אוקיי, סיימתי לבדוק, לשחזר, להתדיין עם עמיתים ולהצליב נתוני וידאו ואני יכול לומר לכם במידה רבה של ודאות: הכדור שמסי בעט עבר את הקו במלוא היקפו.

האמת, אני לא רוצה להיכנס לקונספירציות, כי הודאה בהן היא למעשה הודאה באי קיום ערך סופרטיבי למשחק וכריתת הענף שאנחנו יושבים עליו, אבל כמי שהיה עד למספר מדהים של טעויות שיפוט מדהימות (ואחת בדיוק כזאת) במאבק האליפות בעונה שעברה, וכשבמחזור אחד נפסל גול חוקי למהדרין מול ריאל ונשרק לה פנדל גבולי, ולברסה לא נספר גול חוקי שנכנס לשיאי גינס יחד עם החומה הסינית כעצם שאפשר לראות מהחלל בלי טלסקופ ונשרק נבדל שלגמרי לא היה בדקה ה90, אני לא יכול להימנע מן המחשבות שמחכה לנו עונת שיפוט ארוכה ומתסכלת.

והיה גם משחק. לכל מי שמפקפק בוולורדה בנושא אימון והכנה אני רושם פעמיים מחצית ראשונה בוקר וערב. מחצית שמבחינת תפקוד באמצע המגרש, לחץ על היריבה, השגת הכדור, שחרור לחץ ומציאת שטחים מתים במגרש לא מביישת את הקבוצה של פפ בשיאה. וזה כשמסי ואינייסטה ממש (ממש) לא חדים במסירה ובבעיטה. (מצד שני, כמו שכתבתי בעבר – וולורדה לא מבצע חילופים אופטימלי במהותו. דאולופאו פשוט שחקן רע, דניס סוארז לא שיחק המון זמן וכשנכנס נדבק לכדור יותר מידי. אתה לא מצפה משחקן שלא שיחק חודש פלוס לעשות את ההחלטות הנכונות במשחק כזה).

בכלל, עושה רושם שמסי חווה נפילת מתח טבעית מאז העליה למונדיאל, וזה מחדד את התלות שלנו בשחקן כי פשוט כמעט ואין מישהו אחר שישים את הכדור ברשת.

וזו אינדיקציה למנהיגות של מסי (זו שנוטים לזלזל בה כלכך) שמבין את המשקל העצום המוטל על כתפיו ובאמת לא מרשה לעצמו מנוחה פיזית ומנטלית אבל גם אינדיקציה לכך שסוארז, כרגע, פשוט לא טוב לברצלונה.

סוארז כרגע לא טוב לקבוצה – על זה אמנם יסכימו כולם, המחלוקת בקרב אוהדי ברסה היא האם מדובר במשבר חולף או שיאו מאחוריו. מתחילת העונה אני מציין בחשש שלדעתי האופציה השניה היא הנכונה. זו לא חוסר היכולת לשים כדור ברשת, זה חוסר האונים הכללי במשחק, המיקום הגרוע (6 נבדלים!), קבלת החלטות רעה (למה לבעוט מרחוק כשאפשר להתקדם) ועוד. עם כל האהבה לאחד החלוצים הגדולים והאהובים שנחתו בקמפ נואו, ברסה צריכה לחשוב על היום שאחרי.

בקיצור:
דואלופאו – לא צריך לראות דשא.
סוארז – מדאיג מאוד.
פאוליניו – כדורגלן נהדר. השתלב באופן מרשים. צריך לפתוח בהרכב באופן קבוע.

לפני המשחק:

לכל מי שתהה, חיכה, נבהל מהשמועות, כסס ציפורניים, ניסה לדמיין (הותיקים יגידו: להיזכר) איך זה יראה בלעדיו, אפשר להתבונן בתמונת הנושא לפוסט ולהירגע: מסי לא הוריד את הזקן.  וזה דבר טוב, אנו מספיק מצולקים מפרשת ניימאר והחוזה עם ג'ילט.

בתחילת המשחק נגד הגברת הזקנה וגם די צולעת בימים אלו הבטחתי לעצמי שלא משנה מה תהיה התוצאה, כל עוד היא נשמרת בגבולות הסביר, אני מצדיק לחלוטין את בחירת המאמן לפתוח בלי מסי. תאב המשחק הזה שיחק את כל דקות הליגה העונה (ואאל"ט גם באלופות) יחד רק עם טר שטגן, ואמנם רץ רק קצת פחות ממנו כניראה, אבל הילד בן 30.

והמנוחה הזו לדעתי נושאת אמירה משמעותית מעבר למנוחה למסי – דבר חשוב בפני עצמו – והיא: וולורדה לא מחפש הצגות, הוא מחפש עקביות. הקבוצה צריכה תיקו במגרש מהקשים באירופה כדי להבטיח מעשית את המקום הראשון? היא תעשה את זה בדיוק כמו שאמרנו, בפרגמטיזם קטלני, במשחק לחץ מעולה, במשחק נהדר של סמדו ובוסקטס ואינייסטה ופיקה שסוף סוף פגש יריב כבד ממנו וגרם לכולנו להתגעגע אליו בכל זאת לקראת מחר, ועם אחד טר-שטגנו שבשמים ובדקה ה89 בעיקר בארץ.

העונה הזו אולי לא תביא רמונטדות זוהרות אבל עם משמעת ברזל טקטית וגישה נכונה למשחק בכלל לא יהיה בהן צורך.  להפסיד 2-1 ללה קורוניה ולחתום כמעט סופית את מאבק האליפות אחרי 6-1 על פסז'? אצל וולורדה לא יהיה כדבר הזה.

וזה מגדיר את המשחק מחר כמשחק כניראה החשוב ביותר שנשאר בסיבוב הזה, לדעתי. ואם ננצח אותו, חשוב אפילו מהקלאסיקו.

פרגמטיזם קטלני
ימים של תיקו