קדיש

על הכדורגל הישראלי

.

.

.

.

.

.

.

.

***

בערוץ מצו הנפלא מקרינים לאחרונה הקלטות מופלאות של אלפרד ברנדל העצום מבצע ומפרש באופן אלוהי את הסונטות של פרנץ שוברט. הערב הסדרה הגיעה לסיומה עם שלוש הסונטות האחרונות של שוברט (דויטש 958, 959, 960). לטעמי זו אחת הפסגות הגבוהות ביותר אליהן הגיע הפסנתר. ה-K2 בערך של הפסנתר. בין 20:30 ל-23:30 צפיתי-האזנתי לפנינים שברנדל הפיק מהשוברט הזה.

כל כך יפה, כה נשגב. מה שמדהים זה ששוברט שמת בגיל 31 בלבד, כתב את הסונטות האלה בחודשים האחרונים לחייו, והם יצאו לאור ונוגנו לראשונה רק כעשור לאחר מותו. גם אז ובמשך 100-150 שנה התייחסו אליהן בזלזול, מסיבות היסטוריות: הסונטות של שוברט הגיעו אחרי 32 הסונטות של בטהובן, שמבחינת התפתחות מוסיקלית, דרמטיזציה, בניית עלילה, מגוון יצירתי, הרמוניות וברק  אי אפשר אולי היה לחשוב על משהו גאוני יותר שנכתב לפסנתר.

אם אינכם בקיאים במוסיקה קלאסית, אז זה בערך כמו שמישהו ייאלץ לעלות לשיר מיד אחרי וויטני יוסטון בשיאה. בלתי אפשרי. אבל בדיעבד הסתבר כי הסונטות האחרונות של שוברט הן יצירות מופת בפני עצמן, גאוניות מוסיקלית צרופה. הנה טעימונת:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בזמן ההאזנה הבזיקה בראשי תאוריה נחמדה: כשמוצארט, בטהובן, שוברט ומאהלר היו בשיאם, כבשו שיאים מוסיקליים בלתי ניתנים להשגה, או אז אלוהים לקח אותם. כולם מתו בשיא היצירה שלהם. מוצארט אחרי הקונצ'רטו הגאוני לקלרינט וכשהוא באמצע כתיבת הרקוויאם השמיימי שלו, בטהובן בסוף מחזור הסונטות שלו לפסנתר ורביעיות המיתרים, שבמורכבות שלהן הקדימו את זמנן ב-100 שנה לפחות, שלא לדבר על האברסט של המוסיקה – הסימפוניה התשיעית.

אלוהים הרג את גדולי המוסיקאים כשהיה חשש ממשי שהם ייגעו בו, יגיעו לפסגות ששמורות רק לו ומלאכיו ושלבן אנוש אסור אפילו להתקרב אליהן. וכך נותרנו אנו פשוטי העם, דלי הכישורים, שיכולים רק להשתאות מגאונותם של שוברט ושות', ובליבנו רק תהייה שלא מניחה לנפשנו: "איזה פספוס! מה היה קורה אילו מוצארט הגאון היה חי יותר מ-36 שנה. מה העולם שלנו היה יכול להרוויח? ושוברט לעזאזל בגיל 31?".

***

אבל אז כשברנדל סיים לנגן נזכרתי לקחת מעלית אקספרס מגן עדן למקום הכי נמוך בכדור הארץ. נזכרתי שהיה אמור להתקיים איזה ארוע איזוטרי באצטדיון טדי. טוב, בכל זאת בכל הליגות של אופ"א רק בישראל נפגשנו הערב שני מועדונים גדולים למשחק מרכזי. אז הצצתי רגע ב-MARCA, ב-L'EQUIPE, ב-BILD, ב-DAILY TELEGRAPH וב-GAZZETTA DELLO SPORT לקבל עדכון.

אבל אתם יודעים איך זה התקשורת בימינו, מעדיפה להתעסק ברכילות זולה וסיפורים מחוץ למגרש מאשר בדבר האמיתי. אז קראתי כל מיני דיווחים של משברים של קבוצות שוליות כמו אינטר ומארסיי, והיו ניסיונות פאתטיים לחמם את הגזרה לקראת נאפולי – צ'לסי וצסק"א – ריאל בליגת האלופות. אף מילה שתסכם את ה-MAIN EVENT מטדי. עד לאן הידרדרה העיתונות בימינו?

