גאנגנאם סטייל

השיריקוד שכבש את העולם

אם אתמול נגעתי בפוליטיקה (ואתם רשאים להיבהל כי מחר שוב אגע בעניין פוליטי), אז היום אני נודד למדור תרבות פופולארית.

אז ככה, לפני כחודשיים פגשתי באמסטרדם חבר וייטנאמי-צרפתי מתוק ואחרי שבילינו בין התעלות והסדינים כמה ימים, הוא בא להתארח אצלי בארץ כשבועיים.

הוא שם בטלביזיה ערוץ MTV ואז כשהייתי עסוק במשהו על המחשב צץ ברקע קליפ אסיאתי מוזר ושמעתי שהוא נקרע מצחוק. לא בדיוק התמקדתי בקליפ, אבל זה נשמע-נראה במבט חטוף ראשון כמו שטות מטופשת במיוחד שאולי רק אסיאתיים מסוגלים להבין (למרות שכוייטנאמי הוא לא מבין מילה בקוריאנית).

אבל יום למחרת, שוב MTV, שוב הקליפ הזה, הפעם צפיתי, האזנתי. וואלה – גיליתי שזה מרתק, משעשע מאוד וסוחף גם חובב שוברט כמוני.

ואז קלטתי את עצמי קצת מפזם לעצמי בזמן טיול עם הכלבים, ריצות בפארק, נסיעה לשוק ועוד רגעים שונים את ה'גאנגנאם סטייל', ומנסה לתומי גם לחקות את ריקוד הסוס המקורי והמדבק הזה. חשבתי בהתחלה שאני פחות אובך מצילום שלי בעירום מאשר צילום שלי מפזז את הגאנגנאם סטייל.

זו נהייתה מגיפה אמיתית. 3 וחצי בבוקר, עברתי ליד ה'קרנף' וראיתי נערים ונערות משתוללים בריקוד גאנגנאם סטייל מתפרץ, סצינות שפעם בשביל לראות משהו כזה היית צריך לשלם כניסה ל'פוסיקט'.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

ובכן, זה די מדהים לחשוב על כך. 'גאנגנאם סטייל הפך היום לסרטון הנצפה ביותר בהיסטוריה של 'יוטיוב' עם יותר מ-830 מיליון צפיות והשאיר מאחור את אליל הבנות ג'סטין ביבר.

אי אפשר לתאר כמה זה מדהים, הזוי, סוריאליסטי, מטורף. תחשבו על כך: שיר בשפה בלתי אפשרית שאי אפשר לשיר בכלל – קוריאנית, שאף אחד (חוץ מהקוריאנים כמובן) לא מבין בו יותר משלוש מילים וחצי (הבנתי שזה שיר מחאה כזה על סגנון החיים בשכונת היוקרה גאנגנאם בסאול, וכנראה לעשירים שם יש סוסים וכו' וכו', אבל יכול להיות שאיני מדייק), שמושר על ידי בחור עגלגל ולא אטרקטיבי – לא אצל בנות ולא בקרב נשים או גברים, בלי מוסיקה מתוחכמת.

אפילו לי קשה להסביר את סוד ההצלחה העצום כאן, ומגיע מברוכ ענק ל-PSY ולמי שעומד מאחורי הריקוד והקליפ.

אולי הסוד הוא ביצירתיות פשוטה. המצאת תנועת ריקוד חדשה ומגניבה אבל כמובן לא מורכבת וחסרת תחכום וסיבוך.

העובדה היא שזה פשוט קסם. יש כאן המון הומור, הומור עצמי של הזמר חסר הבושה והמעצורים, מקוריות והמון גיוון בלוקיישנים ובליהוק ובמה לא, הרבה רגעי פרוורסיה מרתקים, רמיזות מיניות רבות שמכוונות לאנשים בעלי נטיות כאלה ואחרות. הקליפ הזה שואב אותך לתוכו ואפשר לצפות בו בלי סוף.

