נווה מדבר: הגדולה של פפ גווארדיולה

נפרד ממאמן גדול

.

.

.

.

.

.

.

.

ההישגים:

כתבתי כמה פעמים בשנים האחרונות דברים שלא נעמו לאוהדי ברצלונה. זה לא משנה את ההערכה הגדולה מאוד שיש לי לקבוצה הנפלאה, הסוחפת, החזקה והמצליחה – או במילה אחת 'הקלאסית' – של ברצלונה ששילבה כדורגל אטרקטיבי עם תארים.

על ההערכה הגדולה שאני רוחש לפפ גווארדיולה כתבתי כמה פעמים, כולל בפוסט הזה.  מדובר כנראה בעוד "ספיישל וואן", אף שאם פפ ימשיך בקריירה בקבוצה אחרת, או אז הוא יעמוד למבחנו הגדול, בלי מסי, צ'אבי ואינייסטה.

יש לי רק הערה אחת להודעה של גווארדיולה – העיתוי. לטעמי היה צריך לחכות לסיום העונה או לכל הפחות עד לאובדן תיאורטי של האליפות, אף שאני מאמין שהשחיקה והתשישות שלו אדירות בתפקיד הכה מלחיץ (לשם המחשה: מוריניו שלח העונה את עוזרו אייטור קאראנקה לכ-40 מסיבות עיתונאים, גווארדיולה כמעט אף פעם לא הבריז). העזיבה בשלב הזה מצביעה על זלזול בקבוצות הליגה הספרדית שאינן ריאל מדריד.

***

אני אגע כאן במספר נקודות שהפכו את גווארדיולה לענק בעיניי, מבלי להזכיר את 13 התארים, בהם 2 גביעי אלופות ו-3 אליפויות + שבירת שיאי כיבושים קבוצתיים ואישיים:

א. יישום פילוסופיה:

בעולם האידיאות כמעט כולם שואפים לשחק את הכדורגל של פפ בברצלונה.

כמה פעמים בשנים האחרונות שמעתם על מאמנים בפרמיירליג/ בונדסליגה/ ליגת העל הישראלית וכו' –  שרוצים/מנסים/שואפים לחקות את המשחק של בארסה? מצד אחד לחץ קבוצתי גבוה מאוד ומתואם על כל המגרש שחונק את היריבה ומחזיר מיידית את הכדור לקבוצה שלך; מצד שני משחק הנעת כדור מושלם על שטח קטן, מסירה ותנועה, טיקי-טאקה.

אפילו בסרייה אה, ערש הטקטיקה, כבר שנים שמדברים על מינוי מאמנים צעירים מבריקים ומלהיבים אך חסרי ניסיון בתור הניסיון "למצוא את הגווארדיולה הבא", והשיא אולי היה בהבאה של לואיס אנריקה, מאמן ברצלונה ב', לאמן את רומא. אנריקה חייב את משכורתו לפפ.

ברצלונה שאפה במשך שני עשורים ליישם את האידיאולוגיה של הפילוזוף הטרחן יוהאן קרויף, בצל הדרים טים שהוא בנה. היה נדמה ששואפים גבוה מדי, לעבר אוטופיה שלא יכולה להתקיים בכדורגל בן זמננו. הרי כבר לא משחקים כדורגל בהליכה כמו אייאקס בשנות ה-70, ההגנות השתכללו, השחקנים הפכו לתפלצות פיזיות, הרעיונות הטקטיים שודרגו.

והנה בעולם הכדורגל הצחיח קם לו נווה מדבר: קבוצה של גמדים שמגרדים את ה-1.70 מ' מלמטה, אחד עם בעיות גדילה, אחר חיוור כסיד ועוד כמה "דעיפים" כאלה – והם שיחקו כדורגל מבריק שעשה צחוק מקבוצות שניסו להתמודד איתם בקשיחות פיזית וציניות טקטית.

אם היה נדמה שתחת פרנק רייקארד בארסה הגיעה הכי קרוב לדרים טים, אז פפ הציב רף חדש וחלומי – בסגנון שיא העולם של בוב בימון. ואני מזכיר לכם: פפ קיבל קבוצה שבורה שסיימה מקום שלישי והתחיל במוקדמות ליגת האלופות. היום זה נשמע מדע בדיוני.