אז פניתי ל-ESPN, בכל זאת האמריקאים קצת יותר רציניים. אני זוכר להם חסד. אפילו אחרי הופעה מרהיבה במיוחד של מדונה, דעתם לא הוסחה ובאתר הזה בחרו לכתוב על ספורטאי אחד בשם א. מאנינג והיו תמונות של אנשים עם טייץ וקסדות, וגם הייתה כתובה תוצאה.

אבל שומו שמיים – הפוליטיקה והפופולריזם הזול השתלט אפילו על המדיה האמריקאית. גם שם לא כתבו מה היה בטדי, כי הם מנפחים סיפור על אחד שממה שהבנתי הוא כנראה אחיה למחצה של יפעת לין, שדרנית קווים חיננית בעברה ובשנים האחרונות מנהלת היח"צ של חברת צ'רלטון. מדובר בגאונת שיווק אמיתית, איך היא הצליחה למכור את הסיפור של אח שלה לאמריקאים. אבל בינינו זה די מביש. תאמינו לי, הפוליטיקה אכלה כל חלקה טובה בעיתונות הספורט.

ואז נזכרתי שאני יודע גם עברית. אז נכנסתי לאתר ספורט 5 וראיתי בכותרת (היר היר!) "בית'ר ירושלים ומכבי ת'א סיימו ב-0:0 חלש". מסתבר שמכל העולם רק בישראל מתעסקים בעיקר, תוצאה וסיקור של משחק מרכזי עדיין מקבל כותרות ראשית. אחרית הימים. חשבתי שלא סתם אנחנו העם הנבחר, יחידי סגולה, האחרונים שזוכרים מהי שליחות עיתונאית ואיך יש לסקר אירועים מרכזיים. מה זה מרכזי? 6,000 צופים בטדי, 6 אחוז רייטינג בשיעור. כי יש לנו ארץ נהדרת.

מכבי ת"א ובית"ר ירושלים. שניים מהמועדונים הגדולים והאהודים בישראל. אימפריות במדינת הגמדים. לא רעש ולא מהומה. בית קברות. וויליאם שייקספיר כתב את Much Ado About Nothing  בדיוק על שממות כאלה. ומה עם המלך ליר לוין? והסוחר מאנגולה? או שמא היה זה ארקדי החמישי?

טוב, זה נהיה פאתטי. הרי במחזות של שייקספיר יש אקשן, ובטדי – כפי שהבנתי מהכותרת באתר – לא ממש הייתה תמורה לכרטיס. מי יודע, אולי פעם הבאה חברי לה פמילייה יעדיפו לפקוד את ה-GLOBE THEATRE. אותה סוגה.

***

טוב, הכדורגל הישראלי ת.נ.צ.ב.ה. ידידי המוערך אביעד פוהורילס מגדיר את העונה הזו כ"קו פרשת המים של הכדורגל הישראלי", העונה בה הכל התפרק והכדורגל בארץ נגמר. האמת היא שבישראל חווינו באיחור אופנתי (אופנת מאלדיני) את חדירתו של חוק בוסמן שרוקן את הליגה הישראלית מכשרונות, איכות ותוכן. בערך 40 כדורגלנים ישראליים מתרוצצים בליגות אחרות. זו הסיבה שקרית שמונה מצליחה לרוץ בגבורה לאליפות מרשימה עם חבורת אלמוניים.

מצב הענף לא מזהיר. אם שחקנים סרבים עוזבים את הליגה המקומית ומציפי את כל הליגות הגדולות באירופה בכשרונות, אצלנו זה לא ממש המצב. סליחה, זה ממש לא המצב. הכדורגל הישראלי שובר שיאי עליבות.

אז עם מה נשארנו? עם סטארט אפ ישראלי גאוני מבריק! "בובה של לילה" – זו הפרודיה הראשונה בעולם שנכתבת על פרודיה.  'בובה' היא תפילת האשכבה של הכדורגל הישראלי. זה מה שנשאר לנו בארץ הקודש: הנפיחות של ברלד, הקריז של יצפאן. הדבר היחיד שיוצא טוב מהכדורגל הישראלי ז"ל.

***

אסיים בבקשת התנצלות: בחיים שלי לא הרגשתי כל כך סוטה. יותר מוסרי לזיין גופה מאשר לכלול את שוברט, בטהובן ושייקספיר בפוסט אחד עם הכדורגל הישראלי.