עכשיו לשאלת מיליארד הדולר והצפיות ביוטיוב: האם מתישהו זה יימאס ויהפוך למקארנה של ימינו… לא יודע לענות לכם על זה.

***

ומה הקשר של כל זה לספורט? PSY איחר בעשור שלם את המונדיאל שאירחה דרום קוריאה.

תרשמו במנוע החיפוש של יוטיוב GANGNAM STYLE FOOTBALL ותראו כמה תוצאות ואיזה תוצאות תקבלו.

הנה מדגם קטן איך הפכה חגיגת השערים הואטצ'דאונים והמה-לא בסגנון הגאנגנאם סטייל – חלק עושים זאת בחינניות יותר וחלק לא, אבל עדיין – זה כבש את העולם:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

דרבי אדיר
על גביע הטוטו / מתן גילור

No Comments

ארז (דא יונג) 28 בנובמבר 2012

אני הייתי לוקח את זה למקום אחר: איך האינטרנט הביא להנמכה של התרבות שנחשבה "גבוהה" או להעלאה של התרבות הפופולרית "הנמוכה".

בתקופת המקרנה, שהיה להיט לא פחות גדול מגאנגנאם, לא היה סיקור (וגם לא ממש מקום לסיקור) של תופעה כזו בכל כך הרבה מקומות, פשוט נאלצנו לסבול את זה בכל מקום שהשמיעו בו מוסיקה.

יוטיוב שהפך הכל זמין ושתיף (האקדמיה עדיין לא הוסיפה את המילה הזאת?) במיידי לא רק אפשר לאנשים לחלוק דברים כאלה במהירות, אלא גם גרם לכך שאנשים שיודעים שמצלמים אותם (ומשתתפים בתחרויות ספורט תמיד מצולמים) מתים להפוך ללהיט היוטיוב הבא, וחיקוי הריקוד הכי פופולרי כרגע הוא דרך מהירה ופשוטה לעשות את זה.
(בוא נאמר שלא זכור לי שחקן רוקד את המקרנה בחגיגות שער לפני עשור וחצי…)

האינטרנט ושפע האתרים, בלוגים וחשבונות פייסבוק/צוויצר יצרו כל כך הרבה מקום למלל שצריך למלא (ויש בזה צדדים חיוביים כמו גם שליליים) שתופעות כמו הגאנגנאם סטייל מתאימות לו כמו אייפון ליד. יותר מכך – עצם הדיון בסייבר ספייס על התופעה הופך לתופעה בעצמו (כולל חיקויים וכו').

טוב, די לחפור.

עמית לוינטל 28 בנובמבר 2012

במילה אחת קוראים לזה פוסטמודרניזם

צור שפי 28 בנובמבר 2012

טוב, אין ספק שזה יביא לפציעות רבות במכוני כושר וברחבות ריקודים בהם ינסו גברים מכריסים ומטרוניתות מקשישות להראות שעדיין לא נס ליחם/ן.
וחוץ מזה הבחור(ה?) בחליפה הצהובה עם הרכב האדום זה ממש דרבי.

עמית לוינטל 28 בנובמבר 2012

בדיוק אותה מחשבה שהייתה לי. :)
זה או דרבי או גלאטסראיי כזה…

ניינר 28 בנובמבר 2012

בכל כמה שנים פורץ שיר פופ מפגר ממדינה שאינה אימפריה מוזיקלית וכובש את העולם. ברוב המקרים השיר ילווה בריקוד מטופש שרק יעלה את הפופולאריות של השיר לרמת מגיפה.דגמאות-מקרנה, שיר הקטשופ, השיר הרומני הדבילי ההוא, טיק טיק טאק, ועכשיו הלהיט מקוריאה.

ארה"ב הסיעודית 28 בנובמבר 2012

מה זה טיק טיק טאק?

