הרבה מסרים חיוביים – סיכום עונת הכדורגל 2011/12

סיכום עונה

אין ממש זמן למנוחה, רק להפוגה קלה. כי אוטוטו יורו.

ובכל זאת הצצה קטנה לאחור לעונת כדורגל מופלאה בעיניי. 2011/12 הייתה עונה שהוכיחה את גדולתו, עוצמתו וכבירותו של הכדורגל.

אמנם צריך לסייג ולומר שראינו גם את כל תחלואי הכדורגל, והרי הספורט הכי עממי בעולם תמיד שימש בתור מראָה של החברה ובעיקר של שוליה – מפרשות הטיות משחקים באיטליה, טורקיה ומדינות רבות נוספות, דרך אלימות רבה ביציעים באיטליה, בצרפת, אלימות שחקנים בספרד ועוד הרבה דברים שמשאירים טעם כמו עגבניות כבושות בסגנון רומני.

אבל קשה להיזכר בעונה יותר מרעננת, תוססת ומלאת הפתעות, בשורות וחידושים:

1) הפתעות בלי סוף.

כבר הזכרתי כאן שבעצם ברוב הליגות העונה, זאת שזכתה באליפות נחשבה בתחילת העונה לאנדרדוג בקרב סוכנויות ההימורים: לסיטי היה סיכוי נמוך מליונייטד; לריאל היה יחס נמוך כמובן מברצלונה; כולם היו בטוחים שבאיירן תחזיר לעצמה את האליפות אחרי עונת שליטה מכאיבה של דורטמונד ובמקום זה הדומיננטיות הצהובה-שחורה רק התקבעה; היה ברור שאחרי שנות השליטה של אינטר אנחנו נכנסים לשנות השליטה של מילאן, הקבוצה הכי איכותית עם השחקנים הכי מוכשרים, ובא לו מאמן טירון עם יובנטוס אפורה שפתאום – ללא התרעה – אחרי שנים מהקשות בתולדותיה – הדהימה ולקחה אליפות בלי הפסד; ואת מונפלייה מי בכלל ספר מול הכסף העצום של פ.ס.ז', הדאבליסטית ליל וליון ומארסיי? ואת קריית שמונה?

שאני אמשיך? אה כן, צ'לסי אלופת אירופה. בעונה חלשה מבחינתה בה החליפה מאמן וידעה אינסוף בעיות.

זו עונה רווית מהפכים – מילאן הובילה בביטחה, גם באיירן, שלא לדבר על יונייטד, פ.ס.ז' שהביאה את אנצ'לוטי כשהיא במקום הראשון אחרי חצי עונה…

באמת אין כמו כדורגל. אפילו כשאנחנו בשיאו של העידן הקפיטליסטי, שהכסף מעולם לא היה רב כל כך ולא שיחק תפקיד כה מרכזי בהרחבת  הפערים בין האימפריות לכל היתר. והנה תראו מה זה – עדיין יש משהו בכימיה של 11 שחקנים על המגרש, שאם אתה מצליח ליצור תלכיד חזק ומנצח זה עדיף על אסופות כוכבים.

2) ניצחון הקבוצתיות:

מתברר שמלך שערים זה סימן רע לקבוצה. הנה תראו:

לאו מסי בעונה היסטורית סיים כפיצ'יצ'י מטורף בלה ליגה, רובין ואן פרסי נתן עונה מרשימה לפני המעבר שלו לסיטי וסיים כמלך שערי הפרמיירליג, זלאטן איברהימוביץ' ממילאן שבר שיא כיבושים אישי לעונה והוכתר לקאפו קאנוניירי בסרייה A, קלאס יאן הונטלאר המפציץ ההולנדי משאלקה מלך שערי הבונדסליגה. אחמד סבע וכו' וכו'.

מה משותף לכולם? הם סיימו את העונה בלי אליפות ולמעשה בלי אף תואר (חוץ ממסי שיכול לזכות בגביע הערב, לא שזה נחמה גדולה עבורו).

וזה לא מקרי. אם יש משהו שמשותף לדורטמונד, ליובנטוס, למונפלייה, אפילו למנצ'סטר סיטי – זו העוצמה הקבוצתית, הכוח של כל הקבוצה כיחידה אחת ולא ככזו שתלויה בהתעלות של כוכביה. מתוך המשחק הקבוצתי יבואו הכיבושים באופן טבעי. זאת בניגוד לקבוצות שמסתמכות על כוכביהן בכל מחיר, ויהי מה. משחקים מסוימים הן נתקעות ובאחרים נהנות.