אבל זה בדיוק העניין: מותו של הכדורגל הישראלי בשיא עליבותו ניפץ את התאוריה שלי – על המוות בשיא של המלחינים – לרסיסים.

וזה דווקא טוב – כי זה מוכיח שאלוהים הוא גם רחום וחנון, מתחשב ואנושי. לא רק מייסר אותנו. הוא גם יודע להרוג דברים שנמצאים בשפל, להביא לקיצן תועבות שבאמת ראויות להימחות מעל פני האדמה.

יתגדל ויתקדש… ונאמר: "אמן".

***

"דה באזר" בפייסבוק

אוחיון, בורשטיין, נעימי. אחרי מלחה.
השירה הצרופה שהיא מכבי ת"א. סיכום המחזור ה-26

No Comments

דורפן 21 בפברואר 2012

נהדר. שווה שהכדורגל יהיה כל כך גרוע כדי שהטקסטים יהיו כל כך טובים

עופר פרוסנר 21 בפברואר 2012

מה זה אומר, מותו של הכדורגל הישראלי? שלא יהיה יותר כדורגל? שהוא לא יהיה יותר מעניין? שלא ישחקו עוד 20 שנה? מה זה אומר לוינטל? למה אתה מתכוון? אתה לא תתרגש יותר בדרבי? בני לא יתרגש בניצחון בדקה ה-90 של הפועל פתח תקוה? חרוב לא יתלהב מאחמד סבע? אני לא אתחרפן כשאני אראה את יניב קטן?

כשמשהו מעורר רגש בכל כך הרבה אנשים (וכן, בדרבי תל אביב יש יותר אנשים בבלומפילד מאשר בכל אותו שבוע בכל התיאטראות, בתי הקולנוע ואולמות המוזיקה בעיר), אז כנראה שהוא לא הולך למות כל כך מהר.

עמית לוינטל 21 בפברואר 2012

זה אומר שצריך לקרות חזון אפוקליפטי שיקים את הכדורגל הישראלי לתחייה.
אני אמשיך לאהוד את הפועל, אתה תמשיך לאהוד את חיפה אבל זו איזוטריה קשה, רחוק שנות אור ממה שהיה לפני עשור למשל. רמת העניין בירידה מדי עונה (רואים ברייטינג למשל) ורמת המשחק זה בושה וחרפה.
עניין גדול בכדורגל הישראלי זהה לנקרופיליה

טל בן יהודה 21 בפברואר 2012

עופר

לא שאני רוצה לשים מילים בפיו של לוינטל, אבל אתה יודע מה אתה חושב על הכדורסל הישראלי?

אז קח ת'מחשבות הללו ותשליך את זה על הכדורגל ישראלי… נראה לי שזה "מה שזה אומר"

ירון 21 בפברואר 2012

בני כמה ליונטל? בני? חרוב? יותר משמונה עשרה אני מנחש.
השאלה כמה ילדים בני עשר מדברים על המשחק אתמול בטדי
כשאני הייתי בבי"ס יסודי כל יום ראשון היה מיועד לדיונים על משחקי השבת מכבי, הפועל ואפילו שמשון ויפו נכנסו לתמונה. התחושה שלי שהילדים של היום בעיקר מדברים על ברסה ומסי ואף ילד לא מסוגל לתת את ה-11 של קרית שמונה.

יואב דובינסקי 21 בפברואר 2012

בלי קשר לרמה (בקושי ראיתי משחקים אז לא יכול להעיד) בעיני העונה הזאת מסמלת את מות הכדורגל בהיעדר הנהירה של הקהל למשחקים של קרית שמונה. חצי עונה להשכרה והקהל לא מגיע לתמוך ולראות את אחת האלופות המפתיעות שהיו. מראה שאין אפילו פוטנציאל לשיפור ולהתפתחות למקומות אחרים.

עמית לוינטל 21 בפברואר 2012

בבובה של לילה הציעו משהו, אמנם בציניות, אבל אני מת שינסו אותו במציאות: שכל מי שבא למשחק יקבל 10 שקלים תמורת כרטיס (במקום לשלם 10 שקלים, כמו היום). מעניין אם האצטדיון יתמלא

zivush 21 בפברואר 2012

בכייני כל העולם התאחדו.

