הבושה הגדולה של הכדורגל – סוד חייו ומותו של גארי ספיד

המקור הבריטי שלי מתעקש: גרי ספיד, מאמן נבחרת ווילס, התאבד כי ידע שצהובון עומד לפרסם את קשריו עם גברים. אחרי התלבטות מוסרית קשה החלטתי לפרסם זאת: הגיע הזמן שכולם יבינו כמה מיושן ופרימיטיבי הוא עולם הכדורגל

תעלומה ושמה גארי ספיד: התאבדותו של מאמן נבחרת ווילס וכדורגלן העבר החשוב והאצילי הזה הותירה המון סימני שאלה: קרוביו מעידים שראו אותו ושוחחו אותו עד יומו האחרון ולא הבחינו בשום סימן מקדים למעשה, שהיכה בתדהמה את עולם הכדורגל הבריטי.

אבל במאה ה-21 קשה מאוד לשמור סודות. ואם מתעקשים לנסות לשמור עליהם נולדות שמועות שבבלוגוספירה תופסות תאוצה והופכות לנראטיב השולט. במילים אחרות: אם אתה רוצה לשמור סוד, עדיף שתפיץ שקר מאשר תנסה לשתוק. יש חורים בבקבוק, וממילא מים לא יישארו בו, אז לפחות תדאג לנקז את המים למקום המועדף עליך.

***

כבר שלושה ימים אני עומד לכתוב את הפוסט הזה. מנסה לכתוב, מהרהר, ואז מוחק את מה שהתחלתי לכתוב, מתייעץ אם יש טעם להתעסק בכך, אם זה נכון וראוי ובמקום. לא הגעתי לתשובה מוחצת ותיכף אסביר לכם למה.

ובכן, באינטרנט רצו שמועות לגבי סיבת התאבדותו של גארי ספיד. היה חשד ששקע בדיכאון, גם חשד שסבל ממחלה שעתידה להכריע אותו ולא רצה שמצבו יידרדר. אבל השמועה שנראית הכי מבוססת היא שהצהובון 'דיילי סטאר' עמד לפרסם חשיפה על חייו הכפולים של גארי ספיד, נשוי  ב-15 השנה האחרונות ללואיז, אותה הכיר בילדותו, ולהם שני בנים בגילאי העשרה.

ה'סטאר' התכוון לחשוף רומנים שניהל ספיד עם גברים ולפרסם את העובדה שמדובר בגיי שחי בארון. לספיד הגיע מידע על כך שהחשיפה הזו עומדת להתפרסם, הוא הבין שזה עשוי להרוס את חיי המשפחה שלו ובטח חשש שזה גם ייאלץ אותו לפרוש מאימון נבחרת וויילס ויפגע בשמו הטוב. ובאמת, אין רבים עם שם טוב יותר מספיד – שחקן נשמה מופלא ומתמיד, שהעביר קריירה ארוכה ומופלאה בפרמיירליג והיה סמל ומופת לכדורגלנים רבים.

ניסיתי לברר את העניין. היה לי מקור אחד שאימת את הידיעה. זה לא אומר שאני בטוח באלף אחוז שזהו אכן הסיפור, לא הייתי שם, אבל נוכח הביטחון של אותו מקור, עמית שלי , וטיבו של המקור – אני בטוח בכך במידה רבה מאוד. מידה שמצדיקה פרסום עיתונאי.

עיתונאים אחרים ששוחחתי עימם לא ידעו, לחלקם היו חשדות שהתיישרו עם הסיפור הזה. כמו כן, מסתבר שבברנז'ה של עולם הכדורגל היו לחשושים במשך הרבה שנים על ספיד, שלטענת גורמים שונים ניהל חיים כפולים וקיים יחסים עם גברים.

***

אבל הסיבה שבאמת התלבטתי היא שלא הצלחתי להגיע לליבת החשיפה העתידית של ה'דיילי סטאר'. וזו השאלה המרכזית: האם היה מדובר ברומנים לגיטימיים עם גברים או שמא היה משהו פסול ולא חוקי במעשיו – כלומר יחסים עם קטינים או יחסי מין בכוח. לפי המקור שלי, אגב, לא מדובר במעשים לא חוקיים, אלא ברומנים דומים לאלה שניהלו ראיין גיגס, טייגר וודס ודייויד בקהאם (אבל עם גברים).

בכל מקרה, זו השאלה המרכזית שעושה את כל ההבדל: אם היה משהו לא חוקי או לא תקין, אזי ראוי שהחשיפה של הסטאר תתפרסם בעתיד בכל מקרה. אם מדובר בסתם בגידות עם גברים וחיים כפולים, הסטאר יכול היה, וצריך, לוותר על החשיפה. ממילא כבר אין לה ערך לדיון ציבורי אחרי מותו של ספיד.

***

אחרי שלושה ימים, לא פחות, של התלבטות והתחבטות כתבתי את הפוסט הזה, שהוא הטקסט הכי קשה שנאלצתי לכתוב עד היום מבחינה אתית. היו פוסטים שגנזתי בקלות, היו כאלה שהתלבטתי והחלטתי לפרסם או לא, אבל אף פעם זה לא נמשך כל כך הרבה זמן ולווה בכל כך הרבה מחשבות.

