגינים על כך שבחרו לבוא הנה להפגין, ולא לסוריה או איראן. פשוט טיעונים "מאלפים", של רמת דיון בכיתה ג'. כלפי פנים זה עובד, וזה מה שבאמת מפחיד (כמו השימוש החוזר ונשנה בטיעוני שואה בכל נאום…).

***

אז רגע לפני שהכול באמת אבוד, רגע לפני שלא תהיה דרך חזרה, חייבים לקום ולשנות. חייבים להתארגן, להביא לשינוי, ולו רק כדי שביום שנעזוב, או שהמדינה תיגמר (מה שיקרה קודם), נוכל להסתכל במראה ולהגיד שבאמת, אבל באמת, ניסינו.

נ.ב – אני מזמין את כולם לשתף ולהעלות לדיון הצעות ערכיות לשיפור המצב.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אם לא בכוח, עוד יותר בכוח (להתארח בוועדת הספורט)
עוד יש תקווה! (רגע לפני שאנחנו יורדים לבונדסליגה 2)

No Comments

פנדלוביץ 30 באפריל 2012

קיטורים, קיטורים, קיטורים.
מאז יציאת מצרים בוכים היהודים על סיר הבשר ומתעקשים להתעסק דווקא בחצי הכוס הריקה.
אני תוהה מה היה קורה אם לחלוצים הציונים שעלו לארץ בעליות השונות היה קורטוב מהסקפטיזם והבכיינות של ישראלים דור 2012.
בתור התחלה הייתי מציע להתחיל ולסיים כל דיון בדברים החיוביים והטובים שיש.באמצע להכניס את הטעון תיקון.
אם דווקא בכדורגל הישראלי עסקינו, אין לי ספק שחלק ניכר באווירת הניכור כלפיו היא בשלל העיתונאים והבלוגיסטים המוציאים דיבתו רעה. לא זכור לי שהכדורגל הישראלי בשנות ה 70-90 בו צפיתי היה טוב משמעותית מהיום, והמגרשים לבטח לא היו בטוחים או טובים יותר.
וואלה ספורט יצאה ביום העצמאות בסידרת מאמרים אופטמיים (הכותרת הוצלח – "מ,לה מרמור, למירמור") המזכירים לכולנו (בעיקר לדור 2000) שדברים שמתלוננים עליהם היום (רמת מגרשים, רמת שידורים) היו נחותים בהרבה פעם ושכדאי שנעריך את מה שיש היום.

אני הייתי אומר שיותר משהמדינה חסרת אחריות, כלבי השמירה שלה נובחים בחוסר אחריות.

פנדלוביץ 30 באפריל 2012

הנה דוגמא מהיום לאיך עיתונאים מבליטים את השלילי ומחפשים להציג כמה ישראל נבערת ומכוערת, במקום להציג סיפור של כדורגלן זר שבא מתרבות אחרת (גרמני!) שהתאהב בארץ ורוצה להישאר, ותוך כדי כך מציע תובנות מה לשפר:

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4220776,00.html

במקום שבכותרת תופיע המילה "בושה", למה לא לכתוב כותרת שמילת המפתח בה היא "התאהב"?

kush 30 באפריל 2012

כן, אפשר לבקר את הקיטורים וההסתכלות על החצי הכוס הריקה. בזה אני מסכים איתך. אך גם אם כלבי השמירה הם חסרי אחריות, זה לא הופך את המדינה לאחראית במיוחד.

אסור להתעלם מחצי הכוס הריקה. וכאן לדעתי אתה שוגה. אתה הזכרת את דור החלוצים. גם אם הם נתקלו בהרבה קשיים – תמיד היה להם חזון ודרך בה הם פעלו להגשמת החזון. כיום גם עדיין קיים חזון כלשהו, לא רק שלא פועלים להגשמתו אלא פועלי בניגוד אליו! אט אט אנו עדים לאיך שהכוס הופכת יותר ויותר ריקה.

