הבאלון ד'אור כמטוס מאלזי

 

אני לא מחובבי הז'אנר. הטקסים האלה שבהם מחלקים פרסים אישיים מרגישים לי תמיד לא טבעי ולא נכון. למה?

1) לראות כדורגלנים חנוטים בחליפות מיליון דולר מרגיש לי מזויף. החבר'ה האלה לא פיצחו את הריבוזום ולא עומדים לקבל פרס ממלך שבדיה, הם בסך הכל כוכבי השכונה, גיבורי העם, כדורגלנים טובים. תבואו בספורט אלגנט, למרות שהייתי מעדיף שתגיעו באימוניות.

2) הפרס מוזר ולא ברור מהן הקטגוריות לבחירה. הרי כדורגל משחקים לפי עונה. היה ראוי לבחור את המצטיין לעונת 2013/4 שנסתיימה במונדיאל. כשבוחרים לפני שנה קלנדרית בעוד עונת הכדורגל משוחקת יותר לפי לוח השנה העברי זה בעייתי. מצטיין העונה עדיף על מצטיין השנה.

3) הפוליטיקה שיש בבחירות יוצרת תחושה מבחילה.

**

כך או כך, כמו היעלמות המטוס המאלזי (ויש לנו טוקבקיסט מכובד עם הכינוי החביב הזה), גם בבחירות של שנת 2014 נעלמו להם זוכים מובנים מאליהם:

שערוריה שדייגו סימאונה לא נבחר למאמן השנה. אין מילה אחרת. אפשר לטעון שנבחרת גרמניה זכתה במונדיאל למרות התעקשויות שונות של יוגי לב (שיחק עם בלמים כמגנים ודחף את פיליפ לאם לקישור בחלק גדול מהמשחקים) לא פחות מאשר בזכות הברקות שלו. על עובדה אחת אין עוררין: נבחרת גרמניה הייתה מסוגלת לזכות במונדיאל עם כל מאמן רציני.

ההישג של סימאונה הוא ייחודי, הוא הגדול ביותר בעשור האחרון. לקחת אליפות מריאל ובארסה ולתת להן פייט ולזכות בתארים. בכלל אין לו תחרות.

חוצמזה באופן כללי, לא ראוי לחלק אותו פרס למאמן נבחרת ולמאמן קבוצה. זו בדיחה עצובה. אין מה להשוות בכלל בין הג'ובים והשפעות המאמן.

ובכלל אתלטיקו היא המקופחת הגדולה של הטקס כשאף שחקן שלה לא קיבל שום כבוד. חרפה.

**

דויד לואיז בנבחרת השנה. אני מניח שמקומו הובטח שם לאור תרומתו לאחד המשחקים הגדולים בתולדות המונדיאלים – 1:7 ההוא שלא היה מתאפשר בלי הנוכחות של לואיז בהגנה הברזילאית. מה שמקומם במיוחד הוא שלואיז נבחר בעמדת הבלם. יש עשרות כדורגלנים ראויים יותר, ואם נתמקד בבלמים אז דייגו גודין (שלא רק היה ענק בהגנה אלא גם כבש שער אליפות לאתלטיקו, שער בגמר האלופות ושער קלאץ' מול איטליה במונדיאל) ומיראנדה הברזילאי לצידו היו ראויים. גם דויד אלאבה ראוי (ואז ראמוס היה נכנס בנבחרת כבלם).

אנדרס אינייסטה זו גם שערוריה. צריך לעשות ניסוי – שאינייסטה ייקח שנת שבתון ולא ישחק כל 2015. מעניין אם גם אז הוא ייבחר לנבחרת השנה. כי ב-2014 אינייסטה היה חלש מאוד ולא זכה בתואר. רק המוניטין שלו והיח"צ של ברצלונה עזר לו לזכיה.

**

מילה רעה לפיפ"א: איך אלפרדו די סטפאנו לא הוזכר כלל בטקס?

מילה טובה לפיפ"א: לתת לקייט אבדו האלוהית את משימת ההנחיה הבלעדית היא צעד פמיניסטי גדול.

ותהיה לסיום:  האם זהו טקס הבאלון ד'אור האחרון של ספ בלאטר כנשיא פיפ"א?

ארבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות, בלאטר נראה עייף וגם לא ניצל את הבמה בציריך יותר מדי בשביל לקדם את עצמו. בסביבתו מספרים שאחרי שהיה בטוח שימשיך לקדנציה חמישית, לאחרונה נוכח פרשיות השחיתות וסיפור מייקל גרסיה, הוא שוקל מחדש את התמודדותו.

 

 

 

פוסט תודה לאיליי
מקרה מיראלאס

9 Comments

כסיפוביץ 13 בינואר 2015

איכס אחד גדול.
לראות את זה ולהתייחס לתארים הללו זה בדיוק באותה מידה להתרגש מכוכב נולד לטעמי.

את הנוער והילדים של היום זה לא מעניין מי היה די סטפאנו לצערי.
האיש היה קרח לעזאזל! זה לא עובר מסך בתודעה הקיומית שלהם.

אז רומנטיקה וסמנטיקה הן נחלות העבר.
מי שנותן יותר קליקים ברשת ומוכר יותר תחתונים ודוריטוס הוא ספורטאי השנה.

D! פה 13 בינואר 2015

אני לא מבין למה בתוך הטענה המוצדקת על ההישג של סימאונה כולם מוצאים צורך להוריד גרזן על מה שעשה לב.

קודם כל, הולכים כולם ואומרים שמה פתאום בגרמניה לא היה שחקן אחד מעל כולם זו עבודה קבוצתית ואז אומרים שלמאמן אין חלק בדבר, איך?
מעבר לכך – גם לאמן קבוצה גדולה צריך. נכון, יותר קל לקחת אליפות בריאל ובברצלונה אבל, גם הפער בנבחרות לא כזה גדול וגם פה יש כאלו שנכשלו (נכשלים. כל שנה בכמעט כל ליגה. עדיין. יש קבוצה אחת לפחות שנחשבת גדולה ולא זוכה. היי – שנה שעברה היו שתיים כאלו בספרד, לא?)

יעקב 13 בינואר 2015

אבא שלי היה הנהג של המטוס נפגעתי מהכותרות מבקש להסירה פליז

אופיר 13 בינואר 2015

זה לא הולך אם מבקשים יפה, אתה צריך להכנס למערכת דה באזר עם קלצ'ניקוב ולרסס.

עידו 13 בינואר 2015

קיפוחה של אתלטיקו מדריד בכל החזיתות, הפך את הטקס כולו לפארסה, אבל גם היעדרם של סוארס ויאיא טורה מנבחרת השנה צרם מאוד.

בכלל הטקס נדמה כתחרות בין יחצ"נים וספונסרים (התחרות בין רונאלדו למסי בנוגע לגודל הלוגו של הספונסרים שלהם על החולצות אותן בחרו ללבוש למסיבת העיתונאים הייתה פתטית במיוחד).

כל קשר בין הטקס המגוחך הזה לשנת הכדורגל המצוינת שהייתה בשנה שעברה מקרי בהחלט.

אלי 11 13 בינואר 2015

לוינטל,
אני חושב שהנקודה השנייה היא המרכזית בכל הטקס המגוחך הזה. הרי ליגת האלופות אשר מהווה ככל הנראה משקל רציני בבחירות החלה את דרכה בספטמבר 2013 וכריסטיאנו רונאלדו אשר קבע שיא מדהים של 17 שערים בעונת אלופות כבש חלק נכבד מתוכם בשנה הקלנדרית 2013…
אבל לאחר שמבינים שהכל נגוע בפוליטיקה זה לא באמת משנה אם המדד הוא עונה סדירה, שנה קלנדרית או רבעון…

ויכסלפיש 13 בינואר 2015

בתור אוהד גרמניה אני אומר זו שערוריה שלב קיבל ולא סימאונה. עכשיו לנתונים: מאז קאקה ב-2007 כל הפרסים הלכו לרונאלדו ומסי ולמעט 2010 (אינייסטה שני) הם גם תפסו את שני המקומות הראשונים. הסגידה הועצמה בעידן הפרס של פיפ"א שבו נמנים קולותיהם של עיתונאים ותיקים וגם של הקפטן והמאמן של טוגו, קירג'יסטן, פיג'י ושאר הדמויות האיזוטריות מסוג זה

