היידה, באך! – היום ה-1 בתחרות רובינשטיין

יומן תחרות רובינשטיין - היום הראשון.

לפוסט הכדורגל שמהלל את ברצלונה לחצו על הקישור הזה.

***

הופתעתי לטובה מפתיחת תחרות רובינשטיין. היום הראשון היה כמו סנונית חייכנית שנשאה בפיה ורד צפוף-עלי כותרת ריחניים. זה לא רק הרמה שהייתה גבוהה יחסית ליום הראשון של התחרות, אלא גם היצירות שנבחרו על ידי המתחרים. הרפרטואר הרבה יותר מגוון מתחרויות קודמות. על היום הראשון למשל נוגנו יצירות אוונגרדיות של ליגטי (ורשה בסתיו) ו-אנסקו (סונטה בפה דיאז מינור).

רוב המתמודדים בתחרויות הקודמות היו פחדנים גדולים: הם ברחו בצורה מבישה מנגינת באך ומוצארט והתעלמו משופן, כאילו לא היה גדול הכותבים לפסנתר. צריך להבין: המתמודדים מחויבים לנגן במהלך שני השלבים הראשונים יצירות מהרפרטואר הקלאסי והרומנטי. אבל יש חצופים שהיצירה ה'קלאסית' שהם בוחרים היא סונטה מאוחרת של בטהובן או אטיודים של שומן. לשם השוואה: זה כמו שבכדורגל יחייבו קבוצה להעלות שחקן יצירתי בהרכב, והמאמן ייתן את התפקיד הזה למייקל קאריק או אביחי ידין.

והנה אני רואה בתכניה שהשנה בתחרות מנגנים הרבה באך, שלא כמו בתחרויות קודמות, וגם קצת יותר מוצארט משהיה נהוג. וגם כבודם של היידן וסקרלאטי חזר, והכי חשוב – צפוי לנו בהמשך גם לא מעט שופן. ארבעה מששת המתמודדים ביום הראשון ניגנו באך. עוד אחד ניגן מוצארט. 

למה אני כל כך אוהב באך ומוצארט? זה לא וירטואוזי, הקהל לא מתלהב מזה כמו מסונטות גרנדיוזיות של פרוקופייב או רחמנינוב. אצל המלחינים הברוקיים והקלאסיים הסיפור הוא מינימליזם. כל פאשלה מהדהדת מהמוזיאון עד להיכלי בית המשפט הסמוך. כשאתה מנגן באך או מוצארט, וגם סקרלאטי והיידן, אתה נשאר ערום ועריה. חושף את מרכולתך, מה שמסתתר מתחת לכל הבגדים, אתה לא משחק משחקים. מספיק לשמוע ארבע תיבות של באך/מוצארט כדי לדעת אם אתה אמן עמוק, אינטליגנטי, בוגר ובשל שיודע להפיק את הצליל הנכון.

אם תרצו, בעולם הספורט מוצארט ובאך הם האתלטיקה הקלה – הכושר, הסיבולת, הכוח, הגמישות, הניתור – כל התכונות הבסיסיות שיש לספורטאי לפני שהוא נוגע בכדור. אז ברור למה לאורך השנים המתחרים כאילו היו צועקים: "אמאל'ה, באך!" (או מוצארט). ואנחנו סוכנים של האמת. רוצים לראות אמנים מצטיינים ולא פחדנים גדולים. אז "היידה, באך!".

(הנה לדוגמה ולאדימיר הורוביץ הענק מנגן את הסונטה בדו מאג'ור קכל 330 של מוצארט):

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ברפרטואר הרומנטי כרגיל יש יותר מדי ליסט, אבל אין ברירה. חייבים לעשות שופוני. וירטואוזיות זה חלק מהעניין כשאתה רוצה להרשים ולכבוש את לב הקהל. אלא שהאבו-עלי הה לא עובד על השופטים. כך הייתה מתמודדת אחת אוקראינית שירתה היום רק ליסט ופרוקופייב. הרביצה לקלידים, הפכה את הפסנתר לתוף, כמעט שברה את כלי הנגינה הנפלא הזה. עשתה לנו ל"ג בעומר, ואנחנו רק סיימנו לעכל את המצות לא מכבר.

