בלוגרנה (11) – רדוף

לא מודאג מאבדן הנקודות, מודאג מהגורמים לכך

אחת האמרות החברתיות החזקות והנוקבות בתנ"ך ובכלל בעיני היא האמרה "והאלוקים יבקש את הנרדף" (קהלת ג') ורב הונא אומר בגמרא: "מכל מקום!" כלומר, בכל מקרה. אפילו בהנחה שהרודף צדיק וצודק והנרדף רשע וטועה. בכל אופן, אם ישנה מגמת רדיפה מתמשכת האלוקים יבקש את קרבתו של הנרדף, כי הוא אל חסד.  הכלל הנוקב הזה בא לאתגר את תפיסת הצדק והשליחות שלנו ולרסן את האמצעים בהם אנו מנסים להוציא אותו לפועל גם בנושאים שבנפשנו. "צדק צדק תרדוף" – את הצדק יש לרדוף בצדק.
אני קורא לאמירה הזו 'חברתית' מפני שהלכה למעשה אפשר לראות איך הוא מתקיים בידי מאמינים ושאינם מאמינים כאחד.  מצוד ציבורי ותקשורתי אחר אדם מסוים, גם אם מוצדק בבסיסו, שמתנפח לממדים מפלצתיים בדרך כלל יזכה את אותו אדם בתמיכת ההמונים (אני נמנע במכוון מדוגמאות כדי שלא להסיט את הדיון להיכן שאיננו שייך ומפני שמן הסתם יהיה מי שבטעות או במכוון, יפרש דוגמה כהבעת הזדהות). מאבקים חברתיים מוצדקים בבסיסם ובמהותם (צמחונות, שוויון מגדרי וכו') יאבדו גובה בשל הטפת יתר ורדיפת כל מי שיעז להשמיע קול אחר.  הרודף, גם הצדיק, בד"כ משמיע קול שאינו מורכב. 'הלנו אתה אם לצרינו' (יהושע). או שאתה איתנו או שאתה נגדנו.
*
לואיס סוארז רדוף. רואים זאת.  רדוף ע"י ההחמצות (כמה חוסר מזל עם המשקוף והבישול למסי), רדוף ע"י התפקיד השונה שהוא נדרש לו בשלב האחרון של הקריירה, רדוף ע"י חלק מהאוהדים שאינם זוכרים לו טובה, מהיום – רדוף ע"י עיתוני מדריד (מארקה למשל) שלועגים לסטטיסטיקה שלו (אני מקווה שהם מודעים לאירוניה). ויותר מכל – רדוף ע"י עצמו. סוארז תמיד היה מתפרץ ועוצמתי אבל אתמול הוא ניסה לבעוט אנסטנקטיבית וללא מחשבה מכל מיני מצבים קשים, ממש כמו גלדיאטור שנלחם בעצמו, בלי לנסות את הפעולה החכמה והמדויקת כפי שאפיין אותו יותר בעבר לדעתי.
בספורט תמיד חשתי שמתקיים דווקא הכלל 'משפיל גאים עד ארץ וגביה שפלים עד מרום' (מתוך ברכות ק.שמע) אבל זה לא המקרה של סוארז. הוא לא גא, לא סוליסט, כחבר צוות הוא ספורטאי למופת. נקווה שאלוקיו יבקש את קירבתו.
*
מעבר לכך, אין הפתעה גדולה. אני לא מאוכזב מאובדן הנקודות הקונקרטי. עדיף לאבד נקודות לא חשובות (בטח כשיובנטוס בועטת בדלי) ולהגיע רעבים לסביליה. הגורמים לאובדן הנקודות הם אלו שמדאיגים אותי: כמו שנכתב בבלוג כמעט בכל הזדמנות, אנו זקוקים קרדינלית לחיזוק בינואר. כשאינייסטה לא על המגרש אין לנו באמת קישור (לא יצירתי לפחות). דאולופאו פשוט לא יודע להעביר מסירה. השחקן הראשון אי פעם שגרם לי למצוא את עצמי מתחנן לטלוויזיה שלא ימסור למסי ובכלל (בהתקפה המתפרצת האחרונה) כי היה ברור שיאבד, רוב הספסל לא רלוונטי ומי שכן לא מביא לשינוי במשחק, ועכשיו סרג'י פצוע.
יהיה מעניין.

