אצבע אלוהים – פואמה לירית לקאמבק היסטורי

מיאמי - דאלאס, משחק 2

ולפעמים/ נגמרות המילים

נותרים רק כובעים/ לאכול

בפיגור 15 נקודות/ כשנותרו

רק שש דקות/ לאבד אמונה אסור/ אך מתבקש/ 

כי ההיט להט כמו אש/

וכשבצד המוביל/ שני ווינרים גדולים/

זה בדיוק הזמן/ להוציא ארוחת בוקר לחתולים/

כי ברור וידוע/ שהמלך ג'יימס ופלאש/ הם לא או.קיי.סי הפארש,/

אך כשאלה צהלו/ בדרך לתקוע מסמר אחרון

בארון/ קם המת/ נשך אחרון!/

לאבד אמונה אסור/ ידענו/ אך לא באמת/ האמנו.

אף המאמן האורח/ כבר הבין שלא ינצח/

השליך/ את כיור מטבחו/נשק יום דינו/ באמצעים

כבר לא בחל/ את בריאן קרדינל/ הקים מהספסל/

ועוד במקום הכוכב הגרמני/ שהיה במירעו/ פצוע באצבעו/

רחוק משיאו/ עומעם זוהרו/ נכבש במרמורו./

"בריאן מי?/  זה סתמי"/ עלץ המלך ג'יימס/ 

"דגל לבן הניף האויב"/ ענה לו ווייד המככב/

"עם 18 איבודים/ וקיד ביום חלש/ האליפות ניתנת לנו על מגש."/

ואם עיתונים משמשים/ לעטיפה של דגים/ נותר רק לדאוג/ מה עושים עם בלוג/

שחשש ש"זה הולך להיות קצר וכואב"/ האם מאבדים

אמונה/ בכותב? ומה יאמר הבלוגר להגנתו?/ על כך שפיקפק ביכולתו/

של טקסני/ להתאושש, לחזור לעניינים/

 "ובכן זה ברור, ההיט נרדמו והיו על הפנים."/

תרוץ קלוש/ לקאמבק תלוש, כי לפעמים/ 

נגמרות המילים/ נותרים רק כובעים/ לאכול.

הרי זה המקום/ בו נולדות אגדות/

אז הנה עוד מעשיה/ הזויה ובדויה/ ובעצם זו נקמה/ קרה ומזומנה/

2006, משחק מספר שלוש/ רבע רביעי./ עכשיו זה כבר טבעי/

יידעו זאת כולם/ ביבשה וים/ שגם לאגדות יש מחיר/ והוא לא זול/   

אז הנה באה הקונטרה/ על חשבון אריק ספולסטרה/

כמה טעויות בשני הצדדים/ לפחות בסוף הם היו צמודים/

התקפה אחרונה/ אין דרך חזרה/

הגרמני השמיימי/ זה בלי האצבע/ עכשיו היא קולעת סל

מנצח/ לצד האורח/

הו, האצבע השלישית/ כואבת וחבושה/

תמיד היא הייתה גסה/ מתריסה./

אצבע המצביא, הניצחון, האלוהים/ ששמרה על הכוכב של טקסס בחיים.

***

ומה מושלם יותר, אם כן/ מלסיים עם אטיוד של שופן?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כזה, לא היה ולא יהיה (טל בן יהודה)
פוסט חי: חצאי גמר אליפות צרפת הפתוחה

No Comments

אדם נורמלי 3 ביוני 2011

חתיכת גרפומן/ רץ למקלדת/
בסוף כל משחק/ להמשיך את הברברת/
לפרוק מטענים/ לשחרר מצבורים/
אבל מה עושים?/
כשהכל קשקושים

משורר בדימוס 3 ביוני 2011

אין מה לומר/פשוט פוסט מוזר/
ולמה רק מוזר אני אומר?/גרוע, יש לאמר, אולי אף מפגר/
כי כל מגלומן/עם חצי מוח צלול/
יכול לכתוב "פואמה לירית" שכזו/
כשבעצם עדיף לו לשבת בלול/
אז תקשיב ידידי הבלוגר/ לפעמים צריך לדעת/
שהקוראים שלך לא מטומטמים/יש להם דעת/
והיא נעלבת/כששיר כזה היא קוראת/
עם חרוזים דביליים/זה מה שיש לך לתת?

אורי השני 3 ביוני 2011

הי הי, מה קרה לכם? מה ההתלהמות הזו? בסה״כ לוינטל עשה את שלו, ועוד בסדר גמור.