אתה מוזמן להמשיך להסתכל על חצי הכוס המלאה בזמן שמערכת הבריאות מתדרדרת, החינוך נהיה פחות ופחות טוב, אין כל אופק מדיני עם הפלסטינים (הם הרי תמיד אשמים), ריבוי טבעי מואץ של אוכלוסיה לא פרודוקטיבית, קרע עמוק בין יהודים לערבים אזרחי המדינה (שוב, כמובן שזו אשמתם הבלעדית), בעיית הבדואים (הסדר קרקעות ובעיית הפשיעה). ועוד לא התחלתי לדבר על השחיתות הציבורית ועל כך שטובת האזרח היא זניחה לחלוטין.
הרי זה הכל הבל הבלים – יסתדר מעצמו. העיקר יש לדואג לתושבי מגרון וגבעת האולפנה. מה גם שמאוד קשה לתפקד תחת האיום האיראני…

פנדלוביץ 30 באפריל 2012

ואגב, אני מסכים איתך שהרבה מהבעיות בארץ ניתנות לתיקון ע"י חינוך. אבל לא החינוך במוסדות השכלה אלא חינוך מבית. חינוך ע"י ההורים לכיבוד הזולת, להתנהגות ראויה, לסובלנות, לאדיבות, לענווה. כהורים עלינו להסתכל על עצמנו קודם וכשאוהדים מתפרעים במגרשים או מתנהגים בגזענות זה משהו מהבית.

בני תבורי 30 באפריל 2012

פנדלוביץ',
אני מסכים איתך לגמרי בנושא הזה. חינוך מתחיל מבית. ההורים כיום לא מוכנים לקחת אחריות, הם רוצים להיות חברים של הילדים שלהם. הגדרת גבולות לילד כבר לא קיימת. מטילים את האחריות על מערכת החינוך, וכשזו נתקלת בקשיים, ההורים באים בטענות.

ערן קאלימי 30 באפריל 2012

אני קצת קטנוני, אבל איך בדיוק הפסדנו בעניין הדמוגרפי?
ובכלל, מה זה "הפסדנו"?

אלעד ב. 30 באפריל 2012

אתה לא קטנוני בכלל…אתה פשוט נוגע באחד המיתוסים המטומטמים שמישהו המציא פה אי פעם.

יש מושג שנקרא "שד דמוגרפי" שמישהוא מאוד מעוניין לנפח אותו כי כנראה שיוצא לו משהו מזה.
זהו, זה כל מה שאתה צריך לדעת…אה, ועוד משהו: זה קשקוש.

אזי 30 באפריל 2012

למה אתה חושב ככה?
לפני 20-30 שנה היה בישראל רוב ליהודים חילונים/מסורתיים, לעומת החרדים והמוסלמים.
אני לא יודע מה המצב בדיוק היום, אבל עוד 20-30 שנה בטח שהמצב יהיה שונה.
למה יש צורך לעשות את ההפרדות האלה?
כי המוסלמים, רוצים שהשטח זה בין הירדן לים, יהיה מדינה מוסלמית (לא נכנס לאם זה מגיע להם או לא. זאת המדינה היחידה שיש לי נכון לעכשיו). והחרדים לא עובדים ושותים לי חלקים נרחבים מהתקציב, ואז בקיץ יש הפגנות שהכסף מהמיסים לא חוזר לציבור.

יש נושא אחד במדינה, ששמאל וימין מסכימים עליו, והוא העניין הדמוגרפי. הימין בכלל הערבים, והשמאל בגלל החרדים.

עכשיו בוא תסביר לי, למה זה לא בעיה מבחינתי, כיהודי חילוני/מסורתי, הרוב השולט עד היום וזה שיחסית מכתיב את התנהגות המדינה והעם, שיהיה רוב אחר ושונה לחלוטין מהדרך שבה אני חי.
אם עוד 20 שנה הרוב המוסלמי יחליט שערבית היא השפה הרשמית וכל לימודי בתי הספר חייבים להפתח בתפילה לאללה.
או שהרוב החרדי יחליט שאסור ללבוש בגדים צבעוניים וכל לימודי בתי הספר חייבים להפתח בשחרית והנחת תפילין.

שתי המקרים הם אסון דמוגרפי מבחינתי

kush 30 באפריל 2012

הפתרון הוא פשוט – חוקה

ערן קאלימי 30 באפריל 2012

אלעד, לשם חתרתי.

ניינר 30 באפריל 2012

גבע, אינני יודע מאיזו מדינה חזרת לכאן אבל יש כאן מלכוד 22-אם חזרת לישראל, כנראה שאתה דפוק בראש, ואם אתה דפוק בראש, למה שאקבל ממך עצות?