בארסה של 4 שנות פפ הייתה אולי קבוצה כמעט בלתי עצירה, אבל בעיקר היא הייתה נאמנה באופן טוטאלי לפילוסופיה ולאידיאלים שלה. לא היה משחק אחד מתוך 242 של ברצלונה תחת גווארדיולה שהקבוצה שלו לא סיימה ביתרון (לרוב מוחלט) של פוזשן על היריבה שלה. גם במשחקי חוץ קשים, גם כשהורחקו לבארסה שחקנים, הם תמיד החזיקו יותר בכדור.

פפ הצליח כמו קוסם למלא את כל הערכים ותתי הסעיפים של האידיאולוגיה ולהנחיל אותה ב-DNA של בארסה: סגנון הכדורגל השוטף נוסח הטוטאל פוטבול, המערך (4-3-3 שעבר גם ל-3-4-3 העונה), הסתמכות (בניגוד לדרים טים!) על שחקני בית וקידום צעירים מהאקדמיה (בארסה הגיעה למצב של 8 שחקני בית בהרכב ובמקרים מסוימים אף יותר). היו אמנם רכישות רציניות (הנרי, זלאטן, אלכסיס, וייה) אבל הם לא הגיעו במאסות אלא כבודדים, והם חויבו להשתלב לתוך תבנית המשחק והמרקם של המועדון. בשום מקרה בארסה לא התגמשה והתאימה עצמה לרכש.

אכן ג'וב מתיש ושוחק. תראו את ההבדל שעושות 3 ומשהו שנים בתפקיד המלחיץ

ב. בשלות:

ההתנהלות של גווארדיולה כל כך בוגרת, רצינית ומכובדת שנדמה כאילו הוא מאמן כבר 30 שנה. אז אני רק מזכיר לכם את מה שאתם יודעים: ברצלונה היא הקבוצה הראשונה שהוא מאמן (אחרי ברצלונה ב'). זה בלתי נתפש. קשה להיזכר במאמן חסר ניסיון שפעל כמותו מקצועית ואתית.

היעדר החמדנות: פפ כל הזמן חתם חוזה לעונה אחת בלבד, מתוך אמונה שאם הסידור לא יתאים למועדון או לא, הצדדים ייפרדו בידידות. הוא לא רצה לכבול עצמו למועדון, לא מצא עניין בלבנות על כספי פיצויים מטורפים, כמו כמעט כל מאמן אחר – בטח כאלה שחותמים בצ'לסי. כי הוא אדם כן וישר. ואולי גם כי ברצלונה יקרה לליבו.

השלווה: פפ כמעט לא איבד משלוותו. מסיבת העיתונאים ההיא בברנבאו כשדיבר על מוריניו, הערות לשופטים במהלך משחקים, לחיצת היד הספק-נחשית לחוס הידינק לפני הגול של אינייסטה. אלה הן טיפות בים. בשורה התחתונה פפ לא האשים בפומבי שופטים או יריבים, תמיד שמר על פאסון ועל קלאסה.

הפרגון: גווארדיולה מעולם לא ניסה לקחת קרדיט לעצמו, בניגוד למאמנים מצליחים אחרים. במקום לפאר את עצמו, הוא דאג תמיד לומר כמה יש לו מזל לאמן את מסי וחבריו, לא הפסיק להחמיא לשחקניו ולטעון שהכל בזכותם (אף שברור שלפפ מניות רבות בהצלחתם), וכן – גם נתן המון קרדיט לצוות שלו ואפילו טען שהמוח הטקטי בצוות המקצועי הוא עוזרו, המאמן הבא של בארסה, טיטו וילאנובה. כמה צניעות.

האופנה: זה משהו שאולי פחות מדבר לרובכם, אבל הסטייל, סגנון הלבוש המוקפד והעדכני, משכו לפפ הרבה מעריצות ומעריצים – גם בישראל. לא ארחיב כאן על הקרדיגנים, החליפות, הז'קטים והעניבות, אבל המבינים מבינים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ג. אבולוציה טקטית:

זה מדהים. פפ השיג בעונת הבכורה שלו את כל התארים (6 תארים, לראשונה בהיסטוריה), ואני זוכר אותו בוכה אחרי הזכיה בגביע העולם לקבוצות. כנראה מהרהר לעצמו: "מה עוד אני יכול להשיג כבר בעתיד אם כל הגביעים מונחים לפניי כאן ועכשיו?"

