מהקל אל הכבד

קלאסיקו ושלום

 

אני לא מאמין במקריות, ובאמת אני לא יודע אם שמתם לב אבל ארבעת מפגשי הקלאסיקו נבנו ממש כמו שתסריט צריך להיכתב – מהקל אל הכבד. זה התחיל עם "משחק הכנה" – משחק ליגה בלי חשיבות ספורטיבית אמיתית, שהרי ברצלונה תזכה באליפות גם אילו ריאל הייתה מנצחת 0-7 ומצמקת את הפער לחמש נקודות. לוח המשחקים של בארסה עד סיום העונה נוח ושל ריאל נוראי. ובכל מקרה כידוע יצא 1-1.

אחר כך הגיע גמר גביע המלך. אמנם צ'אבי הקטלוני טען ש"זו ההתמודדות הכי חשובה כי זה המשחק היחיד על תואר". אז אמנם מבחינה יבשה צ'אבי צודק. בליגה ובחצי גמר ליגת האלופות לא משחקים על הגביע, ובכל זאת צ'אבי כמובן לא צודק, וזו הנחמה שלו. זה 'רק' גביע המלך. ואתם הרי מבינים לבד שאם בארסה זכתה בו רק פעם אחת מאז 1998 וריאל לא זכתה בו עד שלשום מאז 1993, זה מפני שהוא נתפס כתואר משני, ולכן לאורך השנים הקבוצות העלו בו הרכבים משניים וניסיוניים.

עד כה המפגש בגביע היה ללא ספק שיא. היצרים, האמוציות, המתח, הדרמה. אבל הדבר האמיתי עומד לפנינו – ריאל חולמת על גביע אירופה עשירי – זו המטרה הכי חשובה של המועדון עוד מפתיחת העונה ולמעשה מדי עונה. בארסה יודעת שכדי להפוך לגדולה כמו ריאל, בעידן הנוכחי הרבה יותר חשוב לה לצבור גביעי אירופה מאשר אליפויות בארון. כי גביע אירופה זו התחרות של הגדולים והמפעל היוקרתי ביותר ובכל העולם נושאים עיניים לשם. כדי למתג את עצמך מספר 1 – אתה צריך לזכות בליגת האלופות.

וכך אנחנו עולים במדרגות. ביום רביעי הקרוב נטפס לקראת השיא עם תחילת מפגש חצי הגמר בין מדריד לברצלונה. זו תהיה מלחמת עולם. ה'מורבו' (אותה 'שנאה תהומית' שמגדירה את בארסה-ריאל) מעולם לא הייתה הגדרה רלוונטית יותר ליחסים בין הצדדים. כי הגדולה של כל סדרת פלייאוף היא שמדובר במסע. אתה לומד להכיר את היריבים יותר טוב ומתקרב אליהם וכך גם מד השנאה והתיעוב עולה, כלפי שחקנים ספציפיים, כלפי המאמן היריב, שיטת המשחק וכל המהות של היריבה. אתה כבר לא יכול לראות אותה יותר. בא לך להשמיד אותה. האווירה מתלהטת והיריבות שכאן היא מתוחה ממילא, הופכת את המועדונים גם ברמת הפרט לצ'ילבות גדולות. זה מה שיפה בפלייאוף, וזה  מה שיפה בסדרת הקלאסיקו. אחנו רק באמצע הדרך. השיא עוד לפנינו. מתחממים.

נ.ב – ומה שמצחיק, המנצחת בקלאסיקו הזה תפסיד בגמר בוומבלי ליונייטד.

***

שיר לסופ"ש: והפעם כבוד לענק שבענקים שלנו. שלום חנוך – נגד הרוח:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לא שחקן העונה
הסיפור המכונן. על דנקן אדוארדס

No Comments

אל פריו הדגה 22 באפריל 2011

המסקנה שלי, כפי שכתבתי אצל רונן, הפוכה לגמרי: בגמר הצ'מפיונס יש פייבוריטית ברורה, והיא מספרד. שתי הקבוצות נמצאות בפער עצום מכל קבוצה אחרת ביבשת שראיתי השנה, בדגש על כושרן הנוכחי (לא ריאל של לפני כמה חודשים).
ולמה שזה יפתיע? על האחת נאמר כבר הכל, הסגל שלה הוא אלופת העולם + מסי. השנה היא נבחרת שאר העולם (בלי רוני ואולי וידיץ') שהורכבה במיוחד לעצור את הראשונה, בהון תועפות, כולל המאמן הטוב בעולם.

בני תבורי 22 באפריל 2011

עמית,
אני מציע נ.ב הפוך. לדעתי הקבוצה הספרדיה או הקטאלאנית שתגיע לגמר, תהיה אלופת אירופה.

שלו 22 באפריל 2011

אני לא מבין מהיכן הביטחון ששאלקה לא עוברת.
אני חושב שכשהיונייטד טובה היא יכולה לנצח כל קבוצה בכל מקום,
אבל כשהיא רעה היא גם יכולה להפסיד לכל קבוצה, ושאלקה היא לא כל קבוצה.

אלעד 22 באפריל 2011

וואו, ראול מול ריאל בגמר. האפשרות הפחות חזויה, היא גם הפיקנטית ביותר.

שניר 22 באפריל 2011

מפנטז על ראול-ריאל בגמר.
2-0 שאלקה , צמד של ראול.
חלום רטוב.

בני תבורי 22 באפריל 2011

את זה גם אני קונה.

קורא אדוק 22 באפריל 2011

בני ושניר התבלבלתם…
ייגמר 3:2 לריאל,צמד של ראול מול שלושער של כריסטיאנו :)

צור שפי 22 באפריל 2011

הכל נכון חוץ מזה שאני דווקא כן מאמין במקריות. חוץ מזה – אחרי התלבטויות נראה לי שאני הולך עם מדריד עד התואר, שתהיה אלופה אחת לאירופה ואחת לספרד (וד"ש לאלון מזרחי).

אסף 22 באפריל 2011

לוינטל אין סיכוי שיונייטד לוקחת את האלופות. קבוצה בינונית שרק מכוח האנרציה הולכת לקחת אליפות באנגליה

לוינטל 22 באפריל 2011

ליונייטד יש שחקנים למשחקים גדולים (ראינו מול צ'לסי את הבולט בהם – גיגס שנעדר מחצי גמר הגביע וראינו מה קרה שם. וגם פארק ווינר). חוצמזה הגמר בוומבלי וריאל ובארסה יתישו זו את זו

לוינטל 22 באפריל 2011

חוצמזה עוד משהו שלא שמתם לב אליו:
2005 אלופת אירופה מאנגליה (ליברפול)
2006 ספרד (ברסה)
2007 איטליה (מילאן)
2008 אנגליה (יונייטד)
2009 ספרד (ברסה)
2010 איטליה (אינטר)
שמתם לב למחזוריות? ותור מי עכשיו לזכות?

Comments closed