ולמה החלטתי שזה חשוב וראוי לפרסם את הדברים? כי זה עשוי ללמד המון על עולם הכדורגל המיושן, הפרימיטיבי והמפגר. עד היום, למיטב ידיעתי, כדורגלן פעיל אחד בלבד יצא מהארון (ואני לא מדבר על ג'סטין פשאנו שעשה זאת אחרי פרישתו), וזהו אנטון היסן שמשחק בליגה השנייה בשבדיה, בנו של שחקן העבר של ליברפול גלן היסן.

דווקא בראגבי היה מקרה אחד חשוב, בו קפטן נבחרת ווילס, גארת' תומאס, יצא מהארון בעודו שחקן פעיל. אירוני שגם הוא היה וולשי ושם זה נגמר בהפי אנד יחסי. תומאס ואשתו נפרדט אחרי שסיפר לה את האמת הלא פשוטה שלו. אבל לא לכולם יש את האומץ.

הכדורגל נותר משחק ברברי, שמשוחק ומנוהל על ידי פרימיטיביים חשוכים. אם נשיא פיפ"א ספ בלאטר ממליץ להומואים שמתכניים לנסוע למונדיאל 2022 בקטאר "להימנע מפעילות מינית בזמן המשחקים" (כי בקטאר פעילות הומוסקסואלית אינה חוקית), אז זה חושף את פניו ההומופוביים. אם מרצ'לו ליפי טוען שמעולם לא שיחקו תחתיו שחקנים הומואים והוא חושב שלא ייתכן שיש דבר כזה כדורגלן גיי, אז זה מעיד כמה ההכחשה וחוסר הסבלנות הם פרה קדושה בכדורגל. והיו מקרים נוספים ברוח דומה שנודפים מהומופוביה.

בשורה התחתונה – למרות הרבה מאוד שמועות, ברור שיש כאן הדרה, רדיפה והיעדר מוכנות לקבל את האחר. יציעי האוהדים מלאים בקריאות הומופוביות ואווירה עכורה ומגעילה. הקללה 'הומו' היא אחת הרווחות ביותר במגרשים.

אם אכן החשדות סביב גארי ספיד נכונות, זה מצער אותי מאוד שהאדם היקר הזה בחר להתאבד ולא להתמודד. כי היתה לו הזדמנות ללמד את עולם הכדורגל שיעור בפתיחות, בקבלת האחר, בהבנה שלא כולם אותו דבר ולכל אחד יצרים, דחפים ואהבות שונות. כמו שאחד אוהב יותר לאכול מתוקים ואחר מעדיף בשר, כך גם אהבה צריכה להיות עניין של בחירה חופשית ועל כולם לקבל זאת (בתנאי, כמובן, שמדובר על יחסים בהסכמה בין אנשים בוגרים).

***

יש מקום אחד לאופטימיות: והוא כמובן מגיע מגרמניה.

אם שמתם לב הסיפורים האישיים בכדורגל פורצים או מתפרצים אלינו מגרמניה. חשיפת הדכאונות והבעיות הנפשיות של כדורגלנים – מסבסטיאן דייסלר, דרך רוברט אנקה ז"ל ועד מרטין פנין, שסבלו מדכאונות שחיבלו להם בקריירה אבל לפחות נחשפו בתקשורת; אם דרך הסיפור המדהים של ברנו, הבלם הברזילאי המיובש של באיירן מינכן, הנשוי לאישה מבוגרת, שעל פי החשדות הצית את ביתו אחרי משבר נפשי; אם זה ניסיון ההתאבדות של באבאק ראפאטי; ואם אלה הדברים של מריו גומז, שקרא לכדורגלנים גייז לא להתבייש ולהיות שלמים עם עצמם ולצאת מהארון.

אני מאמין שייבוא יום ומהבונדסליגה תצא הבשורה וכדורגלן גרמני ייצא מהארון. הטאבו הגדול של עולם הכדורגל ייפול שם, וזה יהיה מקרה מבחן מעניין. אני  לא יודע בדיוק מתי ואיך זה יקרה, אבל זה יקרה. חכו ותראו.

*

רונן דורפן / נא לא לכבד עכשיו את המת

"דה באזר" גם בפייסבוק

 

 

פלייאוף תחתון (עלבון לכל מאמן וצופה)
איפה הם הרצים ההם - סיכום מחזור 12

No Comments

איתן בקרמן 30 בנובמבר 2011

לוינטל, ברכות – גם על ההחלטה האמיצה וגם על הסיפור, שעם הסימוכין שיש לך, הוא בגדר חשיפה עולמית.

מאשקה 30 בנובמבר 2011

לוינטל, יפה כתבת !!!

ניינר 30 בנובמבר 2011

טרגדיה גדולה. הלואי והיה לו האומץ לצאת מהארון קבל עם ועדה. זה היה גורם למהפכה ביחס החשוך שיש כלפי הומוסקסואליות בכדורגל ובספורט בכלל.אני לא גיי אבל היחס לגייז מחריד אותי כל פעם מחדש והוחמצה כאן הזדמנות לשינוי המצב הקיים.

