התיישבתי לראות את משחק הפתיחה לעונת 2017/18 של ברצלונה בלי הרבה ציפיות. ניימאר (ניימאני בפי האוהדים היצירתיים) עושה חיים בפריס, ממש כמו האקסית שאתה מקלל כל היום רק כדי לחלום בלילות שהיא חוזרת (היא לא), בהסכם הגירושים קיבלנו את פאוליניו במקום קוטיניו ודמבלה, אינייסטה אהובי סוף סוף הגיע לגיל שמתאים למראה החיצוני שלו (הבנאדם נולד בן 32) ואין מחליף ראוי, וכבונוס לריאל יש את הסגל הטוב באירופה (לפחות עד שקיליאן נולדתי עם שם של כוכב 'מבפה יחתום בפסז'). אה, ובקיוסק נגמר הווינשטפן. בלי הרבה ציפיות, אמרנו.

האמת, סך הכל היה ערב משעשע. יורם מסביר ש'סביר להניח ששחקן בטיס שנפצע לא יחזור למשחק כי הוא הוחלף', חיים ממשיך לנסות לתקשר עם קופים (אוו, אהה, איי חיים? באמת?) וטר סטגן היה רק קצת יותר עסוק משף צמחוני בצאת הרמאדן.

*

המשחק עצמו הסתיים בניצחון מאוד לא משכנע, היה לא מסודר ולא התעלה לרמה גבוהה, אבל השחקנים באו לעשות כבוד למעמד ולחולצות (שנשאו באופן מיוחד את שם העיר ברצלונה במקום את שמות השחקנים). תכנית משחק מיוחדת לא ראיתי מבטיס, כלומר בהנחה ש'כולה מחזור ראשון, אפשר להתחיל את הליגה בשבוע הבא' לא יכול להיחשב לתכנית. מול קבוצות מאורגנות שיציגו מטודה התקפית מסודרת ברצלונה תתקשה הרבה יותר.  נקודות האור הן בעיקר התחושה שהרווחנו בחזרה את ראקיטיץ' , שהיה ראשון לכל כדור כמעט והפעיל לחץ אפקטיבי מאוד, ושבצד ימין סוף סוף יש לנו מחליף פוטנציאלי לדני (מה קורה עם האקסיות המיתולוגיות הלילה) – כי סמדו עוד יהיה שחקן שחקן. סרג'י כובש שער ליגה ראשון, מסצ'רנו דופק גליצ' כאילו הוא ביום כיף בממדיון והייתי גם כותב משו לגבי בוסקטס אבל אני חושש שהוא יסחט ממני פאול (הבנאדם פאקינג ג'ינייס).

אלקסר? שילמד מהקורה איך לעצור כדור.

דברים מוזרים שחושבים כשהמשחק תקוע: יכול להיות שלוקה דין וג'ררד דולפאו הם תאומים שהופרדו בלידתם? צופית גרנט – Tsufit Grant יש פה פוטנציאל לפרק!

*

לסיכום, קיץ קשה עבר עלינו, וזה עוד לפני שמגיע החורף.  ניימאר שהובא בחטא (השחיתות הכלכלית וההשתעבדות המוגזמת לאבא שלו, שמעבר לכך שגזר עמלות סוכן מפלצתיות, נהנה מבלעדיות כסקאוטר וסוכן של ברצלונה בברזיל) נלקח בחטא (היוהרה, הניתוק מחדר ההלבשה והניהול הכושל -סעיף שחרור נמוך מידי לשחקן ברמתו). כיום ניימאר מרשה לעצמו לדבר בהתנשאות על חטאי ההנהלה באיצטלה של אמפתיה כלפי המועדון ואין יותר סמלי ואירוני מכך.
הצד החיובי הוא שכרגע, לאחר עזיבתו ועזיבת אבא שלו – מהאנשים הסחטנים בכדורגל העולמי (הוא השהה את החתימה על החוזה בפסז' עד לתאריך בו אמור היה לקבל בונוס נאמנות!), לאחר מסע רכש רב שנתי מופרך וגרוע, לאחר רכישת פאוליניו התמוהה שגם אם לא ימצא בה מימד פלילי (הקבוצה ממנה נרכש, אברגנדה – בונה נמלים בסין ותשתף פעולה בבניית נמל חדש בעיר יחד עם קבוצת בניה ספרדית בה ברתומיאו חבר הנהלה) ובעיקר לאחר שהסיסמה 'יותר ממועדון' המתייחסת לדבקות בערכים של כדורגל שמח ושיטת משחק שחיים ומתים איתה רוקנה מתוכן ונשמעת כמו סיסמת בחירות חלולה של ביבי ליבני, נוצרה הזדמנות משמעותית להחליף את ההנהלה ולייצר תהליך שיקום חדש, בתקווה שבסופו תחזור ברצלונה להיות לא רק קבוצת הכדורגל גדולה, אלא מועדון מיוחד וייחודי.
תחילת עונה וסוף קיץ מוצלחים לכולנו, מי שעובר בדיוטי שיביא בבקשה דמבלה, וסארי (קוטיניו אזל) ובעיקר רוח שמחה וחיובית.  מחזור ראשון לא וואו, אבל היי, תחשבו מה עובר על אוהדי מכבי תל אביב.

אה ובחיאת בלי שטויות מסי אנחנו יודעים שאתה אלוף במשקופים (במלעיל). פעם הבאה ברשת, טוב?

התגעגענו, ויסקה.

בלוגרנה (2) – אופיר ממן