באמת עדיף שנשתוק!

תגובה ראויה לחוק ההשתקה

אני לא אוהב להתעסק בביוב. בשביל זה יש לי את גיל האינסטלטור. אבל לפעמים בכל זאת אתה מנסה בכוחות עצמך לפתוח סתימה, בודק את הסיפון, מנסה עם הפומפה, שופך חומר רעיל לצנרת. במקביל צריך לנקות ולסחוט מתחת ומעל לכיור את כל הג'יפה שמצטברת. בכל זאת אתה חושב שאולי עם קצת תושיה תחסוך איזה 200 שקל. טוב, זה לא ממש מצליח. בסוף אתה נכנע.

זו הסיבה שאני לא אוהב להתעסק בערימת החרא הזו שנקראת כנסת ישראל וחבורת הטפילים שמייאשת את המשכן. מצחיק לכנות "בית הנבחרים" את ערימת האפסים ששורצת שם ודואגת בעיקר, ברובה הכל, רק לתחת של עצמה. לא לציבור כמובן. הציבור? עדיף שישתוק, שלא יפגין, שלא יקבל כסף, שלא יבקר, שלא יכתוב, שלא יחשוף. ככה חבורת הזבלים האלה יבחרו להם עוד משה קצב אחד לנשיא. איך בכלל כל המטומטמים שהצביעו בעד קצב לנשיאות – לרבות ציפורה לבני ואנשי הליכוד – עוד מעזים להיות נבחרי ציבור? איך הם לא התפטרו לאלתר ביום בו בית המשפט אמר את דברו?

איך? כי הבושה מתה מזמן במדינת ישראל. קבורת חמור עשו לבושה ולצניעות. לכן אותה מגמה ממשיכה בגל של חקיקה פשיסטית של כל מיני לוינים, דנונים ודנונות. אנשים שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו ולהם הוא הסתלקותם המיידית מהעולם הציבורי.

***

חבר שלי ארז כתב בפייסבוק: Everything ███ █████ is█████ ████ ████ fine ████ ███ █ █████ love,█████ ██████ ███ your █████ ████ government – YOU CAN'T SILENCE US.

אכן דברי ביקורת נוקבים.

ובנימה רצינית – איך צריך להגיב לחוק ההשתקה? לשתוק! אם לתקשורת בישראל נותר טיפת כבוד, היא צריכה פשוט לא לכתוב מילה אחת על כל הח"כים שהצביעו בעד חוק ההשתקה. לא לפרסם עליהם לשון הרע כמובן, כי הרי אי אפשר למצוא דבר אחד רע לומר על אותם מלאכים גאונים שמעולם לא עשו מעשה רע או עוולה בחייהם, אבל פשוט להתעלם מהם. למחוק אותם. הם צריכים להפוך ללא קיימים.

השם 'ליברמן' למשל או השם 'נתניהו' ושמות הפודלים המטורללים שלהם – לא צריכים להופיע באתרים, בעיתונים ובערוצים. אפשר להזכיר אולי במקרים דחופים "ראש הממשלה", "ראש מפלגת ל'" אבל לא צריך לתת להם את העונג לראות את השמות שלהם מופיעים יותר בתקשורת. עד שלא יקבלו קצת שכל (אם זה אפשרי להשתיל שכל או לשפר פעולות מוטוריות בגיל כזה).

אפשר גם לנקוט בגישה הפוכה: לפרסם כפולה כל יום שבה כתוב 1,500 פעם ולחזור רק על השם 'ליברמן' או 'נתניהו' או 'דנינו' או 'דנונה' – איך שלא קוראים לדבר הזה.

הם לא רוצים לשמוע ביקורת? אנחנו לא רוצים לשמוע ולראות אותם. אף מילה עליהם.

ההצדקה לקיומה של תקשורת חופשית הוא לבקר את המערכת ובעיקר את נבחרי הציבור והממשלה. נכון שיש לתקשורת עוד פונצקיות ונכון שאפשר גם לשבח את נבחרי הציבור במקרים נדירים בהם יש לכך הצדקה, אבל בראש ובראשונה התקשורת צריכה לחקור, לחשוף, לבקר, לעמת, לשאול ולהעלות ספקות. ואם אחד כמו קצב נבחר להיות כאן נשיא – זה רק מוכיח שהתקשורת לא מבקרת מספיק, לא חושפת דיו, לא שואלת, מעמתת ומטילה ספק מספיק את שיקול דעתם ומעשיהם השערורייתיים של נבחרי הציבור. ואגב אני נטפל לשם קצב אבל צריך להזכיר עוד שורה ארוכה של עבריינים שישבו בכנסת והורשעו בבית משפט.

מעולם המערב לא היה רחוק כל כך מכאן.

***

"פעם, כך מספרים היסטוריונים, אולי זו באמת ואולי זו אגדה, קמה לה מדינה קטנה במזרח התיכון שחרטה על דגלה להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לקח לה מעט מאוד עשורים עד שנטמעה בין הדיקטטורות של האזור ואימצה את תרבותן." (מתוך ספר של חוקר בריטי על המזרח התיכון שייצא לאור בשנת 2,350).

