הספורטאי שהכי השפיע עליי הקיץ

אני רץ!

לא כתבתי כמה ימים כי:

1. אני לא נקרופיל ולא רציתי לכתוב דברים מובנים מאליהם על השממה שנקראת הספורט הישראלי.

2. לא רציתי להישמע כמו תקליט שחוק ולומר את דעתי על משחקי המוקדמות האוויליים האלה שנדחפים לנו בתאריכים הזויים, והחשיבות העצומה של המשחק של סן מרינו מול הולנד וכו'.

3. צפיתי המון שעות בטניס ובאתלטיקה קלה. איזה כיף זה.

4. הייתי עסוק בלחשוב על פתרונות לסיום המאבק החברתי. ואחרי שעות רבות ולילות כימים, יש מסקנה: הורדת מחירי הסיגריות בחצי מחיר. זה ירגיע את מובילי המחאה, נראה לי.

***

גם אני מעשן כבד. אבל הנה חשיפה אישית: לפני חודשיים וחצי חזרתי לרוץ אחרי שנה של התבטטות. אז הורדתי במשקל והתחתכתי, הבריאות שלי במצב מושלם (לפחות לפי הבדיקות) ובעיקר נכנסתי לכושר נהדר.

כמובן שהכושר נבנה בשלבים ובתחילה יותר קשה ועם הזמן זה משתחרר ומשתפר, הקצב עולה, הקלילות גוברת על עייפות השרירים. כמה זה מספק.

בחודש וחצי האחרון אני רץ 4 פעמים בשבוע בפארק, כל פעם 5 או 6 (במסלול היותר ארוך) ק"מ.  אני לא מודד זמן אבל כנראה שהקצב די גבוה. אני מסיק את זה מתחושה שלי וגםמהעובדה שאני עוקף בכל ריצה עשרות ואילו אותי לא עוקפים (כמעט) אף פעם.

מו פארה שזכה במדליית הזהב היום ב-5,000 מ' גילה את הסוד: "המאמן אמר לי לא לתת שיעקפו אותו, וזה ישב לי בראש". אני סבור שאין מספיק מאמנים בעולם עם עצות כה חכמות וחיוניות. אני בלי מאמן, ורק עם מוסיקה באזניים, הצלחתי להגיע לזה. תודה לאל אין קנייתים בירקון.

עשיתי כושר תקופות רבות בחיי כשהריאות שלי היו קצת פחות שחורות. כבר הייתי בכושר מצוין בעבר (לפני שנתיים למשל הייתי רץ נהדר 10 ו-12 ק"מ כל פעם). כמובן שבצחוק אני תמיד מהרהר אם זה אתי שעיתונאי ספורט יעסוק בספורט.

אבל הפעם הזו שחזרתי לרוץ (אחרי הנסיעה לספרד) שונה מכל הקאמבקים שלי. ויש לזה סיבה אחת. במקביל לחזרה שלי למסלול נערך הטור דה פראנס. שם גיליתי את הספורטאי שהכי השפיע עליי הקיץ הזה. וכאוהד אדום אתם יודעים שזה לא יכול להיות המנצח. אז כן, אני מתכוון לבחור בתמונה למעלה – אנדי שלק.

איך שלק השפיע עליי? פשוט מאוד, כשהוא מתאמץ על הפרצוף שלו נמרח חיוך. גם כשקשה לו, והוא מביע את סחיטת כוחותיו האחרונים, זה מתבטא באותו חיוך עם השיניים החשופות. הפנמתי.

כשאני רץ אני דואג לשמור על קלילות רגליים וחיוך בלב ועל הפנים. יש רגעים לקראת סיום הריצה שהגוף מרגיש את המאמץ ויותר קשה לשדר חיוך ובכל זאת אני לא מוותר ומזייף את אותו החיוך שבחצי הראשון של הריצה בא לי בקלות כה טבעית.

אף אחד לא ימחוק לי את החיוך הזה, כל עוד אני רץ. כי אני נהנה. כי זה כיף. ובסופו של דבר יש  רק דבר אחד יותר כיף מהריצה – התחושה הפסאודו-אורגזמית שאחרי. על הספה במרפסת. עם סיגריה, אלא מה?