בית"ר לנצח -- די לאלימות -- לאומיות לא מילה גסה. 21 בפברואר 2012

ראשית עמית קיבלת אצלי מספר נקודות ( לא שאתה משתוקק או נחוץ לכך ) אבל בתור אוהד ביתר שיודע קרוא וכתוב בניגוד לסטיגמה שאנשי השמאל בחלקם מנסיים לצייר וליצר. אני חייב להודות שנהנתי
מהכתיבה הזורמת כמו מבחירת הנושא.
שנית בנוגע לעניין עצמו.. לדעתי אנשים מחפשים שני דברים בעת הזו.
אחד זו היכולת להשפיע.. ושנית את האיכות.
את האיכות ניתן למצוא בשפע בערוצים השונים ובאינט' בעיקר בתוכניותשידורי ספורט שמקורם בחו"ל.
והיכולת להשפיע.. היא נלקחה מאיתנו מזמן אם בכלל הייתה בחזקתנו בשלב כזה או אחר..
לרוב האחד וגם הציבור יסתפקו אפילו באחד מן השניים.

יואב 21 בפברואר 2012

תמיד אפשר לחזור לוונגר-הביתה שזה בטח לא ישראלי, קרתני, "יודע כל" ופזיז. בדיוק כמו הגעגוע ללפני עשור- שזה גם לא ישראלי, קרתני, "יודע כל" ופזיז.
לפני שני עשורים היה בכלל טוב יותר.היו רביעיות בדרבי, היה מצויין.
עכשיו חרא ברור ויצוק כי קריית שמונה העלובה השאירה אבק לליגה ולאדומים, אלה שלוקחים אליפות פעם בעשור במקרה הטוב.זה ממש חמור…בריחת כשרונות בלה בלה בלה…יש עוד מכבסת מילים לעלבון? עוד נקודת מבט סו קולד אובייקטיבית?
תמיד היה פה נמוך יותר.זאת האמת.אלו רק גוונים של אפור.
המוסיקה שכתבת עליה -מצויינת!

IDO 21 בפברואר 2012

אהבתי מאד את התאוריה.
בכלל אלוהים קוטף את הגאונים המוסיקליים שלו מטר מכנפי המלאכים.
במאה ה-20 אלו היו צ׳ארלי פרקר, קולטרן, פטרוציאני וברקר שהגיעו כל כך קרוב לשכינה.

S&M 21 בפברואר 2012

עופר ועמית: מצטער לבשר לכם, הכדורגל הישראלי מת כבר לפני כמה שנים. פספסתם את הלוויה כי הקבוצות שלכם רצו לאליפויות והייתם עסוקים בשאלה אם קיזוז טוב או רע לקבוצה שלכם. ברגע שהן מחוץ לתמונה, פתאום יש לכם זמן להסתכל מסביב, ולראות שמסע הלוויה חלף מזמן.

קורא אדוק 21 בפברואר 2012

תגובה מדוייקת להפליא

טל בן יהודה 21 בפברואר 2012

אם נקח את כל ההנאה שלי מעונת הכדורגל האחרונה… לא נגיע לרמת ההנאה שהטור הסב לי. (אזהרה: ייתכן שזה קשור לכך שאני אוהד מכבי ת"א)

טור מצוין!

ג'ינולה 21 בפברואר 2012

סחתיין. הזכות לקטר היא מהזכויות החברתיות האחרונות שנשארו לנו, ואתה מנצל אותה עד תום – ובכתיבה מבריקה.

איברה 21 בפברואר 2012

בפוסט הכי דתי שלך כתבת מצוין…
והאמת שהרבה אנשים רליגיוזים מרגישים שהמוסיקה היא הדבר הקרוב ביותר לקרבת אלוהים.
ואפשר להוסיף לזה עוד אנקדוטה – גם יהודים דתיים (בעלי ידע היסטורי כלשהו) מחזיקים באותה התיאוריה לעיתים קרובות: האר"י, רמ"א, רמ"ק, רמח"ל, ר' נחמן ועוד דמויות שהשפיעו מאוד על העולם היהודי ויצרו שיאים ספרותיים מתו בגיל צעיר 30-40.
ה"תיאוריה" מכונה לפעמים: "בקרובי אקדש", שאלו המילים שאלוהים אמר בעצמו על מותם של שני בני אהרון…

אני צריך לומר עכשיו שהתיאוריה מופרכת? :)

סוס זקן 21 בפברואר 2012

מסקנה: אלוהים לא אוהב כדורגל. עובדה – הרוב המכריע של הכדורגלנים הטובים בהיסטוריה(למעט כמה יוצאי דופן) חיו וחיים עד גיל מכובד (וודאי הרבה אחרי גיל הפרישה).