אבריימלה אברמוביץ'
בנפיקה. תוצאה לא כל כך טובה במשחק לא כל כך רע

No Comments

בני תבורי 22 בנובמבר 2011

"…חבורת הטפילים שמייאשת את המשכן", טעות כל כך נכונה. לא לתקן!

עמית לוינטל 22 בנובמבר 2011

טעות פרוידיאנית מכוונת במידת מה

תומר חרוב 22 בנובמבר 2011

זה רעיון לא רע אבל יעמידו אותך לדין כי הפרת את חוק החרם.

ארז (דא יונג) 22 בנובמבר 2011

רעיון טוב, אבל כמה שנים מאוחר מדי.

האירוניה בכל העניין הזה הוא שהתקשורת די הביאה את זה על עצמה: אם העורכים היו מתאפקים ולא נותנים כותרות ראשיות לכל דבר שטות שיוצא לאנשים כמו דני דנון, רוחמה בלילא או פאניה איך שקוראים לה מהפה, הפוליטיקאים הקטנים האלה לא היו מנסים לנצל את העניין הזה לטובתם.

האם ליריב לוין באמת אכפת מהחוק שלו? קשה לי להאמין. לדעתי הוא פשוט הריח אפשרות לקבל כותרות שיעזרו לו בפריימריז בקרב הקיצונים הקולניים, והלך על זה. אם הוא לא היה יודע שהתקשורת תתגמל אותו על כך בכותרות ואזכור שמו שוב ושוב אני בספק גדול אם הוא היה מחוקק בכזה להט.

התקשורת צריכה להגן על הדמוקרטיה מפני מי שמנסה לפגוע בה, וזה נכון במקרה שהפגיעה נעשית בחשאי ובגניבה (כמו שלמשל שר המשפטים מנסה לעשות וטוב שמדווחים על כך), אולם כשחובשי הספסלים האחוריים רק מנסים להרוויח זמן אוויר על ידי הצעות חוק קיצוניות (שלרוב גם יפלו או יימשכו בסוף, כמו ערסים שאומרים"תחזיקו אותי או שאני נכנס בו), התקשורת צריכה להבין ולא להתרות על מי יותר סנסציוני.

נתן ביביהו 22 בנובמבר 2011

האמת שכל העסק לא ברור לי, ואני מרגיש בנוח לבקש הבהרות במקום לא מתלהם כמו הבלוג הזה מאשר דרך טוקבק באתר חדשות (השם ישמור).
להבנתי, חוק לשון הרע בתקשורת תקף רק כשיש אי אמירת אמת. כלומר – עיתון או אתר שישקר ויכפיש מישהו – יצטרך לשלם לו 300 אלף שח.
בסך הכל – אני חייב להגיד שאני לא רואה כאן בעיה כלשהי. למה לא לדרוש מעיתונאי לעמוד מאחורי מה שהוא כותב ולהיות בטוח במקורות שלו? למה לא להעלות את הרף לאי אמירת אמת בתקשורת על אנשים פרטיים? כל עוד חובת ההוכחה היא על התובע המוכפש – אני בסך הכל חושב שאני בעד. לא?
אני מודה שע"פ רשימת התומכים בחוק זה נראה רע מאוד, אבל לגופו של עניין – זה נראה לי כמו ניסיון של עיתונאים לקשור תארים מנופחים ("פאשיסטי", וכו') לחוק שדורש מהם לבדוק לעומק לפני שהם מכפישים אנשים. לא?

נינו 22 בנובמבר 2011

נתן, בקצרה:
לא כל המקורות מוכנים להעיד ולכן דורשים חסינות (ורוב הידיעות שמגיעות לעיתון הן מודלפות – לתפוס ענת קם פעם ב, למען יראו וייראו זה קצה הקרחון). נוצרים כך מצבים בעייתיים שבו המקורות מועמדים לדין על העברת מידע שהועבר לידיהם בתוקף תפקידים. כמה מקורות יסכימו לזה?
בנוסף, יש גופי תקשורת (כמו ערוץ 10 בפרשת אדלסוI9 שיתקפלו רק מעצם המחשב שטייקון יתבע אותם ויתקפלו (כנס לבלוג של רביב דרוקר ותראה איך מנסים ליירט לו תחקיר)
ולסיום – בארץ, בניגוד נגיד לארה"ב, נטל ההוכחה הוא על העיתונאי (שצריך להוכיח שהדברים אמת9 ולא על התובע (שצריך להוכיח שםה שקר). וזה לא הבדל סמנטי, זה הבדל משפטי משמעותי

אביעד 22 בנובמבר 2011

בעיה שניה היא גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק ואפקט הצינון שיבוא בעקבותיו. זזה יכול בקלות להדרדר מרף של "לדרוש מעיתונאי לעמוד מאחורי מה שהוא כותב ולהיות בטוח במקורות שלו" למצב של "עדיף שלא נכתוב כלום, למה להסתכן?"

