ניצחון הרוח

רוחות של מועדונים

.

.

.

.

.

.

.

.

המושג החמקמק הזה 'רוח של מועדון' בא לידי ביטוי במיוחד ברגעים כאלה. מאני טיים של העונה, הישורת האחרונה. או רק כשגומרים והולכים לים.

כשרואים קרב טיטאנים בין ליברפול לצ'לסי בגמר הגביע, זה לא משנה שליברפול מעלה חבורת נגרים בהרכב, שחלקם הגדול זרים לכדורגל (ספירינג, הנדרסון, דאונינג). עדיין מעל כל זה מנשבת הרוח של המועדון שלא מוותר לעולם ותמיד מאמין עד הסוף. אלמלא שוער אלמותי ועצום כמו פטר צ'ך, או כמה מילימטרים, היינו חוזים בעוד קאמבק הרואי של קבוצה נחותה מאוד ששייכת למועדון גדול ומפואר.

צ'לסי – אם לסכם את הרוח שלה במילה – זה יהיה 'סולידי'. קבוצה קשה להכנעה, קשוחה, מאוד פיזית ומלאה בביטחון ואמונה עצמית. כולם שם נראים חבר'ה מנוסים שיודעים מה הם עושים, אפילו היותר צעירים שבחבורה (רמירז כמשל. איזה שחקן נפלא הוא הברזילאי הראשון שכובש בגמר הגביע). צ'לסי הוכיחה כבר העונה שוב ושוב תחת די מתאו שהיא יודעת לשחק עם הגב לקיר, שהיא אגוז מאוד קשה לפיצוח. צ'לסי לא מתה עד שהיא מתה. וההצלה ההרואית (הצלת העונה) של פטר צ'ך היא הסימבול המושלם לכך.

רוח היא דבר דינמי. קחו את ארסנל – המון המון שנים הייתה סמל לקשיחות, להגנה, ל-0:1 משעמם, לקבוצה בלתי שבירה עשויה פלדת אלחלד. והנה זו הפכה תחת ארסן ונגר בשנים האחרונות לבלרינה, לחמאה. לסמל לרכות ולרכרוכיות, עם שוער ומשחק הגנה מביכים. הכל במשקל נוצה, בזרימה, בתנועה. זה לא עניין של לוזריות (זה טוטנהאם), אלא פשוט כוח האנרציה, כיוון הרוח הנושבת שמעיפה את הנוצה, כמו בפתיחה של פורסט גאמפ.

זוהי ארסנל. ככה יש לכם קבוצה שלא ניצחה עכשיו ארבעה משחקים רצופים (שלושה מהם בבית!), ולפני כן עשתה רצף נצחונות ארוך ומרשים, ולפני הרצף ההוא היה רצף הפסדים מזעזע והדחה רצופה מכמה מפעלים. לא מועדון הישגי, קאנטרי קלאב. עושים כיף, משחקים פתוח. הולך? יופי. לא הולך? גם יופי, אבל רק לצופים הנייטראליים.

כמו נוצה ברוח.

***

ואז מגיעה ברצלונה להיפרד מגווארדיולה. כמה סטייל, כמה מרשים ומרגש. איזה כבוד עושים לאיש. כל הישראלים ביציע וגם המיעוט הקטלני (בערך) ידעו להודות לפפ, הוכן לכבודו קליפ מרטיט וערוך היטב, דגל-בד ענקי שנפרש על היציע, ובסוף השחקנים והצוות עשו לו את ה'פאסיו' המפורסם שעושים לאלוף (עמדו בשני טורים והוא עבר באמצע).   הפרישה של פפ בעצם הפכה את סיום העונה של בארסה מפארסה ודכדוך עמוק לגאווה, צהלה ואווירת חג. חג סן ז'וזפ.

באמת 'יותר ממועדון'. בארסה מועדון עם גאווה גלוקאלית (שילוב של גלובלי ולוקאלי) ושמחת חיים. זו הרוח שלו. לא במקרה מסי כבש רביעייה והגיע ל-50(!!!) שערי ליגה ו-72 העונה בסך הכל. זו דרכו לעשות כבוד ולומר תודה לפפ.

ואין דבר פרט לרוח של ריאל מדריד שהביא לה ניצחון לא ראוי משום מקום. הראש של השחקנים נשאר בסיבלס, מוריניו העלה כמה מחליפים, הם ישנו על המגרש ועד דקה 81 עוד היו בפיגור. איכשהו בתוספת הזמן גנבו ניצחון כי הם לא יודעים ולא מסוגלים אחרת. והנה ריאל על סף שבירת שיא הנקודות והנצחונות של בארסה. כי זו ריאל. תמיד חייבים להיות ראשונים, הכי טובים. כי השורה התחתונה היא העיקר וההישגים מקדשים את האמצעים. בארסה היא יותר דרך, ריאל היא יותר המטרה.