מחשבות מוטוריות מהפכניות בעקבות "צעדת המיליון"
מה למדת בבית ספר על טבח מינכן?

No Comments

מיכל 5 בספטמבר 2011

בתור אחת שהתחילה לרוץ לאחרונה ובכך שברה מחסום מנטלי עתיק אני מאוד מזדהה.

תומר חרוב 5 בספטמבר 2011

העצה של המאמן של מו פארה מזכירה את הטיפ של אלופים של קרמבו לסרג'יו מהנגריה.
http://www.youtube.com/watch?v=LVKi6xnnsTQ&feature=related

סחתיין על החזרה על הכושר.

דובי מילר 5 בספטמבר 2011

תומר- תשמח לדעת שאני רואה את סרג'יו כל יום…הוא מורה לתיאטרון אצלנו בבית הספר !

בני תבורי 5 בספטמבר 2011

רוץ עמית רוץ, רק תזהר כי יורים בפארק…אגב, מה אתה שומע בריצה?

עמית לוינטל 5 בספטמבר 2011

שאלת מיליון הדולר. האמת המוסיקה משתנה – לעתים דיסקים (רדיוהד) אבל לרוב מיקס של שירים שאוהב. לפעמים אני במוד של מוסיקה איטלקית ושם פלייליסט איטלקי ובימי שישי בלבד אני רץ עם מוסיקה קלאסית!

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

אפרופו מו פארה והשפעות של ספורטאים, אתמול היה לי בוחן כושר שכלל ריצות 2000, 400, וכל מיני שטויות כמו מתח, בטן ושאר ירקות.
בד"כ אני מתקתק את השטויות האלה בקלילות אבל אתמול נאלצתי לעשות את זה אחרי שלא ישנתי בלילה הקודם ולא אכלתי כמעט כלום.
לצערי דחיתי כבר פעם אחת את ביצוע המדדים כי בשבוע קודם לכן נפצעתי במשחק כדורגל וידעתי שאם אדחה שוב תהיה לי בעיה קשה לשלם שכ"ד או סתם לממן את הבירה שלי. את המדדים של הכוח עשיתי בלי יותר מדי בעיה, ב2000 די דידיתי מאחור אבל סיימתי עם הלשון בחוץ ובמרחק בטיחות מתוצאת המקסימום. כשהגעתי ל400 כבר לא היה לי כוח לעמוד. נזכרתי שאוטוטו יש את הגמר של ה5000 ושהם רצים שם כל סיבוב בקצת של 60 שניות אז מה זה כבר לעשות את זה פעם אחת.
רצתי, סיימתי ראשון ומיהרתי לטלוויזיה לראות את הריצה. מעולם לא הזדהיתי עם הרצים כמו אתמול.

עדי 5 בספטמבר 2011

מעולה!

עמית לוינטל 5 בספטמבר 2011

איפה היו המבדקים? וינגייט?

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

הלוואי, אולי במקום מדריכים מיוזעים ורציניים הייתי מתאמן עם איזו מדס"ניקית חיננית

ארז (דא יונג) 5 בספטמבר 2011

פעם הבאה שאתה יוצא לרוץ תרים טלפון לטועמה, שמעתי שגם הוא בענייני הקפות וריצות. :)

גולר 5 בספטמבר 2011

רונלדיניו חזר לנבחרת ברזיל,וישחק הערב במשחק הידידות נגד גאנה.
המשחק ייערך בשעה 21:45,שידור ישיר בספורט1 ערוץ 54.

אזי 5 בספטמבר 2011

לוינטל איפה לעזאזל את גר? הייתי בטוח שבגרמניה, וכשאמרת פארק דמיינתי אותך רץ ביער השחור…
בכל מקרה, ריצה זה ספורט שלצערי אני לא מסוגל לעשות. לא ריצה ולא חדר כושר. פשוט משעמם אותי. כדורגל, סל, עף, טניס וכיוצא בזה אני יכול לעשות עד שאני נופל כואב ודואב. אבל ריצה ומשקולות… משעמם… תמיד זה נראה לי כאילו אין לי מטרה, כאילו יצאתי להעביר את הזמן…

לשמחתי ביומיים האחרונים הייתי באילת ולא בעבודה, אז לפחות נהנתי לראות הרבה גברים ונשים אחרים רצים, ודי מהר אפילו…