תומר שור 23 בנובמבר 2011

לא רק מה שנינו כותב מדויייק – כלומר, מעתה ילכו על בטוח אלא הבעיה הנה כאמור ברצף הדברים. שים לב שמבקביל הממשל מכפיף את הרשות השופטת וכך תמצא את עצמך במצב בו מול שופט עוין לא תוכל לעולם להוכיח שפוטין/ליברמן אכן נוכל/מושחת. שלא לדבר על חוות דעת.
מצד ימין זה לא יקרה, כיוון שאוי לשופט אשר בטעות יפסוק נגדם.
הבעיה הקשה ביותר היא השילוב והיעדר כל בלמים ואיזונים. כלומר, כלי רדיפה נגד כל מי שבא לי.

ניר 22 בנובמבר 2011

למי שרוצה להבין על מה באמת מדובר, במקום לדקלם מה שקרא בעלון של נוני: http://www.news1.co.il/Archive/003-D-66262-00.html

Amir A 22 בנובמבר 2011

ניר, הבעיה העיקרית לדעתי אינה האם התיקון הנוכחי לחוק הוא אסון כפי שמתנגדיו מנסים לטעון, או רק חיזוקו כפי שתומכיו מנסים לטעון. הבעיה העיקרית היא שיש לך רצף חקיקה בישראל שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שלא מדובר בחזיון תעתועים. ואם אתה משלה את עצמך שהכל בסדר, ושעדיין הדמוקרטיה הישראלית חסינה אז כדאי שתחשוב שוב. הדרך היחידה לעצור את הגל הנוכחי הוא בבחירות. הבעיה היא שלא נראה באופק כיצד הבחירות יביאו לעליה של כוחות אשר יוכלו להחזיר את הגלגל אחורה.

ויכסלפיש 22 בנובמבר 2011

לייק

אשך טמיר המקורי 22 בנובמבר 2011

אני דווקא רואה סיטואציה של שינוי רציני בבחירות.
העם מוכן לשינוי חברתי.
ככה זה יקרה:

רבים ממצביעי הליכוד וליברמן יסרבו להצביע להם שוב.
המתונים שבהם ילכו חזק חברתית עם יחימוביץ' והעבודה.
הקיצונים יילכו על קדימה בראשות מופז.
כל תומכי העבודה ומרץ שהצביעו קדימה בבחירות הקודמות חוזרים להצביע מרץ ועבודה.
יהיה % הצבעה גבוה משמעותית.

העבודה תהיה המפלגה הגדולה ביותר.
ניתן יהיה להקים קואליציה חזקה של שמאל/מרכז עם קדימה.
הימין הקיצוני, דתיים והליכוד הקיצוני הנוכחי יעברו מהכוח השולט למקומם הטבעי – השוליים של החברה ושל הפוליטיקה.
עד הבחירות הבאות כמובן.

Amir A 22 בנובמבר 2011

אני מניח שהתכוונת שהפוסט שלך יהיה אתנחתא קומית..

אשך טמיר המקורי 22 בנובמבר 2011

נחיה ונראה…

דה גאנר 23 בנובמבר 2011

צור קשר אם נשאר לך מהדבר הזה שעישנת לפני שכתבת..

ערן קאלימי 23 בנובמבר 2011

באיזה עולם קדימה תהווה מפלגה דמוקאטית?
וזה בכלל בלי להיכנס למופרכות התסריטית.

ברגר 22 בנובמבר 2011

הערב ב-22:30 בטורניר המאסטרס בלונדון:פדרר-נדאל

לא להחמיץ!

עמית לוינטל 22 בנובמבר 2011

אפשר גם לדבר בקודים. לליברמן לקרוא 'הפשיסט', לברק – 'האטוּם', לביבי – "הרמאי" או "השפוט של אשתו"

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

ואפשר גם להתחיל ולדמיין את הביטויים שניתן יהיה להדביק לגב' יחימוביץ, מר טיבי, המנוח רבין ושאר החשודים המיידים.

קשקשן בקומקום 22 בנובמבר 2011

להם אפשר לקרוא בשם, הם עדיין נגד החוק הזה

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

אז רק מי שתומך גורר אחריו שלדים בארון ?

קשקשן בקומקום 23 בנובמבר 2011

לא – אבל רק לו צריך שם קוד כדי להמנע מתביעה

אסף THE KOP 23 בנובמבר 2011

מי קבע ?

Walter Sobchak 22 בנובמבר 2011

שמעתי שבישראל גם אסור לעשן בבארים.

יפתח 22 בנובמבר 2011

אסור גם לשתות אלכוהול במקום ציבורי.

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

לוינטל, אתה היסטרי ומגדף.

תענוג להתבונן מהצד, כנראה שהחוק הזה באמת ראוי.

אסטריקס 22 בנובמבר 2011

החוק הזה כל כך ראוי עד שיוזם החוק ח"כ זבולון אורלב (יחד עם מאיר שטרית) הודיע שיצביע נגדו

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

נו, אז ?