מסקנה מהמסקנה: אלוהים היא אכן אישה.

יובל 21 בפברואר 2012

כתוב נהדר! נהניתי לקרוא.

עמיר 21 בפברואר 2012

ניטשה אהב יותר את התרנגולת (למרות שגם בביצים לא בחל) לדידו ״תחושת המוות המתקרב״ של הענקים היא זו שמאפשרת את אותו פרץ אחרון של גאונות בטרם יחדלו. גם לי זה נשמע טיפה יותר רומנטי. (לקריאה – ״שקיעת האלילים״)

יוסי האדום 21 בפברואר 2012

וואו, איזה יופי כתבת. בעיקר שתי הפיסקאות הראשונות, כמובן.
תוסיף גם את חנוך לוין, עלי מוהר, דודו גבע, ויש עוד לא מעט. עוד הוכחה לזה שאלוהים זקן קטנוני, פשוט איש קטן.

ניינר 21 בפברואר 2012

באמת שרק אתה יכול לשלב את המוזיקה האלוהית של שוברט בשיאו עם הסחל'ה הקרוי כדורגל ישראלי.
התרומה הכי גדולה של הכדורגל הישראלי היא אספקת חומרים לבובה של לילה הקורעת. התוכנית הזו מעניינת פי אלף מהכדורגל עצמו וגם יותר מצחיקה מהכדורגל המצחיק שלנו.
בעניין שוברט, הרי שהיצירות לפסנתר הן מבין היצירות הכי נשגבות שנכתבו על ידי בין אנוש כלשהו ולטעמי ברנדל הוא הפרשן מס' 1 שלהן.
אני לא מאמין שכרגע גם אני כללתי כדורגל ישראלי ושוברט באותה תגובה…מה קורה פה???

meni pper 21 בפברואר 2012

למשחק של בית"ר נגד מכבי, המשעמם בכל הזמנים, היה 11 אחוז רייטינג. אז תירגעו, ותמשיכו לדבר על הניינרס ועל הג'יאנטס, ולהיות מנותקים מהעם. שוברט בתחת שלי. מתנשאים שמאלנים.

אפריים 21 בפברואר 2012

רק תוריד את המילה האחרונה ואני מסכים איתך.
אבל אל תבלבל עם עובדות. הרי לוינטל אוהד הפועל ובוודאי היה יכול לדעת לבד שכמות המנויים שלה לעולם לא הייתה גבוהה יותר.

מספיק שתסתכל בתגובה מתחתי ותבין הכל. מי שאוהד כדורגל ישראלי הוא 'בשוליים, מוזר ופרובינציאלים קשים'. אתה מבין, פעם הם היו האנשים האלו, היום הם משמיצים אותנו כאילו גדלו באנפילד.

אופיר 21 בפברואר 2012

חייב להמליץ על התגובה הזו.
הפרובינציאליות האמיתית היא להתנכר לחוגים מהם באת.

יואב בורוביץ' 21 בפברואר 2012

טקסט נפלא ובעיקר נכון. הכדורגל הישראלי מת- בכל האמור לאיכות וכנראה גם לעניין (קיים בשוליים, בעיקר על ידי כל מיני אנשים מוזרים. פרובינציאלים קשים ומתוך עיקרון. או אנשים שלא מספיק מבינים או אוהבים ספורט בינ"ל).
פעם זה לא היה כך. הכדורגל הישראלי באמת היה ממלא לא מעט מגירות עניין אצל חובבי הספורט בכל הגילאים. אבל זה היה די מזמן. והמצב הולך ומחמיר מעונה לעונה. אתה לא חושב שתוכל לראות כדורגל גרוע יותר, ואז אתה רואה את המשחק הבא…

תומר חרוב 21 בפברואר 2012

דווקא לך הכי מתאים להתחבר לאנשים בשוליים.

טל 21 בפברואר 2012

קיימת סתירה מובנית בין ההתנשאות בכתיבה שלך לשטויות המופרכות שאתה כותב על בסיס קבוע.