מיהו גנרל גדול? בזמן שכל יריביו מתכוננים למלחמה הקודמת, הוא מתכנן את המלחמה הבאה. היה ברור לפפ שהאסון שלו יהיה לדרוך במקום, לשקוט על שמריו, סטגנציה. הוא ידע שכל אירופה מתכוננת לעצור את בארסה מהעונה שעברה, ולכן תמיד ניסה לשלוף חידושים, שיפורים, שדרוגים פרסונליים וטקטיים. הוא ידע שאסור לו להחזיק קבוצה שבעה, עייפה, נעדרת מוטיבציה. בזמן שכולם התפעלו מבארסה והריעו לה, פפ חשב על היום הבא ובא לעבוד.

פפ איכשהו הצליח למצוא נקודת תורפה שאף מבקר מבחוץ לא מצא בקבוצה שלו, או נקודות שאפשר לשפר במשחקה. וכך מעונה לעונה אמנם אחוזי החזקת הכדור גדלו, אבל אם בעונתו הראשונה סמואל אטו היה סקורר קלאסי ותיירי הנרי ולאו מסי שיחקו בכנפיים, עונה לאחר מכן פפ ניסה להביא חלוץ רחבה חסון עם משחק גב לשער (זלאטן). גם אם הניסיון לא צלח, הצעד ראוי לשבחים על האומץ, התעוזה והמחשבה. בהמשך פפ עבר לשחק עם שלישיה קדמית שמתחלפת במיקום ומסי הפך לסקורר בעמדה המומצאת '9 מזויף' (מגיע  לעמדות כיבוש למרות שלא משחק כחלוץ שפיץ); אחר כך פפ שכלל את עמדת 'המגן התוקף' כשעבר לשחק עם שלישיה אחורית כשדני אלבס הוא קיצוני תומך במסווה של מגן.

והגדולה כאמור הייתה ביכולת היישום והביצוע. כל מאמן יכול להגיד לחניכיו "תלחצו על כל המגרש ותניעו כדור בפסים קצרים עד השער" או בקיצור "תשחקו כמו ברצלונה". פפ אשכרה הצליח להטמיע את כל הרעיונות האלה בשלמות נדירה.

 

ד. מיצוי פוטנציאל השחקנים:

במכונה של פפ נדמה שכל השחקנים מצטיינים. פפ אמנם לא בנה את הקבוצה, את כל השלד של הקבוצה הוא ירש, אבל כמה שהוא הצליח להוציא משחקניו.

ניגע רק בלאו מסי: הוא היה בברצלונה עוד קודם, אבל רק מאז שגווארדיולה הגיע מסי הוא שחקן העולם ארבע פעמים (כולל 2012. כן אני, חוזה עתידות) רצוף – בכל עונה. בכל העונות של גווארדיולה, מסי היה מלך שערים של ליגת האלופות.

מסי השחקן הטוב בעולם ואולי אף הגדול בהיסטוריה (לא ניכנס כאן לדיונים ולוויכוחים), והוא הגיע למספרים המטורפים שלו ולרמה האדירה הרבה בזכות המאמן שידע איך להפיק ממנו את המקסימום. כשחשבו שאין למסי כבר מה להשתפר, הוא הצליח להשתכלל ולהשדרג מדי עונה. נראה את המאמן הבא מפיק ממסי 63 שערים ו-26 בישולים ב-55 משחקים!

ה. מרקם חברתי: 

סוד הצלחה גדול נוסף. פפ נראה כמו מישהו חמוד, חיובי ולא הכי אסרטיבי, אבל הוא בהחלט ידע לעמוד על שלו ולקבל החלטות קשות. פפ זרק מהקבוצה את כל מי שאיים על המרקם החברתי העדין, הכימיה הקבוצתית, שמחת החיים וקבלת גדולתו הבלתי מעורערת של מסי. כך עזבו טיפוסים כמו דקו, אטו וזלאטן.

עם כל התשבוחות, פפ גם פיספס כמה פעמים ברכש: אלכסנדר חלב, מרטין קאסרס, קייריסון, זמיטרי צ'יגרינסקי וכמובן זלאטן. כי ככה זה – כל אחד, בוודאי שכל מאמן, טועה לפעמים. אבל בשורה התחתונה פפ היה הצלחה מסחררת וראויה להערצה. עכשיו נשאר לראות אם הוא יוצא לשנת שבתון וחוזר לברצלונה, או אם הוא הולך לאמן במקום אחר.

דווקא אם טיטו וילאנובה לא יצליח להיכנס לנעליו, המיתוס של פפ רק יגדל.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

קצת פחות נפלא
המהפכן

No Comments

IDO 29 באפריל 2012

אני חושב שהוא נשרף, ייקח לו 3-5 שנים לחזור .
ואולי הוא יהיה זה שייפצח את ברצלונה של וילנובה?

