על כדורים שלא/כן/לא/כן עברו את קו השער

בלתי נסבל בעיניי העליהום התקשורתי-ציבורי-עסקני שעושים מאיר לוי בגלל אישור השער לזכות הפועל ת"א בשבת במשחק מול מ.ס אשדוד. ההכפשות, ההשמצות, […]

בלתי נסבל בעיניי העליהום התקשורתי-ציבורי-עסקני שעושים מאיר לוי בגלל אישור השער לזכות הפועל ת"א בשבת במשחק מול מ.ס אשדוד.

ההכפשות, ההשמצות, הארס והרעל, הסיכול הממוקד. וכל זה על מה? על כדור שגם אחרי 20 הילוכים חוזרים והקפאת הכדור עדיין אי אפשר לדעת בוודאות אם היה או לא היה שער. לשופט יש חלקיק שנייה אחד שהוא רואה את המהלך בלי אף הילוך חוזר, וכשזה מגיע לסנטימטר לפה או לשם, שגם המצלמות מתקשות להכריע, צריך לתת את הקרדיט לשופט ועוזריו.

לוי רחוק מלהיות שופט מושלם אבל בקנה מידה ישראלי הוא אחד הבכירים. יש לו נטייה לפזיזות (במשחק האחרון הסימון לפנדל כשהדגל של הקוון הורם לאופסייד, וגם אותו פנדל לזכות בית"ר ירושלים וההרחקה של אניימה שלא היו), אבל בשני המקרים לוי הבין שטעה וידע לחזור בו- וזו גדולה שכמעט ולא רואים משופטים.

קחו למשל את השופט הפחדן במשחק בין יובנטוס לגנואה בשבת – שהיה אחראי בלעדי לשלושה מחמשת השערים במשחק בטעויות שיפוט מזעזעות, כולל אחד הפנדלים הכי שערורייתיים שנשרקו השנה, לזכותה של יובה.

רק לפני שבוע וחצי מייקל אואן נגח מול צ'לסי כדור שעבר את הקו בצורה חד משמעית (לפחות ב-15 ס"מ), והקוון והשופט לא היו בהכרה כדי לראות את זה. זכור היטב מקרה עוד יותר מגוחך כששוער מנ. יונייטד לשעבר רוי קארול שמט לתוך שערו כדור פשוט מול טוטנהאם. 30 ס"מ מינימום מעבר לקו השער, והקוון חרפ.

במחזור הראשון של הבונדסליגה אחרי פגרת החורף, המבורג אירחה את באיירן מינכן וניצחה 0:1 בקרב צמרת חשוב. כדור שנגח מירוסלאב קלוזה בפתיחת המחצית השנייה נהדף מקו השער. זה נראה מאוד גבולי. חברה גרמנית שעוסקת בפיתוח טכנולוגיית תלת-מימד הוכיחה שבאיירן נשדדה והכדור עבר בסנטימטר-שניים את הקו.

אבל לידיעת כל אלה שתומכים בהכנסת טכנולוגיה למשחק, עד שתוכנה כזו מעבדת את הנתונים לוקח חצי שעה, שזה בחישוב פחות בערך פי 360,000 שניות מהזמן הדרוש לשופט להחליט במקום.

מצלמות על קו השער יכולות לעזור, אבל במקרים ממש לימינליים אפילו הן לא ייתנו תשובה של מאה אחוז. במקרים שכאלה צריך תמיד ללכת עם ההתקפה, כי לכבוש גול ולו ספק-גול הרבה יותר קשה מלמנוע אותו.

מה משותף לכל הדוגמאות הנ"ל? כל טעויות השיפוט הדומות הללו הובילו לדיונים על הכנסת חידושים טכנולוגיים למשחק ועל הצעות של פיפ"א להוסיף כשהם עוברים את הקו (הצעה מיותרת) או להוסיף שופטי רחבה (הצעה מבורכת שתתחיל להיות מאומצת מהעונה הבאה). אבל באף אחד מהמקרים לא היה עליהום מטורף על השופטים. הייתה ביקורת (במקרה של רוי קארול שם לא היה כל ספק) אבל זה התקבל כחלק מהמשחק ולא כסוף העולם של ג'קי בן זקן (איזה פה ג'יפה יש לו).

בחזרה למשחק בשבת – השער שאושר היה עוד במחצית הראשונה. לאשדוד היו בערך 60 דקות לשנות את התמונה. אם זה היה ברבע השעה האחרונה מילא, אבל תירוצים הם נשקם של החלשים. קבוצה שלא כובשת, מגיע לה להפסיד.

ואחרי כל זה נזכרתי במשהו שכבר רבים הספיקו לשכוח. יש הנחיה הזו של פיפ"א לתת את היתרון להתקפה במקרה של ספק. מישהו בכלל דיבר על זה? 

בשורה התחתונה מאיר לוי צדק. אלפרד דרייפוס של המאה ה-21.

הבלוג מברך את קוראיו בחג פסח שמח
חיים מרחבה לרחבה