התבוסה ברומא
לא סופי

47 Comments

אחיה מדמון 1 בנובמבר 2017

אלוף האלופים!!!

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

תודה אחי(ה)!

עודד 3 בנובמבר 2017

לואיס סווארז הוא בעיקר אחת הבהמות הדוחות ביותר לדרוך על מגרש כדורגל אי פעם. מצא לעצמו מועדון ראוי ביותר לאישיות שלו

אופיר ממן 5 בנובמבר 2017

ואיך אתה מגדיר את התגובה שלך?..

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

תודה אייל!

משה 1 בנובמבר 2017

אח ביבי ביבי
אם הוא לא נרדף אז לא יודע איזו עוד דוגמא יש..

ירושלמי 1 בנובמבר 2017

תיקון קל:
'משפיל גאים עד ארץ *מ*גביה שפלים עד מרום'

לגופו של עניין, כמו שסוארז לא מסוגל להכניס את הכדור לרשת, כך גם דאולופאו לא מסוגל לייצר מסירה טובה.
אני מאמין שעם הזמן (והקרדיט שיקבלו) זה יפתר אצל שניהם.
אם כי ברור שאצל סוארז זה יותר תקופה רעה, לעומת דאולופאו שאצלו מדובר בפיתוח ושיפור יכולות שמעולם לא הוכחו כקיימות.
לדעתי הבעיה היא שואלוורדה מנסה בכוח לשחק באותו מערך כמו ששיחקו בתקופת ניימאר. אבל כשאין כבר את שלישיית MSN ודמבלה שהיה אמור להכנס לואקום שנוצר בשלישייה פצוע, כל מיני ניסיונות מוזרים לא נותנים מענה לבעיה, כי מספיק שאחד מהשחקנים (כל מי שהוא לא מסי או סוארז) לא עונה על דרישות התפקיד, אז כל המערך ההתקפי נפגע.
אולי צריך לשנות שיטה ולא להתעקש בכוח? אולי להסיט את סוארז הצידה ולתת לפאקו לשחק באמצע?

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

אכן מגביה. נפל בעריכה.

בפוסט הקודם דיברנו הרבה על מערכי משחק וכתבתי שם שאני בעד לנסות 4-2-3-1 עם מסי מאחורי החלוץ (סוארז), דאולו בימין ואינייסטה בשמאל עם עזרה מג'ורדי.

cookie-monster 1 בנובמבר 2017

אז אתם אומרים שהסאגה תמשיך במלוא המרץ בינואר?
יאאאק

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

שמע.. אלה לא רק ברסה.. אתה לא חושב שקוטיניו יפתח את העונה הבאה בליברפול.

משה 1 בנובמבר 2017

במהלך הקיץ גם לא האמינו שיישאר ועיתוני ספרד כבר העבירו אותו כמה פעמים.

אופיר מ 1 בנובמבר 2017

נכון, וליברפול נאחזו בקרנות המזבח והשאירו שחקן במפורש בעל כורחו (יהיה בעכריהם בעתיד לדעתי) ולא ימשיכו בכך לנצח כי אי אפשר. כבר התנהלו כך בעבר עם מס' שחקנים ושיחררו בחלונות הבאים.

צור שפי 1 בנובמבר 2017

אני לא חושב שהמשל (הנזק שבטהרנות יתר, ההבדל בין צדק לצדקנות וכו') דומה לנמשל, הרי המניעים לרדיפת סוארס משתנים מיריבות/שמחה לאיד (מארקה) לטמטום (אוהדי בארסה שמגדירים כל פעם מחדש מושגים כמו "אוהדי הצלחות" או "כפיות טובה"). בסך הכל אני מקווה עבורו, כמי שחש סימפטיה כלפי הפרחח (יש לי חולשה לאורוגוואים), שוולוורדה או איזה מבוגר אחראי אחר יידעו להרגיע אותו ולהסביר שיש תקופות כאלה.
וביחס לחיזוק בינואר, סתם מתוך סקרנות, האם חוץ מקוטיניו יש עוד שמות על הפרק?