ויכסלפיש 28 בנובמבר 2012

לייק

כסיפוביץ 28 בנובמבר 2012

חייב להגיד שעד הפוסט הזה לא שמעתי על הדבר המפגר הזה בכלל, ואני כל היום על מחשב ומזיקה ביו טיוב.

אני מרגיש ממש טוב עם עצמי!!

עמית לוינטל 28 בנובמבר 2012

מקנא בך…
יש מצב גם אני הייתי נמנע מזה אלמלא הווייטנאמי

משה 28 בנובמבר 2012

הרשה לי להיות נביא ולענות לשאלת מיליון הדולר שלך : כן ובגדול.
בקיץ הייתי במלון באילת והיה שם מופע כשרונות לילדים בהנחיית צוות הבידור(נסה להגיד לאשתך שאתה לא רוצה לנסוע לנופש של העבודה שלה באילת או להגיד לבת שלך, בת החמש, שאתה מעדיף לתרום כליה, כבד ולבלב מאשר לשבת במופע הזה…). עלו בתורן עשר ילדות מתוך 12-13 שהופיעו וכולן ביקשו להציג את כשרונן ולרקוד את "נוסה נוסה". אחרי השתיים הראשונות אין בזה שום דבר חמוד או גלובאלי.
לגבי קוריאה, כמי שהיה שם פעמים רבות, מדובר במדינה שבטלוויזיה שלה בפריים טיים משדרים משחקי וידאו. שני ילדים(סוף עשרה בד"כ), שנחשבים כוכבי על בקוריאה כולל פרסומות והערצה עומדים מול מסך ענק באולם כשמאחוריהם קהל תומכים ומשחקים במשחק כלשהו. זה נורא בעיני כמו מדינת האלירז שדה/ליהיא גרינר או כל עילג אחר ש-15 הדקות שלו הפכו ל-15 שנות סבל בשבילי.

איציק 28 בנובמבר 2012

משה,
כיליה או כבד זה בסדר, על לבלב אל תוותר בשום פנים ואופן, אפילולא בשביל אילת. יש אחד ומאוד מסוכן לאבד אותו, זה טרמינאלי (את הכבד, הגם שהוא אחד, לא תורמים את כולו.)
סע לאילת, רקוד את הריקוד הדבילי והשאר את הלהלה איתך :-)
עדיף סע לאילת בסוף יולי, יש שם פסטיבל ג'אג נפלא.

Fluttershy 28 בנובמבר 2012

בטח סטארקראפט, זה להיט ענק שם.

אביעד 28 בנובמבר 2012

למה זה נורא בעיניך? זה כמובן לא ספורט של ממש כמו כדורגלפוטבולכדורסל וכו' אבל במה זה שונה מפוקר נניח? או יודע מה, אפילו עד כמה זה שונה מגולף?

למי שסקרן להבין עד כמה התופעה גדולה שם
http://www.youtube.com/watch?v=0aw-42JO3qk
גם בשבדיה אגב התחילו לשדר לאחרונה שם משחקים בפריים טיים בערוץ הממלכתי (הBBCערוץ 1 שלהם)

משה 1 בדצמבר 2012

כי זה לא ספורט ולא אומנות ולא צריך בשביל זה כישרון, קצת כמו כל ריאליטי אחר. חוץ מזה מה אתה בדיוק משדר לילדים בקוריאה ? תשחק כל היום במחשב בסוף תהיה כוכב גדול ?

אסף רביץ 28 בנובמבר 2012

דוקטורטים עוד ייכתבו על הדבר הזה, הנה החצי שקל שלי:

ריקוד בימינו זאת פעולה חברתית הומוריסטית. בודדים עדיין רוקדים ברצינות ו/או בשביל חוויה אישית רוחנית, כל השאר מחפשים את השילוב בין לבצע פעולה לללעוג לרצינות שבה ניתן היה לבצע אותה, בדרך כלל ע"י הקצנת התנועות. בגנגנאם סטייל הלגלוג הוא בילט אין- אפשר לרקוד אותו בלהט בלי שאף אחד יחשוד, חס וחלילה, שמי שרוקד לוקח את עצמו ברצינות.