עמית לוינטל 5 בספטמבר 2011

חחח אני גר על גדות הירקון בצפון הישן של ת"א. אזור נהדר

יוני 5 בספטמבר 2011

כבר חשבתי שקרה לך משהו… פריק של כתיבה בלי פוסט 5 ימים? סחתין על הריצות. אין כמו הפארק. אתה רץ עד אמפי וואהל? בזמנו, לפני 4 שנים, הייתי רץ מהירידה של אבן גבירול עד המימדיון ובחזרה, משהו כמו 8 ק"מ. היו זמנים…

אריאל 5 בספטמבר 2011

כל הכבוד. בסוף עוד אפילו תחשוב שמרתון בתל אביב הוא דבר טוב..

עמית לוינטל 5 בספטמבר 2011

האמת שקלתי לכתוב את זה שאולי עוד ארוץ במרתון, אבל הסיגריות מכחידות תקווה כזו (אלא אם אלמד לחלק כוחות בצורה מאוזנת הרבה יותר)

ניינר 5 בספטמבר 2011

אין כמו השאכטה אחרי פעילות ספורטיבית, אולי רק השאכטה שאחרי סקס

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

סקס = פעילות ספורטיבית
לכן זאת אותה משפחת שאכטות (רפילו לא מעשן כמוני יודע את זה, תתבייש)

ניינר 5 בספטמבר 2011

או קי גמל, אני מייד עושה איזה שאכטה כדי להתגבר על הבושה

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

אני רק מקווה שאחרי פעילות ספורטיבית

קונדופוני 5 בספטמבר 2011

סתם שתדע – הריצה אינה בריאה כלל וכלל. עדיף שתשחה. זה הרבה יותר כיף, מנקה את הראש, וגם תוכל לראות חטובים וחטובות בבגדי ים. וחוץ מזה – לשמוע מוזיקה מתחת למים הרבה יותר אפקטיבי.

צור שפי 5 בספטמבר 2011

אני כיום מסתפק בשחיה (שלוש פעמים בשבוע, קילומטר וחצי כל פעם) לאחר ששנים ארוכות של ריצה למרחקים ארוכים, כולל מרתונים, גרמו לי נזק די רציני בברכיים ובגב התחתון. זו גם הסיבה שהמרתי את סגנון השחיה מחזה (רע לגב) לחתירה.

חוץ מזה, תוך מודעות גמורה לכך שאשמע מיסיונרי ונודניק – אולי די עם הסיגריות?

עמית לוינטל 5 בספטמבר 2011

צודק. אני צריך להפסיק לעשן. השאלה מתי זה יקרה – לפני או אחרי התקף הלב הראשון

פאקו 5 בספטמבר 2011

האמת שאנדי שלק איבד את אהדתי לאחר ההתבכיינויות הבלתי פוסקות שלו בתחרויות האחרונות. כך בשנה שעברה לאחר שהפיל את השרשרת שלו (כתוצאה מטעות האופיינית לטירון) והתבכיין שלא חיכו לו, וכך גם השנה כאשר התלונן שלא ראוי שרוכבים יצברו יתרון על יריביהם בקטעי ירידה (כביכול בגלל הסיכון שבהם). אולי אגב זה עוד קו דמיון לאוהדים אדומים…

האח של שווינשטייגר 5 בספטמבר 2011

ואני חשבתי שהשקט ממך זה בגלל שאתה עדיים המום מהתצוגה של הרכש החדש של ארסנל…

ולעניין הריצה…
יש שלוש דוגמאות לאמירות מפורסמות בלשון "רוץ … רוץ":
1. Run Forest Run – פורסט גאמפ
2. הסרט Run Bitch Run
3. רוץ דייגו רוץ – מי שיש לו ילדים שקמים ב-6:25 בבוקר מכיר את זה יופי מתוך שינה – תרתי משמע!!…

אז… רוץ פ.צ. רוץ ;-)

ארז (דא יונג) 5 בספטמבר 2011

יש גם את RUN LOLA RUN כמובן , וגם את RUN FATBOY RUN (שביים דייוויד שוויימר. שיהיה…)

ארז (דא יונג) 5 בספטמבר 2011

שמעתי שגם עובדים עכשיו על סרט מדע בדיוני חדש: RUN בן שמעון

צור שפי 5 בספטמבר 2011

זה הפוך. בחפירות ארכיאולוגיות התגלה סרט פילם עתיק שבו רואים את בן שמעון ממש רץ. אשכרה.