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

האמת שכן, יש הבדלים פה בין המשל לנמשל, בכל מקרה כיוונתי להתייחס לזה יותר מהצד של הנרדף ולא מכח ההצדקה של הרודף. לכל קבוצה גדולה יש אוהדי הצלחות (אפילו לאתלטי, אני בטוח :) )
קצת אריקסן, קצת פחות אפילו דרקסלר, אבל היעד המרכזי ממשיך להיות קוטיניו.

צור שפי 1 בנובמבר 2017

אני עדיין זוכר בחלחלה את עשרת אלפים ה"אוהדים" שליוו את הפועל בסן-סירו ברבע גמר גביע אופ"א 2002.

צור שפי 1 בנובמבר 2017

וביחס לאריקסן – אנא הסירו ידיכם משחקני משולש אהדתי אתלטי-טוטנהאם-הפועל (אלא אם אתם מעוניינים בשחר הירש…)

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

אה ויש דיבורים על גריזמן לשנה הבאה. שמע אתה יודע, הצורך שלנו לשמור על הקומונה שלנו ועל המקום שלנו בשרשרת המזון הוא טבעי אבל לא תמיד נכון והגיוני. גם בבית חב"ד שאני מתפלל בו שזו קהילה חברתית משוחררת מקסימה ואינטימית שגדלה טיפין טיפין אני נוטה לתפוס מצטרף (אין פה דמי חבר, כן? הכוונה – עוד מישהו כמוני שגילה את הקסם של האנשים הטובים פה) כמישהו שמאיים על האינטימיות והסוד והמקום שלנו כאוהדים. אבל בסוף זה אינטרס לצמוח. עוד אוהדים = עוד זכויות שידור וכו', ובסופו של דבר כולנו התחלנו כאוהדי הצלחות..

צור שפי 1 בנובמבר 2017

איך שגריזמן נראה השנה כאב הפרידה יהיה כנראה קצת פחות…
כולנו התחלנו כאוהדי הצלחות? פרט, הסבר ונמק. אני למשל התחלתי לאהוד את אתלטיקו בשנים קשות שלה רק בגלל שהכדורגל המחורבן, צבעי התלבושת ועידוד הקהל הזכירו לי את הפועל (וכמובן גם כאנטיתזה לאהדה הגורפת לבארסה, מדריד לא היתה אופציה מסיבות פוליטיות…)

אופיר מ 1 בנובמבר 2017

טוב צור זה כי אתה מיוחד :) רובנו (טוב נו) אימצנו בילדותנו קבוצה אחת מאלו שהיו מועדון פאר. אם יונייטד ואם ליברפול, ריאל, יובנטוס, מילאן וכו'

אמיתי 1 בנובמבר 2017

אם הייתי צריך לנחש אז הייתי אומר שאהדה לקבוצה קשורה לרוב לאנשים הקרובים אלייך- אבא, אח, או חברים או אפילו איפה גדלת. אחכ להצלחה ולצבע המדים

אופיר מ 1 בנובמבר 2017

גדלתי בשדרות, אני בכור ואבי לא אוהב כדורגל אז אני לגמרי בשוליים הסטטיסטיים של התיאוריה שלך ;)

matipool 2 בנובמבר 2017

אופיר – היו דיבורים (יותר מפעם פעמיים) על זה שמסי מעדיף את דלה עלי על קוטיניו.

אופיר מ 2 בנובמבר 2017

שמעתי כאלה, אבל חושב שפחות סביר שהם ישחררו אותו וגם השחקן לא משמיע קולות בכיוון..

אריאל 1 בנובמבר 2017

יפה. סוארז ספורטאי למופת זה טיפה בעייתי אבל הבנתי למה הכוונה.

מזכיר לי מעשה מהתלמוד על רבי יהודה הנשיא :

"ייסורים של רבי על-ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר הלכו. על ידי מעשה באו, מה הוא? עגל אחד שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה [העגל] ראשו בתוך כנף [בגדו] של רבי ובכה. אמר לו [רבי יהודה הנשיא אמר לעגל]: לֵך, לכך נוצרת [כלומר, נוצרת כדי שבני-אדם יאכלו את בשרך]. אמרו [משמים]: הואיל ואינו מרחם – שיבואו עליו ייסורים.

