תורת הכאוס

.

.

.

.

.

.

.

.

כשאתה צופה במשחק דרך האינטרנט בישראל, זה אף פעם לא יעבור חלק. איכות השידור לא תהיה מושלמת, השחקנים יימרחו קצת על הדשא, תתקשה להבדיל בין מסי לססקי, לך תסתדר עם הטשטוש של השעון בפינת המסך, והכי קלאסי: כשהתמונה נתקעת.

ברגע הזה כשהתמונה נתקעת מתחוללת מה שמכנים המדענים 'תורת הכאוס'. זה מצב שהיציאה ממנו בלתי ניתנת לחיזוי:

יכול מאוד להיות, שאחרי 2-7 שניות המשחק יתחדש מאותה נקודה ותראה את כל המהלך רק קצת בדיליי (ויש שידורים עם דיליי-ים מצטברים, ובמקרים כאלה מחצית כדורגל יכולה להימשך 55 דקות); יכול מאוד להיות שאחרי כמה רגעים התמונה הקפואה תימס לה והמשחק יתחדש, אבל התמונה תקפוץ לך מיידית חצי דקה קדימה למהלך אחר בכלל. לעולם כנראה לא תדע מה פספסת. ויכול מאוד להיות שהתמונה התקועה תישאר כך לעד. גלעד לזכר המשחק. לפחות עד שתמצא שידור בכתובת אחרת.

כשהתמונה קפואה, זה רגע עוצמתי. אתה בשיא המתח והחרדה לאן המהלך שזה עתה זרם לו מוביל. הקיפאון מזכיר לי קרחון. וקרחון הטביע את הטיטאניק. ולכל אלה מכם שטרם צפו במהדורת ה-HD החדשה של הסרט 'טיטאניק', אני מצטער להרוס ולגלות את הסוף (זהירות ספוילר!): גם ב-HD הטיטאניק טובעת בסוף. כן, כן. מה ששמעתם. צאו מההלם.

כי אין תעודות ביטוח. גם שידור HD באינטרנט נתקע בסוף. בלי הילוכים חוזרים קשה לשרוד שידור אינטרנטי.

אז למרות כל הקשיים ראינו צ'לסי – ברצלונה באינטרנט. למדנו שכדורגל משחקים 110 דקות. ושאפשר להסתדר בכלל לא רע בלי ארבל ואוחנה. אגב, מבחינתי עדיף שידור בשפה מנדרינית על עברית. את העברית מתאים יותר לשמור לענף הספורט הזה שדומה לניסויים בבני אדם ומשחקים אותו באצטדיון המושבה.

***

בשניות האחרונות של תוספת הזמן (בהנחה שהצלחתם לזהות את הדקות המרוחות על מסך המחשב במדויק), מסי הינדס מהלך מרהיב. פדרו בעט לפינה וזה נראה מאה אחוז גול. התמונה קפאה לי. ברם היה זה ערב המזל שלי, וכבר אחרי כשלוש שניות השידור המשיך מאותה נקודה. יואו, הכדור ניתז מהקורה!… אבל אז שחקן בארסה עמד בעמדה מעולה לכבוש את הריבאונד. היה לי ברור שהוא יעשה את האינייסטה. כמה דקות אחר כך, מהדיווחים יתברר שהיה זה סרחיו בוסקץ על הריבאונד. אבל בשידור ה'חי' לא זיהיתי מי זה. ושנייה לפני שהוא בועט פנימה, התמונה שוב נתקעה לי. אחרי 5 שניות בהן השלמתי עם מר גורלי וציפיתי לראות חגיגות בכחול-בורדו, לפתע ארע נס: הופיע לו עב"מ. עיגול לבן נצפה טס השמיימה. ושמעתי קהל שמח. אני במקומם הייתי מודיע לרשויות שיש סיכוי סביר שחייזרים נוחתים לביקור. בדיעבד התברר, על פי דיווחים בתקשורת האנגלית, שזה היה הכדור שנבעט גבוה.

שריקת סיום. 0:1.