יואב בורוביץ' 30 בנובמבר 2011

היחס לגייז בכדורגל הוא פחות ממחפיר. ואגב, הכדורגל מייצג מגמות חשוכות רבות שקיימות פחות מחוץ למגרשים- גזענות, סקסיזם, אלימות וכו'. לדעתי זה מכתים את הכדורגל כולו וגם את כלו שעוסקים בכדורגל ומסקרים אותו אם הם לא מפנים זרקור מיוחד לבעיות הללו. חשוב שאדם כמו לוינטל כותב על כדורגל ועוד יותר חשוב שהוא כותב על השלדים בארון הכדורגל שהם רבים מספור. אבל בגדול, הכדורגל הוא מחפיר. פשוט מחפיר. כי הוא מייצג יותר מדי דברים שליליים, ומעט מדי חיוביים. כיום אני אוהב את המשחק (שגם הוא יכול וחייב לעבור שיפור גדול) ואוהב לא מעט מהתרבות שסביב הכדורגל (עידוד, ברים, ספרות וכו') אבל אני מתעב כמעט את כל היתר. עולם הכדורגל הוא כיום סמן ריאקציונרי בכל כך הרבה מובנים. וזה מכתים את כולנו.

קורא אדוק 30 בנובמבר 2011

פוסט עצוב ומרגש

רועי מ 30 בנובמבר 2011

כתבה יפה מאוד וגם מנומקת מצויין.
השאלה הגדולה היא למי באמת אכפת.
העיקר שבילי שהוא יביא ניצחונות ושערים אםהוא שחקן או שידע לנהל נכון את הקבוצה שלי.
ובכל מקרה הגיע הזמן שעיתונאים ועיתונים כאלו יקבלו עונש על חדירה לפרטיות. אומנם יש ציבור רחב שמאוד רוצה את המידע הזה. בכולנו יש את יצר המציצנות. השאלה כמה הנו חותרים לו.
ובאמת אם אין שם משהו פלילי אז זה בכלל חבל.

גיס של פרוסנר 30 בנובמבר 2011

בקרמן לא הגזמת. אתרים בכל העולם כתבו את זה

נעל קרועה 30 בנובמבר 2011

קצת קשה להאמין שבשנת 2011 מישהו מתאבד בבריטניה בגלל שהוא גיי

סטיבי 30 בנובמבר 2011

טקסט יפה. ועצוב.
רק הערה: אאל"ט כתבת שהרומנים של גיגס וכו' הם כמו אלה המשוערים של ספיד במובן של רומנים קצרים מחוץ לנישואים, אבל אולי חשוב להזכיר – בהקשר להבדלים בתפיסה וביחס כלפי סטרייטים וכלפי הומוסקסואלים – שבאופן כללי ופשטני הם בגדו כי האישה שיש להם בבית לא הספיקה להם, והוא, בהנחה שהסיפור נכון, בגד כי היתה לו אישה בבית. למרבה הצער הרי לא היו מתייחסים לבגידות שלו כמו לבגידות שלהם.

אורי 30 בנובמבר 2011

האמת לדעתי יש טעם להמשך הסיפור. אז נכון, זה "פחות מעניין" ברגע שהוא התאבד, אבל אם אכן הסיפור הוא בענייני הומוסקסואליות החשיפה (כאשר היא חייבת לבוא באישור אישתו כמובן) יכולה להיות משהו שיפתח את תיבת הפנדורה הזאת וינקה קצת את עולם הכדורגל. כרגע, בייחוד עם השמועה הזאת הדימוי הוא שעדיף להתאבד מאשר שיגלו עליך. אם הסיפור יתפרסם ויתקיים בו דיון, ברברי כמה שהוא לא יהיה לפרקים, זה יכול לפתוח את הדלת לפתיחות עבור כדורגלנים אחרים.

B. Goren 30 בנובמבר 2011

סיפור קשה מאוד.

טל בן יהודה 30 בנובמבר 2011

לוינטל – פוסט מדויק!

כתבת ש"זה מצער אותך". כשאני מסתכל על עצמי מהצד, אותי זה קודם כל מכעיס! אני רוצה למרות כל שערה בגופי כשאני חושב שמישהו נוטל את חייו (הדבר היקר ביותר שיש לבן אדם), בגלל נטיות מיניות כאלו ואחרות.

מראה כמה עוד יש לאנושות להתקדם.

בני תבורי 30 בנובמבר 2011

החלטה של אדם לקחת את חייו היא החלטה לא ברורה שאי אפשר להבין או לשייך אותה לכלום. כן, גם במקרים בהם נשאר מכתב שמסביר. המעשה הזה משאיר קרובים ובני משפחה מטולטלים לנצח, עם רגשות אשם ותהיות שלא ייפתרו לעולם.
יש לי בעייה להניח שגארי ספיד לא תיאר לעצמו שהסיפור יכה גלים אחרי מותו עוד יותר מאשר לו היה נחשף כשהוא איתנו. אבל אם הסיפור בדבר העילה למעשה נכון, זה כואב שבעתיים.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 30 בנובמבר 2011