משורר בדימוס 3 ביוני 2011

למה התלהמות?
אי אפשר להעביר ביקורת כבר?
וחוצמזה, העברנו ביקורת בפואה לירית, איזו התלהמות כבר יכולה להיות בפואמה לירית? :P

עמית ניסה לעשות משהו, יצא לו גרוע, שיקבל על זה בראש. אני בטוח שהוא בסדר עם זה. ככה זה להיות בלוגר.

אשך טמיר המקורי 3 ביוני 2011

ביקורת זה דבר אחד / ולהיות בנאדם חרא זה דבר אחר /
ואין לי כאן שום חרוז / כי פשוט הגעלת אותי /
אתה והטמבל מעליך /

משורר בדימוס 3 ביוני 2011

שיואו

זה היה בהומור.
מה הלחץ?
אם מישהו נפגע אני מתנצל.

עמית לוינטל 3 ביוני 2011

זה בסדר. לא נפגעתי. יצאתי מחושל

B. Goren 3 ביוני 2011

עמית, רענן נא את זכרוני המחליד: מי כתב שזה הולך להיות קצר וכואב?

עמית לוינטל 3 ביוני 2011

חכה, גם 1:4 זה קצר

רון מהכפר 3 ביוני 2011

מהפחות טובים שנראו
בערך כמו קבלת ההחלטות של ההיט ברבע ה4

פאקו 3 ביוני 2011

הגזמתם לחלוטין. פוסט חביב מאד.

עמיר 3 ביוני 2011

לכל המקטרגים התוקפים את עמית / בחמת זעם של אוהד ההיט
רגע אחרי שקבוצתו המוכשרת / השתינה על הפרקט, היא ולא אחרת
רק אזכיר לכם פתגם מוכר / ידוע בעיר הגדולה אך גם בכפר
ומתאים לכל זמן ועת / ועכשיו הנה הוא נשלף , באמת
הכל חוזר עליך וקקה בידיך / החתול השתין עליך
ועכשיו אחרי שפרקתי את אשר על ליבי / ולא נותר דבר
אומר ללוינטל ״שאפו״ / אתה בחור אמיתי ומוכשר. 

משורר בדימוס 3 ביוני 2011

רגע, שאני אבין…
מישהו מאיתנו אמר שלוינטל לא מוכשר?

בסך הכל העברנו ביקורת על פוסט.
אני רוצה להבין – זה אסור?

עמיר 3 ביוני 2011

אתה מתווכח עם דחליל שיצרת.
מותר הכל
גם לך וגם לי
לקחת צד, להתמקד בצורה במקום בתוכן , להשתפך ולבקר, לנעוץ חיצים וללהג.
זה רק ספורט. אל תיקח דבר אישית.

משורר בדימוס 3 ביוני 2011

לא לוקח אישית.
מפריע לי שהעברתי ביקורת וישר מכניסים לי מלים לפה.
לא כתבתי בשום מקום שעמית לא מוכשר, וזה כי אני לא חושב ככה.
חשבתי שהפוסט הזה לא טוב (ואני עדיין חושב ככה), ויכול להיות שבטוקבק הראשון השפה הייתה חריפה מדי, אבל מותר לבקר.
בשלל מקרים אחרים הגבתי כאן, גם לעמית, בברכות ותשבוחות. פעם ככה, פעם ככה.

עמיר 3 ביוני 2011

אף אחד לא רמז שטענת ״לא מוכשר״
או שיחזור לשבת בלול
אך השעה מתקרבת ומארי נדאל בפתח
אז ראה נושא זה כסגור

קוביכאבלמייקר (אורי המקורי) 3 ביוני 2011

גם את המבקרים אפשר לבקר.

רונן דורפן 3 ביוני 2011

כן. די מגוחך איך טוקבקיסט די פחדן שמשתמש בזהות בדוייה נעלב עד עמקי נשמתו כשיורדים על השם האנונימי שלו. כבר חשבתי שראיתי הכל.