***

ואף מילה על הרוח של הפועל באר שבע (או פ.צ קלן האיומה לשלי):

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אנשים טובים באמצע הדרך
אני אוהב אותך, רוני / מייק יואכים

No Comments

אבי בן דוד avigoal 6 במאי 2012

בערך 15 דקות לא האמנתי למראה עיניי.איפה הוא היה כל השנה.איזה גול, איזו נחישות תאווה לעיניים.ראינו היום את כל הטוב והרע שיש במועדון המפואר הזה.

ניצן נ. 6 במאי 2012

המשחק המרכזי היום הוא בין סמפדוריה לרג'ינה. שם תבחן באמת הרוח של סאמפה. די, רוצה לחזור לסריה א'.

ניינר 6 במאי 2012

קיבינימט עם הצ'ך הזה…כל העונה הוא היה חושך ודווקא מול בארסה ובגמר הוא תופס יום?
ותמשיך ללכלך על טוטנהאם הלוזרים, השנה אנחנו מסיימים מעל ארסנל ויהי מה!

GOONER 6 במאי 2012

yeah right…

אדום בדם 6 במאי 2012

אפרופו קלן של לוינטל,איזה עונש היא תקבל?
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=OtEwR-A2VNY#

תסכימו איתי כולם,שהפיגוע הספורטיבי בלינק הנ"ל,חמור הרבה יותר מאשר הפיגוע הספורטיבי בדרבי.
אני נותן יחס של 1 ל-167,אם קלן תקבל יותר ממשחק רדיוס אחד.
רק במדינת הפופוליזם, מדינת הלימור לבנת ומדינת האלכס מילר ("ברוסיה אין אלימות בכדורגל". חחח),פוליטיקאים סוג ד',
שמעולם לא ביקרו ביציע כדורגל,יכולים לקשקש חופשי.

אביאל 6 במאי 2012

אבי בן דוד avigoal – אם היה לו גם קצת יותר שכל במקום לרוץ לחגוג הוא יכל לנסות לסיים את הסיפור ולכבוש, אבל הוא העדיף לרוץ לאוהדים.

תומר חרוב 6 במאי 2012

נכון מאוד, פשוט דביל.

יריב ס. 6 במאי 2012

לא בדיוק, השופט שרק שער.

האח של שווינשטייגר 6 במאי 2012

לא מבין מה יש לשחקנים הישראלים לריב האחד עם השני ולהרביץ למאמן. שייקחו דוגמא מהספרדים – הכי כייף זה להוציא את העצבים על השופט.
אז גראנדה מפסידים לריאל מגול עצמי של מויסס. מה הפתרון? שמויסס יקרא לשופט ממזר בנזונה וחבר שלו יוסיף שהוא חסר בושה (משום מה sinverguenza זו קללה בספרדית) ושניהם יקבלו אדום כדי שחבר נוסף ייקלע בקשת את הבקבוק מים באוקטן גבוה ישר ללחיו של השופט. גדול!
רק מה, קלאסה מדי. ככה זורקים בקבוק? בקשת? מה אתה כוסית מהכדורסל?
(ספיקינג אוב כוסית מהכדורסל – ראית את אשדוד?…)

בקיצור, אחלה מחזור סיום הולך להיות בליגה הספרדית. חמש קבוצות נגד הירידה, כולל ראש בראש, כששבע קבוצות מעורבות במאבק גם על המקום האחרון בליגת האלופות וגם על הליגה האירופית.
מחזור אחרון, וחצי ליגה עוד בעניינים.

ורק מסי עוד מתלבט אם לקנח בחמישייה או להשאיר את זה עגול…

אה, ו…
הגמר גביע האנגלי, כמו הפוסט של יומחמישי, אם לא שמת לב:
בתחת שלי!!

יותר מעניין – מה פפ יעשה עם החיים שלו?
מה יותר גומר בנאדם – לאמן את הקבוצה הטובה בהיסטוריה או לחיות אחרי השיא?

דה גאנר 6 במאי 2012

אותה רוח שהביאה לתיקו שכולו הפסד אתמול יצרה את הקבוצה המופלאה ביותר בתולדות המועדון. אולי לפני העיסוק בעניינים חמקמקים כגון רוח, אפשר פשוט להביט בחומר, והחומר לא מספיק טוב ועדיין מצליח יותר מחומרים יקרים בהרבה.
ומהי הרוח של ריאל? לפרק ביליונים במדינה במשבר כלכלי ולקוות לגנוב אליפות בלא-ליגה? לא תודה.