עצוב. אני אומר, תן לי שחקן של שלושים גולים בעונה שיביא ליונייטד תארים והוא מוזמן להזדיין עם מי שהוא רוצה. אבל הסיפור מורכב – זה לא רק קללות של חוליגנים ביציעים, זה משפחה וילדים וחיים שלמים שמבוססים על שקר, וכשהשקר עומד להיחשף החיים הללו קורסים. בשורה התחתונה, אנחנו נשארים עם גופה ואלמנה ויתומים

עדי 30 בנובמבר 2011

עצוב. עצוב שקיימת כזו אפליה שנובעת מכאל דעות חשוכות. עצוב שאנשים בוחרים להתאבד. עצוב שאנשים חושבים שאין להם מקום. תודה שבחרת לכתוב (בתור אחת שחייל אמור לבחור בכיתת יורים מאשר לשמוע אותי שרה, חסרים לנו פה שיעורים בסובלנות וקבלה).

אסף THE KOP 30 בנובמבר 2011

נקודה קטנה –

ככל הנראה, הסיבה להתאבדותו של ספיד לא נובעת מהיותו הומוסקסואל, אלא עקב כך שגורם שלישי ("הדיילי סטאר")ניסה להוציא אותו מהארון בכח, אאוטינג פומבי קבל עם ועדה.

לידיעת הקוראים גל אוחובסקי ואיתן פוקס (פרטים אצל פוליקר).

גמל (סתם גמל) 30 בנובמבר 2011

להוציא בן אדם מהארון בכפייה, בלי שהוא מעוניין בזה, זה מעשה אלים. אני משתגע מאנשים שחושבים שיש להם זכות להתערב בחיים של אחרים

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

את מה שלא עשה הצהובון ומה שספיד לא יכל לשאת, עמית לוינטל ודומיו עושים.
אאוטינג הוא אאוטינג גם אם זה אחרי המוות וגם אם בקרמן חושב שזו עיתונאות למופת.

בושה בושה בושה.

סימנטוב 30 בנובמבר 2011

עצוב, הוא בגד בעצמו בליבו ובנימי נפשו שלא לדבר על הכאב למשפחתו, קשה לשפוט אדם בדיכאון ויאוש, הייתי משמיע לו את שריל קרו שרה
If it makes you happy
It can't be that bad
If it makes you happy
Then why the hell are you so sad?

אני צופה עכשיו באלפים שמוחים לו כפיים באולד טראפורד וזה מוזר אחרי קריאת הפוסר המעולה הזה…

עדי 30 בנובמבר 2011

עצוב שקיימת כזו אפליה שנובעת מכאל דעות חשוכות. עצוב שאנשים בוחרים להתאבד. עצוב שאנשים חושבים שאין להם מקום. תודה שבחרת לכתוב (בתור אחת שחייל אמור לבחור בכיתת יורים מאשר לשמוע אותי שרה, חסרים לנו פה שיעורים בסובלנות וקבלה).

איתן בקרמן 30 בנובמבר 2011

עדי, תודי – את שרה נורא :)

S&M 30 בנובמבר 2011

אולי התלבטת, אבל אני לא השתכנעתי שיש צידוק להוציא אותו מהארון, למעט הדחף שלך להיות "ראשון". אני חושב שזו יומרנות לחשוב שזו חשיפה עולמית, ולכן גם לא אאשים אותך בהוצאתו מהארון, אבל לשם הדיון – נניח שאתה זה שחשף את הסיפור – מה ההצדקה להוציא אותו מהארון אחרי מותו?

יש לו אישה וילדים שנפגעים מזה. מה כל כך חשוב להגיד לכולם "יש מאמן שהיה שחקן הומו"?!

מזכיר לי את סיפור פוליקר שכעס על הוצאתו מהארון ע"י אוחובסקי וגרין, כשהוא לא רצה שהוריו יצטרכו להתמודד עם החשיפה הציבורית (אחרי שסיפר להם באופן אישי). זה לא שונה בכלום, אפילו יותר גרוע, כי ספיד לא כאן כדי להסביר למשפחה, והם יצטרכו לחיות עם כל הרפש וסימני השאלה שהצהובונים יעלו בשם "זכות הציבור לדעת" מצד אחד, והצדקנות של "זה חשוב להראות שיש שחקני כדורגל הומואים".

בולשיט, מה כל כך חשוב בזה?

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

מסכים בהחלט.

מיכל 30 בנובמבר 2011

פוסט מעולה ועצוב. תודה.

MOBY 30 בנובמבר 2011

כבר דנו בזה וחוזר הדיון.
אם כבר הבורות והפחד נמצאים על גבי כר הדשא (השחקנים וצוותם וגם בזה אני לא בטוח).
הקהל למעט הקנטות (אמסלם הרי ידוע בכינויו) יקבל שחקן הומו או לא הומו (ובלבד שיהיה טוב).
עובדה עדיין עומדים ומוחאים כפיים למרות ה"סוד הנורא" שבעצם כרגע עדיין אין לו סימוכין.
וכן כרגע זה בדיוק הוצאת לשון הרע (אם המקור לא מוכן להזדהות).

מנחם לס 30 בנובמבר 2011

כתבתי זאת כבר, ואני כותב שנית: התאבדות הוא מעשה הנוגד את כל התכונות האנושיות והוא תמיד תוצאה של דכאון שפרץ את הסכר, וישנם בני אדם מסויימים שלא מסוגלים להתמודד עם הכאב הנפשי האיום הזה, ומתאבדים.