***

כש-34 המתחרים בתחרות קיבלו שלשום לידיהם פתקים עם מספרים הם היו בטוחים שבכך נקבע סדר התחרות. מהר מאוד הם הופתעו לגלות 'טריק' תקדימי בתחרות: סדר המספרים לא חשף את סדר המתמודדים אלא את התור שלהם לבחור מתי הם מעדיפים לנגן. ומה התברר? שכולם או פוחדים או שבויים בקונספציה של "להשאיר רושם אחרון". עובדה: המתחרה הקוריאני שקיבל את המספר 1 בחר לנגן 34 (אחרון). זה עם המספר 2 בחר את המשבצת ה-33 וכך הלאה. היום האחרון בתחרות התמלא ראשון בשיבוצים. לבחורים עם המספרים 33 ו-34 נותרו רק מקומות 1 ו-2, כלומר – לפתוח את התחרות.

***

שני שמות אני רוצה להזכיר:

השני שעלה לנגן (יעני זה שהחזיק בפתק 33) היווה הפתעה נעימה. כישרון ישראלי מבטיח (אחד מארבעה ישראלים בתחרות). קוראים לו בוריס גילטבורג (26), הוא עלה ארצה ממוסקבה והספיק לזכות בפרסים כולל הפרס ע"ש פנינה זלצמן שהקנה לו הופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. 

גילטבורג הצנום ניגן תכנית מגוונת ויפה מאוד – השאקון ברה מינור של באך בעיבודו של בוזוני, סונטת ואלדשטיין של בטהובן ואטיודים של ליסט ורחמנינוב. גילטבורג היה בשליטה יפה גם בנגינה האנליטית אך פומפוזית של באך וגם בצד הייצרי-חייתי יותר של רחמנינוב:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 הבחור שהותיר עליי את הרושם הכי טוב (וצריך תמיד לזכור כמובן שטעם ורושם הם עניינים סלקטיביים) הוא המתחרה השישי והאחרון שעלה להופיע ב-21:30. בחור רוסי בן 30 בשם יבגני ברכמן שנודד בין תחרויות כבר שנים, והשנים כנראה עשו לו רק טוב. הוא ניגן את הסונטה בדו מאג'ור של מוצארט (זו שהורוביץ מנגן למעלה). "זה זה", אמרתי לעצמי. לרגע עצמתי עין ודמיינתי את מארי פראחיה. אותו מירקם קטיפתי מלטף עם ממזריות מוצארטיאנית במידה. נפלא.

ואז ברכמן עבר לסונטה בסי במול מינור של רחמנינוב. אש וגופרית על הפסנתר. כמה חום ואהבה בקעו מהפסנתר לפתע. כמה בגרות ואינטליגנציה. איזה פערים בין קטעי הפיאנו הזכים לקטעי הפורטה המרעימים:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 היום השני צפוי להיות מרתק לא פחות. 6 פסנתרנים מ4 יבשות שונות. אבל לפני זה צריך לישון קצת.

(עוד ביקורת שלי על התחרות אתם יכולים לקרוא בעמוד 39 ב'ישראל היום'.)

שסק. בארץ
גם לנו יש תואר: אלופי הלייקים (תומר חרוב)

No Comments

בני תבורי 12 במאי 2011

מה שמשגע אותי, איך לפסנתרנים הישראלים שעובדים ומתאמנים כל היום וכל הלילה, נשאר זמן גם ללמוד רוסית…

לוינטל 12 במאי 2011

אחלה סטאטוס לפייסבוק :)

B. Goren 12 במאי 2011

אין כמו פסנתר. אשתדל להגיע בשבוע הבא למוזיאון.

בני תבורי 12 במאי 2011

בנצ'לה,
בולאני, פאנצ'לה ופירנונזי היו משתלבים שם?

יפואיקו 12 במאי 2011

היום ייפתח שלב הפלייאוף בליגות א' על הכרטיס ללאומית.
הקבוצות שסיימו במקומות 2-5 בליגה א' דרום וצפון,יתמודדו בפלייאוף,והמנצחת תתמודד עם הכח עמידר ר"ג על הכרטיס הנוסף ללאומית.