ועל ידי מעשה [אחר] הלכו [ייסוריו] – יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם בני חולדה [= גורים של חולדה] והייתה מטאטאה אותם. אמר לה: הניחי להם, [הרי] כתוב: "ורחמיו על כל מעשיו" (תה' קמה, ט). אמרו [משמים]: הואיל ומרחם – נרחם עליו. "
(בבלי בבא מציעא פ"ה, ע"א)

אופיר ממן 1 בנובמבר 2017

תודה. יצא לי לא מזמן לשתף את הילדים במדרש היפה הזה. לגבי סוארס, לכן הקפדתי לסייג – 'כחבר צוות'

אוהד נחמני 1 בנובמבר 2017

כבר חמש עשרה שנה שבארסה לא מצליחה לחבר ארבעה נצחונות רצופים בשלב הבתים……
חשוב מאוד לשמור על מסורת.

ק. 1 בנובמבר 2017

אני אחזור לצד הסנגוריה/האופטימי/נאיבי- סוארס בחלק הראשון של המשחק המשיך את הכבדות, חוסר הדיוק וחוסר הבטחון משבת אבל משלב מסויים הוא כבר עבר למוד 'פאק איט' ולאגרסיביות (לראיה מספרת שניסה ) ואז סתם סבל מחוסר מזל. עד פברואר יהיה בסדר
לגבי הקבוצה, הייתי דווקא מאוד מרוצה (שוב) מהלחץ ומההרווחה מחדש של הכדור, 70 דקות לא נתנו לאולימפיאקוס לפתח כלום. הגיעו גם למספיק מצבים כדי להכריע. קורה. צריך גם לתת קרדיט למשמעת של אולימפיאקוס שכל פעם מחדש התארגנו מהר מאוד עם ה5 בקו אחד בהגנה והשוער שלהם גם היה מצוין.
מסכים לגבי דלופאו, לא עף עליו. דניס סוארס יותר טכני וחד, פחות מהיר.
מה שכן, איך רוברטו, אחרי כל המשבצות שהלבשנו אותו עליהן הצליח להפצע שהוא סוף סוף קשר?..
יהיה בסדר

אמיתי 1 בנובמבר 2017

אולימפיאקוס באמת הגנו טוב. מורשת מוריניו

ק. 1 בנובמבר 2017

רק הם ניסו לצאת קדימה…

אמיתי 1 בנובמבר 2017

מתחיל לחשוב שאתה על הפיירול של וואנגר. הייטריות מן המעלה הראשונה

אופיר ממן 2 בנובמבר 2017

אתמול התווכחתי עם חבר מי טובה יותר (לא למי יש הרכב / סגל טוב יותר אלא מי משחקת טוב יותר): יונייטד או טוטנהם. מה דעתך?
(דעתי שהסגל של יונייטד לא רע בכלל אבל מוריניו, למרות התוצאות, משחק ציני מידי ואנדרדוגי מידי לרמות האלו)

אמיתי 2 בנובמבר 2017

איך שלא הופכים את זה אין לנו קיין האזרד או דה ברויינה. זה לא תירוץ (ויש לי תירוצים ונסיבות..) אבל אלו שחקנים שמשנים קבוצות ומשחקים

אופיר ממן 2 בנובמבר 2017

אתה בעצם אומר שפוגבה ולוקאקו לא ברמתם?

אמיתי 2 בנובמבר 2017

לגמרי לא ברמתם ביכולת להשפיע על משחקים וקבוצה. בלי ספק בכלל. פוגבה הוא פוטנציאל ולוקאקו תלוי בקבוצה ומה שהיא נותנת לו. השלושה שציינתי הם בעשירייה בעולם. עכשיו. לנו יש רק שוער באזורים האלה

ק. 2 בנובמבר 2017

הזארד לא בעשירייה בעולם.
קיין זאת לא הסיבה שטוטנהאם משחקת כפי שמשחקת, הוא אולי הסיבה שזה יותר בא לידי ביטוי בתוצאות

אמיתי 3 בנובמבר 2017

איך הולך המשפט הזה עם העצים והיער?
אין לנו לצערי שחקנים עם יכולת אינדיוידואלית כזאת להשפיע על משחקים. אולי זלאטן בשיאו.
או במילים שאוהדי בארסה מבינים אף שחקן (שדה) שהייתם גונבים לנו.