S&M 3 ביוני 2011

לייק גדול! ;-)

יניר 3 ביוני 2011

יופי לוונטל,
המשך לגוון, עכשיו כשמילים יש, הקהל מבקש לחן,
אגב מאז ומתמיד לכל משורר מצליח קמה עדת מתריסים בשער

הארכיון 3 ביוני 2011

אני דוקא אהבתי
אף המאמן האורח/ כבר הבין שלא ינצח/

השליך/ את כיור מטבחו/נשק יום דינו/ באמצעים

כבר לא בחל/ את בריאן קרדינל/ הקים מהספסל/

ועוד במקום הכוכב הגרמני/ שהיה במירעו/ פצוע באצבעו/

רחוק משיאו/ עומעם זוהרו/ נכבש במרמורו./

יפהפה…

יונתן 3 ביוני 2011

אהבתי מאוד לוינטל, וגם אותי ריגש הקאמבק המופלא:

כשנוביצקי הפציץ מהקשת
דבר לא זז חוץ מרשת
ובסיום הסופה
אצבע הונפה
חבושה אך מאוד משולשת

עמיר 3 ביוני 2011

ותקווה אחת, חדה ואמיצה
הפציעה לה, כעת נובעת
האצבע הפצועה לא תנום, לא תישן
עד אותה תעטר טבעת.

שי אבן-צור 3 ביוני 2011

יונתן ועמיר/יצא לכם אחלה חמשיר.
מ-ע-ו-ל-ה. נקרעתי מצחוק!

עמית לוינטל 3 ביוני 2011

חמשירים נהדרים. רפול היה מתגאה בכם!
:)

אשך טמיר המקורי 3 ביוני 2011

דקה לסיום, ולברון מהסס
הפחד בעמוד השדרה מטפס
בצד השני, נחוש וחמור סבר
ניצב בגאון דירק נוביבצקי הגבר
וכמה שורות ממעל צופה אחד, מנחם לס

יריב 3 ביוני 2011

לדעתי החריזה בסדר, אבל המשקל לא קיים…

דניאל 3 ביוני 2011

לוינטל, זה לא ייאמן, איך שאני קורא את הפואמה הזאת אני אומר לעצמי – עכשיו בא בול אטיוד של שופן!

;-)

עמית לוינטל 3 ביוני 2011

אנחנו אותו ראש. יופי. לפעמים אני חושב שאני לבד, אבל אז הגיעה תחרות רובינשטיין וראיתי שלא. זה היה מאוד מרגש

אריאל ש 3 ביוני 2011

כן, אבל למה את אשכנזי השמלצי? תן לנו את רובינשטיין או את הורוביץ בשופן.

עפר ויקסלבאום 3 ביוני 2011

אהבתי!
אפשר, כדברי יריב, לשפר את המשקל,
אבל, היי, זה אחרי לילה לבן…
חמוד ביותר!

ניצן פלד 3 ביוני 2011

עמית – רעיון נהדר, וגם אם הביצוע לא יציב ברמתו הרי שאני מפציר בך לחזור ולנסות שוב בקרוב!

"אף המאמן האורח/ כבר הבין שלא ינצח/

השליך/ את כיור מטבחו/נשק יום דינו/ באמצעים

כבר לא בחל/ את בריאן קרדינל/ הקים מהספסל/

ועוד במקום הכוכב הגרמני/ שהיה במירעו/ פצוע באצבעו/

רחוק משיאו/ עומעם זוהרו/ נכבש במרמורו./
"

וגם
"
אז הנה באה הקונטרה/ על חשבון אריק ספולסטרה/
"

ובכלל כמה משפטים לקראת הסיום היו באמת מפתיעים ומשעשעים.

ח"ג (חצאי-גמר) רולאן גארוס שמח!

עמית לוינטל 3 ביוני 2011

החגיגה בעיצומה. תודה.
כשלא ישנים הרבה, הרמה יורדת.
אבל שמע, גם הרמה של המשחק לא הייתה יציבה. ולמרות כל הדרמה, רק השאננות הרגה את מיאמי

מנחם לס 3 ביוני 2011

ה-MASTERPIECE מאת עמית לוינטל
מחייב תגובה שהגיעה מאל-על:
אני מקווה שביום ראשון
המבריקס יזהרו כמו השירון.

k_700 4 ביוני 2011

שיר נהדר לוינטל, נהנתי מאוד לקרוא.

לצערי הרב אני לא באמת רואה איך דאלאס מנצחים את הסדרה הזאת.
בשביל שישאר סיכוי הם צריכים לצאת משלושת משחקי הבית במצב של 3-2 לטובתם לפחות.
לצערי אני לא רואה את זה קורה. מיאמי שאני כל כך מתעב יותר מדי צעירים ואתלטים הם יתנו להם בראש כבר במשחק הבא.

לדעתי זה פחות או יותר כמו המשחק שגנבו הבולס בסדרה הקודמת.
4-1, 4-2 למיאמי בעעעעעע

Comments closed