ניר 30 באפריל 2012

תשמע, בתור מי שמנבא פה בכל הזדמנות את חורבן מדינת ישראל אוטוטו, אני לא בטוח שהייתי נותן לך לקבוע מידות דפיקות..

אזי 30 באפריל 2012

אני לא יכול להסכים יותר עם פנדלוביץ'.
כל היום מדברים פה רק על הרע. תמיד מישהו שיקר או גנב ואם לא זה ולא זה אז הוא ישקר ויגנוב.
ואחרי שיש רק כתבות שנטה בכל מדורי הספורט, מתפלאים שרק קהל אלים מגיע למגרשים.

מעבר לזה, איך בדיוק אתה בא ומטיף לחינוך, ואז משנה שם של תוכנית טלווזיה לצורה המאוד מקורית "הפח הגדול"?
איפה הכבוד שלך לאנשים אחרים? לדיעות אחרות? אין צורך לראות הולמארק כל היום…

בנוגע למכתב למפגינים, הוא אולי באמת היה קצת ציני, אבל בוא תסביר לי באמת איך 90% מהתלונות של מועצת זכויות האדם של האו"ם היו נגד ישראל? אין יותר איראן? עירק? סוריה? מצרים?

תאמין לי שאם היו מפסיקים לקשקש על כמה רע לנו, היינו עולים עד כמה מקומות בסולם האושר העולמי.

לכל אחד יש אייפון, אייפד, 2 מכוניות, אינטרנט מהיר, תואר ראשון, שלושה ילדים וכלב. תור למניקור/פדיקור לאישה, מנוי לקבוצת כדורגל וטיול לחו"ל לפחות פעם בשנה.

איפה כל הכתבות מלפני חודש, שהיו מרוחות על כל העמודים הראשיים של כל העיתונים, על זה שהדלק עולה?
איפה הן, היום כשהוא יורד?

כלבי השמירה של הדמוקרטיה?
בקושי כלבי השמירה של העבודה של עצמם…

ערן קאלימי 30 באפריל 2012

אזי, מי אלה ה"כל אחד" שאתה מדבר עליהם? אני כמעט ולא לא מכיר כאלו.

אזי 30 באפריל 2012

אוגוסט 2011 – שיא במספר הטיסות לחו"ל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4107087,00.html

יותר סמארטפונים יחסית לאירופה
http://it.themarker.com/tmit/article/17132

בילדים פיספסתי קצת.. אבל כמעט לכולם יש מחשב וטלפון נייד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3847007,00.html

את תגובת לשכת הפדיקור/מניקור לא הצלחתי להשיג…

אזי 30 באפריל 2012

תשמע, כתבתי תגובה שמגובה במגוון חיפושים בגוגל, אבל היא מחכה לאישור משום מה,
אז אני אתקצר לך אותה:
באוגוסט 2011 היה שיא של כל הזמנים במספר היוצאים לחו"ל מהארץ.
באוקטובר 2011 יצא סקר שמראה של 31% מהישראלים יש סמארטפון, יותר מצרפת איטליה וגרמניה.
וב2010 יצא סקר שיש בממוצע 2.4 ילדים במשפחה, וכמעט בכל משפחה יש מחשב וטלווזיה.

אז אני לא יודע איזה אנשים אתה מכיר, ולמה הם לא נכנסו לסטטיסטיקה.
אני לא אומר לך שאין עניים בארץ או שלא צריך לדאוג להם, אבל הרוב חיים פה לא רע בכלל.

(יש עוד סוג של אנשים שלא נכנסו לסטטיסטיקות הנ"ל, אלא שמבזבזים את הכסף שלהם על דירה במרכז תל אביב וגראס. אבל זה כבר סיפור אחר)

קורא 30 באפריל 2012

איך סמארטפון קשור לאושר?

אזי 30 באפריל 2012

העובדה שכל אזרח שלישי במדינה יכול להרשות לעצמו טלפון ב4000 שקל אולי לא קשור לדעתך לאושר.
אבל אין הרבה שהמדינה יכולה לעשות אם חברה שלך בדיוק זרקה אותך בשבוע שעבר.