טרנטה 13 בינואר 2015

ברוך שובך. נהנה לקרוא אותך וכרגיל לא להסכים איתך.
סימאונה הביא הישג מדהים לאתלטיקו אבל רומנטיקה היא עניין סובייקטיבי. הוא לא הביא שום בשורה למשחק (בהנחה ששילוב ה mma בכדורגל אינו נחשב) ולטעמי ואני בטוח שאני לא היחיד אתלטיקו היא קבוצה דוחה ברמה של יוון ביורו 2004. פיפא פספסה את מאמן השנה האמיתי – פאולו סוזה.
בכללי אני חושב שאי אפשר בכלל לבחור דבר כמו נבחרת השנה. זה טיפשי. ועדיין לא הייתי קוטל את סיידשואו בוב על סמך משחק אחד. היתה לו עונה טובה מאוד ומונדיאל טוב מאוד למרות המשחק הארור ההוא.
לגבי אינייסטה אתה כמובן צודק.

אלעד 15 בינואר 2015

אין כאן שום קשר לרומנטיקה, מה שגם אתלטיקו מדריד היא לא באמת קבוצה מסכנה מבחינה כלכלית, אם כי היא כמובן לא נמצאת ברמה של ריאל מדריד וברצלונה בגלל סיבות כאלה ואחרות. סימאונה הגיע לאתלטיקו מדריד ולמעשה עם אותו שלד שחקנים שהיה שם לפניו הצליח בצורה מטורפת להביא את אתלטיקו מדריד באופן הדרגתי למקומות שלא הייתה בהן אולי לאורך כל ההיסטוריה שלה. העונה שעברה הייתה ללא ספק השיא, שכן צריך לזכור שגם הכוכב הגדול, פלאקו, נמכר למונאקו מבלי להביא מחליף ישיר. אני לא חושב שיש ספק בכלל שאם לא אותו שער השיוויון הדרמטי של ראמוס בעונה שעברה בגמר ליגת האלופות זו הייתה נחשבת לעונה הגדולה בהיסטוריה של המועדון.

אפשר לא להתחבר לסגנון המשחק שלהם, סוג של ״בושידו״ יש אומרים, (כך גם אנוכי מרגיש) אך אי אפשר שלא להעריך אותם, מקצועית והישגית. זה אולי לא סגנון המשחק ההתקפי והאטרקטיבי שראינו לאורך השנים האחרונות מדורטמונד של קלופ למשל, לפחות עד העונה הזו. אבל שנסתכל על השנים האחרונות כנראה שאין היום שום מאמן שהקבוצה שלו בנויה בצלמו ובדמותו באופן כל-כך בוטה כמו סימאונה, אולי למעט מוריניו וגווארדיולה.

אגב, אני לא חושב שיש שום בעיה לבחור ב׳נבחרת העונה׳. אני כן חושב שיש בעיה לבחור ב׳שחקן העונה׳, שכן, איך לעזאזל משווים בין רונאלדו לנוייר לצורך הדוגמא? אף פעם גם לא הבנתי את הגורמים לבחירת שחקן כזה, מעבר לפוליטיקה הברורה כל-כך. למה טורניר קצר יחסית כמו המונדיאל צריך להשפיע באופן כל-כך משמעותי על הבחירה? הפרשנים אצלנו אוהבים להגיד: ״טוב הבחירה הזו הייתה דיי ברורה, זו הייתה שנת מונדיאל.״ איך בדיוק טורניר קצר, גדול אשר יהיה, עדיף על מה ששחקן עשה לאורך עונה שלמה?

**

דויד לואיז – אוברייטד עצום. פיזית וטכנית הוא ברמה הגבוהה היותר, אבל משחק ההגנה שלו בעייתי מאוד על גבול המביך לעיתים.
אינייסטה – כמו כל הקישור של ברצלונה שפעם היה המבריק ביותר, גם הוא נראה כמו הצל של עצמו כבר תקופה ארוכה מאוד.
לב – מאמן שבעיקר הרס לנבחרת שלו יותר מאשר עזר לה, בעיניי. קצת מזכיר את דל בוסקה בנבחרת ספרד בזכיות האחרונות שלה.

Comments closed