יואב 29 באפריל 2012

פפ פיצח את המטריקס של הכדורגל.
הוא גרם למועדונים הגדולים בעולם להתפלל לניסים ותיקו.
הקבוצה שלו נסקה מהקבוצה הקודמת שהיתה נהדרת ומוכשרת ואורתודוקסית. חלוץ מרכזי , קשרים שהורסים וקוסמים שמייצרים. אצלו היו שישה שחקנים שעשו הכל. זאת דומיננטיות שנבין עוד כמה שנים.

פפ עצמו זקוק לאוויר. אחרי הקלאסיקו אמרתי לחבר מועדון של ברצלונה שהוא יכול לפרוש בכל רגע נתון כי הוא תמיד נתן לי את הרושם הזמני.
אני מעריך אותו מאד -על לקחת אוויר. לרדת מהקרוסלה ולהתבונן מהצד. לפתח רעב ועוד נקודות הסתכלות. זאת גדולה שלא מוערכת מספיק בעולם הזה של המירוץ חסר הנשימה.
את ברצלונה לפני פפ תקפת. ניהלת מולה משחק דו צדדי(יחסית כמובן).
מול פפ, חיפשת ניסים. עצום פשוט. כמו שני מועדונים שונים בטווח קצר.
מהזה אומר על פרגי? אין מושג. הייתי מת מזמן.

יואב 29 באפריל 2012

אני סוג של גוסס כרגע .
מבין את פפ !

יואב 29 באפריל 2012

נ.ב
למישהו יש באמת ספק שבאיירן היתה מתגוננת 180 דקות מול ברצלונה ומצפה לנס?
שם נמצא ההבדל. קבוצות גדולות ואיכותיות מתפללות לנס לאחר קרב ביצורים ארוך. זה מה שצריך לזכור מפפ.

נדב 29 באפריל 2012

הכי אהבתי את מה שכתבו ב"לאנס" בברזיל: התחושה היא כמו ביום שהביטלס התפרקו. ג'ון לנון כתב אז: the dream is over

אפריים 29 באפריל 2012

מדויק.
נקווה שההתעוררות לא תהיה קשה מדי.

גלן 29 באפריל 2012

מצויין

ישראל 29 באפריל 2012

תנחומים ללוינטל על ירידתה של FC Köln לבונדסליגה 2

עמית לוינטל 29 באפריל 2012

עוד לא ירדנו. למעשה מצבנו לא רע. אנחנו תלויים בעצמנו במחזור האחרון. נכון, במקרה הטוב נלך למבחנים והמצב נראה בקאנטים, אבל הרטה כרגע יורדת אוטומטית

rondi 29 באפריל 2012

הדרים טים הייתה הקבוצה שלי. אני זוכר את גאוורדיולה על המגרש בדיוק כמו כל הדברים שכתבת עליו כמאמן – מיישם את האידאל של ברצלונה בדיוק ובשלמות, תמיד מכובד ואלגנטי, איכשהו תמיד נמצא ליד השחקן עם הכדור – מגבה אותו מאחור ומכין לו אופציה להמשך בו זמנית, מעולם לא ניסה לקחת את תשומת הלב מכוכבי הרכש, ולמרות שחדר ההלבשה ראה תקופות לא קלות במשך תקופתו הנצחית כקפטן כלפי חוץ כלום לא דבק בו באופן אישי…

את הסמכות להוביל את המועדון הזה לשלב האבולוציוני הבא שלו הוא הרוויח במשך 25 שנה!

הארבע שנים האחרונות היו כאילו יצירת אומנות מלמעלה ופפ היה כרגיל הציר שמחבר את העבר והעתיד לתוך ההווה. ידעתי שזה יהיה חייב להיגמר, ועדיין, העזיבה שלו משאירה לי טעם חמוץ…

עומר 29 באפריל 2012

לואיס אנריקה, עם הניסיון כמאמן ראשי של רומא, נראה לי מועמד יותר טבעי מטיטו לרשת את פפ. האם היו פרסומים בהקשר הזה? האם המועמדות שלו בכלל נשקלה?

שלו 29 באפריל 2012

גם הקהל של רומא חושב כך.

ניינר 29 באפריל 2012

גדול שלו! אני שמח שראשי בארסה הבינו שהמינוי הזה היה הופך לאסון.יאללה טיטו!