קשקשן בקומקום 22 בנובמבר 2011

אתה יודע שלפי החוק הזה אפשר לתבוע אותך על כל מיני טוקבקים שכתבת בהם הצהרת מה דפני ליף עושה ולמה? לך תוכיח! אבל עזוב זה ביבי וליברמן האלילים שלך – אז מה הבעיה

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

שתתבע.

אדמונד ברק 22 בנובמבר 2011

ד"ר ג'ונסון אמר שקריאה לפטריוטיזם היא מפלטו של הנבל. כפאראפרזה על משפט זה, אומר שקריאות פאשיסט, פאשיזם, הינן מפלטם של אלה החוששים לאובדן זכויות היתר שקיבלו, בחלקן שלא בדין, עיתונאים, וארגונים שונים. האם אתה רוצה לשמור על זכות עתונאים ועורכים לקטול שמו של אדם בלא ביסוס ולצאת בנזק מקסימלי של 50 אלף ש"ח כפי שהלכת המשפט בישראל קובעת? מרבית הנפגעים אף לא תובעים כיוון שבעבור נצחון פירוס כזה יצטרכו לשלם לעורך דינם יותר.

נינו 22 בנובמבר 2011

מינימלי (לא שווה) מקסימלי.

תולעת 23 בנובמבר 2011

איזה זכויות יתר למשל?
הפיצויים שהוגדלו הם המינימאליים, לא המקסימליים.

תומר שור 23 בנובמבר 2011

אל תשא את שם אדמונד ברק לשווא. אם אתה רוצה להביע דעות כאלו, התכבד באנטון דרסלר, מוסקה מחד או פון פאפן (עיוורון מוחלט) מצד שני.
אם אתה מכיר את אדמונד ברק ואתה קורא באתר הזה אינך טיפש, כך שהאפשרות השניה היא שאתה נבל. לך לך לביביתון או לליברמן.
רק למען הסר ספק – איך בדיוק אוכל להוכיח שדברי הם אמת מול בתי משפט כנועים וממונים על ידי מועצת יש"ע? איך אוכל לחשוף שחיתויות של ח"כ? גם כך, אף עיתונאי לא העז להעלות את החשדות נגד קצב…איך אתה מעז להתיימר בכלל שהחוק הזה נועד להגן על משהו טוב?
באמת נראה לך שהחוק הזה ישרת ולו ערבי אחד שיכנו אותו מחבל?

והאם אינך רואה את "החוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הסמול"
המדרון מאוד חלקלק.

דרור קורנברג 22 בנובמבר 2011

יסלח לי מר לוינטל, אך אני חושב שעם כל הכבוד לפוסט המתלהם שלווה במילים חריפות, (שאגב, לא מראות על עודף רצינות בשום מקום, כן?) הוא לא עשה דבר וחצי דבר ממה שאלו שהוזכרו למעלה עשו. אני לא אומר שאסור לבוא בביקורת, מותר ואף צריך! אך יש דרך מסוימת לעשות את הדברים. ובקשר לחוק, עם העיתונות פה כל כך טובה, ולא אומרת לשון הרע אף פעם, אז אין סיבה לדאגה, הרי אף אחד פה לא אומר לשון הרע! כנראה שיש דברים בגו'.

B. Goren 22 בנובמבר 2011

לא ברור לי מדוע כולם תוקפים את ח"כ לוין ושכחו שגם מאיר שטרית הוא בין יוזמי החוק. יכול להיות שסולחים לא כי הוא כבר לא בליכוד אלא איש קדימה?

B. Goren 22 בנובמבר 2011

סולחים לו, כמובן.

נעל קרועה 22 בנובמבר 2011

מה הם ההשלכות של החוק על הכותבים ומגיבים פה?

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

אם תוציא דיבה ו/או לשון הרע, אתה מסתכן בקנס גדול.

אזי 22 בנובמבר 2011

לוינטל,
בתור עיתונאי שמסתבר שנורא מפריע לו כשמשתיקים אותו,
איך אתה מסביר את העובדה שאחרי שפרשות קצב ופנאן התפוצצו, כל העיתונאים כתבו ש"כולם ידעו אבל לא אמרו כלום"?
איפה יצר החקירה שלהם/שלכם היה אז?
בתקשורת כותבים מה שהם רוצים לכתוב.
לכל עיתון יש את האג'נדה שלו, לכל עיתונאי את התת-אג'נדה שלו, והוא יכתוב מה שהוא רוצה על מי שהוא רוצה.

נ.ב.
הכתוב לא מתיחס ישירות אליך אלא אל קהילת העיתונאים בכלל. אין להבין מהכתוב שלוינטל ידע דבר מה ולא פרסם אותו או פרסם דברי שקר מתוך אג'נדה אישית. אנא אל תתבע אותי :)

תולעת 23 בנובמבר 2011

אבל זה בדיוק העניין. אחרי החוק הזה אין אף כלי תקשורת שיסכים לגעת בסיפור כמו של קצב ("פרשת פנאן" המובטחת בינתיים התגלתה כלא כלום, לפחות במובן הפלילי).