במשחק המרכזי יתמודדו באילת:בני אילת נגד מכבי קביליו יפו.

כ-200 אוהדי יפו צפויים להגיע למשחק.

לוינטל 12 במאי 2011

היידה בי היידה בו.
הבלוג תמיד בעד קבוצות אוהדים

אריאל 12 במאי 2011

אף פעם לא הייתי חסיד של מוזיקה קלאסית אבל התיאורים שלך ממש עשו לי חשק

גולר 12 במאי 2011

מאבק צמוד על האליפות שיוכרע רק בשריקת הסיום במספר ליגות באירופה:
הולנד,סקוטלנד,בלגיה,שוויץ,טורקיה,אוסטריה

לוינטל 12 במאי 2011

אכן, סופ"ש מרתק צפוי לנו.
על כל עוד ייכתב בבלוג הזה. הסר דאגה

אדום בדם 12 במאי 2011

לוינטל,הערב ב-21:00 המשחק השני בגמר פלייאוף הלאומית,בין הפועל ת"א לבקעה.
המשחק יתקיים בגני תקווה,והבקעה מנסה למנוע כניסת אוהדי הפועל(מעבר למכסה של 10 אחוז)ע"י חלוקת כרטיסים בחינם לבעלי תעודת תושב.

שידור ישיר בערוץ 58

לוינטל 12 במאי 2011

תהיה בטוח שיש לי הרבה יותר חברים הערב בגני תקווה מאשר במוזיאון ת"א.
יאללה הפועל!
תביאו ניצחון

צור שפי 12 במאי 2011

הבעיה בתחרויות פסנתר, ולהבדיל גם ב"כוכב נולד", היא שיש אמנים מצויינים שלא יכולים לבוא לידי ביטוי במסגרות כאלה, בגלל שהדגש בהן הוא יותר על התחרות ופחות על האמנות. כלומר, באירועים כאלה אתה לא צריך להיות מצוייד רק בנשמה ונפש של אמן אלא גם ביצר תחרותיות ובעצבים חזקים, סט תכונות שבינן ובין אמנות אין ולא כלום.

לוינטל 12 במאי 2011

אתה צודק. יש בתחרות מכלול דרישות שלא בהכרח ישנן בכל אמן. למשל: עמידה במתח, תפקוד תחת לחץ, הצורך לזכור בעל פה רפרטואר של 5 שעות נגינה. וכמובן יש כאלה שמתמחים בסגנון מסוים – נגיד כאלה שמצטיינים בנגינת באך אבל לא בנגינת בארטוק. התחרות דורשת שלמות ומגוון.
לכן לא כל פסנתרן ואמן גדול חייב לעבור תחרויות. כמו שרוב הזמרים ובטח היוצרים בישראל לא עברו בתכניתו ריאליטי.
זו רק מסגרת אחת מרתקת ואינטנסיבית

עמיר 12 במאי 2011

שאפו גדול על הפוסטים הספורטיביים לעילא ועילא.

ומי שלא הקשיב לגלן גולד מבצע את הפוגה הכרומטית של באך (אני חושב שההקלטה היא מתחילת שנות השישים) לא יבין לעולם מהי וירטואוזיות טהורה.
 הבחור מתמצת בפחות מחמש דקות, בצורה הבהירה ביותר שחוויתי מעולם את חבלי לידתה של ההרמוניה הפונקציונלית.
עם כל הכבוד לשוברט, ליסט ופרוקופייב באך זו הוירטואוזיות בהא הידיעה ללא הצורך לגרום נזק לפסנתר ולאצבעות. 

לוינטל 12 במאי 2011

טוב, גולד יש פעם במאה שנה.
האמת היא שמה שגולד עשה לבוך זה מה שפבארוטי עשה לטנורים – אחרי שאתה מאזין לו אתה לא יכול לשמוע את האחרים

איל 12 במאי 2011

ובהזדמנות זו – שאלה.

התלהבתי מהסויטות הצרפתיות של גולד ורציתי לקנות את goldberg variations המפורסם שלו.
ואז גיליתי שיש שניים – 1955 ו-1981.
אתה יודע מה מהם מוצלח יותר, במקרה?