האח של שווינשטייגר 29 באפריל 2012

אני חושב שלאות הזדהות גם הפלוץ הפורטוגלי צריך להתפטר ושקראנקה יחליף אותו.

מצד שני, איזה כייף יהיה כשטיטו ייתן לו בראש?

לדעתי בארסה הפסידה את האליפות ואת אירופה בגלל העייפות של פפ. הוא היה ג-ר-ו-ע בשני המשחקים בשבוע שעבר. מערכים דפוקים, חילופים מאוחרים. עייף.
אפשר להבין אותו, אבל…
קססססססססססססססוחתו!!!!

ולגבי אנריקה, נו באמת…

אזי 29 באפריל 2012

אתה באמת שואף לכותרות נוסח
אייטו ניצח את טיטו
טיטו ניצח את אייטו
וכמובן
תיקו תיקו בין אייטו וטיטו??

עמית לוינטל 29 באפריל 2012

אנחנו חיים מכותרות כאלה

אזי 29 באפריל 2012

לא יודע אם יצא לי לקרוא תגובות שלי לאחרונה
אבל עיתונאים הפכו לכוחות הרשע מבחינתי
ואתה עוד אוהד הפועל :)

לתגובה אמיתית..
תנו למוריניו לנצח קצת את ברצלונה לפני שהוא מתפוטר (בכל זאת – ריאל)

יואב בורוביץ' 29 באפריל 2012

ניתוח נפלא.
פפ ענק, ואין על כך עוררין.
אלא שחייבים לתת קרדיט גם לכשרון הטכני הכביר של השחקנים (כמעט כולם). אולי הדבר הזה, הרבה יותר מפפ, אחראי להצלחה העצומה של ברצלונה. גם בתקופת רייקארד ברצלונה הייתה נפלאה (אמנם לא בעונה האחרונה. אך גם העונה האחרונה של פפ, זו הנוכחית, אינה מזהירה מבחינת בארסה. משהו בקבוצה פחות טוב. צ'אבינייסטה זה לא אותו דבר. אלבס נחלש מאוד. גם ההגנה והשוער. אבל כעת אף אחד לא מדבר על כך אלא רק עד כמה פפ גדול).
אין עוררין על גדולתו אך זו אינה עונה כל כך מרשימה של בארסה והאחריות היא גם על פפ.
אני מסכים- המבחן האמיתי שלו יהיה בהמשך, בקבוצה אחרת ופחות מוכשרת מבארסה (למרות שאם הוא יאמן זה יהיה רק בקבוצה מאוד עשירה, ועדיין היא תהיה פחות מוכשרת בהרבה מבארסה של ארבע השנים האחרונות).
נראה בתחנה הבאה שלו עד כמה פפ יהיה גדול ומצליח. לי אין ספק בנוגע לכישוריו הנפלאים כמאמן, בגלל האופן בו בארסה שיחקה יפה והצליחה בתקופתו (וגם בגלל האופן שבו הוא מתבטא. אין ספק כי מדובר באדם חכם, נחמד וגם צנוע).
אך כמובן שיש מאמנים כבירים שאינם כל כך נחמדים או צנועים. וגם חוכמת כדורגל לא תמיד מקבילה לחוכמה כפי שאנחנו מבינים את המושג. אפשר להיות מאמן מאוד מצליח בלי להיות בן אדם גאון.
ולכן אני רוצה לבחון את פפ בראייה רחבה- לא רק בארבע שנים (כשהאחרונה לא מוצלחת) בקב' הכדורגל המוכשרת בעולם ביי פאר. אלא במקומות אחרים, פחות רוויי כשרון, בואו נראה אותו שם…
ואחרי הכל השאלה הזו לא כל כך מעניינת אותי באופן אישי. כי אני לא מאמין גדול בחשיבות המאמנים בכדורגל. הם חשובים רק אם הם עובדים הרבה מאוד שנים בקבוצה אחת. על טווח קצר אם יכולים להיות טובים ואז רעים ואז שוב טובים- אני לא חושב שניתן לבחון. אלא אם מדובר בחוס הידינק, מאמן שלא עבד לפרקי זמן ארוכים במיוחד בקבוצות רבות ועדיין הצליח מאוד כמעט בכל תחנה- אז ניתן להסיק שהוא מאמן נפלא.
אגב, אני לא בטוח שהידינק מאמן פחות טוב מפפ. לפי גוף העבודה עד כה דווקא הייתי אומר שהוא יותר טוב. אבל מי יאמר זאת היום? כולם מתעסקים בגווארדיולה ה"גאון".
ואגב, אני לא בטוח שיופ היינקס מאמן פחות טוב ממוריניו- אם לשפוט משני המשחקים האחרונים בין באיירן לריאל אז הוא הרבה יותר טוב. אבל כמובן אי אפשר לשפוט משני משחקים למרות שבשניים הללו באיירן הרבה יותר ניסתה לשחק כדורגל מריאל. אבל להיינקס גם יש קריירה ארוכה ומאוד מרשימה, אז אולי הוא באמת לא פחות טוב ממורינו, שזכה להישגים מזהירים בתק' זמן קצרה.
אבל חלק מההישגים תלוי בגורמים אחרים (איכות שחקנים, מזל, תזמון וכו'). אז אי אפשר להיות בטוחים.
לסיכום, אני אוהב את פפ גווארדיולה ומעריך ביותר את העבודה שעשה בבארסה. לשון המעטה. אבל לפני שמכיתירים אותו למאמן היסטורי (בניגוד לקבוצה שלו, שהיא בהחלט היסטטורית ואולי הגדולה בכל הזמנים) צריך לחכות ולעקוב אחריו עוד הרבה מאוד שנים. ואני לא חש שהתקשורת מתייחסת כך לסוגיה.