אזי 23 בנובמבר 2011

תשמע, אחרי שתי הפרשות שמעתי לא פעם אחד ביטויים בסגנון ”כולנו ידענו, אבל לא חשבנו שזה בגודל הזה”.
אז לא, לא כולנו ידענו. רק עתונאים שהחליטו מסיבות כאלה ואחרות שלא מספיק חשוב שנדע שקצב מתעסק עם הפקידות שלו, ומוני פנאן מלווה בריבית לשחקנים שלו.
אתה יודע מה, לפעמים אני מרגיש שעדיף שיסגרו את התקשורת לגמרי וזהו.

old timer 22 בנובמבר 2011

עמית:

אין שום חידוש של ממש בחוק הזה לשום כיוון שהיא וצודק דן אבי יצחק בטענתו שכל בדיון בחוק הזה מונע מבורות או מדמגוגיה.

אם חופש הביטוי כל כך חשוב לך, למה אתה מתייחס אליו בכזו קלות ראש?

אלקו 22 בנובמבר 2011

הרעיון שאמצעי התקשורת יחרימו פוליטיקאים הוא די מבריק, הרי המניע העיקרי של כל פעולה שהם מבצעים הוא ההד התקשורתי שלה.
הבעיה היא שלא ממש ראיתי את התקשורת בעצמה מתנגדת לחוק הזה, דבר שהיא אמורה לעשות באופן אינסטנקטיבי במדינה דמוקרטית.
ככה זה בישראל.
במשטרים חשוכים יש "תקשורת מגוייסת" כי השלטון מגייס אותה.
בארץ היא מתגייסת מרצונה החופשי.

עידן. 22 בנובמבר 2011

מסביבינו אנשים יוצאים לרחובות והכל בוער. כאן אנשים יצאו לרחובות בקיץ, ראש הממשלה שלנו הפך את עורו, שינה את כל האגנדה הכלכלית שלו וכל העם קיבל את זה וחזר הביתה (בכל זאת התחיל גשם).

"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם"- כבר בשנות ה80 אמר שלום חנוך את כל מה שצריך על עם ישראל.

אגב, החוק המדובר הוא עוד יחסית בסדר ביחס לחוקים אחרים שנחקקים כאן בחסות השר נאמן (שהוא לצערי הרב, שר המשפטים הרע והמסוכן שהיה בישראל מאז ומעולם).

אגב2, בושה אין כאן מזמן. עוד חודש צריך להתפרסם, באיחור אופנתי, דו"ח המבקר על אסון הכרמל. בכל מדינה מתוקנת היה השר האחראי מתפטר יום לאחר האסון. רק בישראל יכול אלי ישי להמשיך ולהחזיק בתפקיד. אומרים שהדו"ח מטיל עליו אחריות כבדה, מישהו רוצה להמר אם הוא נשאר בתפקיד?

קשקשן בקומקום 22 בנובמבר 2011

מי אומר? מה אמר? אני – בתור נציגם של "אומרים" – רוצה לתבוע אותך. תוכיח. לדעתי אלי יישי צח כשלג וכידוע נטל ההוכחה עליך. יש לך 300 אלף פנויים?

אסף THE KOP 22 בנובמבר 2011

עצם זה שהדו"ח כביכול הודלף, מצריך חקירה נגד מבקר המדינה.

אבל מי יחקור ?

ברגר 22 בנובמבר 2011

פדרר פירק,מעך,דרס ורמס את נדאל תוך שעה 0-6,3-6!!

קסיוס קליי 22 בנובמבר 2011

התקשורת קנתה את העליהום עליה ביושר.

אלקו 22 בנובמבר 2011

בזה אתה צודק, אבל היא לא קנתה אותו בפירסומים חסרי אחריות או בהוצאות דיבה. התיקשורת אשמה בחוסר שיניים ופחדנות כרונית, בליקוק לבעלי ההון ובנטייה הקבועה לעבר הקונצנזוס. ובזה שבכל משבר בטחוני זעיר היא הופכת מיד לכלבלב המאולף ביותר שניתן להעלות על הדעת. אתה מכיר עוד מדינה דמוקרטית שאין בה סאטירה בכלל כמו פה?

קסיוס קליי 23 בנובמבר 2011

הכל פה כ"כ רגיש שזה לא מפתיע שאין סאטירה.

אנחנו לא מדינה נורמלית לטוב ולרע.
אין בישראל חברה מספיק בריאה כדי לעשות פה סאטירה ואני לא חושב שזה כזה קריטי.

הבעייה שאין בתקשורת אמצע. זה או שאתה מלקק לבעלי ההון או שאתה משתלח בכולם ובמיוחד בממשלה בצורה מטומטמת.

אין מישהו שאפשר לסמוך עליו שיהיה הוגן.
לכן אני באופן אישי והרבה אחרים לא לוקחים את התקשורת ברצינות. זה באמת סתם. אויר. כלום.

תומר חרוב 23 בנובמבר 2011

אבל פעם הייתה.