יש יותר ויותר כתבות בעיתונות על הרע, והגועל נפש, ואיך הכל פה רקוב,וכולם מושחטים, ויש רק עניים במדינה הזאת, ונשים מוכות ומושפלות, ופליטי עבודה שמגורשים, והכדורגל פה על הפנים, ויש תוכניות כמו האח הגדול…

ויש פחות ופחות כתבות על הטוב, והעמותות והמתנדבים שעוזרים לנזקקים, ואיך כל מערכת בחירות יש מישהו חדש ונקי שמנסה להכנס למערכת ולא נכנס רק כי לא מספיק מצביעים לו, אולי כי לא מפמפמים אותו מפספיק בתקשורת, ושיש לנו סל בריאות, ומספיק כסף לעשות דברים שבהרבה מדינות בעולם אין ולא עושים, ויש לנו חופש לעשות הכל למעט שלוש שנים שאנחנו לומדים בהם יותר מכל תקופה מקבילה בחיים, והליגה פה בירידה בעיקר כי כל הכוכבים יצאו לשחק באירופה, ויש גם ערוצי מדע ותרבות, והסיבה היחידה שאין מספיק מהם, היא כי אנשים לא רואים אותם ולא מפמפמים אותם מספיק בתקשורת.

ואני נמאס לי לקרוא כל היום את הכתבות מהסוג הראשון. נמאס לי.

אופיר 30 באפריל 2012

שינוי שם ה"תכנית" הזו שאתה כל כך אוהב ל-"פח הגדול" הוא טוב ומתבקש. התכנית הזו היא גם סימפטום להתדרדרות תרבותית וגם תורמת להתדרדרות גופא.

אזי 30 באפריל 2012

כן?
ואם במקום אופיר אני אקרא לך חופיר, כי אתה חופר לי דיעות שלא מעניינות אותי בשם החינוך? זה נראה לך רציני?
מי שרוצה לקיים דיון רציני וענייני, ועוד במטרה לחנך, צריך להתיחס בכבוד לכולם. זילזול עוד לא חינך אף אחד לשום דבר.

אתה, וגם אני, יכולים לכתוב פה טקסט של 1000 מילה על למה האח הגדול יכולה לגרום להתדרדרות המצב המוסרי של החברה…
ברגע שאתה מזלזל ומשנה את השם שלה במודע והופך אותה לזבל, אני מבין שיש לך את הדיעות שלך, ושאתה בטוח שאתה כל כך צודק שאין לי בכלל מה להכנס איתך לדיון.

תומר חרוב 30 באפריל 2012

יש לי לא מעט תלונות והשגות על החיים במדינת ישראל. אבל אני יכול להבין את הגישה של פנדלוביץ ואזי, כי זה מרגיש כמו תלונה לשם התלונה. מה זה אומר בואו נשקיע בחינוך? זו סיסמא. מה זה חינוך? איזה סוג של חינוך? על פי אילו ערכים?
ואם אתה כותב טקסט פוליטי ואתה רומז על איזו מפלגה שאתה מאמין בה(עבודה או מרצ לפי הרמז שנתת) אז אולי פשוט תגיד במפורש במה אתה מאמין ובמי אתה מאמין, אי אפשר לנהל דיון כללי שכזה בו כל אחד יגיד מה הוא חושב שלא טוב ושהדרך לפתור את זה זה חינוך. אם אכלת כאפה שחזרת לארץ זה משהו אחד, אני מניח שגם יש בזה עניין פנימי שלך והסתגלות לחיים חדשים, אבל מה כבר קרה בשבעת השבועות האחרונים שלא קרה בשבע השנים האחרונות?

צור שפי 30 באפריל 2012

+1

מאשקה 30 באפריל 2012

גם + 1

יוני 30 באפריל 2012

מרגע שיש עיתון שלא מבליט את הרע, הוא מטעם. בעצם, תלוי מטעם מי. כשהיה עיתון שאיתרג את שרון בזמן ההתנתקות זה היה בסדר.

