ספורט הוא (כמעט) הכל – פוסט חגיגי לפסח

על ספורט עם ובלי כדור

 

בראש השנה האחרון התחלתי מסורת עם טקסט מיוחד לכבוד החג. אז הנה בשורה משמחת – המסורת נמשכת ותימשך בחגים ומועדים.

***

 מספר קוראים התלוננו שהטורים של איתן בקרמן אינם קשורים לספורט. והרי 'דה באזר' הוא בית תוכן של ספורט. אז ככה: ספורט נוגע כמעט בכל דבר בחיינו. כשמעורבים אספקטים של תחרות, מתח, אמוציות בסיסיות, מספרים, תוצאה, פרשנויות אז מדובר בספורט.

בחירות, בורסה, אירוויזיון, כל תכנית ריאליטי, דיונים פוליטיים. הכל ספורט. בכולם תחרות עם נקודות ומאזנים ויש מרוויחים ומפסידים. אלמנטים ספורטיביים יש כמעט בכל מה שאנחנו עושים בחיינו, בכל דבר עם מטרה, ברצון הבסיסי שלנו להצליח, לגרום טוב ואושר ליקרים לנו. להילחם על עקרונות ואידאלים, ללכת עד הסוף עם האמונות שלנו. מיהו ארסן ונגר הלוא אם לא גירסה של שמעון פרס, הוגה/הוזה המזרח תיכון החדש. אני לוזר? ארסן, חוששני שנכון להיום התשובה היא כן.

אז במציאות הפוסט-מודרנית שלנו, בשביל 'להצליח' – משמע להיות מפורסם ולהגיע לרייטינג גבוה – כולם מחקים את עולם הספורט. תכניות הריאליטי הגיעו לכזה רייטינג מפני שהם פיצחו את הקוד והטמיעו בתוכן את האלמנטים הבסיסיים מעולם הספורט. הצבעות במסרונים, כמות צפיות ביוטיוב, מספר עוקבים בטוויטר, מספר הלייקים בפייסבוק, משימות ב'הישרדות', תככים ומזימות. העולם התרבותי הבין כבר את הקסם הספורטיבי, סוד התחרות והניסיון לכבוש את לב הקהל. מכנה משותף.

חברים, אתם יכולים לטעון שבישראל כיום הספורט נמצא בנקודת שפל מבחינת התעניינות. משחק של נבחרת ישראל מקדימים כדי שלא יתנגש עם האח הגדול ויביס אותו ברייטינג. כי הגולם שקם על יוצרו. ההמון חולה על ספורט, גם אם בספורט הזה אין מגרש אלא יש בו וילה, ובמקום לנסות להכניס כדור לשער מנסים לשרוד עוד שבוע ולכבוש את הצופים. אז קוראים לזה 'האח הגדול' במקום 'משחק השבת' אבל הצופים באים לשם מאותו מקום – הזדהות עם קבוצות או דמויות, תחרות מותחת, ריגושים, תפניות בעלילה.

כחובב ספורט נלהב אני מתמלא תחושת גאווה וניצחון כשאני רואה ציבור שמגדיר את עצמו כ'לא אוהב ספורט' ו'לא מתחבר לכדור' מתלהב כל כך מ'דוז פואה' או ממדורת שבט. גם אותם הספורט כבש מבלי שהם יודו או יידעו על כך.

***

   אלבר קאמי (1913-1960), הסופר-פילוסוף הצרפתי-אלג'יראי הגדול ומאבות האקזיסטנציאליזם, היה גם שוער בקבוצת ראסינג אוניברסיטת אלג'יר וגם כתב מחזות. אבל כשנשאל מה הוא מעדיף – תיאטרון או כדורגל הוא ענה "אין בכלל ספק. כדורגל, בלי להסס". קאמי הוסיף את המשפט המפורסם שלו: "ראיתי המון דברים לאורך השנים, ואת מה שאני יודע על מוסר ותפקיד האדם אני חייב לספורט, למדתי על כך בשנותיי בקבוצת הכדורגל". קאמי התכוון לאמונה במטרה, לאחווה וליחסים המיוחדים והמאוחדים שיש בין שחקנים בקבוצה סביב אינטרס קבוצתי משותף, וגם אומץ והוגנות.

