וָאנְזִין!

1) מה זה להיות אוהד שאלקה 04? זה לזכות בגביע אופ"א, הרגע הגדול ביותר שלך, רק כדי לראות שבוע אחר כך את היריבה השנואה דורטמונד זוכה בליגת האלופות (1997). זה להוביל את הטבלה ברציפות מהמחזור ה-20 עד למחזור ה-33 והלפני אחרון כדי להפסיד לדורטמונד ולבכות על עוד אובדן אליפות, כמו תמיד מאז 1958 (2007). זה לפרוץ למגרש לחגוג אליפות ולגלות שבשנייה האחרונה של העונה באיירן בכלל לקחה אותה (2001). כזו לוזרית שאלקה שמריו באזלר הציע לשנות את שמה לשאלקה 02.

והנה ב-2011 כולם מדברים על דורטמונד הגדולה, שנותנת עונה חלומית עם כדורגל משובח. ואוהדי שאלקה כהרגלם רק סופגים וסופגים. התקוות הגדולות של הקיץ עם החתמת ראול כבר נופצו ועוד חלום נמוג. מיואשים, מדוכאים, מתחננים לשוער שלהם שלא יעזוב, עושים את המוות למאמן עד שהוא בסוף מפוטר, משתרכים בבינוניות איומה בבונדסליגה. ואז זה מגיע – משומקום – העפלה לגמר הגביע אחרי ניצחון באליאנץ ארנה, והערב הרגע הגדול ביותר בתולדות הכורים – 2:5 עצום בסאן סירו בדרך להעפלה היסטורית לחצי גמר הצ'מפיונס ליג.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

2) הפילוזוף – אחד החברים היחידים שיש לארסן ונגר הוא רלף רנגניק. שניהם עם תדמית מלומדת של פרופסורים בהרצאה בקורס לביולוגיה מולקולרית, בזמן שכל מה שיש להם בראש זה רק כדורגל. שניהם רומנטיקנים שמאמינים בהתקפה ובמשחק קצבי, קבוצתי ואטקרטיבי, שניהם הולכים על שחקנים צעירים בכל הכוח ועד הסוף (בהופנהיים של רנגניק הגיל הממוצע של השחקנים היה 23).

רלף רנגניק הוא גאון כדורגל. הוא גם יודע שהשחקנים שלו יתאבדו בשביל קצת חופש אחרי עידן פליקס מגאת, והוא יודע שאינטר משחקת פתוח עם הגנה שהיא בדיחה, ומאמן שלא בנוי לרמות הגבוהות (עד היום לאונרדו לא מבין מה הוא עשה שהחזיר אותו לעניינים מול באיירן).

'הפילוזוף' שלקח איתו בעבר מאמן הוקי שדה (ברנארד פטרס, שהוביל את גרמניה לאליפות העולם), הגיע לסאן סירו בכלל לשחק פוקר או בעצם רולטה רוסית, כיאה למועדון ש'גז-פרום' היא הספונסרית שלו. הרכב סופר-התקפי במערך של 4-2-4 – עם חוראדו ופרפאן בצדדים, ראול ואדו מקדימה. גם בלי הפצועים הונטלאר וקלוגה החיוניים כל כך, רנגניק הלך על כל הקופה. שאלקה ייצרה בסאן סירו התקפות עם 7 שחקנים, למעשה שאלקה התאבדה. כמו שעושים ברולטה. אני הימרתי במחצית על 2:5 לאינטר. ומה קרה? בערך כמו בנאדם שיורה לעצמו בראש ובמקום כדור יוצא צ'ק של מיליון דולר. צדקתי בדיוק, רק ההיפך.

איפה שאלקה של רנגניק ואיפה שאלקה האפרורי שהחתימה דרכון בבלומפילד? אינטר בהחלט הייתה יכולה לנצח במשחק הפתוח הזה ולהעביר את ההכרעה לגלזנקירכן. וכבר היה 0:1 לנראזורי אחרי 25 שניות ו-1:2 לזכותם, אבל בסופו של ערב מופלא ההכרעה לא עברה לגומלין. שאלקה מחכה בחצי הגמר לצ'לסי או למנצ'סטר יונייטד. מי היה מאמין? רנגניק היה.

אז אני מקדיש לרלף את השיר של שלומי שבן "אל תדברי על רנגניק":

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

3) WAHNSINN! – שיגעון, טירוף. מילה שאהובה מאוד על העיתונות הגרמנית הפופולארית ואין יום שלא תראו אותה מופיעה באי אילו הקשרים. הערב השימוש במילה היה בהחלט במקום! הרי שאלקה זו הקבוצה הכי חלשה בשמונה האחרונות, לא? ובאינטר חגגו אחרי שקיבלו את הקניגס-בלאואן בהגרלה, נכון? וההתמודדות הזו נחשבה לבאנקר יותר גדול אפילו מברסה-שחטאר, לא ככה?

ואפרופו צהובונים. "אינטר הולכת לפרק את שאלקה", נכתב באותיות כחולות גדולות בכותרת של ה'בילד' לפני המשחק. באותיות קטנות למטה הוסיפו, "או ששאלקה בכל זאת תצליח לתת פייט?". כולנו חשבנו שאינטר תנצח, אבל כאן המקום לשיר אחר – כולנו חכמים בדיעבד.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url