MOBY 23 בנובמבר 2011

יש סאטירה חריפה והרבה.
http://www.latma.co.il/
כדאי לבקר מדי פעם.

אביאל 23 בנובמבר 2011

ז'בוטנסקי ובגין מתהפכים בקברם בגלל יריב לוין, שטרית ושאר חבריהם להצעת החוק. הם מייצגים את אלה שנדבקו והרסו את כל מה שהליכוד, הליברלים וחירות ייצגו.
התקשורת אשמה בזה לא פחות, כאשר היא מעלה מסך של בורות ומסרים מטעים יום יום, יוכיחו את זה שזה שאתה ימני אומר שאתה רוצה להעיף מפה את כל הערבים ופשסיט שאוהב לכבוש ולנצל (מישהו טרח לקרוא פעם מה בגין כתב בנושא ?), שזה שאתה קפיטליסט זה אומר שאתה תאוותן ואוהב פערים חברתיים (מישהו קרא פעם את סמית או את מיל ?), זה שאתה בעד המחאה אומר שאת סוצילאיסט, אבל רגע, אתה מתלונן על המדינה אבל רוצה להעניק לה יותר כוח (עוד סתירה נפוצה) ואני יכול להמשיך עד מחר.
אז התקשורת גם לא צריכה להתפלא שאנשים כמו לוין ואלקין מגיעים לכנסת, היא בנתה את התדמית של הימין, רוב האנשים הטמיעו את העניין והם בוחרים את את נציגהם לפי אותו סט ערכים שהתקשורת הכתיבה להם לגבי הימין, צעקנים, פשסיטיים, שונאי בית המשפט העליון ושונאי תקשורת.

כל מה שכתבתי תקף גם לגבי בית המשפט העליון, העובדה שביינש לא אישרה את מינוי סולברג כדי שלא יחשבו שמשפיעים פוליטית על בחירת שופטים היא צביעות לשמה. זה טבעי מאוד לקבל אשכנזי, שמאלן מרחביה לעליון אבל זה כזה בלאגן אם מזרחי או מתנחל יגיעו שצריך לחץ פוליטי בשביל זה, אז מי הצבוע כאן ?

בתור אחד שליבו נוטה ימינה, כואב לי מאוד לראות שאבדה הדרך האמיתית של הימין (וגם של הקפיטליזם), אבל בעיקר התקשורת הביאה את זה על עצמה, עם מסך הבורות שהיא מורידה על העם, מתלוננים כל יום על ישראל היום אבל שותקים שמדובר בנחום ברנע (כולל ניסיון להתערב במדיניות הבטחון של ישראל).

או בקיצור מלחמה בין האליטה הישנה לזו שכוחה עולה ואנחנו, הציבור משלם, כרגיל את המחיר.

matipool 23 בנובמבר 2011

יוזמי החוק פשוט משתינים מהמקפצה בלי בושה .
כבר לא מספיק להם להשתין בשקט בתוך הבריכה .
ימים חשוכים באים עלינו מכל מיני כיוונים .

גיל שלי 23 בנובמבר 2011

תגובה מהצד השני. זה באמת באמת מעצבן שכותבים עליך בעיתון כשהכתב לא טורח לבדוק מי אתה, לא טורח לבדוק את העובדות, ומסתמך על חברת יחסי ציבור של משהו אחר, בלי שום בדיקה ולא הקלה ביותר באינטרנט. אני מבין שהמשכורות של עיתונאים לא מעודדות אותם לעבוד, אבל חליק, אם הם בחרו בעבודה, שלא יהיו צינור של חברות יחסי ציבור

קשקשן בקומקום 23 בנובמבר 2011

תן לנו איזה עדכון מהשווקים

גיל שלי 23 בנובמבר 2011

לפקודתך נכון תמיד, יש פוסט חדש

קשקשן בקומקום 23 בנובמבר 2011

תענוג כתמיד, תודה. מדכא

תומאס נוימן 23 בנובמבר 2011

הטור של דן אבי יצחק לא כל כך מדייק. אמנם בתי המשפט, בייחוד לאחר הלכת שרנסקי נ' נודלמן, גם כיום אינם מוגבלים בפסיקת פיצוי של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק מיוחד, אך עצם הצבת רף מקסימלי שכזה לגבי פיצוי ללא הוכחת נזק – גרם לאפקט מצנן על גובה הפיצויים (שנפסקים גם כיום, מידי יום ביומו) אשר נפסקים לתובעים שזכו בתביעות לשון הרע בגין נזק כללי. בדיקה של מרבית פסקי הדין מהשנתיים האחרונות מלמדת כי הממוצע נא סביב 30,000 ש"ח. באותם מקרים חריגים, בהם נפסקו פיצויים של למעלה מ-100,000 ש"ח, מדובר היה בדיבות חמורות ביותר אשר אמיתותן לא הוכחה.
כעת, אם תתקבל הצעת החוק, ואם בתי המשפט ימשיכו לנהוג כפי שנהגו עד עתה, הרי שהעלאת הרף המקסימילי של פיצוי ללא הוכחת נזק ל-300,000 ש"ח תיצור עם הזמן אפקט דומה על בתי המשפט, אשר אט-אט יעלו את גובה הפיצויים שייפסקו. אפקט זה ייצור אפקט מצנן על התקשורת – ומכאן הפגיעה בחופש הביטוי.
וזאת מבלי להתייחס לעובדה כי העיתון הוא שצריך להוכיח את הגנותיו. כיום אדם התובע בלשון הרע יכול להגיש תביעת דיבה בו כתב התביעה הוא שורה וחצי: פורסמה עלי כתבה (מצ"ב). הכתבה מהווה לשון הרע אודותיי. נגרם נזק לשמי טוב. נא לפצות אותי. את כל יתר הדברים צריך להוכיח העיתון, דבר לא פשוט כלל לכל מי שמכיר את דיני הפרוצדורה ודיני הראיות הנהוגים בבית המשפט, בו האמת המשפטית כמעט ואף פעם לא תואמת לחלוטין את האמת העובדתית.