אין לזה שום קשר לבגידות שלו באשתו, ומה שמשפיע אפילו פחות, היא העובדה אם עשה זאת עם אשה או גבר. למעשה, אם מדובר על רגשות אשמה, לאשתו הרבה יותר קל לקבל את העובדה שהוא שכב עם גברים מאשר עם נשים, כי אז היא יודעת שזאת היתה בחירה שלה לא היתה כל השפעה או שליטה עליה. הוא עצמו היה מרגיש פחות "אשם" אילו גילו שהוא היה גיי.

אז לדעתי גייז במדיה מגזימים בחשיבות "הגבר" שביחסיו (אם אמנם זה היה כך) כי מי כמוהם רוצה שכל הגייז בעולם ייצאו מהארון (גם אני כמובן הייתי מעדיף שכך יהיה), וזאת הזדמנות טובה להעלות שוב את הנושא.

אבל רציתי רק להבהיר שמעטים מאד הם הגברים בעולם שמתאבדים בגלל שהם נשואים, והם ניתפשו על זיון מהצד, אישה, או גבר. הסיבות הן עמוקות הרבה יותר. למעשה, ייתכן מאד שהזיונים מהצד הם לא יותר מסימפטום – או בריחה – מהבעייה האמיתית האוכלת בהם.

roei034 1 בדצמבר 2011

דברים בסלע לס….איך לאיך כמוך שיש לו מה להגיד אין מקום במדיה היום ולשימי ריגר יש…. עולם מוזר

michels 2 בדצמבר 2011

לס , עושה טוב לשמוע דעה של מישהו שמפוכח מהעולם הפוסטמודרניסטי שלנו.

נכון , העולם חשוך ומונע לרוב מפחד.אבל כשמדברים על "דחפים" צריך להבין שגם הם נגזרים ממצב נפשי.אם הינו פועלים על-פי דחפים בלבד, הינו לא יותר מפקעת עצבים שמגיבה בצורה אוטומטית.

לכן, אין מה להתבייש ב"דחפים" , אבל ההכרה אמורה להסביר ולמתן אותם.ונדמה שבתקופתינו רצים להיאחז ב"דחפים" ושוכחים מה משמעותה של ההכרה.

כך , אם אתה חיי כמו רוקסטאר , אתה תשלם את המחיר.

חמוס 1 בדצמבר 2011

כשהייתי בסדיר בתחילת שנות ה-90. מפקד הנח"ל מנחם ז'וטורסקי, שפט חייל שהצטלם עם מדים וכומתה ירוקה במצעד הגאווה לעמוד האחורי של ידיעות או מעריב. לכאורה כי התראיין ללא אישור, אבל כולם הבינו באמת למה. לנו בתור חיילים זה נראה מיושן חצוף ואידיוטי, אבל הבנו את הלך המחשבה, זה פגע ב'גבריות' של חטיבת הנחל – שסבלה מדימוי מעט ירוד (חטיפים ע"ש יוסקה גרוף והחברה שנחטפו בלבנון כי נרדמו בשמירה) לעומת גולני המכורעים. חירניק אמור להיות ההפך מהומו. היום זה לא היה קורה.
אין שום הבדל עקרוני בין המקרה הזה לטאבו על הומוסקסואליות בספורט הגברים. בשניהם מדובר בהתמודדות של חברה זכרית בלבד עם תפיסות מצ'ואיסטיות ועם חיכוך אינטימי, מגע, פיזיות משותפת, כולל ערום (מקלחות) שההומוסקסואליות מפחידה אותה.
במנחם ז'וטורסקי ז"ל נתקלתי מס' פעמים באופן אישי. בכולם התגלה לי אדם נחמד, עדין, רגיש וחכם.
כל ההבדל בין ז'וטורסקי שעשה את הנבלה, לנו בני 40 +-, שסלדנו מכך אבל הבנו את הקונטקסט, למושגים של היום שזה פשוט היה נתפס כמופרך ולא היה עובר, הוא פער הדורות. יש דעות קדומות שפשוט קורסות להן יום אחד ובדיעבד נראות מטופשות על סף הטימטום.
לוינטל להערכתי כל הטאבו על הומוסקסואליות וספורט יקרוס ממש במהרה בימנו, וכשיקרוס תראה התקופה הנוכחית כימי הביינים.

תבורי – מילה על התאבדויות, אני לא יודע אם יצא לך להכיר באופן אישי וקרוב מתאבד/ת. המשפט שלך שהחלטה של אדם לקחת את חייו היא החלטה לא ברורה שאי אפשר להבין או לשייך אותה לכלום, היא קלישאה שאין מאחוריה טיפת אמת, וגם טיפת כבוד.

MOBY 1 בדצמבר 2011

ומה הקשר בין מפקד הנח"ל לחטיבת הנח"ל?