עכשיו, ברור שלא מדהים פה. ולא בטוח שיהיה. אבל אם זה בגלל המסרים למפגיני השמאל? כנראה שלא. אפשר להשקיע המון בחינוך ועדיין לגרש/לסלק את מפגיני השמאל שרוצים ברעת המדינה. ועוד שאלה – האם רוב המתלוננים עושים משהו פרודוקטובי לשפר, או בעיקר משהו פרובוקטיבי? משעשע כמה המילים הללו דומות.

kush 30 באפריל 2012

להאשים את השמאל בצרות של המדינה זה לא רחוק להאשים את היהודים בצרות של גרמניה.

אין אמת מוחלטת. יש רק אנשים שחושבים שהם יודעים את האמת. זה שאנשי השמאל חושבים אחרת ממך, זה לא אומר שהם רוצים ברעת המדינה.

בני תבורי 30 באפריל 2012

אפשר לפרק את הפוסט לגורמים ולהכנס בכותב כאילו הוא המציא משהו שאף אחד מאיתנו לא מכיר, אבל אפשר גם להתחבר לרוח הדברים באופן כללי. אני לא מאמין שיש מישהו מאיתנו שתומך בהמשך האלימות בחברה הישראלית ובספורט בפרט, או שחושב שהמערכת הפוליטית שלנו ממלאה את תפקידה כראוי.
אני לקחתי את נושא החינוך כעיקר דברי הפוסט ומאוד מתחבר למסר. הכל מתחיל ונגמר בחינוך. לא אילוף, לא איומים (אם לא תרגעו נכניס משטרה ליציעים), לא בהטלת עונשים אלא בלקיחת אחריות, של ההורים בראש וראשונה ושל המערכות הציבוריות והעומדים בראשן.

אזי 30 באפריל 2012

אף אחד לא יכנס לויכוח שהמדינה הזאת מושלמת.
יש פה מספיק בעיות ואין ספק שהחינוך הוא איפהשהו בראש סדר העדיפויות.
אבל הפוסט הזה נכתב בטון סתם מתלונן, מכעיס ומתריס.
העובדה היא, שבפוסט של ד"ר שולמית כהן, שאומר דברים מאוד דומים, אף אחד לא יצא נגדה.

MOBY 30 באפריל 2012

כשראש שב"כ לשעבר מעביר ביקורת על ראש ממשלה (במקום לקום ולהתפטר ואז לדבר)ומקבל גיבוי מכלי התקשורת ותוכניות הדעה הרבות. הוא אותו ראש שב"כ שהתנגד להחזרת חייל משבי ממשלה זרה ולא קיבל אפילו את מקום פסקת ההתנצלויות משהו פה עקום לגמרי.
אם כל מה שאתה צריך כדי לקבל רוח גבית מהתקשורת שראש הממשלה הוא ככה וככה (איך קצב לא הבין את הרעיון המטופש הזה?).
אז להאמין למה שקוראים גובל באמונה שלמה בספריו של הגדול מכולם אייזק אסימוב (חכו ותראו המוסד השמיימי קום יקום).
אין כמו הארץ, לא מחליף אותה בשום מקום. וגרתי בארצות הניכר די הרבה זמן.וראיתי את המציאות מתמוטטת מול עיני יחד עם WTC.
למעט התחנה המרכזית הישנה אין מקום בארץ שאני מפחד לטייל בו באמצע הלילה. אני יכול להרוויח הרבה יותר במקומות אחרים אבל הילדים שלי לא יגדלו להיות האנשים שאני רוצה שיהיו. וכן זה מפחיד אותי מאוד מה יקרה להם כשיקרעו ממני לשירות הצבאי.
אבל הם יגדלו להיות איכפתיים כלפי הסביבה, וכלפי האנשים מסביבם. ויהיו סקרניים מספיק כדי ללמוד לבד את הסיפור האמיתי של מה שיענ יין אותם ולא איזשהי גירסה כזו או אחרת. וילמדו להסיק מסקנות לבד.

רז אדלר 30 באפריל 2012

אחלה פוסט , ניתוח מדוייק ונכון. זו האמת על המדינה

Yavor 30 באפריל 2012

בקשר לראש השב"כ:
לא מובנת לי הדיעה לפיה היה עליו לקום ולהתפטר.
הרי אם הוא מאמין במה שאמר, הוא רואה עצמו בבחינת הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, ועליו להישאר כמה שיותר כדי שהסכר לא ייפרץ (לתפיסתו)

Comments closed