אריק 21 בפברואר 2012

מעולה כרגיל.
מה דעתך על היוזמה הזאת של ה-FA
http://www.dailymail.co.uk/sport/football/article-2104030/FA-Premier-League-star-admits-gay.html
משהו אמיתי הוא מס שפתיים?

תומר חרוב 21 בפברואר 2012

כתוב נהדר. וגם יש בזה הרבה צדק, לא פעם אני מביט אל הכלום שבשמיים ושואל רק שאלה אחת- למה? ואין תשובה.
אבל הכדורגל הישראלי לא מת, הלוואי והיה מת כי אני דווקא אוהב את המוות. בתיקברות מרוממים לי את הנפש כשאני רואה את כל המצבות משורטטות ומאורגנות רק כדי לאפשר לנו להירקב בשקט ושלווה. אז אם הכדורגל הישראלי היה מת הייתי ממש נהנה להגיע ולראות שערים תת קרקעיים ואוהדים ששרים ללא הרף עם החול ותולעים בפה "מי שלא קופץ לשאול".
אבל הכדורגל הישראלי לא מת, הוא חי וקיים, חי מידי אפילו. הוא כל כך חי שעשו עליו תוכנית סאטירה מיותרת לחלוטין(וגם לא כל כך מוצלחת, חוץ מבלרד) שהרי הדמויות האמיתיות מצחיקות הרבה יותר מהחיקוי. הוא כל כך חי שמשדרים חצי מהמשחקים בשידור חי עם דני נוימן שהוא מעיין החיים בעצמם הוויתו והוא כל כך חי שאפילו את תוכנית הסיכום משדרים בחי, בחמש פלוס חי, לא סתם. עד כדי כך הוא חי. הוא כל כך חי שאנשים לא מינים שהוא חי ואומרים שהוא פיקציה כדי לשכנע את עצמם שהם עצמם לא חיים מתים שמסתובבים בעולם. הוא כל כך חי שהוא הפך להיות משמעות העולם, האקזיסטציאליזם החדש. בעוד מאה שנה אף אחד לא יקרא יותר את קאמי, כולם ידברו באקדמיה על מומי זעפרן.
אם הכדורגל היה מת לא היו בו טביבים וגל יוספים ולא היה בו כסף. ומה זה החיים אם לא כסף? מי צריך לקחת איתו את הדולרים לקבר? אולי יואב כץ.
אז הוא לא מת, פשוט שאנשים לא יודעים להתמודד עם החיים אז הם מכריזים עליו כמת. היה לי חבר שעבד במפעל לעיבוד עצים ועבד איתו פועל מבוגר שכל היום היה רק חוזר על המנטרה:"זה חיים זה?" והתשובה היא כן- זה חיים זה.

באבא ימים 21 בפברואר 2012

עוד מאה שנה אנחנו נסתכל אחורה אל הכדורגל הישראלי ונבין כמה הוא היה ענק. בגלל זה אלוהים לוקח אותו אליו.

טל 21 בפברואר 2012

ארור האיש שהכניס את קופמן למיינסטרים התקשורתי בישראל וגרר אחריו את השיח הספורטיבי לביבים שאנחנו רואים היום (בורוביץ', אלעד ליפשיץ ודומיהם).

לא מאמין שאני כותב את זה, אבל אני מתגעעג לסיקור התקשורתי של שנות ה90 שאולי היה קצת נהלב מידי, אבל לפחות הגיע מאהבה אמיתית לספורט ולא ראה בו אמצעי להוצאת אגרסיות.

יונתן 21 בפברואר 2012

לא התנשאות ולא נעליים. אנחנו פשוט מכורים למוצר נחות. קצת כמו פלאפל רק פחות משביע.

אנונימוס 21 בפברואר 2012

פלאפל זה לא מוצר נחות!

B. Goren 21 בפברואר 2012

עמית, בזכותך אקשיב היום לסונטות של שוברט (בביצוע של קמפף). תודתי שלוחה לך מראש.

ירח אדום 21 בפברואר 2012

כל מילה בסלע! כאוהד הפועל שהפסיק ללכת למגרשים ולראות בטלביזיה (דני נוימן זה עצוב לא מצחיק!) מזדהה איתך.
אני מחכה לדראפט…(מה איזה דראפט- אנדרו לאק בייבי!)

החתול במגפיים 21 בפברואר 2012

טקסט שלא שווה את המקום הוירטואלי שהוא תופס בדה-בזאר.