הייתה מחשבה שמילאן למשל תיקח אליפות כי יש לה כוכבים אינדבידואלים שיודעים להכריע משחקים לבד כשהולך קשה. אז הייתה.

אגב גם ריאל מדריד – עם כל הגדולה של כריסטיאנו רונאלדו בעונה באמת עצומה – נהנתה מעוד שני חלוצים שכבשו בצרורות, כשגם סרחיו ראמוס נותן עונה ענקית וצ'אבי אלונסו מנווט.

ומה עם מנצ'סטר סיטי? ובכן לא היה לה שחקן אחד טוב ויציב לאורך כל העונה. לאגוארו היו תקופות, סילבה פתח נהדר, קומפאני היה טוב אך נפצע לא מעט, טבס ובאלוטלי באו והלכו, יאיא טורה היה שם במאני טיים כהרגלו. אבל בגדול כל אחד תרם שם משהו בלי יכולת על משום שחקן.

3) לא מושלמים.

דווקא בעיניי זהו מסר מאוד יפה מהעונה הזו – יש הרבה מקום לביקורת גם על כל האלופות הנהדרות. אי אפשר לומר שאנטוניו קונטה למשל לא עשה טעויות או החלטות מעצבנות – למשל בבחירת הרכבים (בלט למשל הייבוש של מאטרי מלך השערים שלו תקופה ארוכה לטובת בוריילו האנמי). ובשביל למנות את כמות השטויות שעשה מנצ'יני העונה עם סיטי צריך לפתוח אתר בלוגים מתחרה לדה באזר. גם ל'קלופו' לא הלך חלק עד לקראת סיום הסיבוב הראשון בבונדסליגה, ולמוריניו בעונה כמעט מושלמת הסתנן איזה גראנרו אחד מהספסל למגרש כדי כמעט לחרב מה שנבנה בעונה שלמה.

לכולן, כולל האלופות, יש מקום לשיפור, ולנו יש מקום לבקר, לדון ולהיקלע למחלוקות מעניינות. זה שאתה מנצח וחוגג בסיום, לא אומר שאולי לא טעית בדרך.

4) עליות ליגה מרגשות.

זה לא כדורגל בלי להסתכל מה קורה בליגות נמוכות. והאמת שקיבלנו יופי, אבל ממש יופי, של מועדונים שעלו – יותר נכון חזרו – לליגות הבכירות.

סאותה'מפטון עד לפני שנתיים בליגה השלישית שהמשיכה להיות מיצרניות הכשרונות המובילות באנגליה, עלתה לצד רדינג החביבה וכמובן שווסטהאם המרגשת החשובה התאוששה מתקופה אברם גרנט האיומה ונוראה.

לה קורוניה עולה בספרד (אלא אם יקרה משהו הזוי) ולצידה אולי תחזור יריבתה הגדולה מגאליסיה סלטה ויגו – שני מועדונים שחסרו בליגה הבכירה, במיוחד דפור שהייתה אריה אירופי רציני עם שחקנים גדולים וחאבייר אירורטה הנהדר על הקווים.

באיטליה טורינו – 'טורו הגדולה' – תחזיר את הדרבי מול יובה לעניינים בעונה הבאה, פסקארה שאנחנו זוכרים מצעירותנו בליגה הבכירה חזרה עם זדנק זמאן המתקאמבק עם הכדורגל המרתק והפה הגדול.

גם בגרמניה מעניין – גרויטר פירת לראשונה תשחק בבונדסליגה ותהיה אנדרדוג בדרבי מול באיירן, ויותר חשוב איינטרכט פרנקפורט – קבוצה שלדעת רבים יש לה את הקהל הטוב ביותר בגרמניה – חזרה בעניינים.

ואולי הכי מרגש מכולם – בצרפת חזרתה של סטאד ריימס, זו שהפסידה לריאל מדריד ב-1956 בגמר גביע אירופה הראשון (וגם ב-1959 הגיעה לגמר), עם שש אליפויות בשנים ההן ועם כוכבים גדולים דוגמת ריימונד קופה וז'וסט פונטיין. גם לאי המופלא קורסיקה תהיה נציגה אחרי שבאסטיה חזרה לליגה הבכירה.