בני תבורי 2 בדצמבר 2011

חמוס,
ואם נניח הייתי מכיר באופן אישי וקרוב מתאבדת/ת, אז המשפט שלי שהחלטה של אדם לקחת את חייו היא החלטה לא ברורה שאי אפשר להבין או לשייך אותה לכלום, היא קלישאה שאין מאחוריה טיפת אמת, וגם טיפת כבוד, היה נכון? ממש בא לי לנבל את הפה לכיוונך, אבל עזוב. אני לא מכיר אותך.

חמוס 2 בדצמבר 2011

סליחה אם נעלבת, גם אני לא מכיר אותך. אני קורא את הבלוגים שלך ונהנה מהם. לעצם העניין – יש לנו מנגנונים השרדותיים – אבולוציוניים ובאופן טבעי נעשה הכל כדי לחיות. מי משמחליט להתאבד צריך הרבה כוחות נפשיים כדי לבצע החלטה כזו. סטטיסטית הרוב המוחלט של נסיונות ההתאבדות הם קריאה לעזרה והמתאבד באמת מקווה שיצילו אותו. לעומת זאת יש מתאבדים שבוחרים בדרך שהם יודעים מאין סיכוי להנצל ממנה, למשל מי שתולה את עצמו בלי לרמוז לאיש מראש, כמו גארי ספיד. אלו מחליטים החלטה עוד יותר קשה. המתאבדים גם יודעים את הפגיעה בבני משפחתם ויקיריהם, ובכל זאת הם בוחרים לסיים את חייהם. לכן מי שעושה את זה עושה את זה ממניעים מאוד חזקים, שגוברים על כל ההתנגדויות הטבעיות. להגיד שאי אפשר לשייך את זה לכלום ? זה בדיוק להיפך. זה חוסר כבוד כי באמירה שלך אתה הופך את המתאבד להזוי או תלוש או סתם אדיוט. ולא הייתי רצה לחשוב כך על אחותי.

בני תבורי 2 בדצמבר 2011

חמוס,
המתאבד הכי קרוב שאני מכיר היא בת אחות של אמי שדחפה לעצמה מלוא המחסנית של עוזי לגרון לפני קצת יותר מעשרים שנה כשהייתה בסדיר. השאירה אחריה מכתב מבולבל שבו היא מאשימה את כל העולם פחות או יותר והורים שנחרבים בעודם בחיים תחת טונות של תהיות, שאלות ללא תשובות ורגשות אשם שלא ברור אם יש להם הצדקה כלשהי. אם ראית באמירה שלי חוסר כבוד כלפיה, אולי גם אני צריך לשקול מעשה דומה. מצד שני, אני עומד על כך שהמעשה שלה הוא אכן מעשה לא ברור שאי אפשר לשייך אותו לכלום. זה לא מכעס, זה מבלבול נורא.

חמוס 5 בדצמבר 2011

זה שאתם לא מבינים, לא אומר שזה לא קשור לכלום, אלא שאתם לא יודעים. בכל מקרה אל תשליך את זה על כלל המקרים. סתם לדוגמא ההתאבות של עדי טלמור היתה מאוד לא מבולבלת. בת אחותך היא לא היחידה שהתאבדה בנסיבות דומות. 20-25 חיילים מתאבדים מדי שנה בצבא ולרובם אין רקע קודם והם אינם פונים לעזרה. זה אומר שהסיטואצייה הזו לחלק מסויים של האנשים נפיצה. ממליץ לך לקרוא את מים נושקים למים של סמי מיכאל, ומצוא סצנריו אחד בדיוני שיכול להוביל חיילת ממוצעת לאובדנות, שתראה מבוללת לסובבים אך הסיבות לה מוצקות מאוד. אם אתה רצה משהו יותר אקדמי http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=543

אני מבין את הכעס שלך, מותר לכעוס על מי שמתאבד, השאלה האם זה מוסרי או לא מוסרי, האם זה אמיץ או פחדני האם זו נטילת אחריות על הגורל והחלטה שצריך בשבילה הרבה ביצים או בריחה מהתמודדות, פתוחה ולגיטמית אם כי ביננו, התשובה הנכונה כמו בכלל בחיים היא לא דיכוטומית אלא תערובת של כל אלו והיא מן הסתם שונה ממקרה למקרה.

dice 8 בדצמבר 2011

עדכון קל:
זה בהחלט היה המצב בשנות ה90, אבל צריך לתת קרדיט לצה"ל שבשנים האחרונות צמצם את התופעה למספר חד ספרתי של התאבדויות בשנה, לפעמים אפילו 2-3.

ירוק עולה 1 בדצמבר 2011

מה עם קצת הבנת הנקרא? עמית לא טען לרגע כי הוא חשף את העניין וכי זהו חשיפה עולמית, אלא מישהו כתב את זה בתגובה. עמית ציין כי מדובר ככל הנראה בחשיפה שהייתה אמורה להתפרסם על ידי הצהובון הדיילי סטאר.

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

כ"כ הרבה ספקולציות ורכילות בלי שמץ של הוכחה.

אבא של אלאניס 1 בדצמבר 2011

פוסט נהדר וחשיפה אמיצה.
עיתונאי מס' 1 בארץ

קפטן נמו 1 בדצמבר 2011

מה אתה מבלבל את המוח? הכתב אומר לך שיש לו מקור מהימן. אתה יכול לא להאמין ולעבור לאתר אחר, אבל אתה לא מצפה שהוא יחשוף את המקור שלו. בעצם תלוי מאיזו מפלגה אתה.