לדבר על מוזיקה, יצירות פסנתר, אלוהיות וגאונים שמתו טרם זמנם – בלי להכליל ברשימה את פרדריק שופן, פשוט מוריד כל ערך אמיתי מדברי המחבר.

רפאל 22 בפברואר 2012

אל תדאג, לוינטל חזר אז מתחרות רובינשטיין עם מחמאות אינסוף לשופן והמבצעים.

אופיר 21 בפברואר 2012

ניחוש שלי: חלק גדול מה-"שגרירים" יחזרו בעונה הבאה (לאור הכשלון הצורם של רובם באירופה) והרמה תעלה מעט בחזרה.

עם מתקנים סבירים ושיפור ברמת האימונים (לא טריויאלי עם מצבת המאמנים הנוכחית אבל בלתי נמנע בסופו של דבר) נוכל לקיים כאן ליגה מקומית קטנה ותחרותית, וזה כל מה שמדינה בסדר הגודל שלנו צריכה לייחל לו.

ראיתם קצת יותר מדי צ'רלטון והתחלתם להאמין שאתם אירופאים. אפשר להרגע, גם אתם לא מתכנתיםמהנדסיםאנשי רוחכתבי ספורטמלצריםמומחי מגדר מהשורה הראשונה בעולם. השוואה מהסוג הזה מאירה גם אתכם באור מביך.

טל 21 בפברואר 2012

פגעת בול נקודה. ההתנשאות של עיתונאי הספורט בישראל על מושא הסיקור שלהם מעלה לפעמים תהיה אולי להם הצעות מהניו יורק טיימס וESPN.

הכל בספורט הישראל נחות: רמה, מתקנים, אוהדים, תרבות. הכל מלבד דבר אחד: העיתנאים. הם המיטב שיש למקצוע הזה הציע.

בושה למדינת ישראל שלא הצליחה לייצר ספורט בסנדרט שמתאים למוכי הגורל שבחרו לסקר אותו.

יואב 21 בפברואר 2012

טל,
למסגר.

אופיר 21 בפברואר 2012

טל, שלא ישתמע כאילו אני חושב שאין כאן בעיות. כרגע הענף נמצא בידיים לא מקצועיות במיוחד ומתנהל כמו שכונה (לא יודע למה להשוות במדינות אחרות). המתקנים משתפרים בהדרגה אבל רמת האימון כנראה נמוכה (כי אני לא מאמין שהשחקנים נולדים אצלנו פחות מוכשרים) וכל מיני שמות כמו אוחנה, סיני ושירזי מסתובבים בין הקבוצות בלי שום הצדקה מקצועית.

מהצד השני לצד דורפן ועוזי דן שכותבים יפה מהצד הפיקנטיהיסטורי של המשחק אין אפילו עיתונאי או פרשן אחד שתורם להבנה המקצועיתטקטית של הצופה.

מכביסט באמריקה 21 בפברואר 2012

כתבתי זאת בעבר ואחזור על זה שוב – לסגור את הליגה עוד היום! רק טוב יצא לנו מזה – http://yuvklein.wordpress.com/2012/02/12/%D7%AA%D7%A2%D7%A6%D7%A8%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A8%D7%93%D7%AA/

איזה דיכאון 21 בפברואר 2012

רק לשם פרופורציה
באתר הזה גולשים אולי אלפיים איש,
אולי שלושת אלפים,
מקסימום חמשת אלפים.
במשחקי הבית של מכבי יבנה יש אלף חמש מאות צופים.
משמע,
כל הכתבות האזוטריות שלכם, כל ליקוקי הביצים ההדדיים, כל הפוסטים של שדמי על השווארמה של העיתונאי החבר, כל הטוקבקים של 15 איש שמכירים אחד את השני וכותבים אחד לשני – הכל אוננות חסרת משמעות,
בועה מנותקת, קשקשת ברשת חסרת תוכלת, ובעיקר מנותקת מהמציאות. מציאות שבה יש 2 מיליון גולשים ביום באתר וואו שצמאים לדיווחים על האימון של מכבי חיפה.
אז זה בסדר, תמשיכו לשמוע שוברט ולכתוב על הפורטיניינרס. זה בסדר.
אבל תבינו, זה רק אתם. חבורה קטנה ותימהונית. שלא מייצגת.
ואתם קוראים לנו פרובינציאליים.
למי אכפת.
כמו 20 תימהוניים בערבי שירה, שבטוחים שהעולם לרגליהם.
בואו ליבנה בשבת, תראו מה זה ישראל, מה זה אהבת כדורגל ישראלי, מה זה ילדים שאוספים מדבקות של ברק בדש.
בבונים.