איך שלא תסתכלו על זה, נדמה לי כאילו השידור האינטרנט התקוע הוא הדבר היחיד שיכול לחבל במשחק של בארסה. כאילו סיימתי את הצפייה בתחושה ש"ברור שאם הייתי צופה בזה בטלביזיה, הכדורים האלה של אלכסיס, ססקי ובוסקץ היו נכנסים." כי לפחות דרך האינטרנט אלה נראו החמצות אדירות. הכדור כבר רצה להיכנס, ואז היה BUFFERING שגרם לו לחשוב טוב, להסס אם הוא באמת רוצה להיתפס במלתעות הרשת. כמו שיורם ארבל נהג להקשות על המתמודדים ב'מי רוצה להיות מיליונר' והיה שואל אותם שבע פעמים אם הם בטוחים, משוכנעים, ודאיים שהתשובה שלהם נכונה – רק כדי לזרוע בהם ספק והרהורי חרטה.

"עכשיו אתה יכול לקחת את ה-60,000 שקל שלך, להשתפן וכמו מניאק פחדן וחסר כוח גברא לברוח עם הכסף הביתה… אוווווווו שאתה יכול לשחק על 150 אלף שקל. מה אתה מחליט?אני מזכיר לך שנותר לך רק גלגל הצלה אחד".  בינתיים הכדור הספיק להיזכר בביתה של מי הוא נמצא. שהקהל באצטדיון ממש לא מעוניין לראות אותו נוגע ברשת. הלחץ החברתי עשה את שלו.

***

עכשיו ברצינות: 79 אחוזי החזקה בכדור, 24 בעיטות לשער (6 למסגרת, שתיים לעמודי השער) לעומת בעיטה אחת בודדת של היריבה למסגרת וארבע ניסיונות בעיטה בסך הכל. משחק מבהיל, מעורר אימה בחד צדדיותו. והתוצאה? אתם יודעים, זה הכדורגל.

מצד אחד כמו שצ'לסי נראתה, קשה מאוד להמר שיש לה סיכוי בקמפ נואו. מצד שני כמו שבארסה נראתה, עוד יותר קשה להמר שיש לצ'לסי מה לחפש בקמפ נואו. יום פנטסטי של צ'ך, יום זוועתי של חלוצי בארסה, אבל שליטה מוחלטת של הקבוצה בשדה המשחק. זה מטורף מדי מכדי שזה יחזור על עצמו בגומלין.

מצד שלישי אולי בכל זאת יתקבל תסריט הזוי כזה: בארסה תכבוש שני גולים ותחמיץ עוד הרבה. צ'ך שוב ייתן משחק טוב. ובדקה ה-94 למפארדרוגבה יעשו את האינייסטה עם כדור חופשי. כי ליריבות הכי גדולה בליגת האלופות בעשור האחרון מגיע סוף דרמטי כזה עם ניחוח של ונדטה. מצד רביעי – טוב, צאו מהסרט. אופ"א תפסול תסריט כזה. אנחנו יודעים שבארסה תעלה לגומלין כרגיל עם 12 שחקנים, אחד מהם עם משרוקית.

דבר אחד אני משוכנע מעבר לכל ספק לגבי הגומלין – השידור באינטרנט שוב יהיה חווייה תוקעת.

***

סטאמפורד ברידג' הוא המגרש בו בארסה הכי מתקשה. לא במקרה. בארסה אוהבת מגרשים רחבים, בהם יותר קל לה להניע כדור, לרווח את המשחק ולהתיש את שחקני היריבה שרודפים אחרי הכדור עד שמתעייפים וקמלים. הברידג' הוא צר מידות, הוא עמוס קרבות התשה פיזיים, משחק חפירות על שטח מצומצם, הרבה גליצ'ים. כדורים ארוכים שם הם הרבה יותר מדויקים ובעלי סיכוי למצוא מטרה.

יש. יש באצטדיון הזה קסם מיוחד. אין ספק שסטאמפורד ברידג' יחסר הכי הרבה בעונה הבאה בליגת האלופות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url