מי שרוצה יכול להרחיב את זה לאפיון דור הסטטוסים- דור שקיבל הזדמנות להפוך כל התרחשות בחיים שלו לאקט של הבעה עצמית בכתב, ומה שמתברר זה שיש צורך עצום בהבעה הזאת אבל גם פחד לא פחות גדול לצאת מעיק, חופר, רציני מדי. התוצאה היא שאופן ההבעה המועדף כולל הומור או מודעות עצמית לאקט ההבעה. זה השיר המושלם לדור שלא מוכן לקחת את עצמו או את העולם יותר מדי ברצינות אבל גם לא מוכן לוותר על היכולת להגיד משהו.

חוץ מזה, זה גם אחלה שיר.

עמית לוינטל 28 בנובמבר 2012

ניתוח נהדר. ומעבר לסטאטוסים וכתב זה הולך גם תמונות – אינסטגרם וכאלה. שזה תיעוד עם אמירה

trailblazer 28 בנובמבר 2012

נפלא

moby 28 בנובמבר 2012

היות ואנו בין שני פוסטים פוליטיים.
אחרון הפוליטיקאים (לדעתי) שהיית מצפה ממנו.
http://www.youtube.com/watch?v=XU_4PPbZTP4

ואחד הדברים הטובים היחידים מהפריימריס בליכוד.
ובכל זאת החיוך מתפשט.

צור שפי 28 בנובמבר 2012

בוא'נה זה אדיר. אלקין הוא ממש לא כוסית הערק שלי אבל הוא צבר אצלי עכשיו כמה נקודות משמעותיות.

איציק 28 בנובמבר 2012

צור,
אפילו אני מפומפם בקליפ של אלקין ואני לא נכנס לא ליוטיוב לדברים כאלו, ולא לשום מקום, אין לי פיסבוק או טויטר. זה פומפם בכול ערוצי החדשות, לא ניתן היה לפספס, איך הצלחת. נרדמת בשמירה ;)

תולעת 28 בנובמבר 2012

מפתיע שקבאני רקדן ממש גרוע.

איציק 28 בנובמבר 2012

אני חשבתי בהתחלה שזו זילות, אבל לדעתי זו הומורסקה/סאטירה פנים קוריאנית שתפסה. כל הכבוד לו. כמו שזה בא, זה יעלם בקרוב עם קצב הטרנדים הנוכחי. זו לא זילות כמו כל מיני גלי טרנדים שיש במוזיקה הזולה, בקולנוע, הלבשה ועוד דברים. הם משפיעים הרבה יותר על החברה ולשלילה מאשר קליפ קליל זה (ועל הדרך גם גוזלים יותר כסף).

ארז (דא יונג) 28 בנובמבר 2012

זילות של מה?

איציק 28 בנובמבר 2012

זילות של האומנות/יצירה, זילות באינטלגנציה (אם עדיין נשארה בחלקים מסוימים של הציבור). לא זילות בחיי אדם, אם זה מה שחשבת.

ארז (דא יונג) 28 בנובמבר 2012

ממש לא. לא יודע אם הייתי מגדיר את זה ככה בכל מקרה.
אם אתה עושה שירים כמו ג'סטין ביבר או יוסי גיספן, זה לדעתי לא מתוך זלזול באינטליגנציה או רצון ליצור זילות של האמנות. זה פשוט ידיעה שאתה עושה משהו במכנה משותף נמוך, שפונה לקהל רחב.