ק. 3 בנובמבר 2017

איך הולך המשפט התפוחים והתפוזים? אני הפרדתי את איך ש*כל* הקבוצה עובדת ומשחקת ביחד מהשחקן שגם מביא לה תוצאות אם לא הולך ואתה אומר שאין לכם את החלק השני תוך התעלמות מהחלק הראשון והמשמעותי של המשפט- טוטנהאם מאומנת ומיומנת התקפית כקבוצה כי זאת הגישה והעבודה של המאמן.
ואל תדאג, בארסה לא יקנו שחקן עם רגליים קשורות

אמיתי 3 בנובמבר 2017

לא מתווכח עם זה. בטח בקשר לטוטנהאם. אבל דעתי בעינה נשארת- אין לנו בסגל שחקן התקפי כמו הדוגמאות שהבאתי. היחיד שממש נותן ניצוצות כאלו זה מארסיאל.
ובשנתיים האחרונות הרכש בבארסה זה לא משו לכתוב עליו הבייתה..

הראל 1 בנובמבר 2017

ואוו טור מצוין ולא רק בגלל אהבה לבארסה (יש אוהדים שזה עניין משפחתי יש כאלה שזה עניין איזורי ויש כאלה שזה שנה טובה שהגיעה בזמן שהם התחילו להתעניין, אני התחלתי לאהוב את ברזיל דווקא בגלל ההפסד המעצבן במונדיאל 90 משם עברתי יחד עם רומאריו לברצלונה ומאז אני שם גם בהרבה שנים לוזריות ממש)

אופיר מ 1 בנובמבר 2017

תודה. אני בעקבות ריבאלדו. רונאלדיניו ואז מסי הגבירו את זה ממש

מיכאל 1 בנובמבר 2017

דאולופאו, כמה כשרון ככה קבלת החלטות של טל בן-חיים. פשוט לא ייאמן. הוא ככה מאז שעלה לבוגרים ודרש לעלות בהרכב. משהו בקופסא פחות עובד.

אופיר ממן 2 בנובמבר 2017

כן, והקטע שהוא לא עושה סימנים של שיפור בזה. הכי טב"ח עם הראש בקיר שיש

צור שפי 1 בנובמבר 2017

אפרופו כלום, הנכדה בת השלוש קיבלה במתנה בובת שוקולד בתצורה של שחקן כדורגל. על הגב הסיפרה 5. מעשית כהרגלה היא קודם כל אכלה לו את הראש. פתאום הבובה מאוד הזכירה את טל בן חיים.

אופיר ממן 2 בנובמבר 2017

אני מעריך שבספארטה פראג יסכימו לטרייד

גלעד בלום 2 בנובמבר 2017

רובכם פה ילדים נראה לי, אני עם בארסה מהימים של קרויף, עברתי איתו כשעבר מאייאקס, היו לא שנים מעולות של ריאל לתקופות לא קצרות שלטה, אבל לאהוד את ברסה זה לוקסוס( מאראדונה, (א)סטויקוב, רונאלדיניו, רומאריו, אפילו זלטן לעונה, ואם אס אן עד העונה,) אוהד הצלחות? סבבה, זה מתקזז עם הפועל וטוטנהאם, למעשה העונה חוץ ממסי וסוארסהגדול( וכמובן איניייסטה, מסצ׳רנו ובוסקטס רוב הההרכב זה שחקנים משלימים די אפורים בסטנדרד של ברסה, מה שיעשה את העונה ליותר מתוקה אם יהיו תארים. לגבי סוארז- זו ברכה, כי מתישהו מסי יפסיק להשחיל ואז סוארס יחזור להבקיע, זה לא שהוא פצוע או זקן או שלא מגיע למצבים, יש שינוי בתפקוד בלי ניימאר וגם חוסר מזל לא קטן, כל עוד מנצחים זה לא משנה, הנוכחות שלו מפיקה גם בלי שיבקיע

ק. 2 בנובמבר 2017

גם אני מתקופת קרויף, ובאמת, תארים בסגל הזה, שמבוססים יותר על קבוצה מאומנת (ומסי) עם הרבה רול פליירס, יהיו יותר מתוקים

Comments closed