באבא ימים 23 בנובמבר 2011

אבל העיתון תמיד היה צריך להוכיח את הגנותיו כך שהחוק הזה לא משנה דבר בהקשר הזה. עכשיו בוא ננסה לדבר ברצינות על האפקט המצנן של החוק. לשם כך צריך לעשות הבחנה בין שני סוגי נתבעים פוטנציאליים. כלי תקשורת ומי שאינם כאלה. בוא נתחיל דווקא עם האחרונים. אני לא מאמין שהעלאת "תקרת" הפיצוי תשפיע על שיקוליהם אם להוציא לשון הרע או לא. זה לא שהם יאמרו לעצמם "כל עוד זה היה 100,000 לא הייתי חושב פעמיים אבל עכשיו כשזה 300,000…"

נעבור לכלי התקשורת – מדובר בגופים לא עניים במיוחד, הנהנים מיצוג משפטי צמוד, הזוכים להגנה מיוחדת כאשר הדבר נוגע לפרסומים הנוגעים לאנשי ציבור. חשוב לזכור – כאשר אתה מפרסם דיבה על איש ציבור זה יכול להיות שקר ועדיין לא תצא חייב בדין. מספיק שאמרת את הדברים בתום לב, דהיינו מתוך אמונה באמיתותם. מולם עומדים, הרבה לפני אנשי ציבור (שכאמור בעניינם יש הגנה מיוחדת), כל אותם אנשים שאינם אנשי ציבור ואינם טייקונים. תנסה להיות בעל מסעדה ביום שמבקר המסעדות קם במצב רוח רע במיוחד, ואלו הם הרוב, והם ראויים להגנה.

עכשיו בוא נדבר על הטייקונים – כאמור אין הרבה מהם, כך שמספר הפרסומים בשנה אודותיהם יהיה מוגבל. כלי התקשורת בארץ מספיק עשירים כדי שההוצאה של עוד נניח מיליון שקלים בשנה לא תהיה זו שתצנן אותם אלא תכנס לשיקול העסקי של סיכון שכדאי לקחת או לא אם אתה רוצה למכור עוד עיתונים. בדרך כלל – אם טייקון יתבע אותך זה יהיה במיליונים. ה – 200,000 ש"ח הנוספים הם לא מה שיעשה את ההבדל.

חוץ מזה – לרוב הטייקונים יש דרך הרבה יותר טובה למנוע פרסומים אודותיהם. אחרי הכל, בעל הבית של העיתון הוא חבר שלהם לא? מה שהופך את מספר הטייקונים שבאמת במשחק הזה לכמעט זניח.

אפקט מצנן? give me a break

תומאס נוימן 23 בנובמבר 2011

באבא – כנראה אינך ער למצב של שוק התקשורת כיום אם אתה כותב את המשפט "מדובר בגופים לא עניים במיוחד, הנהנים מיצוג משפטי צמוד, הזוכים להגנה מיוחדת כאשר הדבר נוגע לפרסומים הנוגעים לאנשי ציבור". וקח בחשבון גם מקומונים ואתרי אינטרנט – תאמין לי שאין להם יכולת "לשים בצד" מיליון שקלים בשנה (וזו הערכה נמוכה, שכן איננה לוקחת בחשבון גם את הוצאות הייצוג)לצורך תביעות הדיבה.

המצב כיום הוא דווקא טוב – אדם שנפגע מפרסום יגיש תביעה בגינו רק אם הוא באמת נפגע, דהיינו, אם יהיה ביכולתו להוכיח כי נגרמו לו נזקים. מי שלא נפגע באמת יודע שלכל היותר ייפסקו לו 50,000 ש"ח – ולכן הוא לא טורח להגיש התביעה מלכתחילה. ברגע שאתה מעלה את הרף פי 6 – זה משנה את הכל.

