מלחמת קיום

אפטר-שוק מהתמוטטות מואמבה

.

.

.

.

.

.

.

.

במהלך השבועיים האחרונים ידיד ביקש לדון איתי על ה"טרגדיה של אינטר שהפכה לקבוצה אומללה ומרוסקת שלא מנצחת משחק", חבר אחר כתב לי "כמה טראגי, איום ונורא וכואב לראות את  פרננדו טורס שהפך מהחלוץ הטוב בעולם לבדיחה אחת גדולה", וחבראוהד יובנטוס מתוסכל אמר לי ש"העונה הזו מסתמנת כאסון".

טרגדיה, כאב וצער, איום ונורא, אסון. ואז התמוטט פבריס מואמבה, קשר בולטון הכשרוני, והכניס את הכל לפרופורציה. איך בכלל אפשר להתייחס לכדורגל ברצינות כמו שרבים מאתנו רגילים – במושגים ודימויים של מלחמה על החיים, מאבק מורט עצבים על ירידה/אליפות, אסונות מדכאים והצלחות שגורמים לאושר – כשפתאום כדורגלן חוטף דום לב על המגרש ושוכב בטיפול נמרץ בין החיים למוות.

זו מכה מורלית שקשה לכל חובב כדורגל שצפה באירוע הטראגי הזה, באמת טראגי, במובן הכי טראגי של המילה, הממשי היומיומי הקיומי והבסיסי ביותר. לא טרגדיה ספורטיבית. טרגדיה אמיתית. פתאום כל עולם הכדורגל מתאחד ברגע כזה, כמו גם במקרה של אריק אבידל שזקוק להשתלת כבד וקיבל תמיכה גדולה מאנשי ריאל מדריד ולא רק מחבריו בברצלונה. מכל רחבי אירופה זרמה תמיכה אדירה לעבר מואמבה ומשפחתו  עם תפילות להחלמתו. אוהדים של כל הקבוצות דואגים לו ומקווים לטוב, כל שחקני בולטון לשעבר התגייסו לתפילות, בהם גארי קייהיל וסניאל סטארידג' ששיחקו היום בצ'לסי וחשפו חולצות "מתפללים למען מואמבה".

הצד האנושי, היפה והמרגש שבכדורגל יצא ברגע הכי קודר שלו.

כל זה בא והזכיר לנו שכדורגל הוא רק דימוי למלחמה, ודימוי למאבק על חיים מוות, ודימוי לאגרסיביות כשהכל נעשה בפרספקטיבה ספורטיבית. זה בסך הכל משחק, אנשים לא אמורים למות או להיפגע קשות.

***

איזה סוף שבוע ספורטיבי מדהים. רוג'ר פדרר בשיאו מביס את נדאל וזוכה בטורניר אינדיאן וולס, טורניר המכללות לוהט עם סנסציות מטורפות ודרמות גדולות, גם ב-NBA משחקים מעניינים וטובים, עונת הפורמולה 1 נפתחת בסערה ומסתמן שמקלארן תקרא תגר על רד בול, ריאל מדריד סופסוף מאבדת נקודות בבית בדרמה אדירה, באיירן ממשיכה להבקיע בצרורות, אודינזה ונאפולי בדרמה סוחפת בסרייה אה.

ואז אתה נסחף: מאמנים שונים (בוויאריאל, באוקזר, כנראה גם בקייזרסלאוטרן ואולי גם בפיורנטינה) 'קיבלו את הגרזן', פרננדו טורס 'חזר לחיים' אחרי חמישה חודשי בצורת (ועוד עם צמד פלוס צמד בישולים), אינטר 'ממשיכה לגסוס' והמצב שלה מחמיר עם דיווח שפורלאן לא הסכים לשחק בעוד משחק מאכזב, הליגה הספרדית 'קמה לתחייה' כשמאבק האליפות אולי נפתח, הפועל קרית שמונה 'החזיקה מעמד' מול הפועל ת"א…

אבל בסוף נשארים בלב עם אותן תמונות טראומתיות שמגמדות ומשכיחות הכל בכזו שבת. חוזרים לפרופורציה. שיהיה חזק פבריס. שיהיה חזק אריק.

שנחזור לשפיות.

 

יומני היקר, היום חטפנו שישיה
"פעם נערך בעיר פסטיבל ההומור והצחוק לשנה אחת בלבד"

No Comments

תומר חרוב 19 במרץ 2012

נכון. חזרתי בדיוק מהמשחק של נתניה ובדיוק כשנכנסתי הביתה המשחק הופסק. זה גרם לי לחשוב בעיקר על החוויה של האוהדים במגרש, איזה הלם זה שדבר כזה קורה במגרש כדורגל, במקום בו אתה נמצא כדי להתנתק מאותם רגעים אומללים של המציאות, במעוז האסקפיזם, במקום בו חיים ומוות מקבלים משמעות אחרת ופתאום אתה מגלה שעם כל האסקפיזם זו בדיוק אותה משמעות. זה קל נורא להיות מודע לכך בדיעבד או מבחוץ אבל באצטדיון בזמן משחק הרגשות עובדים אחרת, עד שקורה דבר כזה.

איתן בקרמן 19 במרץ 2012

אצלנו זה נגמר בסכסוך משפטי נאה בין לוני הרציקוביץ' למשפחת מני לוי.

אזי 19 במרץ 2012

ועציצים ביציעי אוהדי הפועל

אפריים 19 במרץ 2012

אשמח עם תגיד/תראה לי מתי זה קרה. הפעם הראשונה ששמעתי על זה הייתה בשבוע שעבר בתגובה ב-דהבאזר. למיטב זכרוני זה לא קרה (ואין פה כוונה לנסות להגן על אוהדי הפועל, סתם לדייק. לא חסרים דברים אחרים לרעתם).

כסיפוביץ 19 במרץ 2012

מבחינתי הסיפור הזה רק מראה למה הספורט היום הוא גם נקודת אור לאנושות כולה.
ריאל וברסה מחררים מלחמה כל יום בשנה אבל ברגע האמת האנושיות חוזרת לתפקד ושמה את כל הזבל בצד.
זה מרגש ומדהים כאחד.
אינייסטה שששבר עוד שיא במשחק מול סבילה לא התבלבל לרגע בראיון בסוף המשחק ומיד דיבר על פבריס מואמבה.
אנושיות מעל הכל ברגע האמת

אפריים 19 במרץ 2012

פוסט מדוייק מאוד. כל מילה.

dtnsgl 19 במרץ 2012

ואתמול בסיום גמר גביע הליגה הסקוטי אביו של אחד משחקני קילמרנוק קבל דום לב לאחר שבנו ניצח 1-0 את סלטיק.
השחנים שלא ידעו על מה שקורה ביציע המשיכו לחגוג והניפו את הגביע, מאוחר יותר נקבע מותו בבית חולים.
פרופורציות

Comments closed