צור שפי 12 במאי 2011

55, בהפרש גדול. אין מה להשוות.

עפר ויקסלבאום 12 במאי 2011

כיף,כיף,כיף
ללקק את האצבעות
כמו שכתב אריאל, גם אני לא חסיד של מוזיקה קלאסית, אבל גרמת לי לרצות להיות

תומר חרוב 12 במאי 2011

איזה יופי לוינטל, תמשיך לחנך אותנו לתרבות גבוהה ולא לכדורגל המשוקץ שאליו אנו רגילים.

פאקו 12 במאי 2011

בחיאת תומר, לוינטל הוא בדיוק האיש המתאים שיכול לגרום לך להתלהב מביצוע ליצירה של באך ומבעיטה של מגן בביצים של חלוץ יריב מהליגה השלישית של פראגואי (ואני בטוח שעכשיו הוא ירוץ לחפש את זה – וימצא).

איברה 12 במאי 2011

לא מבין בזה כלום. אבל למה לא? נלמד משהו1! תודה.

moses 12 במאי 2011

היתכן כי הבחירות הנועזות ביום הראשון נובעות מסדר הנגינה? תמהני…

לוינטל 12 במאי 2011

מוזס, התשובה היא לא.
המתמודדים מחוייבים להגיש את רשימת היצירות שהם ינגנו בתחרות חודש מראש. ככה שאין להם אפשרות לקחת סיכונים בהתאם למצב. אולי זה חבל אפילו. אבל זה חלק מהפרוטוקול

יפואיקו 12 במאי 2011

שידור ישיר מאילת:אילת-קביליו יפו
http://www.yaffo.co.il/article_k.asp?id=2255

יפואיקו 12 במאי 2011

קביליו יפו מנצחת 2-3 באילת משער נצחון בתוספת הזמן!

היא תשחק במשחק הבא נגד קרית מלאכי

לוינטל 12 במאי 2011

נהדר. עכשיו נשאר רק הפועל מול הבקעה. מקווה שהאוהדים נסעו לבקעה הנכונה

Tal 12 במאי 2011

בוריס גילטבורג למד איתי בשכבה ביסודי ובחטיבה.
כמה שהבחור המוכשר הזה התאמן בתור ילד, רוב הספורטאים המקצוענים לא התאמנו ויתאמנו כל הקריירה.
מדהימות אותי המסירות, ההתמדה והנחישות שדרושות כדי להצליח ברמות האלו.
יאללה בוריס, תביא גביע.

ערן קאלימי 12 במאי 2011

כל היום חיכיתי לכתוב את זה,

מנור חסן ומיק הארווי. אמנם לא קלאסי, אבל עבורי מדובר בשיאים של רגש. רק חבל שלמנור לא היה ניק קייב משלו.

בני תבורי 12 במאי 2011

ערן,
הסבר בבקשה?

ערן קאלימי 12 במאי 2011

וכן, אני מודע לכך שהוא הלחין הרבה. אז מה, אפשר לחשוב שחסן היה יציב אי פעם.
שביזות.

ערן קאלימי 12 במאי 2011

מנור חסן הוא גאון. שלא היה מסוגל לעשות שום דבר לבד. הוא היה צריךך לידו עוד איזה שני גאונים לפחות בשביל להצליח.
אני לא יודע עם אפשר לאמר שהארווי לא היה מתפרסם לבד, אבל העובדה שרוב הקריירה שלו עברה ליד ניק קייב (שהוא כמובן ג'יאנלוקה ויאלי, אגב) אפשרה לו להבריק רק לעיתים, ובשאר הזמן לעשות הכל מסביב, בס, קלידים, הפקה וכו'. עם מנור חסן לא היה הכשרון היחיד בהפועל פ"ת, אולי גם הוא היה מסוגל להיות מבריק מהבק סיט ולהשיג משהו מהכשרון שלו.

בני תבורי 14 במאי 2011

נכון לגבי מנור. אגב, ראיתי אותו פעם משחק טניס, אין לך מושג איזה שחקן ענק.

Comments closed