אבל החלק המעניין הוא שקאמי האמין שפוליטיקאים מנסים לבלבל-להונות את הציבור בניסיונם לצבוע את המציאות בצבעים מורכבים ולהפוך את המוסר לעניין מסובך לקריאה והבנה, זאת על מנת להציג את עצמם כאבירי המוסר. ואילו הוא, קאמי, קרא לפשט את הדברים: מוסר הוא עניין פשוט כמו מה שמתרחש במגרש ובקבוצת כדורגל, ולא ההבלים שהפוליטיקאים מנסים למכור לכם. שחקו פשוט.

ובאמת בספורט קבוצתי יש מסר חברתי נפלא. שביחד אנחנו חזקים יותר ויכולים יותר מאשר כיחידים. שקבוצה גדולה היא סך פרטים המתגבשים באלכימיה ליישות אחת שעולה כל כולם בנפרד. כמו מתכון שאוסף רכיבים שונים לתבשיל מוצלח. וכאן נכנסות שאלות המוסר – האם המטרה היא הניצחון בלבד והיא מקדשת את כל האמצעים, כולל לשחק מלוכלך? 

***

הקסם של הכדורגל הוא הפשטות שלו. אתה יכול לראות ולהתרכז במשחק גם כשאתה מסטול לגמרי וליהנות ממנו, אתה יכול גם לשקוע בו בריכוז של סטודנט שעובד על דוקטורט. יש בו המון רגש שקשה לפרוט למילים וזה סוד כוחו. אך כשמתעמקים במשחק, יש בו כל כך הרבה מה לחשוב ולנתח. פיזית, מנטאלית, טכנית, טקטית. איך אוספים חבורת יחידים מכל העולם והופכים אותה ליחידה אחת מגובשת. קבוצה מנצחת.

ביל שאנקלי צדק. כדורגל (וספורט בכלל) הוא הרבה יותר מחיים ומוות. או בניסוח המקורי: "Some people believe football is a matter of life and death, I am very disappointed with that attitude. I can assure you it is much, much more important than that."

 ספורט הוא מדעי החברה, הרוח והחיים: היסטוריה, ביולוגיה ופיזיקה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, רפואה, תרבויות, חינוך, אמנות, תקשורת ועוד. הכל יש בספורט על מרכיביו הרבים והשונים, המרתקים יותר ופחות.

ספורט היא מיקרוקוסמוס של החיים שלנו והחוויות בחיינו עם כל התחושות הנלוות. אושר, דיכאון, אכזבה, הפתעה, סיפוק, אדישות, 'אמרתי לכם'. והכל באינטנסיביות רבה ובתידרות גבוהה. כי עבור אוהדים אמיתיים, באמת המילים של חיים ומוות הן בעלות משמעות מדי עונה. כל עונה היא חיים שלמים ומעגל חיים. ואדם שחי 50 שנה כאוהד כמעט חווה חיי נצח, הוא חי 50 פעם, כל עונה הוא נולד ומת. עם אינסוף חוויות ותחושות שקשורות ולא קשורות לעבר ולגלגולים הקודמים.

 ברוכים אתם חובבי הספורט שזכיתם בחיים כה ארוכים ומרתקים. רק מי שראה חושך בחייו יראה גם את האור.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יומן ספרדי (5): חתן בר המצוה
יומן ספרדי (6): יום העבודה השנתי של האיש הכי עצל

No Comments

נינו 19 באפריל 2011

מצוין. ניסחת את הדברים בצורה נפלאה.
וחג שמח לך

יואב 19 באפריל 2011

נהדר!
חג שמח…

דובינסקי 19 באפריל 2011

טקסט אדיר

אריאל 19 באפריל 2011

מעולה! חוץ מהקטע של הריאלטי שלטעמי הוא בדיוק ההיפך מספורט. אם ספורט זה כמו סקס – איחוד נפלא בין שני אנשים, אז ריאלטי הוא כמו אוננות – סיפוק זול ולא אמיתי

YB 19 באפריל 2011

חפרת בייבי. וזה קאמו, לא קאמי.

לוינטל 20 באפריל 2011

תראה מה זה YB, אני מדבר צרפתית כל יומיים ואתה מה? איך הצרפתית שלך?
מה השלב הבא? תלמד אותי גם איטלקית וגרמנית?

יוסי מזרחי 20 באפריל 2011

טוב שלפעמים מעמידים את ה"פרופסורים" מטעם עצמם במקום.