קפטן נמו 1 בדצמבר 2011

זה מיוחד ל-24.

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

לא, לכתב (לוונטל) אין מקור מהימן. יש לו מקור בצהובון (הגדרה של לוונטל) שמאשר את הסיפור.

אבל כדי לפרסם סיפור צריך לצטט עדים, גם אם בעילום שם. כדי לפרסם סיפור צריך בדל של הוכחות.

זה לא הסיפור של לוונטל, הוא תופס עליו טרמפ בצורה נמוכה: הוא גם לוקח קרדיט וגם לא לוקח אחריות. לקחת אחריות זה להביא סימוכין.

אם צהובון היה מפרסם את הסיפור ישירות אז היו מתפתלים "אוף הצהובונים המגעילים האלה". אולי אפילו היה נתבע לדין על פגיעה בשם הטוב. כשבלוגיסט מציף את הסיפור הכל כשר והוא לא צריך להוכיח כלום. מספיק לאמר ש"שמעתי מחבר שיש לו חבר עיתונאי ששמע לחשושים".

לוונטל פשוט לא יכל לעמוד בפיתוי של לספר את הסוד לחבר'ה בבאזר ולנצל את הטרגדיה לקידום אג'נדה פרו-הומוסקסואלית.

הגישה המעפנה שלך "תלוי מאיזה מפלגה אתה" מעידה כמה פשטנית וילדותית השקפת העולם שלך.

P.S. אני אישית קרוסדרסר (חפשו מה זה) ובשום פנים ואופן לא הייתי רוצה שסודי יחשף, בחיי או אחרי מותי.

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

טוב, אני אזרום עם הרכילות. נניח שהיא נכונה.

תקציר הארועים:

1. גארי ספיד הוא כדורגלן מוערך ואהוב.
2. גארי ספיד הוא המאמן הלאומי, מצליח ואהוב.
3. גארי ספיד מקיים יחסים הומוסקסואליים מחוץ לנישואין, בסתר.
4. עיתונאי עומד לחשוף את הסיפור.
5. ספיד לא יכול לשאת את המחשבה שסודו יתגלה ומתאבד.
6. לעמית לוונטל יש קשרים בעיתון המדובר המאששים את הסיפור (בעילום שם).
7. עמית לוונטל רואה בספיד אדם אציל. לוונטל גם רואה חשיבות במתן ביטחון לשחקנים הומואים לצאת מהארון.
8. מה עושה לוונטל? לא מכבד את רצונו של ספיד האציל לקחת את סודו עימו, ומוציא אותו החוצה.

עיתונות יקרה – הרצחת וגם הצטדקת?!?

איתן בקרמו 1 בדצמבר 2011

היה לי הרבה מה לענות לך, אבל אז הגעתי לשורה התחתונה שלך. כן, לא רק הצטדקנו, גם רצחנו. התקשורת הישראלית, בראשות עמית לוינטל, רצחה את גרי ספיד. אתה מסופק?

ההתקפה האלימה שלך היתה גלומה כבר בתגובה הראשונה. בעוד השניה דנה בשאלה אתית, שלוינטל חשף כאן בכנות, ויש דעות לכאן ולכאן, בתגובה הראשונה אתה פשוט מלכלך:

אז מה אם המקור עובד בצהובון, זה מה שהופך אותו פחות אמין? כל העלילה הרי מתרחשת שם. שנית, הוא לא "מאשר", הוא גם מספר. אם זאת היתה ידיעה של שמעון שיפר לא היית משתולל ככה. חסרות לך מרכאות בציטוט? זאת הבעיה שלך?

סימוכין מביאים באקדמיה או בבית משפט, אם לכל ידיעה עיתונאית היו סימוכין גלויים, לא היתה תקשורת (ולא היה לך איפה לתקוף אותה). רמת הפירוט שלוינטל הציג כאן, של טיב המקור, מה ידוע לו ובמה הוא לא בטוח, היא נדירה. אז אתה מנצל את הכנות הזאת כדי להגיע לרצחת וגם ירשת? יפה מצידך.

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

טוב אנסח את זה אחרת עבורך.
התקשורת באופן כללי רצחה את ספיד.
לוונטל, הבלוגרים והשאר רוקדים על הדם.

מבסוט?

הרי אם כל השתלשלות העיניינים נכונה, מה הביא את ספיד להתאבד אם לא האאוטינג הצפוי? ומי יוזם את האאוטינג אם לא העיתונאי?

ואם אחרי מותו אתם העיתונאים ממשיכים לחטט בפצע ועוד טופחים זה לזה על השכם "אחלה עבודה", מה זה אם לא לרקוד על הדם?

S&M כתב זאת מצויין: למה זו בכלל ידיעה שפלוני אלמוני הוא הומו? למה זו בכלל ידיעה ששווה פרסום בחייו של האדם ומה זה שווה לפרסם לאחר מותו?

אני מניח שלוונטל לא חושב שזה שווה לפרסם שמאן דהו הוא הומו. הסיבה לדידו לפרסם את זה היא שזה מתחבר להקשר רחב יותר של יחס עולם הכדורגלהעולם להומואים.