עוד דבר, הגנת "תום הלב" מותנית בעוד מרכיבים רבים, ולא רק בשאלה אם העיתונאי האמין באמיתות תוכנם של הדברים שפרסם. וממילא היא עומדת, פוטנציאלית, גם לאדם שהוציא לשון הרע על אדם פרטי שאינו איש ציבור.

old timer 23 בנובמבר 2011

העניין של הוצאות היצוג עובד לשני הצדדים. והמצב המשפטי היום הוא לא טוב כי עיקר הנזקים שנגרמים לאנשים ששמם הטוב נפגע הוא בלתי ניתן לכימות (להיפך – דווקא תקרת הפיצוי הזו רק הגבילה אותם) מה שמאפשר השתלחות בלתי מרוסנת בהם. אני חוזר שוב – האנשים האלה הם הרוב. אז אני מצטער, אני לא מקבל את הטענה לפיה זה בסדר לתת לכלי התקשורת את האפשרות לפגוע בשמם הטוב של עשרות אלפי אנשים רק כדי שהם לא יפחדו להתמודד מול עשרה טייקונים. ואגב – אתה צודק, הגנת תום הלב חלה גם על תביעות של הטייקונים מה שרק מחזק את הטענה שלי.

אגב – דווקא נגד טייקונים שאלת הנזק הבלתי ניתן לכימות היא שאלה חסרת משמעות. דווקא הם יוכלו יפה מאוד להוכיח את נזקיהם הממוניים. ראית פעם טייקון שהגביל את תביעתו ל – 100,000 שקל? אתה באמת חושב שזה מה שיעשה את ההבדל בהליכים משפטיים נגד טייקונים?

בשורה התחתונה מה שמוציא אותי מהדעת זה שהתיקון לחוק לשון הרע הפך להיות הדונה אידיאלה של נאמני הדמורקטיה כאשר יש ביוזמות החקיקה הנוכחיות סכנות הרבה יותר גדולות לדמוקרטיה.

MOBY 23 בנובמבר 2011

העיתונות בארץ (הכתובה והמשודרת) כל כך רדודה שאם תבחר לך משרד יחסי ציבור טוב תוכל להשתחל לכל תוכניות האקטואליה גם אם אין לך כל קשר לנושא המדובר.
מקרה שקרא באמת.
בזמן המתיחות עם טורקיה התראיין אדם אצל ברקאי ובערוץ 10 על אובדן הכנסה ממפעל נייר שיש לו בטורקיה. כמובן לאיש אין שום לשום מפעל בטורקיה והסחר שלו עם המדינה מסתכם ב- 20 אלף יורו בשנה טובה. אבל את זעקות הקוזאק הנגזל שמעו עד למשרדי ארד תקשורת.

אד הורטון 23 בנובמבר 2011

אני אישית מתנגד לרובו של התיקון (שיש לו כידוע כמה חלקים שעל רובם לא מדברים כלל) וחשוב גם לזכור שמדובר רק בקריאה ראשונה שקרוב לוודאי שתעבור עוד שינויים כמו שקורה לרוב בכנסת. בכל אופן הנה מאמר מצוין שמסביר היטב את הבעיות בהצעת החוק ומצד שני את ההצדקה הפשוטה שלה שגורמת לכך שמחוץ למערכות התקשורת יש לה תמיכה נלהבת למדי.
http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/211111_No_more_Lifelines.aspx
ובחייאת, די עם היללות על מות הדמוקרטיה. המצב החוקי היום שמועלה על נס כמצב אידאלי גרר את אותן יללות בדיוק כשתוקן ב-1990. התגובה ההיסטרית והלא עניינית משיגה בדיוק את המטרה ההפוכה ונשמעת יותר ויותר כזאב זאב. גם מתנגדים חריפים של החוק מבינים שיש כאן בעיה אמיתית ורק דרך הטיפול בה היא זו שבמחלוקת. את קולם של בעלי האינטרס, קרי העיתונאים, צריך לשמוע אבל באופן מדוד, כמו שבקולם של נהגים רשלנים לא צריך להתחשב כמגבירים את הענישה בכביש.

אד הורטון 23 בנובמבר 2011

1998 ולא 1990
כמגבירים- כשמגבירים (היום נהוג לוותר על הכ' ולא על הש'…)

קסיוס קליי 23 בנובמבר 2011

מותה של הדמוקרטיה אומרים לי…

עוד דמגוגיה זולה מבית היוצר של השמאל.

בכל מדינה מבין המדינות דמוקרטיות החוק הוא שונה.

בכולן יש חופש ביטוי השאלה היא רק מה המחיר ומה הסייגים במקרה של לשון הרע.

יש לי רעיון, אולי שיתחילו לכתוב אמת ואז אין צורך לפחד מתביעות.

שי 23 בנובמבר 2011

לייק

MOBY 23 בנובמבר 2011

תראו איך משעים אדם רק כי הציג דעה מנוגדת.
http://news.walla.co.il/?w=/6/1877704
שמעתם על זה? פאשיזם…
ועל בית המשפט, הגיע הזמן שנהיה כמו המדינות הנאורות… אברהמי יכול לספר לנו.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=9a3b8d5439aaab8c8006e81d24637d0f&id=2996
ועוד אחד שיש לו דעה.
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=7444&hp=1
לידיעתכם.

Comments closed