פרלה 20 באפריל 2011

זה טוב כמעט כמו הגזע העליון (הפוסט של ראש השנה) וזה הרבה מאד.
חג שמח.

אביאל 20 באפריל 2011

מעולה ! חג שמח !

לוינטל 20 באפריל 2011

חג שמח לכם. בשמחה

בני תבורי 20 באפריל 2011

Hear hear!

B. Goren 20 באפריל 2011

אחלה לוינטל. שנראה כולנו רק אור.

matipool 20 באפריל 2011

יפה מאד . חג שמח .
נ.ב. – שאנקלי מלך !

פולדש 20 באפריל 2011

היטבת לנסח את העניין, מחשבות דומות חלפו בראשי בימים האחרונים, מכיוון אחר. וחידשת לי בנושא אלבר קאמי הנערץ, שהפך להיות רק יותר אלילי, לאור התובנות שסיפקת.

YB 20 באפריל 2011

צודק, טעות שלי.

ניר 20 באפריל 2011

פוסט מעניין ומהנה, נתת לי זווית נוספת על המשפט האלמותי של ביל שנקלי, הוא נראה עכשיו הרבה יותר עמוק ובעל משמעות.

הערה קטנה (ללוינטל ולבקרמן עורך האתר):
למרות מה שכתבת ישנם כאן לפעמים פוסטים שלא קשורים לספורט בשום אופן, לי אישית אין בעיה להרחיב אופקים מכותבים שאני מעריך ואין לי בעיה עם התופעה במיוחד כשהיא בהיקף שולי.

בכל מקרה לטובת קהל הקוראים אני חושב שהיה יכול להיות נחמד אם היו מציינים בראש פוסט שאינו קשור לספורט איזה סימן שנדע שלא מדובר בפוסט על הספורט ושכל קורא יחליט אם לקרוא או לוותר.

אדום בדם 20 באפריל 2011

לוינטל,מה זה הצבעים על הכדור????

עברת למקקי?(כמו עמנואל רוזן שעבר מיונייטד לארסנל)

לוינטל 20 באפריל 2011

זו מפה משנות ה-30

moby 20 באפריל 2011

מרתק כהרגלך.
כן ירבו.

נופר 20 באפריל 2011

פוסט נהדר!

נעל קרועה 20 באפריל 2011

אם לא נולדת לאב שלקח אותך למשחקי כדורגל כשהית ילד,או צפה בכדורגל בטלוויזה,סיכוי קלוש שתהיה אוהד כדוגל נלהב כשתבגר

גיל שלי 20 באפריל 2011

אני מסכים עם כל מילה. אם הכלכלנים הגדולים היו חובבי ספורט, הכלכלה היתה מתאימה הרבה יותר למציאות ממצבה הנוכחי

אסטריקס 20 באפריל 2011

לוינטל,

אני מדבר בשם עצמי, אבל בטוח שחבריי ליציע- האלמונים בשמם אך מוכרים בפרצופם כבר שנים רבות, חושבים ומרגישים כמוך- כדורגל זה החיים.

אחלה פוסט, ואחלה יציאה ונגר=פרס
:)

חג שמח

לוינטל 20 באפריל 2011

תודה. חמחם את הלב. שמח חג

שחר ע. 20 באפריל 2011

לוינטל – ועדיין יש לכם ולצ'לסי סיכוי טוב לחזר לתמונה – זאת הליגה האנגלית לכן היא כל כך מענינת ולא צפויה,למרות שאני בצד המודאג והמאוכזב מאתמול.
חג שמח

מנחם לס 20 באפריל 2011

הייתי אמש בבלומפילד. תתברכו עם הכדורגל, המשחק המחורבן הזה ששריקה מחורבנת של שופט מחורבן מחרבנת את כל המשחק המחורבן. אני לא יכול לחכותלחזור לארה"ב וליהנות מפוטבול בו דבר מחורבן כזה לא יכול לקרות. אני בטוח שהשופט המחורבן מקבל היום עשרות טלפונים עם איומים על ביתו. מקווה שמאומה לא יקרה, אך אם אני הייתי הוא, הייתי דואג לחברת שמירה פרטית לחודש הבא.

גיל 21 באפריל 2011

מנחם, גם בפוטבול יש טעויות אבל מה תגיד על הטעויות בשיפוט בנבא שהיו בשבוע האחרון?

Comments closed