ואני אומר – תכבד את האדם האציל וסתום ת'מקלדת. חפשו גיבור אחר ללכת אחריו. הגיבור הטארגי הזה לא רצה בתפקיד הזה.

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

מי זה שמעון שיפר?

איתן בקרמו 1 בדצמבר 2011

"מנצל לקידום אג'נדה פרו-הומוסקסואלית". אמרת הכל על הגישה שלך לעולם.

פנדלוביץ' 1 בדצמבר 2011

ואת ה P.S שלי למעלה קראת?

". אני אישית קרוסדרסר (חפשו מה זה) ובשום פנים ואופן לא הייתי רוצה שסודי יחשף, בחיי או אחרי מותי"

Assaf2040 1 בדצמבר 2011

במיוחד למקרים כאלה קיימת האימרה:
"כדורגל הוא משחק של ג'נטלמנים שמשוחק על ידי חוליגנים, ראגבי הוא משחק של חוליגנים שמשוחק על ידי ג'נטלמנים"

יבור 1 בדצמבר 2011

אני עם הפנדל במקרה זה. מי שכל כך רוצה שהומוסקסואליות לא תהיה אישיו – לא יכול לקפוץ בראש חוצות ולהצהיר – "תראו, גם האדם החביב והנורמטיבי הזה הוא הומו".
הרי לשיטתו (וגם לשיטתי) זו לא צריכה להיות ידיעה בעיתון בכלל.

לי מפריע ההתייחסות לאיש הזה כאציל וישר דרך, רק בגלל שהתאבד והוא מאותו מחנה מיני של הכותב.
הרי מדובר בבוגד – באישתו, במשפחתו, בילדיו. אין מה לרקוד על הדם, נכון, אך מרגע שהתפרסם הסיפור גם אין לשוות לבחור הילה של קדוש מעונה.

אפריים 1 בדצמבר 2011

לוינטל,
כשם שכתבת יפה על גרי ספיד והדילמה שלו, הייתי שמח לשמוע עוד על הדילמה שלך בהתייחס לדברים שהעלו המגיבים (מניח שעם חלקם גם אתה מסכים…), לתפיסה שלך את עצמך כעיתונאי ואיך זה שאתה דובר, במידה כזו או אחרת, של הקהילה ההומוסקסואלית השפיע על מה לכתוב ואיך לכתוב.
נגעת בזה בהתחלה, אבל נראה לי שלהחלטות העיתונאיות היה פה משקל שראוי לתת לו יותר ביטוי.

ערן לוי 1 בדצמבר 2011

לפני שנתיים כתבתי פוסט אחרי מותו של רוברט אנקה שנגע בקשיים המנטליים של שחקנים אחרי יציאה מהארון או משברים נפשיים. היום, אחרי שקראתי את הפוסט שלך, זה חוזר להיות אקטואלי:

http://eranlevy.wordpress.com/2009/11/16/%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%97%D7%A7%D7%9F/

אגב, ג'סטין פשאנו יצא מהארון כשחקן פעיל ולא אחרי פרישתו. פשאנו פרש ב-1997 ויצא מהארון ב-1990.

עמית לוינטל 1 בדצמבר 2011

תודה על התיקון. אכן צודק

איתמר 2 בדצמבר 2011

ג'סטין פשנאו לא התאבד בגלל היותו הומו או בגלל החשיפה שלו

דורון 1 בדצמבר 2011

ביימתי השנה סרט שעסק בנושא דומה (פרטים בניק-לינק), על המחיר של הסתרה וחיים בארון בקהילה סגורה. לסרט (הבדיוני) היה סוף טראגי, כמו לסיפורו של גארי ספיד, ואנשים התקשו להאמין שמישהו יתאבד בגלל כזה דבר "כיום" ו"בחברה כמו שלנו". עצוב לראות שהם טעו ואנחנו (יוצרי הסרט) צדקנו.

איתמר 1 בדצמבר 2011

אני משוכנע שיש לך יותר מקורות משלי, אבל לא מצאתי שום אזכור לכך בעיתונות הבריטית, רק "רמז" באתר סאטירי. הצהובונים הבריטיים, בכל מקרה, הם התגלמות הצביעות – רוקדים על הדם ומתפרנסים ממנו, אף על פי שרבים מהעובדים בהם הם הומואים בעצמם, בארון או מחוץ לו. עקבתי וכתבתי בעבר בבלוג שלי על היציאה מהארון המרגשת של ג'ון אמיצ'י, גארת תומאס וספורטאים אחרים. עצוב שהמצב עדיין עגום כל כך, והפחד גדול בשל הבושה הנלווית לכך

פראליה 1 בדצמבר 2011

לוינטל, בגלל שככל שאני יודע עליך, חסר-ידע אתה בטח לא, אז החשיפה הזו גובלת בצביעות.
אם גזרת על עצמך תפקיד של הוצאת אנשי כדורגל מהארון לפני/אחרי מותם, בוא תן לנו את כולם, במיוחד את אלה שכולם כאן מכירים.
לא הוגן מה שעשית כאן ובטח שלא בחסות איזה עקרון או צו מצפון.

Comments closed