עדיין ארסנל חזרה מעמדות פיגור יותר מכל קבוצה אחרת בפרמיירליג והצ'מפיונס עוד לא אבוד (לדעתי הימרת על ארסנל בתחילת העונה כמי שתסיים במרכז הטבלה).
התוצאות האחרונות בעיקר הוכיחו את חשיבותו של הארטטה (שמודה שלא הבנתי את חשיבותו עד חסרונו), השער השני והשלישי נבעו ישירות מהמחסור באותה אחריות וסולידיות שארטטה מספק במרכז המגרש.

IsraGooner 6 במאי 2012

אותה רוח? באמת? כי לדעתי אתה מתכוון לרוח שנזנחה ע"י ונגר כבר לפני שמונה שנים. אני דווקא חושב שזו הרוח של אדאמס, של הפיימוס בק-פור, של פטריק ויירה – היא זו שבאמת יצרה את הקבוצה המופלאה ביותר בתולדות המועדון. היום הרוח היא בדיוק מה שלוינטל מתאר, ארסנל כבר מזמן לא מועדון הישגי. וזה קורה בגלל שהמנג'ר מרוצה מנקודה נגד סטוק כשחייבים שלוש, זה קורה בגלל שהמנג'ר מתגמל בינוניות, זה קורה בגלל שמבחינתו הגביע הוא לא מטרה, זה קורה בגלל שעבורו השתתפות בצ'מפיונס ליג היא תואר (מה זה משנה שתמיד אנחנו עפים? העיקר ההשתתפות) ושהוא מצהיר שמבחינתו עשרים שנה של מקום שני זה מצוין (ומיד אחר כך מסיים בקושי ברביעי).

אבל אני מסכים שעוד לפני הרוח, החומר פשוט לא טוב מספיק – ובעיקר שלא עובדים אצלנו על הגנה.

שחר 8 במאי 2012

אבל גם "הקבוצה הגדולה בתולדות המועדון" פישלה בגדול להזכירך. היא הגיעה אז למפגש מול צ'לסי של ראניירי בהייבורי, קבוצה שהם היכו שוק על ירך בכל המפגשים באותה העונה, עם יתרון שערי החוץ מהמשחק הראשון ועם יתרון אחת אפס במחצית מהשער של רייס. במקום לשחוט את הכחולים בדרך לטרבל מדהים, כולנו זוכרים מה קרה – ההדיפה הגרועה של להמאן,השער של למפארד וראנו איך ארסנל נראתה בשארית המשחק עד השער של ברידג'.

לזה היית קורא קבוצה עם אופי? זאת היתה קבוצה רכרוכית אז, והיא קבוצה רכרוכית גם היום.

Sooner 6 במאי 2012

הסיום של פורסט גאמפ, לא הפתיח

משה 6 במאי 2012

סגנון יפה אימצת לך. אז באותה הרוח כל הליגה הספרדית המשעממת כש 2 קבוצות הצמרת מזמן מגרבג'ות ומחפשות גולים קלים (רצוי בפנדלים) לכוכבים שלהם – מעניינת בדיוק את האיבר שהזכרת בתגובתך.

הליגות המעניינות באמת הן האנגלית והאיטלקית.
באנגליה הצמרת רותחת ורק הפרש שערים מבדיל בין המנצ'סטריות, מאבק איתנים בין ארסנל, ניוקאסל, טוטנהאם, ואולי אפילו צ'לסי על מקום בליגת האלופות.
הקבוצות הקטנות נלחמות עד הרגע האחרון ללא קשר למיקומם בטבלה.
נוריץ' מפריעה לארסנל באמירויות (לא מדובר חו"ח באוסאסונה למשל…).
אסטון וילה אולי תנצח את טוטנהאם (לא, זו לא אספניול שמאפשרת למסי להגיע ל 50 שערים).
אל תתפלאו אם גם סוואנסי תיתן פייט ליונייטד…

IsraGooner 6 במאי 2012

הליגה מעניינת, אבל בוא נודה על האמת – מתחת לטופ-2 שהוא ליגה בפני עצמו (ובכל זאת התבזה באירופה, במיוחד הצד האדום), הפרמייר ליג נמצאת במגמת דעיכה איכותית בולטת וזו לא השנה הראשונה שאנחנו עדים לזה. יהיו לפחות שתי קבוצות בינוניות לחלוטין מהפרמייר ליג שיגיעו בעונה הבאה לצ'מפיונס ליג, לא משנה מאיפה (הן יהיו מלונדון). הן לא יהיו שונות בכלום מולנסיה הלמלמית או אתלטיקו מדריד היומרנית.

וכן, צ'לסי עשויה לקחת את הצ'מפיונס ליג ועוד ממעמקי המקום השישי בפרמיירשיפ. אבל זה בעזרת שאריות של קבוצה גדולה (קרי, דרוגבה ולמפארד) שנשאר בה משהו מהרוח. ראינו העונה שבכדורגל היא לא משהו.

ערן קאלימי 6 במאי 2012

הגברת חזרה.

Comments closed