***

כבר אי אפשר לחכות לעונת 2012/13, אבל בעצם תקוע לנו איזה טורניר קטן עוד שבועיים במזרח אירופה. אז נסבול ונתאזר קצת בסבלנות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כמה מילים על מאמנים מפוטרים (ויכוח עם אבא שלי על אלישע)
חידון מספר 291. מעגלי היורו

No Comments

בני תבורי 25 במאי 2012

כאוהד, לא רוויתי יותר מידי נחת העונה למעט יובנטוס. אבל אתה צודק, היתה עונה רווית מתח ועניין.

ארז (דא יונג) 25 במאי 2012

וריבר פלייט ורוסאריו סנטרל בארגנטינה שלפחות אחת מהן תעלה חזרה בעונה הבאה.

גם ראיתי אתמול שאיזה קבוצה בסגנון קרית שמונה לקחה אליפות בדנמרק, שאמנם היא לא הליגה השישית בטיבה באירופה, אבל בכ"ז…

ואם כבר סיכום עונה, אז לדעתי צריך גם להתנצל קצת בפני האירופה ליג, שעם כל מה שצוחקים עליה (לא מעט גם בבלוג הזה) סיפקה עונה משובחת למדי ולא רק בגלל יואב זיו.

לוינטל 25 במאי 2012

נורדסיילנד הקטנה, כן.
היורופה ליג בשלביה המכריעים היא אחלה מפעל בעיניי. גם העונה סיפקה את הסחורה.
הבעיה זה שלב בתים מנופח עם 48 קבוצות ב12 בתים

דימה 26 במאי 2012

גם באליפות בולגריה זכתה קבוצה בשם לודוגורץ. פעם ראשונה שאני שומע עליה. היא באמת סינדרלה, או שהיא גחמה של מיליונר מקומי?

אריק 25 במאי 2012

עמית יש לי זכרון מעומם על טור שלך מאפריל או משהו כזה בו ניבאת את האלופות של חמשת הליגות הגדולות וטעית בכולם (אולי ריאל פגעת?) זה רק אומר משהו על העונה (ועל היכולת שלך לנבא…)

לוינטל 25 במאי 2012

אתה צודק.
א. אני מהמר גרוע.
ב. אני מנחס מעולה.
ג. העיקר שההימור על ריאל פגע. זה הכי חשוב. כל השאר זה בקטנה.
ד. זה אומר משהו על העונה הזו.
ה. מה שכן הימרתי על צ'לסי כאלופת אירופה!!! (כמו שהימרתי עליה גם בשתי העונות הקודמות, דווקא הפעם פגעתי)

אופיר 25 במאי 2012

2011-12 היא העונה ששיכנעה אותי לקחת הפסקה ללא הגבלת זמן מכדורגל.
– שוב קיבלנו הוכחה שהשקעה כספית היא הגורם החשוב ביותר (אם לא היחיד) בכדורגל: סיטי, ריאל מדריד.
– שוב נוכחתי לגלות כמה זה מרגיז כשהקבוצה הגרועה ביותר יכולה לנצח (צ'לסי).

לא נראה לי סביר יותר לצפות בספורט שבו הקבוצה הנחותה בפער עצום במשחק נתון יכולה לנצח, ומצד שני לא פחות עלוב היעדר היכולת להצליח בלי כיס ענק של שייח שמנסה לפאר את שמו או בנדיט שרוצה להלבין כספים. הכדורגל לא יתגעגע אלי ואני לא אליו. רק חבל שאי אפשר לצפות ב-NBA בשעות סבירות.

אסף רביץ 25 במאי 2012

בין כל ההישגים של העונה הזאת, נדמה לי שזאת גם הצליחה להיות העונה הפסיכית ביותר של באלוטלי. באופן הגיוני ביותר, היא הסתיימה עם בישול שלו לשער אליפות בדקה ה-94 בפס על 5 מטר בין ארבעה שחקנים ממצב שכיבה. זה רק אני, או שמתוך כל הבלגאן שכחנו לדבר על כמה מדהים ובלתי אפשרי הבישול הזה? אני מוסיף וידאו לא כדי לעצבן את אוהדי יונייטד, אלא בגלל שבהילוך החוזר שמתחיל בשנייה 53 אפשר לראות שהוא כנראה גם התכוון בדיוק למה שעשה (או שניסה למסור לסילבה, ויכול להיות שאם לא אגוארו הכדור באמת היה מגיע לסילבה). לטעמי, אין בכלל ספק שזה מהלך העונה:
http://www.youtube.com/watch?v=8ekEv20bQBc

ואם כבר בחרתי את מהלך העונה, הנה שער העונה שלי, גם בלי הרבה תחרות:
http://www.youtube.com/watch?v=_aY5Q7r76gY

יונתן 25 במאי 2012

שלא לדבר על השגי ליגת לוזון: 5 קבוצות שאיבדו נקודות בבית הדין, אלימות שיא, שחיתות, חקירות משטרתיות ותחושת גועל כללית מכל מה שקורה אצל כי מי שעדיין מתעניין בענף בארץ.