איזה דיכאון 21 בפברואר 2012

התכוונתי לאתר וואן

matipool 22 בפברואר 2012

נחמד שאתה מציין בתגובתך את שם האתר שהוא והעומדת בראשו הם ממובילי הזנייתו והדרדרותו של הספורט הישראלי והכדורגל הישראלי בפרט .
לא יודע מאיפה הנתונים שלך וגם אם הם נכונים זה לא מעניין לי את קצה האצבע הקטנה .
מה אתה אומר בעצם ? שהכל צריך להיות רדוד וצהוב ? שכולם צריכים להתייצב במכנה המשותף הנמוך ?
אתה צריך להגיד תודה שיש מקום איכותי כמו דה באזר ( אין לי כאן מניות ובעלות ) שעוסק בספורט ובדברים נוספים בכבוד וברמה גבוהה . באמת סליחה שאין כאן גליצ'ים והערצה עיוורת לכל מיני פרזיטים שמקושרים לאופירע ונקראים שחקני כדורגל .
יכול להיות שמגיעים 1,500 איש למשחקי בית של יבנה אבל יש מחזורים שלמים בליגת העל שמגיעים למספרים עלובים של קהל אוהדים .
לא נולדתי באנפילד . גדלתי על הכדורגל הישראלי והייתי אוהד שרוף של הפועל כפ"ס ( ליברפול הייתה רק שנייה לה ) בשנות ה-70' וה-80' וגם בחלק מה-90' . מה שקורה כאן בשנים האחרונות זו בושה ועליבות .
יכול להיות שאני בבועה אבל טוב לי בה . אתה תמשיך לבקר בוואן ולקרוא מי היה במסיבה ההיא ואיפה בילה ברק יצחקי ואנחנו נקרא ונדבר על ספורט אמיתי .
נ.ב. – בבונים תקרא לחברים שלך בוואן . אידיוט .

צור שפי 22 בפברואר 2012

אני לא מרגיש כמוך עמית. ברור שאני לא נהנה בבלומפילד, לא מהכדורגל ועוד פחות מהמסביב (ומהמטביב) אבל כמי שתמיד ראה בכדורגל חלק מהחיים אני מקבל את זה שכמו בחיים, יש זמנים טובים יותר וטובים פחות. ליגה שבה כל ארבע ה"גדולות" מזייפות ושבשני הקצוות שלה יש סיפורים גדולים כמו ק"ש ופ"ת לא יכולה להיות לגמרי רעה. יש הרבה סחי וגועל נפש מסביב אבל זה קיים גם בתחומי חיים אחרים. יש כאן איזה שמינית כוס מלאה אז צריך לקחת את זה ולקוות שיהיה יותר טוב.

סימנטוב 22 בפברואר 2012

אוהב את דבריך (אוהב מאוד), באופן אישי בשלב הזה של החיים אני דיי מתקצב את הזמן שלי לספורט ומאבד עניין עם אין רצף וקצב במשחק אלא אם כן מדובר בפ"ת שלי

סימנטוב 22 בפברואר 2012

נפלא נפלא! יש לך מגע של קסם עם המקלדת (משהו בין הלחנה אירופאית, טכניקת כדרור ברזילאית לרצינות עיתונאית אמריקאית).
למה אתה חושב ש"הכדורגל הישראלי" מת? האם התכלית שלו אינה לקידום הלוטו-טוטו ושידור נוימן-את-איינשטיינית? עדיין יש פרסום הקשור לספורט!

ויכסלפיש 22 בפברואר 2012

אני מעדיף גוויעה על מוות. אם משחק של הנבחרת הפך מאירוע חגיגי עבורי לסתם עוד משחק ולא אכפת לי אם יעלו או לא, ואני חושד שכל מיני טיפוסים סוגרים תוצאות מחוץ למגרש, אז אין הרבה טעם להתעניין בליגת העל, 16 או 12 קבוצות. אם כבר קטמון וקביליו מעניינות. שבת 5 אחה"צ – רק פרמייר ליג!!!

Comments closed