אזי 29 באפריל 2012

אגב, מכבי מחפשים מאמן זר…
אם בא לו להוכיח משהו..

גלן 29 באפריל 2012

קראתי. שטויות מוחלטות. וזה בסדר .

גלן 29 באפריל 2012

שטויות לבורוביץ

גלן 29 באפריל 2012

ושלא יגידו שלא הסברתי הנה מעתיק ממה שכתבתי אצל רונן: טעות חמורה. הצורך הזאת לחפש רצף או ״הרבה שנים״ פשוט לא רלבנטי למי שחזה בברצלונה הנוכחית כי פשוט אין ממש בנמצא למה להשוות אותה . זה לא מספר התוארים ולא נעליים – רק היכולת ליצור אנרגיה חד פעמית שהצליחה לשלהב עולם. אישית, בכלל לא מעניין אם פפ ״יצליח״ במקום אחר- זה משהו למוריניו או רן בן שמעון. לא למה שקרה פה.
יש צד בי שמבקש ממנו אפילו לפרוש מאימון

מנחם לס 29 באפריל 2012

אני בבראזיל יודע שמחר יונייטד נגד סיטי, וכל האתר מלא בכל, מלבד יונייטד – סיטי. אין בין כל הבלוגיסטים אחד עם קצת הגיון? (אותה תגובה הולכת עכשיו לדורפן)

אמנון 29 באפריל 2012

לא קשור לנושא הפוסט, אבל:

1. שני משחקי חצי הגמר בליגה האירופאית ראויים לתשומת לב. היו שם סדרות איכותיות מאד בין אתלטיקו מדריד-וולנסיה ובין אתלטיק בילבאו לספורטינג ליסבון. הצ'מפיון ליג היא בהחלט לא הכל.

2. בדרום אמריקה החל שלב רבע הגמר בקופה ליברטדורס. המשחקים מתפזרים על מרווח זמן גדול שלא כמו המשחקים באירופה-tranquilo tranquilo. השיטה שם שונה לחלוטין מזו שבאירופה. יש מפגשים בין קבוצות מאותה מדינה כבר בשלב הזה. בשלבים הבאים יש אפשרויות שקבוצות ששיחקו באותו הבית במוקדמות תשחקנה ביניהן, אין הארכות ועוד.

3. בארגנטינה חידשו, לאחר יותר מעשרים שנה את מפעל "גביע ארגנטינה" בשבוע שעבר היה משחק בשלב רבע הגמר בין בוקה לאולימפו. המשחק הסתיים בתיקו. היות ואין שם הארכה נבעטו בעיטות 11. בסכ"ה היו שם 26 בעיטות ולבסוף בוקה נצחה. כריסטיאן "פוצ'י" צאבז החטיא שני פנדלים.
http://www.clarin.com/deportes/definicion-penales-YouTube_3_689361058.html

יש אפשרות, קלושה אמנם, לסופר קלאסיקו רק בגמר בין בוקה לריבר.

עידו 12 במאי 2012

תודה.כתבה נהדרת וקולעת.

Comments closed