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

עובדה ידועה היא שהכל התחיל ב"בעט, אלון, בעט" של אבנר כרמלי

אפריים 5 בספטמבר 2011

רוץ נתי, רוץ רוץ נתי
http://www.youtube.com/watch?v=82kF8sidYas&feature=related

תופס?

אבא של איתי 5 בספטמבר 2011

גדול! כבר עובדים על הסיקוול: ראיתי את ראובן עובד.

ארז (דא יונג) 5 בספטמבר 2011

:)

כסיפוביץ 5 בספטמבר 2011

דייגו עוד בסדר. זו הבת דודה שלו שבלתי נסבלת…
מזל שהכלבים שלי צריכים ריצת בוקר בדיוק בשעה הזו

עמית לוינטל 5 בספטמבר 2011

ראיתי את דייגו. חמוד. כשיהיה לי ילד אאלץ לראות יותר

D! במולדת 5 בספטמבר 2011

עמית, הריצה שלי התחילה אחרי התבטטות של שתיים עשרה שנה אז יש לך פור אדיר.
וכן אין כמו הסיגריה שאחרי..

עמית לוינטל 6 בספטמבר 2011

יש את אלי מהשווארמה-פלאפל שהחל לרוץ לראשונה בגיל 43 ובחודשיים ירד 10 קילו. אני נותן לו טיפים והוא נותן לי שווארמה

B. Goren 5 בספטמבר 2011

ניסיתי ללא הצלחה לרוץ בפארק הלאומי ברמת גן וממש לא סבלתי את זה. כבר שנתיים שאני לפחות פעמיים בשבוע על המכשירים בהולמס פלייס, 10 ק"מ בכל פעם ואני נהנה הנאה מרובה. הנוף בחדר הכושר הרבה יותר מעניין מהפארק. מכיוון שאת הסיגריות זרקתי מזמן, חצי ליטר של בירה אחרי בהחלט עושה את העבודה.

צור שפי 5 בספטמבר 2011

מעניין, אני מאוד אוהב את הפארק הלאומי ומדי פעם מקיף אותו בהליכה מתונה פעמיים – שלוש במסלול הארוך = שלושה ק"מ להקפה בערך. הירוק, האגם, הברווזים והברבורים עושים לי הרבה שקט בראש.
לעומת זאת את הולמס פלייס בעזריאלי ניסיתי וברחתי. טונות של דאווין ושואו אוף.
בירה זה בסדר (כל עוד זה לא "מכבי") :-)

B. Goren 5 בספטמבר 2011

אני מנוי בגבעתיים. לא מאשים אותך על הבריחה מעזריאלי. הבירות בדרך כלל בלגיות (אין לי מילה טובה לומר על בירה מכבי, חוץ מהשם).

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

עלא החלטתי אם להאמין לך או לא. אגיע בפסח לארץ ואולי ניפגש. אני זוכר אותך מהביקור הקודם, אז עלי לא תוכל לעבוד.

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

נמחק ה-"עוד לא החלטתי…"

עמית לוינטל 6 בספטמבר 2011

עד פסח אלוהים גדול. אבל תבוא מנחם, אתם מוזמן

נעל קרועה 5 בספטמבר 2011

אני מעדיף שחיה
נדמה לי שבשחיה יש הרבה פחות פציעות לעומת הריצה

ניינר 5 בספטמבר 2011

ללא ספק אין על שחייה. הספורט האולטימטיבי. ארבע פעמים בשבוע וכבר שנים שאין לי כאבי גב

אריאל 5 בספטמבר 2011

אבל מ-ש-ע-מ-ם..

עמית לוינטל 6 בספטמבר 2011

בשחייה לא יכולות לכאוב הכתפיים (דלקות וכאלה)?

ניינר 6 בספטמבר 2011

אף פעם לא היו לי דלקות. אריאל, זה לא משעמם, זו גם חצי שעה / ארבעים דקות של ניקוי ראש ושקט

Comments closed