איפה הצדיק שיגיש תביעה נגד ההתאחדות ויגרום לאוופא/פיפא להרחיק אותנו שנוכל לשרוף הכל ולהתחיל מחדש.

רפאל 25 במאי 2012

הסיפור שהרשים אותי יותר מהכל הוא של דורטמונד.
היא לקחה עונה שעברה וידוע ששנה אחרי באיירן מתעצבנים ורוצים להחזיר את ה'עניינים לסדרם'.
באה דורטמונד ולא רק הפגינה את היציבות המדהימה והסוחפת שלה, היא הביאה לבאיירן הגדולה בראש שלוש פעמים במפגשים שכל אחד מהם היה בזמן קריטי ובמעמד שמכל המובנים היה חשוב ביותר לשני הצדדים.

אבל גם דורטמונד וה Back to back שלהם אינם מאפילים על קונספט הפלייאוף הפשוט והיעיל שבעולם הכדורגל שוללים מהיסוד.
זה מועדון שגם בימים אפרוריים במרכז הטבלה מביאים 80 אלף צופים נלהבים לאצטדיון ובעשור הקודם זכו בליגות האלופות והיו שם מוכר לכל חובבי הכדורגל באשר הם.
הפסד שלהם (במקום ניצחון)במינכן בסיבוב הראשון היה בסבירות גבוהה סותם את הגולל על הריצה היפה שלהם בהמשך העונה עד האליפות.

בקונספט הקיזוז בבלגיה האלופה היוצאת ( וקבוצה ששיחקה בינוני מאוד בעונה) גנק שבקושי רב סיימה את העונה הרגילה בטופ 6 עם 50 אחוזי הצלחה בלבד הייתה בעמדה להיאבק ולהיות תלויה בעצמה על כרטיס למוק' הצ'מפיונס ליג ואפילו תואר האליפות מול היריבות הישירות למטרות אלה ממש.
הם הפסידו אומנם את 2 המקומות הראשונים, אך רק לאחר שנכנעו בביתם מול אנדלכט וברוז' במשחקים שבהתקיים תוצאה הפוכה, ייתכן מאוד שגם המיקום בסיום העונה היה הפוך.
בסוף מקום שלישי מכובד ומצויין אחרי סיבוב שלישי רווי מתח ודרמות בכל המגרשים, מהרגע הראשון ועד האחרון.
והכל בגלל השיטה, הכל.

ויכסלפיש 25 במאי 2012

רפאל, יפה כתבת על דורטמונד אבל 1997 זה לא בעשור הקודם, בעשור הקודם הפסידו לפיינורד של ברט ואן מרוויק ורובין ואן פרסי בגמר גביע אופ"א 2002

Roobie 27 במאי 2012

אחלה פוסט. שתי הערות קטנות (או הערה ותיקון):
1. אני לא חושב שאפשר להכניס את ברצלונה תחת הגדרה של קבוצה שלא מתבססת על עצמה קבוצתית, למרות השבוע הטראומתי באפריל ולמרות שהיא לא הייתה מספיק יציבה השנה. מסי הוא סקורר-על כבר כמה שנים, גם כשברצלונה הבטיחה את האליפות כבר בתחילת אפריל ועל הזכייה שלה בצ'מפיונס לא היו עוררין אמתיים.

2. גרויטר פירת' החביבה מגיעה מפרבר של נירנברג, והיא יריבה מושבעת של FCN. לא של באיירן מינכן. היא גם ניצחה את נירנברג השנה בגביע הגרמני בסנסציה די גדולה.

עופר פרוסנר 27 במאי 2012

אחלה פוסט לוינטל, רק לדייק: בעונה הבאה יהיה דרבי קורסיקני – בסטיה שעלתה ליגה תתמודד מול אז'אקסיו.

Comments closed