איציק 28 בנובמבר 2012

אני חושב שאולי זה המקסימום לו הם מסוגלים, והזילות הינה יותר של אלו שמשמיעים אותם במיקרים רבים. לתפיסתי השאיפה צריכה להיות לגרום למכנה המשותף הנמוך ביותר להיות כמה שיותר גבוהה. לתפיסתם רצוי שיהיה כמה שיותר נמוך כדי שלא יבינו שהם מפוטמים בזבל (מזכיר במשהו את ש"ס). אותו הדבר קורה בספרות, הרבה יותר יקראו רומנים זולים או רם אורן מסופרים איכותיים יותר. אז אני לא יודע האם רם אורן לא מסוגל ליותר או מצא דרך קלה לעשות כסף, אך אני בז לכך.
אני לא תמים, אני יודע שכך היה תמיד רק עכשיו זה נגיש ואינסטרנט הרבה יותר. זה לא רק באומנות, זה גם בתחומים אחרים. גם באקדמיה אני מכיר מרצים שמלמדים לא ברמה הנדרשת אלה כך שסקר ההוראה יהיה גבוה והסטודנטים יהיו חברים שלהם. אין לי דבר נגד סקר הוראה גבוה כי אם על הדרך בה הם משיגים זאת כמובן.
אולי יש לנו השקפה שונה של ראוי, אך גיספן בטח אצלי לא בקבוצת הראוים, גם לא ג'אסטין ביבר, למרות שאצלו הגיל עדיין מאפשר ימי חסד ונראה מה יהיה עוד 10 שנים ממנו אם עדיין ישרוד את הזמן.

אריק 28 בנובמבר 2012

ההומור הכי טוב והכי אוניברסלי זה הומור עצמי. הבן אדם גאון

יונתן 28 בנובמבר 2012

מילא היה רק חגיגות שערים אבל הזוועה מנוגנת בכל איצטדיון אמריקאי ותזמורת צועדות של קולגים כבר עושות לזה קאברים.

סך הכל עוד סימן לזה שהמאיה צדקו. כמה נשאר לנו? 3 שבועות?

offshore corporations 28 בנובמבר 2012

הבעיה עם סרטים שהם חתיכת היסטוריה, במיוחד היסטוריה כזאת עתיקה (הסרט יצא ב-1937), היא שרובם הגדול לא עומדים יפה במבחן הזמן. האם 'שלגיה' סובל מהבעיה הזאת? במבט ראשון, נראה שהתשובה היא "לא" – כי 'שלגיה ושבעת הגמדים', גם היום, שישים וחמש שנים אחרי, נראה ונשמע מ-ד-ה-י-ם. התפאורות המרשימות של הסרט – היער המכושף, הבית של הגמדים, המעבדה של המכשפה – מצויירים להפליא עד הפרט האחרון. גם הדמויות נראות ומונפשות נהדר, בתנועות ריאליסטיות ומלאות שמשתלבות בשלמות ברקע – ומוכיחות שאת מה שהאחים דיסני הספיקו לשכוח מאז עשיית הסרט הזה, האנשים שעובדים היום באולפן שהם הקימו עוד לא למדו. כמה נפלא לראות סרט אנימציה מבית דיסני עם דמויות אנושיות ומשכנעות, במקום עיצוב הדמויות של האולפן בעשר ומשהו השנים האחרונות, הנראה כאילו נעשה בידי חולה פרקינסון על טריפים. בהנפשת הסרט, אנשי דיסני בעיקר המשיכו את מה שעשו עד אז בסרטים הקצרים שלהם: סלפסטיק מצוייר. ההתרוצצויות המטורפות של הגמדים, שמלוות בהרבה מאוד קפיצות ונפילות על התחת הן מאוד משעשעות, וסוחטות קריאות התפעלות נוספות כשנזכרים שאת כל הקרקס המונפש הזה ציירו ביד. חבל שבסרטים המאוחרים יותר, דיסני ושות' החליטו להתרחק מהכיוון הזה, ולהשאיר אותו לאחים וורנר.

ניצן פלד 28 בנובמבר 2012

הסרטון מאורגון פשוט מקסים

Comments closed